מאיר עיניים

 

איך הייתה לך השנה החולפת?

"מעולה, בלי עין הרע. הייתה שנה עמוסה מאוד ומוצלחת מאוד. עשיתי וי על רוב הדברים שרציתי להשיג, כולל לפתוח מסעדות כשרות".

למה בכלל החלטת לפנות לתחום הכשר?

"תמיד ידעתי שיום אחד זה יקרה. אני בא מבית מסורתי ועד אחרי הצבא אכלתי רק כשר. רוב המשפחה הרחבה שלי לא אכלה אצלי מעולם. אמרו לי 'כשתפתח כשר נבוא'. אני מרגיש שזה תחום שנדרשתי לגעת בו מבחינה אישית, אבל גם באספקט הכללי. בישראל יש המון אוכלי כשר ומעט מסעדות שמציעות אוכל כשר טוב".

באילו אתגרים נתקלת בדרך?

"היום הרבה יותר קל לעשות אוכל כשר טוב. יש הרבה חומרי גלם כשרים בני השגה, ואפילו הרבנות עשתה צעד קדימה והיא מנסה להיות כמה שיותר ליברלית כדי להנגיש עוד ועוד חומרים במטבחים כשרים. ועדיין אני בא מהמון שנים של בישול לא כשר, וההתאמות הן אתגר. למשל, ציר בשר מצומצם היה יוצא לי בהתחלה מלוח מדי כי בהכשרה ממליחים את הבשר, או איך עושים פירה בלי חמאה וחלב. השילוב של יכולות אישיות וטכניקות מתקדמות שקיימות כיום, כמו מטבח מולקולרי, מאפשרות לי ליצור מטבח כשר מעניין בלי להשתמש בחמאה ובשמנת. מצד שני, איפה שאי אפשר מוותרים. כשהגענו למסקנה שכל דבר שנעשה לא יהיה מספיק טוב או יהיה חיקוי זול של הדבר האמיתי פשוט ויתרנו. המטבח שאני עושה הוא ממילא ים תיכוני, ועם ירקות טריים ועשבי תיבול אפשר להשיג את כל הטעמים הכי נכונים לסגנון הזה".

בדיעבד, האם פתיחת שתי מסעדות כשרות תוך פחות משנה הייתה מהלך נכון?

"אני מאחל לכל המסעדות הלא כשרות, כולל שלי, שיעבדו כמו המסעדות הכשרות שלי. זה פשוט לא נתפס. בלו סקיי נפתחה ראשונה ואני לחצתי שהיא תהיה חלבית כי רציתי מסעדה שמבחינה קולינרית תהיה הכי קרובה לכתית. לומינה היא סוג של מקבילה של המזללה, בראסרי קז'ואל עם מנות גדולות. יש במסעדות הרבה חובשי כיפות שאני שמח מאוד לראות, אבל רוב הלקוחות לא דתיים".

איך אתה מצליח לשלוט במה שקורה בכל המסעדות שלך?

"עם צוות נאמן ומסור שעובד איתי שנים. אצלי כולם גדלים מלמטה. בכל פעם אני מעביר את דור הסו־שפים להיות שפים במקום הבא והרמה הבאה מתקדמת בהתאם. בלעדיהם לא יכולתי לעשות את כל מה שאני עושה היום, כמו לצאת לחודשיים של צילומי תוכנית טלוויזיה ולנסוע לפרויקטים בחו"ל. מאיר אדוני הוא הרוח היוצרת מעל, אבל מי שעושה את העבודה ביומיום הם השפים של המסעדות, כל אחד עם הטבחים שלו. אני רץ כל יום בין כל הארבע ובוחר בהתאם לסיטואציות איפה להיות יותר ומתי".

איך השפיע עליך מבצע צוק איתן מבחינה עסקית?

"תל אביב נפגעה אבל פחות מרוב המדינה, כמו שקורה בדרך כלל. בתקופות הקשות העבודה צנחה ל־50 אחוזים בהשוואה למה שהיה, אבל כבר מהפסקת האש הראשונה היא טיפסה חזרה ל־80 אחוז. כעת העניינים חוזרים לשגרה הטובה, ואנשים צריכים את האוויר והחופש. שילמנו מחיר כמו כל העם והמשק".

הצטרפת ליוזמות למען החיילים?

"כן, אבל אני מעדיף לא לדבר על זה. עשינו את שלנו בשקט כמתן בסתר. עשיתי את מה שעשיתי לא לשם פרסום. לדעתי עדיף לעשות ולשתוק, והיחיד שצריך לדעת מכך הוא בורא עולם".

איך הייתה עבורך החשיפה הטלוויזיונית?

"זה מרגש מאוד, מביך, מלחיץ ומעשיר במובן הנפשי. מלא טבחים שמתקשרים לקבל עצה ואני כל היום בפייסבוק ובווטסאפ עונה לכולם, אבל גם אנשים רגילים, כמו סבתא שאיבדה את הנכד, רוצים לפגוש אותי. מייחסים לי כל מיני תכונות שאין לי. אני רק מאיר אדוני, אדם שאוהב לבשל ומאמין שברוב המקרים אני עושה את זה בסדר, אבל מלחיץ שיש כל הזמן חובת הוכחה שגדולה ממך. ברגע שאתה כוכב טלוויזיה בפריים טיים כולם רוצים רק לעמוד לידך ולגעת בך. זה כל כך מביך שאני אפילו לא יודע איך לתאר את זה. הטוב בזה הוא שאפשר לעזור לאנשים שמרגישים שאתה יכול לעזור להם גם אם אתה לא באמת יכול בשיחה קצרה. מבחינתם זה מספק. היו לי ימים שלמים של מרתון פגישות בשיטת הכיסא החם. בשורה התחתונה זה מחמיא מאוד, ואני לא מקבל את זה כמובן מאליו".

הצטיירת כאדם רגשן מאוד.

"אני באמת כזה. למזלי בעריכה דאגו לצנזר קטעים קשים הרבה יותר, לפחות 50 אחוז, כדי לא לעשות את זה קיצוני יותר. פעם הייתי מתפדח מזה, אבל היום כבר לא. אני בוכה בשנייה ומתרגש בקלות ויש לזה מחיר. נורא מביך לפרוץ בבכי כשכולם מסתכלים עליך בשוק, אבל מי שמכיר אותי יודע שאני כולי אמוציות".

עד כמה מה שהצופים ראו בבית נאמן למקור?

"תמיד ניסיתי להיות אני וללכת עם האמת שלי, עם התחושות, הרגשות ומה שאני רוצה להגיד. התוכנית הציגה אותנו הכי קרוב למה שאנחנו בחיים האמיתיים. יש דברים שיצאו בעריכה קצת אחרת, לפעמים אפילו מפאת קוצר זמן. בסופו של דבר זה ריאליטי ויש לו את החוקים שלו, אבל אני מאושר ממה וממי שגיליתי שם".

היית כבר במסעדה החדשה של מאיה קליין באשקלון? בינתיים הביקורות לא מפרגנות.

"עוד לא, אבל אני אגיע בקרוב. אני אוהב אותה מאוד, היא חברה טובה ואישה מוכשרת. מאיה נכנסה למסעדה קיימת וצריכה לייצב כוח אדם שבחלקו אינו מספיק מקצועי. עד כמה שבתל אביב קשה להשיג טבחים טובים, זה עדיין הרבה יותר קל מאשר בדרום. במהלך התוכנית היא נתנה לי הרבה עצות, אז נראה לי שקטונתי מלתת לה עצות. אני בטוח שברגע שהיא תייצב את המסעדה זה יבוא לידי ביטוי באיכויות שהיא יודעת להשיג. זה תהליך שלוקח זמן בין שף לצוות שלו, ללקוחות ולעצמו".

מה תמליץ למתמודדי העונה הבאה? מה הסוד שיביא אותם לגמר?

"להיות מי שהם ופחות לשחק את המשחק. עכשיו כולם כבר מכירים את הפורמט. כולם ראו מה קורה במחנה האימונים ובנבחרות ואת האמוציות והקונפליקטים בין הנבחרות ובתוכן. אותי מלחיץ שזה יהיה פחות ריאליטי, שאנשים יגיעו מוכנים יותר מבחינת מה להגיד ומה לעשות ולא לעשות. אני רוצה שהם יהיו הכי אמיתיים".

מה מתוכנן מבחינתך לעונה הבאה?

"ברמה האישית אני רוצה להיות עוד יותר אני. למדתי כבר לעמוד מול מצלמות, אבל אני רוצה להגיע יותר נקי, הרבה יותר משוחרר, אם כי לא נראה לי שפחות אמוציונלי. בגלל שניצחתי בעונה הראשונה אני משוחרר כביכול מחובת ההוכחה ורוצה להתרכז יותר בהעברת מסרים שלי, קולינריים ואישיים. אני אשתדל שרוב המשימות שלי, אם לא כולן, יהיו כשרות, כדי להראות שאוכל כשר לא נופל מאוכל לא כשר, ואני רוצה לחזק את מוטיב החברות שהוא בעיניי הדרך הנכונה להצליח במטבח".

מאיפה מגיעה ההשראה למנות שלך?

"מכל מקום. אני שואב המון השראה מהמטבח של סבתא ושל אימא, ואני מוסיף טוויסטים שלי. בכל מקום יש מנות על שם סבתא מסעודה ז"ל ואימא סימה שתיבדל לחיים ארוכים, ועל שם עוד כל מיני סבתות ודודות, כמו הקובנה של צביה והגפילטע של רוחל'ה. בעיניי חשוב לשמר את המסורת ולא להתבייש במקום שאנחנו מגיעים ממנו. בישראל יש כור היתוך קולינרי מטורף. אני לא בטוח שכולנו השכלנו לנצל אותו עד תום וזה הולך ונעלם. חלק מההשראה מגיע גם מטיולים בעולם, כמו מנות עם השפעות אסייתיות שהכנסתי לתפריט. בפסח הייתי במשך חודש בדרום אמריקה ובישלתי לקבוצה גדולה של יהודים אז הבאתי מוטיבים משם, כמו פלנטיין, יוקה ופלפל הבנרו, טורטיות ושעועית שחורה. אני ספוג, סופח מכל מיני מקומות אבל משתדל לשמור על חתימה מקורית. אני חושב שכל מי שאוכל היום במסעדות שלי יודע לזהות אותי בצלחת".

אתה נראה כל כך רגוע תמיד. מה מוציא אותך מהכלים? ומה אתה עושה אז?

"זלזול. זה קורה לעתים רחוקות כי נדיר שהצוות שלי מזלזל, אבל כשאני רואה מישהו שמזלזל באוכל, בחבר, בניקיון או במשהו מהותי מאוד – זה קשה לי. גם אז זה לא בא לידי ביטוי בצעקות אלא במבט מאוד קשה ומאוכזב. הטבחים שלי תמיד אומרים שהם היו מתים שאני אצעק לפעמים או אפילו אתן להם סטירה, כי זה עדיף מהתחושה הנוראית של המבט הזה, שאחריו אני מסתובב והולך".

איך משלבים בין חיי משפחה לארבע מסעדות תובעניות?

"המשפחה משלמת מחיר לא פשוט. כל מי שבמקצוע הזה והוא טוטאלי וקם כל בוקר עם חיוך והתרגשות – עובד בשעות שאני עובד וחי את החיים שאני חי. חלק מהעניין הוא שהמשפחה מבינה שאבא עובד מבוקר עד לילה. אני יוצא מהבית בעשר וחוזר באחת בלילה, אבל אחרי הילד השלישי החלטתי להפסיק לעבוד בשישי ובשבת. בסופי שבוע אני רק עם המשפחה, משחק עם הילדים, יוצא איתם ביחד לפיקניק ועוד פעילויות מהנות, וכמובן גם בחופשים".

אמרת שאתה מתכנן לפתוח מסעדה בניו יורק. האם התוכנית עדיין בתוקף?

"זה הפרויקט האחרון שנשאר לי ברשימת הדברים שרציתי להשיג. יש כרגע כמה עסקאות על הפרק. עוד לא ברור אם בניו יורק או בקליפורניה, אבל זה יהיה בוודאות בארצות הברית. המשמעות של פרויקט כזה היא לעבור לגור עם המשפחה בחו"ל לתקופה מסוימת ואני לא רואה את עצמי חי באירופה, שבעדינות אפשר להגדיר את רובה כאנטי ישראלית היום. אני חושב שניו יורק היא עדיין המקום המוביל בעולם מבחינה קולינרית. הכוונה היא לפתוח מקום שיהיה מאוד 'מזללתי' באופי שלו, בצורה כשרה או לא כשרה, עוד לא החלטתי".

10 קטנות עם מאיר אדוני

1. חומר גלם אהוב ביותר

"חצילים. הכי בנאלי אבל חצי מהאוכל שלי הוא חצילים".

2. אם לא היית שף היית…

"אולי פוליטיקאי. יש לי הרבה מסרים להעביר, ובדרך כלל שומעים אותם רק אלה שקרובים אליי. זכיתי בכריזמה שעוזרת לי לסחוף אנשים".

3. מה אתה הכי אוהב בעבודה שלך?

"שבישול הוא אינסופי והוא מזמן כל יום התרגשות חדשה".

4. ומה הכי פחות?

"אדמיניסטרציה. אני שונא ניירת, חשבונות ואקסל".

5. הדבר הכי מוזר שיצא לך לאכול

"כוכב ים בדוכן רחוב בסין. יומיים אחר כך שכבתי בחדר עם שלשולים והקאות".

6. שלושה דברים שאתה לא יכול בלעדיהם במטבח

"אור, כי בלעדיו אני נכנס לדיכאון, מלח ושמחת חיים, ויעידו הטבחים שלי שאני כל הזמן שר להם".

7. למי היית רוצה לבשל?

"למח"טים של צה"ל. הייתי מושיב את כולם סביב שולחן ומבשל להם ארוחת ניצחון מרגשת".

8. מנה ששולחן החג שלך לא שלם בלעדיה

"חבושים. אימא שלי מכינה מהם לפתן וריבה ארומטית עם תבלינים במקום תפוח ודבש".

9. מתנה שהיית רוצה לקבל לחג

"ילד רביעי".

10. מה אתה מאחל לעצמך לשנה הבאה?