רוצים לקנות אוויר בשקל?

קניתם לאחרונה עבור תרופה הומיאופתית? שילמתם עבור מים

20 בדצמבר 2006

88 שיתופים | 132 צפיות

בכל בית מרקחת נמכרות היום תרופות הומיאופתיות. כלומר, בכל בית מרקחת נמכרים היום מים, כדורי סוכר ואשליות.

בעד: ההומיאופתיה משחררת את כוח הריפוי הטבעי שבאדם »

בדרך כלל, כתבות ביקורתיות כלפי הומיאופתיה מתחילות בהסבר מלומד על האופן שבו עקרונות השיטה נוגדים את כל הידוע לנו על כימיה וביולוגיה. אל דאגה, הסבר זה לא יחסך ממכם, אבל הוא יגיע בהמשך. בואו נעזוב לרגע את הרקע המדעי ונסתכל על מבחן התוצאה.

ניסויים מבוקרים היטב – מדוע וכיצד?

לאורך המאה העשרים נוצר צורך אמיתי לבדיקת יעילות של טיפולים תרופתיים. הסיבה היתה, כרגיל, כסף. תקציבי מחקר ופיתוח וסבסוד של תרופות על ידי המדינה או ארגוני ביטוח דורשים ממון רב.

כדי לברר האם התרופה הניסיונית היא יעילה, הוחלט להשוות בין חולים שטופלו בה לאלו שלא קיבלו טיפול. כדי לזהות גם השפעות קטנות ותופעות לוואי הוחלט שיש לבצע ניסויים באוכלוסיות גדולות ומגוונות ככל האפשר. אך בינתיים התברר כי בדיקת יעילות זו אינה כה קלה.

פתאום התגלה כי בתהליך הבדיקה יש מספר חוליות חלשות. מרגע שאדם מטופל, הוא נוטה להגיד כי הוא מרגיש טוב יותר, ללא קשר לאיכות הטיפול. כמו כן, המטפל עלול לשאול שאלות מנחות או לפרש את תוצאות הבדיקות בהתאם לציפיותיו מהטיפול. לבסוף, גם הסטטיסטיקאי המנתח את הנתונים עלול להיות מושפע מציפיותיו.

כדי לטפל בבעיות אלו הוכנס לשימוש פרוטוקול ניסויי בשם המסתלסל 'ניסוי אקראי מבוקר בשיטות הסתרה כפולה'. בקצרה, מחלקים את הנבדקים בניסוי לשתי קבוצות או יותר, ומנסים לגרום לכך שהרכב הקבוצות יהיה דומה ככל האפשר. לקבוצה אחת, הנקראת קבוצת הניסוי, ניתנת התרופה האמיתית, ולקבוצה השניה, קבוצת הביקורת, ניתנת תרופת דמה, הזהה לתרופה השניה בצורתה ובטעמה, אבל לא מכילה חומר פעיל כלשהו. מכיוון שלא המטפל ולא המטופל יודעים אם התרופה שקיבל המטופל אמיתית, מתקבלים דיווחים מהימנים ככל האפשר על תוצאות הטיפול.

גם בסוף התהליך, כאשר מנתחים את תוצאות הניסוי, יודע הסטטיסטיקאי רק על חלוקת המטופלים לקבוצות. הוא אינו יודע איזה מן הקבוצות טופלה בתרופה האמיתית ואיזו בתרופת הדמה. רק לאחר שידוע אם היה שיפור כלשהו במצב המטופלים באחת מן הקבוצות, בודקים האם מדובר בקבוצה שקיבלה את התרופה האמיתית. במידה ומדובר בתוצאות מפתיעות, נוהגות קבוצות מחקר אחרות לחזור על הניסוי כדי לוודא כי התוצאות אמיתיות.

למה זה רלוונטי לנו?

כי עד היום, בכל ניסוי שנערך בצורה המבוקרת המתוארת למעלה, תרופות הומיאפתיות היו יעילות בדיוק כמו תרופות דמה.

כאן המקום לאנקדוטה. מדען צרפתי בשם ג'ק בנבניסטה טען ב-1988 כי הצליח להראות יעילות של חומרים הומאופתים, כאשר הראה כי תמיסה מדוללת של נוגדנים הפעילה תאי דם לבנים. המאמר פורסם ב – Nature, מחשובי כתבי העת המדעיים, כאשר תנאי לכך היה כי יתאפשר לקבוצת חוקרים לשחזר את הניסוי בעזרת מעבדתו של בנבניסטה. שחזור הניסוי נכשל, ואף התבררה הסיבה לכך: בזמן הניסוי המקורי ידעו החוקרים אלו מבחנות טופלו בחומרים הומאופתים ואלו בחומרי דמה, והטו את התוצאות בצורה לא מודעת. תופעות דומות התגלו בניסויים רבים ושונים שהתיימרו להראות כי הטיפול ההומאופתי יעיל.

תרופת דמה?<br />אילוסטרציה: stock.xchg" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/904/7904/380×144.jpg?1166598873" /> </p>
<div>תרופת דמה?<br />אילוסטרציה: stock.xchg</div>
</p></div>
<p>בנוסף לכך התפרסם השנה בלנצט, גם הוא כתב עת מכובד, מחקר שסקר 110 ניסויים של תרופות הומאופתיות, והראה כי באף אחד מהניסויים לא התקבלו תוצאות המראות יעילות כלשהי של תרופות אלו.</p>
<p>למעשה, המחקר המצוטט ביותר בנושא הומאופתיה, על ידי ההומאופתים עצמם, הוא מחקר שנערך בבריטניה וקובע כי 75% מהמטופלים בהומאופתיה חשו טוב יותר והיו מרוצים מהטיפול. מה שלא מספרים לכם הוא שהמחקר נערך כאשר המטפל שואל את המטופל ישירות אם הטיפול עזר לו, ללא כל הסתרה וללא כל בקרה. מדובר ב"ניסוי" חסר כל ערך מבחינה מדעית. </p>
<p>גם היום טוענים הומאופתים כי לא ניתן לבדוק את עבודתם בשיטות המקובלות, בשל העובדה כי הם מתאימים את התרופות אישית למטופל. מכך נובעות שאלה ואתגר. השאלה היא מדוע אם כך נמכרות תרופות הומאופתיות בבתי מרקחת, ישירות מהמדף ולכל דורש. האתגר פשוט אף הוא: על הומאופתים המעונינים בבדיקה מהימנה של מרכולתם לטפל בלקוחותיהם כרגיל, עם השינוי הקטן הבא. אחד מכל שני מטופלים יקבל תרופת דמה ולא תרופה הומאופתית (כמובן שבהסכמת המשתתפים), כאשר לא המטפל ולא המטופל יודעים מי קיבל תרופה אמיתית ומי לא. לאחר בדיקה כזו לאורך זמן, נוכל לדעת האם השיפור עליו מדווח המטופל קשור לתרופות או לפסיכולוגיה.</p>
<h2>מדוע זה אינו מפתיע: עקרון הדילול ומסקנותיו</h2>
<p>עיקרון מרכזי אחד של ההומאופתיה הוא שכדי לטפל במחלה צריך לתת למטופל חומרים שגורמים לתופעות של אותה מחלה, כדי לעודד את הגוף להלחם בתופעות אלו וכך להלחם המחלה (מיותר לציין כי אין שום ממצא רפואי שמצדיק עקרון זה). הבעיה היא שחלק מחומרים אלו מסוכנים, ולכן יש לדלל אותם לפני שמשתמשים בהם. כאן נכנס לפעולה עקרון נוסף הקובע שככל שחומר מדולל יותר, כך השפעתו חזקה יותר, כאשר התרופות ההומאופתיות החזקות ביותר עוברות דילול של שלושים סדרי גודל. כדי להסביר את האבסורד הגלום בשיטה זו, ניתן את הדוגמא הבאה (החזיקו חזק, יש מתמטיקה):</p>
<p>נניח שיש לנו תמיסה מושלמת, שמרפאת כל מחלה. ניקח מיליליטר אחד של תמיסה זו. במיליליטר כזה, כדאי לדעת, יש לכל היותר 6×1023 מולקולות (6 ו-23 אפסים אחריו) של חומר. מי אומר? הכימיה המודרנית, שמתבססת על עובדה זו (ולכן אותה עובדה גם נבדקת בכל פעם שעושים ניסוי בכימיה). </p>
<p> לפי הידוע לנו מכימיה יש במיליליטר כזה לכל היותר 6×1023 מולקולות (6 ו-23 אפסים אחריו) של חומר, כאשר על עובדה זו מבוססת כל הכימיה המודרנית, ולכן היא נבדקת למעשה כל פעם שעושים ניסוי בכימיה. אם נדלל תמיסה זו עם תשעה מילימטרים של מים, ונחלק אותה באופן שווה לעשר מבחנות, נקבל מבחנות המכילות בממוצע 6×1022 מולקולות. כעת נחזור על דילול זה עוד עשרים ותשע פעמים. בחשבון פשוט נראה כי בהינתן מבחנה המכילה את התמידה המדוללת שלושים פעם, אזי יש סיכוי קטן מאחד למיליון שיש בכלל מולקולה אחת של החומר המקורי בתמיסה שבידינו. הדבר שקול למעשה לערבוב טיפה אחת של החומר המקורי באוקיינוסים כולם.</p>
<p>כדי להסביר עובדה זו, המציאו מייסדי השיטה את העיקרון הטוען כי המים זוכרים את תכונות החומר שדולל בהם. שוב מיותר לציין כי מעולם לא התקבלה הוכחה לטענה זו, וכן היא סותרת את כל הידוע לנו. כמו כן, טרם הוסבר מדוע לא זוכרים המים את הזיהומים שיש בהם, אלא רק את החומר שרצינו שיזכרו.</p>
<p>לכן, אין זה מפתיע כלל שתרופות הומאופתיות לעולם לא הוכיחו יעילות. שכן מדובר במים ותו לא.</p>
<h2>מדוע זה מסוכן</h2>
<p>בשנים האחרונות נמכרות למטיילים מבריטניה תרכובות הומאופתיות שמטרתם מניעת מלריה. בדומה לכך, נמכרים בארץ לאחרונה חיסונים הומאופתים לשפעת. מעולם לא הוכח כי תרכובות אלו יעילות במניעת מלריה או שפעת, ולכן המשתמשים בהם אינם מוגנים בשום צורה מפני טפילי המלריה ונגיפי השפעת. אמנם הטיפולים הרגילים במלריה לא נעימים במיוחד, אבל הם נעימים בהרבה מהאפקטים של מלריה עצמה: קריסת מערכות הגוף ולעתים קרובות אף מוות. </p>
<p>בנוסף לכך, נפטרה השנה פעוטה כתוצאה מחוסר טיפול רפואי, לאחר שטופלה בבלעדיות על ידי הומאופתיה למרות שהייתה חולה מאוד. ניתן לטעון כי גם בטיפולים קונבנציונליים מתים מטופלים, אבל שם לפחות מדובר בטיפולים שהראו יעילות חלקית, כאשר הטיפול ההומאופתי לא הראה עד כה אפילו יעילות מזערית. </p>
<h2>האמת העירומה</h2>
<p>ברור לי שחלק ניכר מקוראי המאמר המשתמשים בהומאופתיה יאשימו אותי בדוגמטיות ובצרות אופקים. הגדיל לעשות כותב טור קודם שטען כי אנשים כמותי היו בין שורפיה של ז'אן ד'ארק. לכן אומר כאן את המובן מאליו: ניסוי מבוקר היטב, שישוחזר בהצלחה, ויראה כי ישנה תרופה הומאופתית יעילה, יגרום לי (ולמדענים רבים) לזרוק לפח את ספרי הכימיה, הפיזיקה, והביולוגיה, ולהתחיל מחדש את החיפוש אחרי תיאוריות שיסבירו ממצאים אלו.</p>
<p>ועכשיו, קוראי היקרים, חשבו לעצמכם וענו בכנות: האם יש עובדה כלשהי שתשכנע אתכם כי הומאופתיה חסרת כל תועלת? במידה ואין עובדה כזו, ולעולם לא תכפרו ביכולות ההומאופתיה, הרי שמצאנו היכן שוכנים צרי האופקים האמיתיים. </p>
<p>למעלה מופיע ניסוי אפשרי לבדיקת את יעילות הטיפול. האם מישהו יסכים לבצע אותו?</p>
<p><strong>לתגובות, נאצות וקיטורים אפשר לכתוב לאימייל <a href=

זה »

בריאות

רוצים לקנות אוויר בשקל?

ניסויים מבוקרים היטב – מדוע וכיצד?

למה זה רלוונטי לנו?

ערוצי תוכן

מיוחדים

שירות לקוחות

יובל סיגלר תקשורת בע״מ