יש סוסים שמדברים איסלנדית

סיפורו של גזע הסוסים הטהור שמגדלים באיסלנד כבר מאות שנים

88 שיתופים | 132 צפיות

הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם  

לסוסי איסלנד מגוון גדול של צבעים, גוונים וכתמי צבע. הרעמה והזנב ארוכים וסמיכים, ובחורף הם מצמיחים פרווה

איסלנד ידועה בכבשים הרבות המאכלסות אותה – יותר מחצי מיליון כבשים, שלצדן מתגוררים קצת יותר מ-300 אלף תושבים, מיעוט שאינו רועה באחו. בטיול קיץ שערכנו אל האי המיוחד הזה אכן ראינו בכל מקום כבשים וטלאים, אבל כמעט בכל כביש חלפנו גם על פני קבוצה של סוסים איסלנדיים נמוכי קומה במגוון צבעים, המלחכים עשב בנחת כשרעמתם היפה מתנופפת ברוח.

שומרים על טוהר הגזע

כשיצאנו לאיסלנד תכננו לראות קרחונים, הרי געש, גייזרים ומפלים, ואם אפשר, להבדיל, גם את הזמרת והיוצרת ילידת האי ביורק, או לפחות הרכב דינמי כמו "גאסגאס". לא חשבנו על סוסים. אבל כשהגענו לשם התברר שבאי שוכנים כ-80 אלף מהם.

הסוסים הראשונים הגיעו לאיסלנד בספינות הקטנות של הוויקינגים הנורווגים במאה ה-9. כבר אז החל תהליך של מיון: בגלל מגבלות המקום בספינות בחרו את הסוסים החזקים והבריאים ביותר. מאז המאה ה-13 לא יובאו סוסים לאיסלנד, ומהמאה ה-19 הדבר אף נאסר על פי חוק. כך התפתח הסוס האיסלנדי, הנחשב לגזע טהור יותר מכל גזע אחר בעולם.

סוס איסלנדי שעזב את האי, לא יוחזר אליו לעולם. כך נשמר טוהר הגזע וכך גם נמנעות מחלות ומגפות שעלולות לבוא מחוץ לארץ. הוא נבון, מבנהו חזק והתנהגותו זהירה וסבלנית. הוא מתכנן את צעדיו, יודע להימנע ממכשולים ולא נכנס לפאניקה. מאחר שהוא התפתח בסביבה ללא טורפים מסוכנים, אופיו רגוע וידידותי, ותיירים מזדמנים ישימו לב בוודאי שהסוסים האלה יפים, חברותיים וששים לליטוף.



הסוסים האיסלנדיים אוהבים לדהור ולקפוץ

הסוסים האיסלנדיים אוהבים לדהור ולקפוץ

למי קראת "פוני"?

הסוסים האיסלנדיים אוהבים לדהור ולקפוץ, והרכיבה עליהם נחשבת רהוטה וחלקה, גם בשטחים קשים. למקצתם יש יכולת דהירה מהירה הקרויה "ריצה מרחפת" (flying pace) – סגנון דהירה ייחודי שבו שתי הרגליים באותו הצד מתקדמות בו בזמן, טכניקה המאפשרת להם להגיע למהירות של כ-45 קילומטר בשעה.

מכיוון שקומתו של הסוס האיסלנדי נמוכה, יש הקוראים לו פוני. אבל מידותיהם הקטנות של הסוסים – גובהם מגיע עד 1.5 מטר ומשקלם עד 400 קילוגרם – מטעות. צפיפות העצמות הגבוהה והחוסן הטבעי מאפשרים להם לשאת אדם מבוגר שמשקלו עד שליש ממשקל הסוס. גם בשפה האיסלנדית, שהשתנתה מעט מאוד מאז המאה ה-13, קראו לו תמיד ועדיין קוראים לו hest – "סוס", ומגדל הסוסים האיסלנדי עלול להיעלב אם תקראו לבן טיפוחיו פוני.

במאה ה-10 החלה איסלנד לייצא סוסים לאירופה, ואחר כך לארצות הברית ולקנדה. במאה ה-19 היו שנים שבהן יוצאו מאיסלנד יותר מ-5,000 סוסים בשנה, בעיקר לעבודה במכרות הפחם בבריטניה. ואולם בשל השילוב המוצלח של תכונות גוף ונפש נעשה הסוס האיסלנדי מבוקש בייחוד לצורכי רכיבה, שכן הוא מתאים הן לפרשים מתחילים והן לרוכבים תחרותיים. היום איסלנד מייצאת כ-1,500 סוסים בשנה, ובארצות רבות הוקמו "אגודות הסוס האיסלנדי", חוות ללימוד רכיבה, חוות הרבעה וגידול סוסים לתחרויות ולתצוגות. אליפות העולם הבאה לסוסים איסלנדיים תתקיים באוגוסט בשווייץ.



לסוסי איסלנד מגוון גדול של צבעים

לסוסי איסלנד מגוון גדול של צבעים

מזין וטעים

בשנת 1000 לספירה החליטו האריסטוקרטים ששלטו באיסלנד להנהיג את הנצרות כדת הרשמית, וקיימו לצורך כך משא ומתן עם עובדי האלילים האיסלנדים. שני ויתורים עיקריים השיגו עובדי האלילים: שמירה על זכות האם לנטוש למוות תינוק לא רצוי לאחר הלידה, והיתר להוסיף לגדל סוסים לבשר. ואכן, האיסלנדים נהגו ועדיין נוהגים לאכול בשר סוס. על רקע המשבר הפיננסי הפוקד את איסלנד לאחרונה, הגיב טוקבקיסט מקומי לכתבה על ייצוא הסוס האיסלנדי: "למי אכפת מהסוסים האלה שלא מביאים תועלת?" כתב האיש, "אנשים בחו"ל לא אוכלים סוסים, אז בואו נשאיר אותם כאן כדי שיהיה לנו משהו לאכול".

אכילת בשר סוס עודנה נפוצה במדינות אחדות, ואילו באחרות יש הנלחמים בה מלחמת חורמה. השחקנית הצרפתייה בריז'יט ברדו נאבקה שנים רבות במנהג של אכילת בשר סוסים. בארצות הברית התנהלו מאבקים ציבוריים עזים והועברה חקיקה שאסרה על שחיטת סוסים למאכל. השף הבריטי גורדון רמזי, לעומת זאת, החליט להגיש בשר סוס במסעדותיו.

במשאל שערך המגזין הלונדוני טיים-אאוט ב-2007 תמכו 82 אחוז מהנשאלים בהחלטתו של רמזי. בשר הצאן, הבקר והסוס האיסלנדי נחשב למזין וטעים בגלל המרעה הטבעי האיכותי, והיום איסלנד עדיין מייצאת לא רק סוסים חיים, אלא גם כאלף טון בשר סוס בשנה.

במשך מאות שנים היה הסוס אמצעי התחבורה העיקרי וכלי העבודה החקלאי העיקרי באיסלנד ובמקומות אחרים בעולם, עד שהטרקטור והמכונית, והיום רכב השטח, דחקו את רגליו. באיסלנד עדיין משתמשים בסוסים לאיסוף הכבשים מהמרעה הטבעי, בעיקר באזורים ההרריים של האי, אבל עיקר הגידול הוא למטרות פנאי – טיולים, ספורט ותצוגות.

בתחום התצוגות, כידוע, לא די באופי, צריך גם יופי – ובזה התברך הסוס האיסלנדי בשפע. מגזע טהור כל כך היה אפשר לצפות למראה אחיד, אבל לסוסי איסלנד מגוון גדול של צבעים, גוונים וכתמי צבע. הרעמה והזנב ארוכים וסמיכים, ובחורף הם מצמיחים פרווה. הרוחות המנשבות באזור רוב הזמן מנפנפות את הרעמות המהודרות, והמראה מרהיב. אמנם לא הגענו לאיסלנד כדי לראות סוסים, אבל התברר לנו שהם שובי לב לא פחות מביורק.

 

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה