מגי טיים

מערכה ראשונה: על עוגיות, חזיות ומחמאות (בונוס: מחלות!)

רתם: נפתח בווידוי. לפני שנה הייתי יושבת עם בן זוגי לשעבר ורואה את “חברות״, הסדרה של ליטל שוורץ ששיחקת בה את תפקיד הרווקה הנצחית. ישבתי פעורת פה ואמרתי לו שאני לא מבינה למה אנחנו לא חברות. החלטתי שזה חייב לקרות בינינו.

מגי: די, אל תביכי אותי. אני לא יודעת איך להתמודד עם זה.

רתם: קחי עוגייה.

מגי: העוגיות האלה הן השטן, את מבינה? השטן מנוטרדם!

רתם: ואז, בשבוע שעבר הלכתי לראות אותך בהצגה “לחנך את ריטה״ בבית ליסין. באתי עם עורכת המשנה של המגזין, ישבנו ליד אישה שכנראה הייתה חולת שחפת, ומאחורינו ישב זקן שהקיא את רגעיו האחרונים. בקיצור, הקהל היה עם אבולה, אבל ההצגה הייתה כל כך טובה שלא קמנו!

מגי: מה, השתעלו עלייך כל ההצגה?

רתם: כן, לקחנו סירופ סמבוק שחור למחרת.

מגי: באיזו שורה ישבת?

רתם: חמישית.

מגי: אחלה מיקום!

רתם: נכון, ומהמיקום הזה לא יכלנו שלא לשים לב לכך שברגע שנכנסת לבמה הקהל השתנק מרוב שאת כוסית. עורכת המשנה ביקשה שאשאל איזה תחתונים וחזייה לבשת מתחת לבגדים האלה!

מגי: תגידי לה שבהלבשה תחתונה אני הכי חלשה…

רתם: דווקא דמיינו אותך בחוטיני.

מגי: בחזיות אני משקיעה ממש, אבל בתחתונים אני על הפנים. את יודעת שכשמפרגנים לי על התיאטרון זה הרבה יותר מחמיא לי מאשר כשמחמיאים על טלוויזיה?

כשמחמיאים לי על הצגת פרינג׳ היום שלי משתנה. בהצגה אני מביאה את הקיצ׳קעס!

רתם: היום סף הגירוי של אנשים מאוד עלה. אנשים רוצים להסתכל באייפון. אבל את ורמי הויברגר, שותפך להצגה, תפסתם את הקהל בביציות. בגלל זה אולי זה מחמיא לך, לא קל לתפוס קהל.

[interaction id="549a825f08b0f98951283d81"]

מגי: אני חולה על הקרבה לקהל. לפעמים קורה לי שאני על הבמה ואני מסתכלת על הקהל ורואה שהם מובכים. ואני הכי אוהבת ליצור קשר! למרות שרמי אמר לי לא לתקשר עם הקהל, שזה מוציא מריכוז.

רתם: חששת לשחק לצד רמי?

מגי: נראה לך? יש לנו מערכת יחסים מדהימה. מהקריאה הראשונה של הטקסט בהצגה ידענו שזה זה! את יודעת איזה גאון הוא? הוא בית ספר למשחק.

רתם: ואתם שומעים את השיעולים מהקהל?

מגי: ברגעים שמשתעלים אני עושה מדיטציה על הבמה. זו האמת. אני פשוט נושמת בשביל לעבור את הרגע הזה.

רתם: ואלוהים, כמה טקסט היה לך לזכור!

מגי: כשקראתי את הטקסט בכיתי, הרגשתי שזה נכתב לי. ריטה היא אישה שרוצה ללמוד ולצאת מהמקום שהיא תקועה בו. לא שאני הרגשתי תקועה כשחייתי בנתניה, אבל הרגשתי שיש עולם שמחכה לי. הייתי ילדה שעושה הרבה רעש, ידעתי שהמקום שלי הוא במה, שזה מה שירפא אותי. אבל חשבתי שאני אעשה צוות בידור ומישהו יזהה אותי, לא ידעתי שאני צריכה ללמוד שלוש שנים.

רתם: והיית בצוות בידור?

מגי: הייתי לפני הצבא, במלון מג׳יק סאנרייז. פיטרו אותי אחרי שבוע וחצי. לא הסכמתי לעשות משהו בחימום בוקר. התעייפתי! לעמוד עם הידיים בבריכה שעה וחצי! אמרתי להם: “למה מה? בשביל זה באתי לעולם?״.

רתם: גם נורא לא נעים, כי איש לא מגיע לחימום בוקר בבריכה!

מגי: נכון! את יודעת מה אנחנו צריכות? קוקטיילים. איך לא הלכנו לבר קוקטיילים?

רתם: זה השלב הבא, חמודה שלי.

מערכה שנייה: אה אה אה אהבה (או: לא חושבת על מקונוהיי עירום)

מגי: יצא לך לראות את “בתולות״?

רתם: ברור, אני אומרת לך שאני סטוקרית שלך, לא הבנת?

מגי: בהקרנה אחותי הגדולה מסתובבת אליי ואומרת: “מה, את לא מצחיקה פה?״.

רתם: את מרגישה שמתאכזבים מהדמות שלך, אם היא לא קומית?

מגי: אני חושבת שצריך לראות שלושה פרקים בשביל להתחבר לדמות.

נמרוד, צלם: עד כדי כך?

מגי: היא חוקרת במשטרה שמגלה שאחותה התאומה האבודה מתה.

רתם: מתה בתולה.

מגי: זה מה שעצוב בעינייך, אני מבינה. לא שהחוקרת חיה 17 שנה בלי אחותה ושכולם שיקרו לה. לא זה.

רתם: הבתולין שלה העציבו אותי.

מגי: חחח. רתם, אנחנו נהיה חברות!

רתם: את רותחת עכשיו, את מודעת לזה? זה נראה כאילו את בכל מקום.

מגי: אני לא מרגישה את הרתיחה, יפה שלי. אני לא מרגישה שאני לא יכולה ללכת ברחוב, אבל אני כן מרגישה שזו שנה יותר משמעותית.

רתם: את לא נכנסת למקום ומרגישה שיש עניין?

מגי: יש קבלת פנים שמחה, כי אני כזאת מרימה באופי שלי, אבל אני לא רואה גברים מזילים ריר. גברים לא מתחילים איתי בכלל.

רתם: מה באמת הסטטוס שלך?

מגי: יש לי מישהו, מקסים ויפה נורא.

רתם: ואת לא חושבת שהיפים האלה בעייתיים?

מגי: מה זה לא! הוא איכות דוט קום!

רתם: הוא מהתחום?

מגי: ממש לא מהתחום! חייתי עם שחקן שלוש שנים, זה היה פחות מתאים, בלשון המעטה. הייתה המון אש, אבל אש שורפת. ובלי אדמה בכלל. וכמה שאני אדמתית במזל שלי, בתולה, תמיד הרגשתי שזה לא מקום שבו יהיו שלווה ושלום. אני מודה שהעובדה שאני לא רוצה לצאת עם שחקן זה הפוסל במומו פוסל, הרי אני רואה את עצמי. אין לי כוח לעוד אחד כזה. אבל עזבי, ברגע שיש לי חבר יש לי ניתוק מוחלט. כשאני אוהבת מישהו בלב, אני לא מפנטזת על אף אחד.

רתם: אפילו לא על מתיו מקונוהיי?

מגי: אם אני אשחק איתו במשהו, עם מתיו, אז ברור שיהיה לי אדרנלין אחר, אבל אין לי בראש את המחשבה שהוא עירום.

רתם: אני כן חושבת על מתיו עירום.

מגי: אם תראי את חבר שלי את תמותי. הוא מהמם.

מערכה שלישית: לחנך את ריטה (או: היא תחנך את כולנו)

רתם: “לחנך את ריטה״ היא הצגה פמיניסטית.

מגי: אני יודעת ואני אוהבת את זה! באות אליי הרבה פעמים נשים אחרי ההצגה ואומרות לי שגוללתי את סיפור חייהן.

רתם: כל כך הרבה נשים סביבנו תקועות על בחור, על חתונה וילדים. ריטה בחרה להשתחרר מהמעגל הזה.

מגי: אבל עם כל הכבוד, נולדנו עם שעון ביולוגי. את יודעת שהדבר שהכי מרגיז אותי זה תקתוק של שעון? כשאני שומעת שעון בבית אני מתחילה להשתגע, אני נדפקת. זה משהו פנימי בי שגם עליו אני לא מתה. מה הקטע? עם כל הכבוד לפמיניזם, אנחנו חולות על בחורים.

רתם: נו, זה לא סותר.

מגי: אני לא חושבת שאני פמיניסטית.

רתם: אני חושבת שאת כן. התפקידים שאת עושה הם פמיניסטיים. תראי מי את ב״בתולות״ – אישה עצמאית שעובדת בסביבה מאוד גברית. וגם ריטה, שמוותרת על הנישואים בשביל להמשיך את הלימודים.

מגי: כן, יכול להיות שנתתי למושג פמיניזם משמעות שגויה. את מגדירה את עצמך כפמיניסטית?

רתם: כן, אני חושבת שזה מאוד חשוב להגדיר את עצמך ככזו, כי עדיין אין שוויון. וחשוב שנשים רואות דמות כמו של ריטה.

מגי: כן, אה? אני פמיניסטית שם.

רתם: תחשבי על זה.

מגי: אז מה אני צריכה לעשות עכשיו?

רתם: להמשיך לאפשר לריטה לחנך נשים!

 

איפור ושיער רתם לימור חייל לקוקטה סלון ז׳קט רתם רימה רומנו חולצה Don't Tell Mama

מלון מרקט האוס בית אשל 5, שוק הפשפשים, תל אביב־יפו