הצבא צועד על ציפורניו

| מאת: רתם איזק |

צילום: יולי גורודינסקי

לא קל להסתובב עם נלי תגר. לא רק שהיא חורכת את המסך בסרט החדש "אפס ביחסי אנוש" ונראית מעולה במדי דקרון (בעוד אני נראיתי בהם כמו פיתה), היא נושאת עמה מטח של אופטימיות קוסמית. כל המרכיבים לרומן סוער בפנים, רק שהליידי כבר נשואה. מה חשבתי לעצמי, באמת

  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2014/08/sizes/DSC9589_עם-היפות-שלי_רותם-איזק-ונלי-תגר_יולי-גורודינסקי-__h_wo_680_382.jpg
  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2014/08/sizes/DSC9585_-עם-היפות-שלי_רותם-איזק-ונלי-תגר_יולי-גורודינסקיי-__h_wo_680_382.jpg
  • https://atmag-static-timeout.netdna-ssl.com/media/2014/08/sizes/DSC9359_עם-היפות-שלי_רותם-איזק-ונלי-תגר_יולי-גורודינסקי-__h_wo_680_382.jpg
צילום: יולי גורודינסקי

מערכה ראשונה: טיפוח

(או: אישה בונה, אישה הורסת)

נלי: איזה מזל שאנחנו עושות פדיקור! בדיוק אביב אלוש אמר לי שאני חייבת לעשות משהו עם הציפורניים שלי. הוא מאוד שם לב לכפות רגליים.

רתם: גבר עם פטיש לרגליים זה סקסי.

נלי: זה מטריד, בואי נגיד ככה. מספיק שיש לי אובססיה לגבות שלי, אני לא זקוקה לעוד אובססיה.

רתם: אתמול אבא שלי העיר לי על הלק המתקלף שלי בידיים. הלו, מאיפה אתה מבין בדברים האלה? ממתי אתה שם לב?

נלי: אימא שלי התחילה לאחרונה לעשות בניית ציפורניים עם ציורים. זה הכי מכוער, אני מזדעזעת מזה והיא מזדעזעת מזה שאני לא עושה בנייה.

רתם: בניית ציפורניים זה דבר נורא בעיניי.

נלי: נורא ואיום. זה ממש הטריד אותה, היא שאלה אותי: "איך תתחתני כשהציפורניים שלך בכזה גודל?", והיא הכי מתקדמת!

רתם: והנה, היום את אישה נשואה עם ציפורניים קטנות.

נלי: כן, היום היא כבר פחות לוחצת על זה.

רתם: חשבתי שבנייה זה קטע של גרושות.

נלי: אימא שלי אלמנה.

רתם: את רואה? אולי יש קשר?

נלי: אולי יש קשר!

רתם: אולי בניית ציפורניים מפרקת לך את החיים. בחיי שאם היית מגיעה אליי עכשיו עם בנייה זה היה הורס אותי.

 

צילום: יולי גורודינסקי

צילום: יולי גורודינסקי

מערכה שנייה: כיבוד

(או: מיץ אושר, מישהי?)

רתם: קניתי לנו סוכריות ג'לי בינס, הייתה לי תחושה שאת אוהבת את זה.

נלי: אני מתה על זה, אבל פוחדת מדברים נדבקים. סבא וסבתא שלי היו רופאי שיניים. כשאני בחו"ל אני עפה על זה.

רתם: כי לשם סבא וסבתא לא מגיעים?

נלי: הם נפטרו מזמן, אבל אם יש אוכל שבאמת שובר אותי…

רתם: אל תגידי עכשיו ירקות, יא דוחה.

נלי: זה דוריטוס ופופקורן!

רתם: מזל, כבר רציתי לסיים את הראיון.

נלי: נו, מה את חושבת, שאני אספר לך שאני חולה על חסה בלי כלום?

רתם: אז קחי מהג'לי בינס, מה העניין?

נלי: אבל תמיד בסוכריות האלה את נופלת על זו שיש לה טעם נורא…

רתם: כמו הסוכריות ב"הארי פוטר", הן מדהימות עד שנופלים על זו שבטעם נזלת.

נלי: זה כמו במנטוס, שרק הוורוד טעים ואת צריכה לסבול כתום וצהוב בדרך לוורוד.

רתם: לכן המציאו חבילות מנטוס שבהן כולם ורודים. אבל זה הוציא את כל הכיף.

נלי: כי ככה את לא יכולה להתבאס שיצא למישהו אחר ורוד.

רתם: אז לא תאכלי?

נלי: תביני, אני לא מבזבזת קלוריות על ממתקים, כי אני מעדיפה לשמור את הקלוריות לפיצה. מכל הדברים בעולם, הדבר שאני הכי אוהבת זה פיצה.

רתם: פיצה בלי כלום?

נלי: אם אני משקיעה אז פיצה עם ארטישוקים, אבל בדרך כלל זה משולש עם זית שחור באמצע. וטרופית.

רתם: את שותה טרופית?!

נלי: רק אם זה עם פיצה או עם פלאפל.

 

צילום: יולי גורודינסקי

צילום: יולי גורודינסקי

מערכה שלישית: מזל תאומים

(או: כתם לכל החיים)

רתם: נלי, כורסת המסז' הזאת מרעידה אותך. שלא נצא רוטטות בתמונות!

יולי הצלם: אתן צריכות לרגע לא לדבר כדי שאתפוס אתכן יפות.

נלי: הנה, אני טבעית, צלם אותי מביטה בנייד, קפואה.

רתם: הכי ברוח "אני משתעממת בראיון".

נלי: חס ושלום, אני מאוד אוהבת לשבת ככה ולפטפט על כל מיני נושאים. בעתיד אהיה סוג של אודטה.

רתם: אודטה?

נלי: למה לא? יש לי המון עצות לתת.

רתם: מה, על איך להוריד כתמים?

נלי: איך את יודעת?!

רתם: כי אודטה בנתה קריירה מהנטייה של אנשים ללכלך את עצמם.

נלי: לא, אני מדברת על כתמים על הפנים!

רתם: חשבתי כתמים של קטשופ על בגד!

נלי: אנשים מתייעצים איתי, למשל, לפני שהם הולכים לרופא. שואלים אותי: "ולמי את הולכת?".

רתם: כנראה כי מבינים שאת אישה מושלמת, זה מרגיז אותי. תביני, גם אני נדלקתי עלייך. ראיתי את "אפס ביחסי אנוש" והחלטתי שאת הולכת להיות הגירלפרנד החדשה שלי.

נלי: ממי שלי!

רתם: אבל עכשיו אני לא סגורה על זה, כי את אפילו יותר יפה ומתוקה ממה שחשבתי. זה לא יכול להוציא אותי טוב.

נלי: שטויות! כל החברות שלי מדהימות.

רתם: גם שלי. אולי חברות שמוציאות אותך טוב זה קטע של תיכון.

נלי: כשהייתי בתיכון לא היו מכניסים אותי למקומות כי נראיתי קטנה.

רתם: אני מניחה שעד היום לא מכניסים אותך למקומות.

נלי: כשצילמתי את הסדרה "ניו יורק" בשנה שעברה לא נתנו לי לקנות אלכוהול בניו יורק בלי תעודת זהות. זה היה רגע כיפי. שמתי לב עכשיו לעובדה שיש לך כף רגל יפה מאוד.

רתם: את חושבת? היה לי חבר שאמר שיש לי רגליים של כדורגלן, והעלבון הקרין לי גם על כף הרגל.

נלי: גם לי אמרו את זה, אבל היום המראה השרירי חזק באופנה. יש לי הרבה שרירים ברגליים ותמיד התביישתי בזה.

רתם: פעם מישהו שאל אותי אם השתלתי את שרירי התאומים שלי. חשבתי שהוא התכוון לציצים. עניתי שכן. רק אחר כך הבנתי שיש טרנד כזה בחו"ל של השתלת שרירי תאומים.

נלי: כל חיי רציתי רגלי צפרדע דקות כאלה, לבעלי יש רגליים ממש דקות וזה החלום שלי. יש לי לוק ספורטיבי אבל אני אוהבת מראה חלוש, חיוור, פייתי.

רתם: אז את לא שלמה עם הגוף שלך?

נלי: למדתי לאהוב את הגוף שלי עכשיו. אחרי הכל, לא נראה לי שאני איראה טוב יותר ממה שאני נראית עכשיו בגיל 30.

רתם: את נראית כאילו גדלת במקפיא!

נלי: כן, אבל אולי זה השיא שלנו.

רתם: אכן, החיים הם מדרון.

 

צילום: יולי גורודינסקי

צילום: יולי גורודינסקי

מערכה רביעית: אפס ביחסי אנוש (או: הצבא כסמוחטה)

רתם: איך התגובות על "אפס ביחסי אנוש"?

נלי: יש מלא תגובות מרגשות מאוד, כל היום כותבים לי בפייסבוק.

רתם: אני מרגישה שיש סביב הסרט טירוף, כבר אומרים שמדובר בסרט קאלט. איך את מסבירה את זה?

נלי: כבר שקראתי את התסריט הבנתי שמדובר במשהו טוב, אבל יש גם עניין של טיימינג מיוחד מאוד. היו זמנים שסרטי קולנוע ישראלים היו מאוד כבדים, מאוד דרמטיים, ויהודים הם עם מאוד קומי. קומדיות זה הז'אנר שהכי עובד פה, ואחרי הסדרה "בנות" יש הרבה מקום לעשייה נשית, שלא כמו פעם שטענו ולא בצדק שבנות לא מצחיקות.

רתם: הזווית הנשית מאוד מורגשת פה, ברור מאוד שאת הסרט ביימה אישה. יש רגע מדויק מאוד שבו הדמויות שלכן נכנסות עם מגשי הקפה, ברקע מתנגן שופן, אתן שמות לכל אחד את הקפה שהוא אוהב ליד הוופלים שהוא אוהב ורואים את המבטים של הקצינים על התחת שלכן, שארוז בגזרה האיומה של המכנסיים. אם זה היה במאי גבר כולם היו אומרים שזו עוד סצנה שנועדה לשרת את המבט הגברי, אבל פה זה מוצג מזווית אחרת, מהמודעות הנשית הזאת שכשאת חיילת את משרתת בלית ברירה את הגיבור הגברי. הצבא הוא עדיין עולם של גברים.

נלי: זה עולם של גברים בכל מקום.

רתם: אני חושבת שאנחנו בתהליך שמשנה את יחסי הכוחות בין גברים לנשים. נשים מאוד התחזקו במהלך השנים, וגברים נשארו באותו מקום וזה נתפס הרבה פעמים כחולשה, הם מרגישים מסורסים במערכות היחסים של היום.

נלי: אני לא ידעתי שיש דבר כזה שוביניזם עד שהגעתי לצבא. חשבתי שאפליה בין גברים לנשים זה משהו שחלף מהעולם. ופתאום הגעתי לצבא, שירַתִי בגבעתי, שם יש אנשים שנלחמים על החיים שלהם ואת לא, אז בואי תנעימי את זמנם. את מגישה קפה למ"פ שהוא ילד בן 24.

רתם: כמש"קית חינוך חווית את זה?

נלי: שירַתִי בעזה, בחאן יונס. היה ברור שאף אחד מהגברים לא יעשה כלים. היינו תשע בנות שעושות תורנות ושוטפות 600 כלים. הבאתי כפפות וסינר מהבית ובמשך שנתיים, פעם בשבוע, יום שלם, שטפתי כלים. תיעבתי את זה, אבל אחרי חצי שנה את מתרגלת, כי הבנים צריכים למצוא מחבלים. את מנסה להגיד לעצמך שגם מה שאת עושה חשוב.

רתם: ועל זה הסרט מדבר, על זה שמנסים לפמפם לך כמה גם את משמעותית למערכת כשאת בעצם משחקת סוליטר ומגישה קפה.

נלי: למרות שבחוויה הצבאית שלי גיליתי שיש לי אפשרות לשנות את המציאות.

רתם: אז לא רצית לברוח לקריה כמו הדמות שלך, דפי?

נלי: לא, כי הרגשתי שעצם הנוכחות שלי שם משפיעה.

רתם: הסצנה הכי מטורפת ויפה היא זו שאת חוטפת סמוחטה מהקצינה שלך, רמה. אנשים צחקו כל כך חזק בקולנוע שגם אני זכיתי לכמה סמוחטות.

נלי: די!

רתם: כמה טייקים היו לסצנה הזו?

נלי: שמונה? 11?

רתם: וזו הייתה ממש סמוחטה?

נלי: ממש.

רתם: זה היה מתוכנן?

נלי: ברור, עשינו חזרות על כל פיפס.

רתם: זה היה כתוב בתסריט? הערת ביניים "סמוחטה"?

נלי: לא, בחזרות את מגלה כל מיני דברים… למשל יש סצנה שבה אני מעמידה את הבנות בחדר בהקשב. זה לא היה בתסריט, עשיתי את זה בחזרות והתלהבו מזה.

רתם: אז אני חייבת להבין, הסמוחטה הייתה בכוונה או בטעות?

נלי: זה התחיל מזה שהיא ירקה עליי בחזרות בטעות. נורא צחקנו והחלטנו לשמור את זה.

רתם: סליחה שאני מתעכבת על זה, פשוט מדובר ברגע מדהים בעליבותו שאני מצטערת מאוד שלא אני כתבתי.

 

צילום: יולי גורודינסקי

צילום: יולי גורודינסקי

מערכה חמישית: אהבה

(או: קופידון מסתובב ללא רצועה)

עוברת אורח: אתן מתחתנות היום?

רתם: אני רוצה, אבל היא כבר נשואה.

עוברת אורח: כי זה נראה כאילו אתן ביום כיף שלכן לפני החתונה.

רתם: את קולטת שחושבים שאנחנו מתחתנות?

נלי: כנראה כי אנחנו ממש נהנות.

רתם: אני רוצה שנדבר על העיסוק הצדדי שלך.

נלי: גיליתי לפני כמה שנים שיש לי כפילה שהיא שחקנית פורנו. זו לא באמת אני.

רתם: לא ידעתי, וכל עבודה מכבדת את בעליה.

נלי: קוראים לה דריה.

רתם: דווקא רציתי לדבר איתך על כישורייך כשדכנית.

נלי: כן, זה ידוע בעיר.

רתם: את שידכת בין חברה משותפת שלנו לבעלה, ועל בסיס מראה בלבד! את שדכנית שטחית! איך זה קורה?

נלי: אני בטוחה שבאחד הגלגולים הקודמים שלי עשיתי את זה, אני עושה את זה הרבה.

רתם: כמה זוגות שידכת?

נלי: שלושה שהתחתנו, וכל השאר ביחד או שיצאו תקופה, יש הרבה.

רתם: סגור לך כבר מקום בגן עדן?

נלי: יש לי כבר תמ"א 38 בגן עדן!

רתם: יש לך כבר בניין מהקבלן! את פיה!

נלי: את בעלי, אגב, הכרתי כשהייתי פיה ביום הולדת של ילדים! זו הייתה עבודה צדדית כזו, והוא היה המפעיל של האירוע. אני איתו שבע שנים.

רתם: את פיית המונוגמיה!

נלי: תראי, בנים יכולים לערער את נפשי ברמה שאם אני עושה משהו ומישהו חתיך עובר אני מפסיקה את מה שאני עושה. לטובת הקריירה שלי זה טוב שאני בזוגיות. אני מאוהבת בבעלי, הוא הגבר הנכון בשבילי. ברור שמותר לי להתלהב ממישהו, אבל הנשמה שלי נמצאת במקום אחר.

רתם: הוא קנאי, אישך?

נלי: אני לא קנאית ולכן לא יכולה להיות עם מישהו קנאי. לא מאמינה שיכול לצאת מזה משהו טוב. היה לי פעם בן זוג מושלם, היינו במסיבה, רקדתי על השולחן ופתאום הוא דפק עליי צרחות. זהו! נגמר הסיפור!

רתם: עשה לך עדי עזרא ובר רפאלי.

נלי: בדיוק, ומאותו הרגע לא הייתי מסוגלת לאהוב אותו יותר. זה שבר רפאלי חזרה לעדי אחרי סצנת הריקודים עם מיק ג'אגר – זה שבר לי את הלב.

רתם: גם מיק ג'אגר מבוגר, לא עומד לו.

נלי: וגם אם כן עומד לו, אני רוצה גבר שיפרגן לי. לבעלי אין קטע כזה, אני יושבת עם חברים עד שלוש בבוקר והוא לא אומר לי: "בואי הביתה עכשיו". איך אומרים ב"קרטה קיד"? ציפור דרור מחזיקים בידיים פתוחות. ואני ציפור דרור. אנשים חושבים שחתונה זה כלא וזה לא נכון. זוגיות טובה מעניקה המון חופש. כשהנישואים טובים זה מחזק אותך כבן אדם. בן הזוג שלי סומך עליי, הוא יודע שאני אוהבת אותו ואני מראה לו את זה כל יום. אני לא צריכה בשביל זה לכלוא ולהקטין את עצמי.

רתם: מסכימה איתך לגמרי.

נלי: גם מאוד חשובה לי העצמאות הכלכלית שלי, לא מוכנה שישאלו אותי למה קניתי שמלה או נעליים. יש לנו חשבון משותף ולכל אחד יש גם חשבון משלו.

רתם: זה דבר חכם ועדיין לא מאוד פופולרי לדעתי.

נלי: חופשייה באמת זו עצמאות כלכלית. איך אומרים? הכלבים הכי נאמנים הם אלה שמסתובבים בלי רצועה.

 

צילום: יולי גורודינסקי

צילום: יולי גורודינסקי

מערכה שישית: קינוח

רתם: אני פותחת את חבילת הסוכריות, את מצטרפת או שתצפי בי?

נלי: יאללה, עכשיו אני אוכל איזה 300.

רתם: אם את נופלת על צבע מגעיל תגידי לי. מזל שסבא וסבתא שלך לא רואים.

נלי: הם מתהפכים בקברם.

רתם: שיט, הנה נגסתי בסוכריית נזלת!

 

 

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 6fbd647d022b47ccc