דברים ששומרים בבטן

כל אישה שעברה הפלה יזומה או טבעית, אובדן היריון, או לידה שקטה (לידת עובר מת) מכירה היטב את תחושת הבדידות. אף על פי שכיום מדברים סטטיסטית על כך שכרבע מהנשים בגיל הפוריות, כלומר כמעט כל אישה רביעית, עוברות הפלה, זהו נושא שאינו מטופל ואינו מדובר, עד כי נדמה שיש סביבו קשר שתיקה.

כמי שחוותה בעצמה שלוש הפלות טבעיות, לפני הולדת שלושת ילדיי, ואף שוחחה עם נשים רבות שעברו זאת, אני יודעת שהפלה גוררת תקופת אבל על מות העובר, והתמודדות עם תחושות של עצבות, כעס, כישלון ובלבול עד כדי דיכאון. הרופאים והאחיות במחלקות הגניקולוגיות בבתי החולים מתמקדים בדרך כלל רק בצדדים הפיזיים והטכניים של ההפלה, ואינם משקיעים תשומת לב בתחום הרגשי-נפשי, שהוא חלק גדול מההתמודדות. וכך, נשים נותרות לבד עם עצמן, עם המחשבות, עם התסכול ועם הכאב.

בחלק מהמקרים נעשה עיבוד מסוים של הרגשות, כל אישה בדרכים הנגישות לה. במקרה שלי זה היה דרך כתיבה, ובמקרים אחרים הדבר נעשה דרך שיחות עם חברה טובה או קרובת משפחה. אך לא תמיד יש הזמן, היכולת או התמיכה הנדרשת כדי להכיל ולעבד את כל הרגשות האלו. הקרובים והאוהבים רוצים לעזור, אך אינם מבינים באמת מה עובר על אישה שאיבדה את עוברה. ברוב המקרים הם מעודדים אותה לחזור מהר לשגרת היום, למעגל העבודה, לנסות שוב להיכנס להיריון ולשכוח. אומרים שזה "רק סטטיסטיקה" ושיותר טוב שהעובר נפל, כי זו דרכו של הטבע לדלל עוברים פגומים. הכוונה ללא כל ספק טובה, אך בפועל האישה נשארת בתחושה שהיא לבד עם הסיפור הכבד הזה.

תחושת אובדן, ריקנות ובדידות

על רקע חוסר הרגישות לנושא בבתי החולים, בולטת לטובה יוזמה חדשה וייחודית, שהיה ראוי לשכפל אותה בכל בתי החולים בארץ, במחלקת נשים ובמחלקה לרפואה דחופה במרכז הרפואי זיו בצפת. את הפרויקט יזמו שתי נשים, עדנה ויגוליק-אלימלך, אחות אחראית במחלקת נשים, ולילי פראימצ'וק, אחות במחלקה לרפואה דחופה, במטרה להעלות את מודעות הצוות המטפל למצבן הנפשי של נשים שעברו הפלה.

"נשים מגיבות להפלה באופן שונה. אין התנהגות אחידה ואין גם זמן אחיד לעיבוד התהליך הזה. אישה העוברת הפלה, הכרוכה בפעילות כירורגית או תרופתית, נמצאת לרוב בקונפליקטים, ובתחושת אובדן וריקנות", אומרת ויגוליק-אלימלך, שחוותה בעצמה כמה הפלות והייתה בטיפולים שנים רבות. "היא כואבת ומרגישה לעתים בודדה, מכיוון שאיננה מודעת מראש לתחושות הקשות שהיא עלולה לחוות ואינה יודעת למי לפנות לקבלת עזרה מקצועית.

" ההיבט הנפשי לא הודגש מספיק עד היום על ידי הצוות המקצועי, משום שהפלה נחשבת לפעולה כירורגית קצרה שאינה מסובכת. ההנחה הייתה שהאישה כבר תסתדר עם ההיבטים הרגשיים והנפשיים הכרוכים בכך. לאישה אין לגיטימציה להתאבל, כי לכאורה זה עוד לא ילד, אך ראינו שהנשים עוברות תהליך של אבל. הן רצו מאוד לדבר וחיפשו אוזן קשבת, והדבר האנושי שהתבקש היה לתת להן תמיכה".

ההזדמנות לכך נקרתה בדרכה כשהקולגה פראימצ'וק הציעה לקיים מחקר איכותי של חצי שנה במסגרת לימודיה לתואר שני, שכלל ראיונות בכתב ובעל פה עם עשרות נשים שעברו הפלה. היא ביקשה לאתר שינויים במצבן הנפשי של הנשים, ולייעל את הטיפול הפיזי והנפשי המוצע לאישה העוברת הפלה. במסגרת הפרויקט ומסקנותיו נערכה סדנה למתן כלים מתאימים לכל המטפלים בנשים: אחיות, רופאים, עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.

להפר את קשר השתיקה

כחלק מהמודעות לנושא, הוסיפו כיום נוהל חדש במחלקת הנשים במרכז הרפואי זיו, שבו כל אישה לאחר הפלה מקבלת הסבר בעל פה ובדף מידע על האפשרויות של תמיכה נפשית שהיא יכולה לקבל בחינם במסגרת בית החולים על ידי צוות של פסיכולוגים ושל עובדים סוציאליים, אם היא רוצה לעבד את הטראומה. דפי המידע מחולקים בארבע שפות: עברית, ערבית, רוסית ואמהרית, ויש בהם הסברים על תחושות ועל סימפטומים נפשיים העלולים להופיע במהלך תהליך האבל שלאחר ההפלה.

פראימצ'וק, ששמרה על קשר עם הנשים, הבינה מהן שדף המידע עזר להן. לדבריהן, העובדה שלמישהו אכפת מהן ושיש להן כתובת לפנות אליה, שיפרה את הרגשתן. "המסר שלי הוא שצריך להפר את קשר השתיקה סביב הפלות, לאפשר לנשים להרגיש שזה לגיטימי וטבעי להתאבל ולחוש את מה שהן חשות, ולתת להן אפשרות לשתף ולדבר על כך. לראייתי בכל בתי החולים בארץ צריך להקים קבוצות תמיכה כחלק מתהליך השיקום והריפוי שלהן", היא מציעה.

לתוך הוואקום הזה נכנסו בשנים האחרונות כמה מטפלות מאסכולות שונות, הרואות שליחות בתמיכה בנשים שעברו הפלות. התמיכה היא בכמה מישורים: המישור הפיזי, לחיזוק הגוף ומערכת הדם שחטפו זעזוע, המישור הרגשי-נפשי ואף המישור הרוחני. אחת מהן היא מיכל גז ממכללת מדיסין, מטפלת ותיקה ברפואה סינית, המתמחה בטיפול בנשים ובגניקולוגיה, ובוגרת לימודי "שפת הלב" (תקשורת לא אלימה), החוקרת את הנושא בשנתיים האחרונות במטרה להעלות את רמת המודעות להשלכות של הפלות טבעיות ויזומות.

"נשים רבות משלמות את המחיר על כך שנושא ההפלות טעון ואינו מדובר מבחינה חברתית, וזה פוגע בתהליך ההחלמה והריפוי שלהן", היא מסבירה. "יש מספר עצום של נשים שחוו הפלה כחוויה בלתי פתורה, המהווה טראומה שמשפיעה על כל תחומי החיים", היא מוסיפה. גם גז עצמה עברה הפלה יזומה בגיל 28, וזוכרת את התמודדות עם הקשיים, את הלבטים על המחיר שתשלם בזוגיות ובהחלמה הפיזית, את רגשות האשם ואת תחושת הפחד שלא תצליח להרות שוב. "התחושה בזמן ההפלה ולאחריה הייתה קשה מאוד. הייתי לבד בתהליך, ולא הבנתי מה אני מרגישה. רק לאחר שעברתי דרך והייתי מספיק חזקה להביט לאחור, יכולתי לסגור מעגל ולהוריד מעצמי משא כבד של פחד, של כאב ושל אשמה", היא מספרת.

"קיבלתי חיזוקים רבים בדרך מהרבה נשים יקרות, שעזרו לי לדבר על נושא שמרבית האנשים לא אוהבים לדבר עליו. השאיפה שלי היא שאף אישה לא תישאר לבד בהתמודדות עם חוויית הפלה טבעית או יזומה", אומרת גז. היא גייסה את החוויה הפרטית שלה לצד הידע המקצועי לתהליך ליווי פרטני או קבוצתי הכולל כמה מפגשים, ובהם מחזקים את הגוף באמצעות דיקור וצמחי מרפא, ואת הנפש באמצעות הקשבה לגוף, דמיון מודרך ולגיטימציה לבטא את הרגשות ולהתאבל. בשלב האחרון היא גם מעבירה את המטופלות שלה תהליך רוחני, של סליחה ומחילה, ושל שחרור הנשמה לדרכה.

הקרובים רוצים לעזור, אך אינם מבינים באמת מה עובר על אישה שאיבדה את עוברה

מוצאות אוזן קשבת

גז עושה אבחנה בין הפלות טבעיות להפלות יזומות. בהפלות טבעיות, לדבריה, ההתמודדות היא מול תחושת כישלון הגוף והנשיות, בעוד שבהפלות יזומות ההתמודדות היא יותר עם רגשות אשם ופחד לגבי הריונות עתידיים. ברמה הרוחנית, אישה היוזמת הפלה יוצרת התערבות קרמתית המשפיעה על חייה ועל גופה. כדי לסגור מעגל ולרפא את הגוף ואת הרחם, יש לעבור סוג של תיקון, לדבריה. עם זאת, היא מדגישה כי לכל אישה יש זכות להחליט על גופה, ומשנעשתה הבחירה מגיע לה לקבל את מלוא התמיכה. אחד ההסברים להפלה טבעית שהיא שמעה ממתקשרת, הוא שנשים אלו נבחרות לעשות שירות לנשמות, המבקשות לעשות תיקון קצר בעולם שלנו. נשים אלו, נאמר לה, הן נשים אמיצות וחזקות היכולות להכיל את התהליך.

בניגוד לסיפורי לידה, שנשים רבות נוהגות לשתף בהם, כשמדובר בסיפורי הפלה לא רבות נוהגות לשתף, גם משום שלעתים קרובות מדובר בהיריון לא מתוכנן או מחוץ לנישואין. וכך, הן נושאות את הנטל העצום לבד על כתפיהן. רוב הנשים אינן מאפשרות לעצמן את המרחב לנוח, להתמודד עם הטראומה הגופנית ולהתאבל. במעגל נשים בנושא של הפלות שהנחתה גז, מצאתי אחיות לכאב, ששיתפו בחוויה האישית והציעו אוזן קשבת וכתף תומכת.

נאוה (שם בדוי) מספרת: "לפני כשישה חודשים, כשהייתי בשבוע ה-11 להיריון, לאחר לילה ארוך ללא שינה, גיליתי בבוקר דימום. רופא אבחן שאין לעובר שלי דופק. קיבלתי טבליות והן גרמו להפלה, שארכה ארבעה ימים של דימום מסיבי עם כאבים. הרגשתי כי עליי לנחם את בן זוגי, שכאב את האובדן של היריון שהושג לאחר מאמץ של שנה וחצי. חזרתי מיד לעבודה ולשגרת יומי העמוסה בעודי מדממת. רק כעבור חודשיים, כשמצאתי את עצמי אוכלת ללא שליטה, חשתי חור גדול שנפער בבטן והרגשתי ריקנות וצער גדול. לאחר טיפול באייפק הבנתי שאני באבל מודחק, ורק אז התחלתי להתאבל על העובר.

"בהמשך גם פניתי לטיפול פסיכולוגי, ואף השתתפתי בסדנה שעסקה בהפלות בפסטיבל שאקטי. שם גם נחשפתי למעגל נשים, השותפות לאותה תחושת אובדן פנימית. עלו שם סיפורים רבים, חלקם קשים משלי, ולראשונה חשתי תמיכה ואוזן קשבת, שהיו חסרות לי בבית, עם בן הזוג, עם ההורים, ואפילו עם חברות קרובות. הסדנה הייתה חוויה משחררת ומחבקת. לאחר מכן פניתי לטיפול פרטני אצל גז, שכלל דיקור, שיחה ועיבוד של המתרחש, גם בשדות אנרגטיים. אחד הדברים החשובים עבורי היה שחרור נשמת העובר ושחרור חוויית הטראומה של ההפלה".

החיוניות ושמחת החיים חזרו

חני יזרעאלי-נוי, מטפלת פסיכותרפיסטית הוליסטית, הגיעה אף היא לתחום הטיפול בהפלות מתוך התנסות אישית טראומטית ביותר. לאחר לידת בתה הבכורה חוותה בתקופה של שבע שנים חמש הפלות ולידת תינוק שלא שרד ומת. בהמשך היא הצליחה ללדת שני ילדים נוספים, אלא שדווקא אז חוותה התמוטטות נפשית, והחלה תהליך שיקום שכלל טיפול פסיכולוגי. לדבריה, הטיפולים הרוחניים שעברה השיבו לה את החיוניות ואת שמחת החיים. "הבנתי שאנחנו בורג קטן בטבע, ושיש לו את ההחלטות שלו. הפלות חייבות להתרחש כי הטבע מחליט על קצב ההתרבות הטבעי של בני האדם.

"מבחינתי הייתי צריכה לעבור את כל מה שעברתי בגלל אירועים מגלגולים קודמים. אלו מבחנים וסוג של תיקון שעברתי. זו הדרך של הנשמה להזדכך במקומות שהיא צריכה". לדבריה, הנשמה שלה עשתה בחירה בחיים, אך היו רגעים שכמעט בחרה אחרת: "יכולתי לבחור לא להיות פה, להשתגע או לא ללדת יותר, אך בחרתי לגלות את כוח הבנייה העצום של הפוטנציאל שלי, וכיום אני עוזרת לנשים אחרות לגלות אותו בעצמן", מוסיפה יזרעאלי-נוי.

"באופן אישי התהליך שעברתי עם גז הפתיע אותי בעוצמה הרגשית שהתפרצה ממני. בעקבות תהליך של דמיון מודרך, חזרתי לאחת ההפלות הטראומטיות שחוויתי לפני 20 שנה. חשבתי שעיבדתי וששחררתי את הכאב, ולכן הופתעתי מעוצמת הרגשות שעלו, ומהתגובה הגופנית החזקה שחוויתי כמה ימים לאחר מכן. התברר שהצלקת הרגשית, שחשבתי שהגלידה כבר מזמן בתוכי, עדיין לא נרפאה לחלוטין, ושהייתה עוד עבודה פנימית של ניקיון ושל סליחה". גם גז עצמה, שעברה הפלה יזומה, מגדלת היום באהבה שני ילדים בריאים. "אני מרגישה שסגרתי מעגל", היא אומרת, "ומה שאני עושה היום עם נשים הוא המשך של תהליך הריפוי שלי".