הצד האחר של ונציה

| רוני שני | צלם: שאטרסטוק/ Shutterstock

האי ג’ודקה משקיף אל קו הרקיע המפעים של מרכז ונציה ומציע אווירה רגועה ושונה לגמרי מזו השוררת בעיר. הצעה לטיול מחוץ למרכז התיירותי

האי ג’ודקה משקיף אל קו הרקיע המפעים של מרכז ונציה | צלם: שאטרסטוק/ Shutterstock

סמטאות ציוריות שמתפתלות לאורך תעלות מים, מבנים היסטוריים יפהפיים ותחושה של חופש שכמותה יש רק באי. התיאור הזה מתאים לא רק לוונציה, עיר הפנטזיה, אלא גם לאי ג׳ודקה (Giudecca), שכנהּ מדרום, שנפרד לגמרי מוונציה מבחינה גיאוגרפית אך נחשב לחלק מרובע דורסדורו (Dorsoduro) של העיר. האי, שמשקיף אל קו הרקיע המפעים של ונציה, מציע אווירה רגועה ושונה לגמרי מזו השוררת בעיר, בעיקר בימי קרנבל המסכות שחל מדי שנה בחודש פברואר (השנה בין 15 בפברואר עד 4 במרס), ואפשר להגיע אליו בקלות בוואפורטו (Vaporetto, אוטובוס שט).

לפני אלפי שנים היה במקום כפר דייגים, ובמקום ג'ודוקה קראו לו ספינלונגה (Spinalunga), על שום צורתו המוארכת והקמורה כאדרת דג (Spina – אדרה, Lunga – ארוך). לשמו הנוכחי יש כמה הסברים, ואחד מהם גורס כי זהו שיבוש של המילה Zudegà, ״אנשים שנשפטו״ בניב מקומי עתיק, המתייחסת למשפחות שגורשו מהעיר במאה ה-9 לספירה וקיבלו חלקות באי. בשלב מאוחר יותר, מילאו את חלקו הדרומי של האי ארמונות עטורי גנים שבהם נפשו אצילי ונציה, ובראשית המאה ה-20 הפך ג׳ודקה למרכז תעשייתי. עד היום אפשר למצוא בו את מפעל הטקסטיל של פורטוני (Fortuny), שנותר פעיל ושחדר התצוגה והגנים שלו פתוחים למבקרים.


האי, שמשקיף אל קו הרקיע המפעים של ונציה, מציע אווירה רגועה ושונה לגמרי מזו השוררת בעיר, בעיקר בימי קרנבל המסכות שחל מדי שנה בחודש פברואר

גלריות, כנסיות ופאניני

אנחנו התחלנו את הטיול בצפון-מערב האי, בשכונת המגורים הצנועה סאקה פיזולה (Sacca Fisola), שמדרכותיה מכוסות דשא ומשובצות עצים בשלכת – מראה כה נדיר בוונציה. משמאלנו הנמל, עם ספינות הענק שעוגנות בו, ובהמשך טיילת רציף זטרה (Zattere), עם הכנסיות אי ג'זואטי (I Gesuati) וסנטה מריה דלה סלוטה (Santa Maria della Salute), מוזיאון פונטה דלה דוגנה (Punta Della Dogana) ולבסוף כיכר סן מרקו (Piazza San Marco) וכנסיית סן ג׳ורג׳ו מג׳ורה (San Giorgio Maggiore).

מלפנים ניצב המולינו סטוקי (Molino Stucky), בניין ניאו-גותי מ-1884 ששימש כטחנת קמח והוסב לבית מלון ולמתחם דירות. מבנה הלבנים הכתומות של התעשיין ג׳ובאני סטוקי, שנחשב בעבר למבנה הגדול בוונציה, שימש גם כמפעל לוואפורטו וכתחנת כוח, אך הוזנח במשך עשרות שנים. כיום אפשר לשוטט בחצרות הפנימיות, לאכול פאניני בבית הקפה שבקומת הקרקע או לשתות משהו על גג המלון ולהשקיף על כל ונציה. בלובי מוצגות תערוכות שאוצרת גלריה ג'ודקה 795, הממוקמת מחוץ למתחם ומציגה אמנות עכשווית. הגלריה שוכנת בפלצו פוסקרי (Palazzo Foscari), ארמון מהמאה ה-16 שבו התגוררו סטוקי עצמו ואחריו השחקנית אווה גרדנר. מעבר לפינה, באחת הסמטאות של המתחם בבניין ששימש בעבר כמבשלת בירה, נמצאת גם גלריית מיקלה ריצו (Michela Rizzo), שמציגה תערוכות מתחלפות עם שלל מיצבים ויצירות אמנות עכשווית.


המולינו סטוקי (Molino Stucky), בניין ניאו-גותי מ-1884 ששימש כטחנת קמח והוסב לבית מלון ולמתחם דירות

לפני שתחקרו את האי לרוחבו, עצרו באחד מבתי הקפה והמסעדות שעל קו המים. הבחירה הקלאסית היא מסעדת האריס דולצ'י (Harry's Dolci), מוסד קולינרי מיתולוגי שהקים ג׳וזפה צ׳יפריאני, האיש מאחורי האריס בר (Harry's Bar) המקורי ומלון צ'יפריאני (Cipriani) המהודר שבקצה האי. המקום סגור בחורף, אבל יש חלופות כמו טרטוריה איי קצ'טורי (Trattoria Ai Cacciatori) או מסעדת אל סטוריקו דה קראה (Al Storico da Crea), שמציעות מנות מקומיות במחירים שפויים יחסית, וכן מגוון בתי קפה, מעדניות ומאפיות.

החיים האמיתיים ברחובות האחוריים

כיוון שזהו אי קטן למדי – רוחבו פחות מחצי קילומטר ואורכו כשני קילומטרים בלבד – כדאי סתם לשוטט בין הטיילת לחלק הדרומי, המשקיף על הלגונה ועל הלידו. אפשר לראות בו למשל את מתחם הדירות והתיאטרון יונגהנס (Junghans), שבראשית המאה ה-20 פעל בו מפעל השעונים הראשון והגדול ביותר באיטליה, ואת האוניברסיטה הבינלאומית לאמנות (Università Internazionale Dell'Arte), שמוקפת גן יפהפה ולצדה מעגן שלו. ברחובות האחוריים מתנהלים החיים היום-יומיים: אישה מכינה ארוחת בוקר במטבח מבולגן, כבסים צבעוניים תלויים בין הבניינים, חתולים מתחממים בשמש וערוגת כרובים מעוררת חשק לסלט.

כשתגיחו חזרה אל הטיילת, בירידה מהגשר החוצה את תעלת קרוצ'ה (Croce), תראו מימין מבנה ששימש בעבר ככלא לנשים. הבניין הנטוש, שהיה במקור מנזר, הוא חלק ממתחם בזיליקת ס‏נט‏ה קרוצ‏'ה (Basilica di Santa Croce), כנסייה מהמאה ה-13. המבנה המרכזי סגור למבקרים, אבל השער פתוח למחצה ומאפשר לסקרנים בעלי יוזמה גישה אל הגן ואל הכנסייה שבקצהו.

מומלץ להיכנס גם לאיל רנדטורה (Il Redentore), הכנסייה המפורסמת מהמאה ה-16 שתכנן האדריכל אנדראה פלדיו (Andrea Palladio) ובה ציוריו של טינטורטו. בהמשך ניצבת כנסיית סנטה מריה דלה פרסנטציונה (Santa Maria della Presentazione), המכונה לה ציטלה (Le Zitelle, "הרווקות הזקנות"), כיוון שהמנזר הצמוד אליה שימש כבית מחסה לעלמות ממשפחות עניות. הכנסייה פתוחה רק בסופי שבוע, ואילו המנזר הפך ב-2011 למלון יוקרה. כמה דקות הליכה משם נמצא קאזה דיי טרה אוצ'י Casa dei Tre Oci ("שלוש עיניים" בניב הוונציאני, על שום שלושת החלונות שבחזיתו). מאז נבנה ב-1912, שימש הארמון הצנוע כמעון לאמנים ולאנשי תרבות, בהם האדריכל רנצו פיאנו. הבית בן שלוש הקומות שוחזר, הפך לגלריה לצילום ושווה ביקור גם בפני עצמו.

אחרי כמה שעות של גילויים ושיטוטים, כשתשבעו מהשקט ומהגנים, תוכלו לשוב בכוחות מחודשים אל ונציה, שאפילו המוני התיירים הממלאים אותה לאינם מצליחים לגרוע מקסמה.

טיפ לדרך

בספטמבר האחרון נפתח על הטיילת, ליד תחנת ציטלה (Zitelle), ההוסטל המושקע של רשת ג'נרייטר (Generator). הסניף המקומי שוכן במבנה לשימור, ששימש בעבר כמחסן תבואה ועל הליך השחזור שלו ניצח אנואר מקאייך (Anwar Mekhayech) הקנדי. הוסטל הבוטיק מציע חדרים זוגיים או משפחתיים וכן אולמות שינה משותפים. אינטרנט: generatorhostels.com/en/destinations/venice

רוני שני – עיתונאית, מתרגמת ועורכת עצמאית

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 480afd23a4ee06355dd2