בלי עין הרע

"70 אחוזים מבני האדם עלי אדמות מאמינים בהֶיזק עין הרע", טוען פרופ' אבשלום מזרחי בספרו "אשרי המאמין, מאגיה, מיסטיקה ואמונות חובקות עולם" (הוצאת אופוס). "מדובר באמונה חובקת עמים ובני דתות שונים, מינים, גזעים, עדות, מעמדות, גילים, לאומים ושבטים, שאין ביניהם כל קשר תרבותי, לשוני, מנטלי או גאוגרפי".

קריצה, פזילה או מבט ממושך

המאמינים בעין הרע מספּרים על שלוש דרכים עיקריות העלולות לגרום להיזק עין הרע: במבט העין עצמה, בדיבור ובמחשבה.
מבט עין: מבט העין יכול להיות מלווה גם בפזילה, בקריצה או במבט חודר וממושך. כל זאת כאשר מאחורי המבט מסתתרים מחשבה ומאוויים שליליים.

דיבור: התרברבות של האדם בחכמתו, בכישרונותיו, ביופיו, בהצלחותיו בחיים, בהישגיו בעבודה, ברכושו ובתוכניותיו הגרנדיוזיות ברמה האישית והמקצועית. כל אלה ודומיהם מולידים היזק מעין הרע. גם רכילות והרעפת שבחים על אדם על ידי חברו עלולים לגרום להיזק עין הרע.

מחשבה: מחשבה רעה וזדונית, שטופת קנאה ושנאה לזולת, לרכושו או להישגיו מובילה אף היא להיזק עין הרע.

הנזק החמור ביותר האפשרי של עין הרע הוא גרימת מוות. אחריה נמצא פגיעות המביאות לנכות גופנית או נפשית, חולי במחלות כרוניות וסופניות, הפלה, עקרות, שרפה, הרס, קריעה, אובדן ממון, לכלוך וכתם, קימוט, השתנות, ריקבון, בקע, שבר, ניוון, ירידה בתנובת השדה או בצורת, אובדן מעמד או כבוד, ועוד סוגי נזקים שונים.

מחשבה שטופת קנאה ושנאה לזולת מובילה להיזק עין הרע. אילוס': photos to go

ממי כדאי להיזהר?

ברוב המקרים הקנאה היא הגורם הנפשי-רוחני העיקרי הגורם להיזק עין הרע. בתרבויות שונות בעולם אנשים יכולים לגרום בקנאתם להיזק עין הרע באופן מודע ובתת מודע באמצעים שונים: אם על ידי מבט, אם על ידי קללה ואם באמצעים אחרים שהווייתם שלילית.

אך לא אצל כולם מצויה היכולת להזיק. יש קבוצות אנשים, הבולטות בשונות ובמוזרויות שלהן, שהן בעלות פוטנציאל לגרום להיזק עין הרע:
● בני אדם שיש להם אוסף תכונות שליליות, שעינם רעה וצרה בהצלחות ובאושר של אחרים. לרוב אלה אנשים השרויים בדיכאון, הטעונים מרירות.
● בני אדם שגבות עיניהם עבות ונפגשות מעל לגשר האף.
● בעלי עיניים פוזלות.
● בעלי עיניים שחורות (כך מאמינים כחולי העיניים ממוצא אירופי).
● בעלי עיניים כחולות (כך סבורים תושבי אסיה ואפריקה).
● בעלי עיניים ירוקות (כך מאמינים תושבי מדינות השוכנות לאורכם של חופי הים האגאי, שם נדירים אנשים שעיניהם ירוקות).
● בעלי עיניים הממוקמות בגובה שונה זו מזו.
● בעלי עיניים שצבען אינו זהה.
● נשים בתקוּפת נידתן.
● נשים עקרות.
● אנשים קמצנים.
● אנשים שמרבים להביט בעין אחת. לדוגמה, צלף העוצם את עינו האחת כאשר הוא מכוון את נשקו, או צלם).
● המאמינים בעין הרע טוענים שההשפעה המזיקה של עין הרע אצל נשים גדולה יותר מזו הקיימת אצל גברים.
● נשים זקנות בעלות מום.
● אנשים בעלי לשון נחרצת ורברבנים.
● אנשים נכים או חולים במחלות כרוניות.
● נשים שלא מצליחות ליצור זוגיות.
● גם בעלי חיים מסוימים נחשבים לבעלי יכולת לגרום להיזק עין הרע: הטווס – בגלל ה"עיניים" הטבועות על נוצות זנבו, והצבוע – המסוגל לעקוב אחרי אדם ההולך לתומו ולכשפו עד שזה מאבד את חושיו ומתלווה אל הצבוע למקום מגוריו, ושם הוא טורף אותו.

למעשה כל אדם פגיע להיזק עין הרע, אך ישנם בני אדם אשר הם עצמם או רכושם חשופים לפגיעות עין הרע יותר מאחרים. הבולטים הם תינוקות וילדים, נשים בתקופת הריונן, בני אדם ששפר מזלם בעבודה, ביציבות כלכלית, בכבוד, בממון ובהישגים בכל תחום ואנשים המפגינים ברבים בכוונה תחילה את עושרם, את חוכמתם או את יופיים.

נשק החרוזים

ברחבי העולם נהוגות כל מיני מסורות שונות ומשונות להגנה מפני עין הרע, החל ממריחת מצחם של תינוקות בנקודות שחורות וכלה בטקסים עם ביצים ופלפלים חריפים. בתרבויות היהודית, הנוצרית והמוסלמית, כמו גם בדתות הבודהיסטיות וההינדואיסטיות, נהגו להכין קמעות ועדיים שונים כהגנה מפני עין הרע.

השימוש בחרוזים בכלל וכאמצעי להגנה מפני עין הרע היה נפוץ בתרבויות רבות עוד בתקופות קדומות. נהגו לייצר חרוזים שטבועה בהם ה"עין הטובה" כהגנה בפני עין הרע. בני האדם (לרוב נשים) נהגו לענוד אותם על צווארם או לחבר אותם לגופם בדרכים שונות. החומרים שמהם נעשו החרוזים היו עץ, זכוכית, לבד, אבנים, מתכות ועוד. אנשים הצמידו את החרוזים לכל דבר שרצו להגן עליו ולשמרו מכל רע, החל מתינוקות שזה עתה נולדו ועד לסוסים ואפילו לדלתות הבית.

האם יש לקמעות כוח ממשי? ברור כי למצבו הנפשי של האדם יש קשר הדוק למערכת החיסון שלו. מתח נפשי משפיע לרעה על מערכת החיסון, ואילו מוטיבציה ואמונות חיוביות משפיעות עליה לטובה. אם אדם כלשהו מאמין שחפץ מסוים יגן עליו מפני מחלות, תהיה לאותו החפץ השפעה חיובית על מערכת החיסון שלו. זהו למעשה ההסבר המדעי היחידי שניתן למצוא להשפעה של חרוזי עין על הבריאות.

עדי נגד עין הרע. נשים נהגו לענוד חרוזים שטבועה בהם "העין הטובה" על צווארן

עין הרע ביהדות

היהדות שוללת אמונות תפלות ואלו אסורות על פי ההלכה, אך מתברר שהאמונה בעין הרע אינה מסווגת כאמונה תפלה, אלא מוגדרת ככוח שלילי ומזיק הקיים בטבע, וככזה שיש להיזהר מלהשתמש בו.

הפּחד מפני היזק עין הרע הולידו שורה ארוכה של אמונות, מעשים וכלים להתגונן ממנו. האמצעי הראשון הוא להצניע לכת, לא להתרברב ולשמוח בשמחת הזולת, אך יש אמצעים נוספים. למרות ההתנגדות ביהדות לפולחן הקמעות, התירו חלק מחכמי ישראל להשתמש בהם.

בין הבולטים שבאמצעי ההגנה השכיחים כנגד עין הרע שהיו מקובלים ביהדות: קמעות מסוגים שונים הכתובים במסמך שתלוי על הקיר או מונח כעדי, לחשים, נשיאת הדג כעדי, כציור ובעוד אופנים, סמל העין הפתוחה, הספרה חמש המייצגת את השם המקודש (או ציור של חמסה – חמש אצבעות), המילה שדי מופיעה בעדיים או בלוחות וגם הספרה שבע. למה שבע? המשכנע שבהסברים הוא שביום השביעי, כלומר בשבת, אוכלים דג. דג בגימטרייה הוא שבע, וכידוע דג מקובל כמגן מפני עין הרע.

כך גם צבעי הכחול והתכלת, צבעי השמים והיָמוֹת. גם הצבע האדום נחשב למגן יעיל.
התכת עופרת מעל לראשו של מי שיש לגרש ממנו היזק עין הרע מקובלת אצל יוצאי תימן ועדות ישראל האחרות. כתיבה או אמירה של ברכת יעקב ליוסף "בן פורת יוסף" ידועה כאמצעי להגנה מפּני היזק עין הרע.
היזק מעין הרע עלול להיגרם לכל אדם ואדם, אך "הנוסחה" הבדוקה להגנה מפניו היא הנהגה של חיים צנועים, פשוטים וישרים, העטופים בענווה ובמה שקרוי שפלות רוח.