לונדון שלא הכרתם

|

שאול אדר | צלם: א.ס.א.פ קריאייטיב | Dan Breckwoldt , Shutterstock

מטרים ספורים מרחובות לונדון הסואנים נמצאת תעלת ריג’נט, ארבעה-עשר קילומטרים של שלווה בלב העיר. בואו לגלות את לונדון גרסת הכפר

הליכה לאורך התעלה מקצה אל קצה הוא מסע גיאוגרפי, אנתרופולוגי, ארכיטקטוני והיסטורי מאלף, שמשתנה כל כמה עשרות מטרים | צלם: א.ס.א.פ קריאייטיב | Dan Breckwoldt , Shutterstock

התעלה נחנכה ב-1820, ומתכננה היה הארכיטקט ג'ון נאש, מהבולטים במעצבי פני העיר. היא נועדה לשמש נתיב תעבורה מימי מרכזי לשינוע מטענים בין גראנד יוניון קנאל (Grand Union Canal), התעלה הגדולה המגיעה למערב לונדון ממרכז אנגליה, ובין התמזה (River Thames). במשך המאה ה-19, אחרי כמה מחלות ילדות, ידעה התעלה תנועה ענפה של סחורות ומטענים.

במאה ה-20, עם התפתחות רשת הרכבות והכבישים, הייתה התעלה לנתיב משני. מכת המוות הגיעה בחורף הקשה של 1962. התעלה קפאה למשך שבועות אחדים, המסחר הושבת, ושש שנים אחר כך התעלה נסגרה לפעילות מסחרית. וכך זכתה לונדון מן ההפקר וקיבלה את אחד מאתרי הטיול המרתקים ביותר. הליכה לאורך התעלה מקצה אל קצה הוא מסע גיאוגרפי, אנתרופולוגי, ארכיטקטוני והיסטורי מאלף, שמשתנה כל כמה עשרות מטרים.


התעלה נחנכה ב-1820, ומתכננה היה הארכיטקט ג'ון נאש, מהבולטים במעצבי פני העירה. צילום: שאול אדר

ונציה הקטנה

המסע שלי החל ב"ונציה הקטנה" (Little Venice), ליד תחנת הרכבת התחתית ווריק אבניו (Warwick Avenue). זו אחת השכונות היפות בעיר, אם כי שמה מטעה. המקום יותר אמסטרדמי ואינטימי, כמו אזור היורדן (Jordaan) באמסטרדם, בזכות התעלות, בתי הקפה הרבים, הרחבות המטופחות והבתים מהמאה ה-18.

מהמקום יוצאות גם ספינות לנסיעה לקמדן לוק (Camden Lock), עם עצירה בגן החיות. הסכר הוא למעשה מעין תא שנועד להשוות את גובה המים בחלקים השונים של התעלה. הסירה נכנסת אליו ולאחר השוואת מפלס המים נפתחים שערי התא והיא ממשיכה בדרכה. השיט הוא אכן דרך מקורית ומהירה להגיע לקמדן, אבל היופי בתעלת ריג'נט, ובכל תעלה לצורך העניין, הוא באטיות דווקא, באפשרות לעצור להסתכל בציפורי המים, לדבר עם הטיפוסים העוברים מולך, מדי כמה גשרים לעלות אל מפלס הרחוב ולגלות שהגעת לאזור שונה לגמרי בלונדון. תעלת ריג'נט נועדה להשתרכות אטית, כמעט בלתי לונדונית ברוחה.

גדות המקטע של "ונציה הקטנה" סגורות לציבור הרחב ושמורות לבעלי הספינות העוגנות. מעט אחרי הקטע הפרטי התעלה נכנסת למנהרת מיידה היל (Maida Hill Tunnel) שאורכה כ-250 מטרים. בינתיים אפשר להתרשם מהשכונה היוקרתית, ואז לחזור אל הגדה הצפונית של התעלה ולהתרשם מתושבי התעלה.


השיט הוא אכן דרך מקורית ומהירה להגיע לקמדן, אבל היופי בתעלת ריג'נט הוא באטיות דווקא. צילום: שאול אדר

ראשונים יופיעו בעלי הכנף. שחרורים, סופיות ואגמיות, ירגזים ודרורים, ברבורים וצול מצויץ – ברווזים צמה שחורים בעלי עין צהובה ומקור כחול, ובעורפם ציצת שיער. במהלך ההליכה יצוצו עוד ציפורים וברווזים בהתאם לעונות השנה, אבל ספק אם מישהו מהם יהיה מקסים כמו הברווז הזה. רק הנחליאלי שכאן קוראים לו "נחליאלי אפור" (אנחנו קוראים לו בעברית "נחליאלי זנבתן", והוא למעשה צהוב), שחי בחרכים לגדות מקורות מים, יעניק לברווז תחרות של ממש. אחרי בעלי הכנף אפשר לראות את האנשים שבחרו להתגורר בספינות נהר צרות על גדות התעלה. אלה ספינות ארוכות, צרות ושטוחות, מקצתן מטופחות, צבועות ומקושטות, ועל גבי סיפונן אינספור עציצים, לא מעט חתולים ולעתים גם כורסה.

קריקט וגן חיות באמצע התעלה

באזור שכונת מרליבון (Marylebone), במדרגות המוליכות מהרחוב אל התעלה, קבוע שלט המציין שבנקודה זו עמד מגרש הקריקט. כאן מתחיל החלק המרשים ביותר של הטיול. התעלה צמודה להיקפו של ריג'נטס פארק, היהלום במפעלותיו של האדריכל ג'ון נאש. כאן חומות בטון וספינות עוגנות מפנות את מקומן לפארק מטופח ולכמה מהווילות המפוארות ביותר בעולם כולו. התעלה עוברת בנקיק בין גבעות ירוקות, עצים ללא עלה מיותר, צבא גננים וצי ברווזים. ביום שמש בלב הקיץ היבש שפקד את אנגליה השנה נדמה שאתה הולך על גדות נהר בג'מייקה, בין אחוזות בעלי המטעים ועובדיהם.

ככל שמתקדמים התעלה מתרחבת, הווילות נעלמות, ומשתי גדות התעלה משתרע גן החיות הלונדוני ומספק תצפית בחינם. שהחיות נעלמות מעיינינו, נגלה גשר מקלספילד ((Macclesfield Bridge, הידוע בשם "גשר הפיצוץ" (Blow up Bridge), אחרי שדוברה עמוסת חומר נפץ עלתה באש והתפוצצה מתחת לגשר באוקטובר 1874.


התעלה עוברת בנקיק בין גבעות ירוקות, צבא גננים וצי ברווזים. צילום: שאול אדר

ריח גאנג'ה באוויר

קמדן טאון ובנותיה הפכו למקום שבו אפשר למכור ולקנות מריחואנה כמעט באופן חופשי, ואזור זה של התעלה הוא אחד מאתרי העישון האהובים. נופי הפארק מפנים מקום לנוף עירוני של בתים שפעם היו של בני מעמד הפועלים, והיום הם מאוכלסים בצעירים שחיים בשכירות או בעשירים שקנו כאן בתים שלמים, דוגמת הזמרת איימי ויינהאוס המנוחה. התעלה עוברת בשכונת צ'וק פארם (Chalk Farm) המהוגנת, וכאן לראשונה נשברת ההפרדה בין הרחוב לתעלה.

השניים משתלבים למפלס אחד בקמדן לוק, הסכר הגדול שהעניק את שמו לעיר הנוער והמזכרות שהתפתחו סביבו ב-30 השנה האחרונות. ההמונים יושבים לצדי המסלול, אוכלים ושותים, בודקים את רכישותיהם האחרונות ומעשנים. חגבים (כינוי לדילרים שמעבירים את הסחורה) נעים בין הסוחרים והלקוחות ומעבירים שקיות נילון עטופות בנייר טישו עם החומר האסור למחצה.


קמדן טאון ובנותיה הפכו למקום שבו אפשר למכור ולקנות מריחואנה כמעט באופן חופשי. צילום: שאול אדר

התעלה ממשיכה בחצר האחורית של צפון לונדון לעבר תחנות הרכבת קינגס קרוס (King's Cross) וסנט פנקרס (St. Pancras), בין שיכונים ציבוריים, כמה משכנות עוני ששרדו, מעגנים גדולים ואזורים שלמים שעברו מהפכה. משם הדרך ממשיכה ומגלה את הקמפוס החדש של אוניברסיטת סנט מרטין לאמנות ועיצוב (Central Saint Martins College of Arts and Design). הבניין, אסם תבואה לשעבר, הוסב לקמפוס מרשים המעוטר לכל אורכו בנייר כסף, ואף לצדי התעלה הוקמו כאן טרסות של דשא מלאכותי. בהמשך נמצא מרכז התרבות קינגס פלייס ומערכת עיתון הגרדיאן. מה שהיה אזור תעשייתי שוקק והפך עם השנים לאזור מוזנח רווי פשיעה הוא היום מוקד בידור, חינוך ומסחר. תהליכי ההתחדשות העירונית יחזרו גם בקטע המזרחי של התעלה.

איפה עושים כאן פיקניק?

הקטע בין ריג'נטס פארק ובין קמדן לוק הוא מרשים מאוד, אבל קטע התעלה הבא עד לשכונת הגרסטון (Haggerston) הוא המרתק ביותר. הצמחייה כאן עבותה ופרועה, הגדות רחבות יותר, ויש מקום לבתי קפה רבי חן. הנוף העירוני משתנה כאן במהירות. על הסכרים, מול ריכוזי חבצלות מים צפופות, נערכים פיקניקים ותנופת הבנייה ניכרת. המחסנים והמפעלים הישנים הופכים למשרדים מפוארים ולבתי דירות אקלוגיים.

במרחק הליכה או נסיעה קצרה באוטובוס מקומי אפשר למצוא ריכוז של מסעדות וייטנאמיות מצוינות, גלריות חשובות ואמנות רחוב משתנה. גם בקרבת המים נראות יצירות גרפיטי, כמו מעין דוכיפת זועמת או גזר מרשים באורך של 10 מטרים המצוירת ליד שיח פטל, אמיתי, ההולך ומבשיל בחום.


בקרבת המים נראות יצירות גרפיטי. צילום: שאול אדר

שוק ברודוויי

בהמשך מגיעה התעלה לגשר קט אנד מטון (,Cat and Mutton Bridge "גשר החתול והכבש") בשכונת הגרסטון, לשוק ברודוויי (Broadway Market) הנמצא בשיא תהליך הג'נרפיקציה. מה שהיה פעם אזור קוקני (מעמד הפועלים הלבן של מזרח לונדון) מובהק עם נוכחות גדולה של גלי מהגרים ועוני הפך לאזור שפעם היה נהוג לכנות אותו יאפי.


ההמונים יושבים לצדי המסלול, אוכלים ושותים, בודקים את רכישותיהם האחרונות ומעשנים. צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | Nando Machado , Shutterstock

באמצע ברודווי מרקט הזמן קופא בהיכל הצלופחים הקרושים של משפחת קוק. המקום נוסד ב-1900, והוא מנוהל בידי דור חמישי למייסדים. החלונות הצבעוניים, אריחי החרסינה המקוריים, כרזות האיגרוף משנות ה-70 של המאה שעברה ודלפקי הנירוסטה – כל אלה לא השתנו במשך השנים. המקום הוכרז כמבנה לשימור, אם כי קהל הלקוחות הולך ומתמעט.את הצלופחים הם קונים בשוק בילינגסגייט (Billingsgate Fish Market) הסמוך, אבל המחיר עולה בשל ביקוש במזרח הרחוק, והלקוחות מתמעטים בשל, אממ, הצלופחים. יש כאן גם פאי בשר רגיל ותפריט פחות מאיים, וגם קניה של בקבוק מים תעזור למוזיאון החי הזה לשרוד ולחנות היפיפייה לעבור לעוד דור של קוקים.

מכאן ועד ליימהאוס (Limehouse) התעלה נעשית פחות ופחות מבויתת. מול מתקני הגז העגולים הישנים עוגנות הסירות הרבות, והתעלה עוברת באזורים שמקצתם עדיין דלים ומוזנחים. גם המים פחות נקיים ולא מעט אשפה צפה בהם, ובכל זאת, בלב המצוקה, סכר שמור היטב יכול לספק אי של יופי וגאווה למקומיים ומקום מושלם לעצור ולהרהר ולקוות לטוב. התעלה ממשיכה לוויקטוריה פארק ((Victoria Park המטופח ולמייל אנד פארק (Mile End Park) היותר פראי, ועוברת כמה קילומטרים בלב צמחייה, ובכל זאת האווירה שונה לחלוטין מהקטע של ריג'נטס פארק.

מעט לפני המפגש עם התמזה צץ מוזיאון בית הספר לעניים (The Ragged School Museum), מחסן שהוסב ב-1867 על ידי הפילנתרופ ד"ר תומס ברנרדו לבית ספר לתלמידים עניים. בית הספר העניק חינוך חינם למאות תלמידים בשנה והפך עם השנים לארגון צדקה חשוב בבריטניה. המוזיאון משחזר בית ספר ויקטוריאני. בשביל אלפי הילדים שעברו שם במאה ה-19 זה היה הסיכוי היחיד לחיים טובים יותר, והיום המקום מתוחזק על ידי מתנדבים פנסיונרים מקומיים וצוות צעירים בעלי צרכים מיוחדים. רוח המקום נשמרה.זו הישורת האחרונה. עוד גשר ועוד סכר, והתעלה נשפכת לאגן ליימהאוס, שבו את מקום הסירות הצרות תופסות יאכטות. מכאן התעלה מתחברת לתמזה.


מול מתקני הגז העגולים הישנים עוגנות הסירות הרבות, והתעלה עוברת באזורים שמקצתם עדיין דלים ומוזנחים. צילום: שאול אדר

מדריך מקוצר

התעלה עוברת בין ליטל וניס במערב לליימהאוס במזרח, ושם היא נפגשת עם נהר התמזה. תחנת הרכבת התחתית הקרובה לליטל וניס היא ווריק אבניו (Warwick Avenue), ותחנת הרכבת הקלהDLR הקרובה לאגן ליימהאוס הנקראת ליימהאוס.

המסלול, כמעט 14 קילומטרים, ארוך מדי להליכה של יום אחד. ישנם שני קטעים מומלצים קצרים יותר: האחד מסנט ג'ונס ווד, בנקודת המפגש עם ריג'נטס פארק (ב-Park Road, לא רחוק מהמסגד הגדול) עד קמדן לוק. זה קטע יפהפה, ירוק מאוד, מתאים להליכה לכל המשפחה ורצוף באטרקציות, כמו בנייני הפאר שבפארק, החיות בגן החיות וקמדן טאון. המרחק הוא 2,100 מטר ואלה הם אולי המטרים הפסטורליים ביותר בלונדון. רצוי להקדיש כשעתיים להליכה אטית ולצילום ברווזים ואפרוחים.


למשפחות עם ילדים קטנים או לממהרים מומלץ לקחת את אחת הספינות היוצאות מליטל וניס ולהפליג עד לקמדן לוק.צילום: א.ס.א.פ קריאייטיב | knin, Shutterstock

הקטע המומלץ האחר נמצא בחלק המזרחי של התעלה, והוא קטע עירוני יותר, פחות ירוק אבל מגוון מאוד. הוא מתחיל בקולברוק רוו (Colebrooke Row) מאחורי תחנת הטיוב אנג'ל (Northern Line) ומסתיים בברודוויי מרקט, לא הרחק מפארק לונדון פילדס (London Fields) בשכונת האקני (Hackney). אורכו של המסלול הזה כשני קילומטרים וחצי, והוא עובר באזורים תעשייתיים לשעבר שהופכים עם השנים לשכונות מתחדשות ומבוקשות. בקטע הזה יש הרבה סכרים נאים, בתי קפה נעימים ופעילות על המים, אם כי רוכבי האופניים עשויים להיות אגרסיביים יתר על המידה. נקודת הסיום היא גשר קט אנד מטון, שבו מתחיל ברודוויי מרקט, רחוב קצר ומטופח של מסעדות, בתי קפה, פאבים וגם היכל צלופחים אחד.

למשפחות עם ילדים קטנים או לממהרים מומלץ לקחת את אחת הספינות היוצאות מליטל וניס ולהפליג עד לקמדן לוק. ההפלגה אורכת 45 דקות. בדרך אפשר לעצור בגן החיות. מחיר: 8 פאונד למבוגר, 6.60 לילד.

שאול אדר הוא עיתונאי ישראלי-לונדוני.

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: f02e8ffcde1bf4d3e6 at 22:43:13