הכי נמוך שיש

ים המלח. צילום: אורלי גנוסר
ים המלח. צילום: אורלי גנוסר

כביש 90 הוא הכביש הארוך בארץ וחוצה אזורים גיאוגרפיים, נופים ואוכלוסיות. בחלקו הנמוך, לאורך ים המלח, הוא משלב נוף אנושי וטבע ייחודיים. רשמי מסע

88 שיתופים | 132 צפיות

כל נסיעה לאזור ים המלח ממלאת בי תשוקה לנוף הדרמטי הזה, שמפגיש מצוק מרשים ומלא כבוד עם ים תכול ששלוותו אינה מסגירה את אימת המוות הצפונה בו. בתפר הצר שבין המצוק לים מתקיים עולם עצמאי שתלוי בשניהם ומושפע מהם, עולם של נחלים ומעיינות זכים שיופיים מתעתע ואינו מספר את הסיפור האמיתי.

ים המלח מאבד מטר מגובהו מדי שנה, נתון שמצד אחד מאיים על עתידו ומצד שני יוצר מציאות מסובכת ומורכבת. כשמפלס הים יורד ונסוג, מי המעיינות והנחלים ממשיכים לזרום אליו אבל נתקלים בדרכם בגושי מלח גדולים שהתהוו מתחת לפני הקרקע בתהליך של אלפי שנים. המפגש הקטלני בין המים המתוקים למלח גורם להמסת המלח, שבתורה גוררת קריסה של שכבת הקרקע שמעליו, תופעה המכונה בעברית "בולען". תופעה גיאולוגית זו, שידועה בארץ עוד משנות ה-70 של המאה הקודמת, הלכה והחמירה עם השנים ודרשה מהרשויות לפעול במהירות כדי למנוע קריסה של כבישים, למשל. חלקים שלמים ממזרח לכביש 90 נאסרו לכניסה בשל סכנת הבולענים, אם כי אני מודה שבמבט-על אלה מהם שהתמלאו במי ים נראים כמו בריכות פסטורליות ולא כמו תופעה המסכנת חיי אדם. ואולם, ירידת המפלס גורמת לנזק נוסף – לנסיגת קו החוף. בכל החופים המרחק אל הים גדל, דבר שפוגע במישרין בתיירות ובנופש ויוצר מראה עצוב של ים עזוב.

הפתרון האידיאלי הוא העלאה של מפלס מי הים, שתמנע מפגש בין מים מתוקים לגושי המלח התת-קרקעיים, אבל כדי לעשות זאת יש לפתוח את סכר הכנרת או להזרים מי שיטפונות לים במקום לאגור אותם. בעידן שבו מים מתוקים הם משאב יקר ערך אין סיכוי רב שזה יקרה, ופתרונות כמו "תעלת הימים" – תעלה שתחבר את ים המלח לים סוף או לים התיכון – עלו כחלופה. ואולם, נראה שגם פתרון זה אינו חף מסכנות. ים המלח יודע לאזן את עצמו עם מי גשמים מתוקים, אבל אם יוסיפו לו מי ים בהרכב לא מתאים, כמו למשל מים מהים האדום, ההרכב שלו עלול להשתנות והתוצאה עשויה להיות הרסנית.

בשנת 2012 אושרה תוכנית לשיקום האזור וחלקים ממנה כבר החלו לצאת לפועל, ולכן נקווה שפעולות חרום יינקטו בהקדם ואוצר הטבע הלאומי והעולמי הזה יינצל מהכחדה.

עין בוקק: מטיילים ומשכשכים

בשולי ים המוות יש לא מעט נקודות שאני אוהבת לפקוד. הראשונה שבהן היא עין בוקק – מתחם המלונות של ים המלח. המתחם נקרא כך משום שהוא ממוקם בדיוק במוצא נחל בוקק, נחל קצר יחסית ושופע מים וצמחייה שמסלולו עובר בתוך נקיק גבוה ואהוב על כל הבריות. אפשר להתחיל את המסלול ממתחם המלונות, סמוך לגשר התת-קרקעי, או להמשיך על כביש 90 ואחרי הגשר של הנחל לעצור בצד ימין. בתחילת המסלול, על גבעה מצפון לוואדי, יש נקודת תצפית המשקיפה על הסביבה וכן מצד עתיק שמעיד על אזור חקלאי פורה שהתקיים כאן בעבר. מכאן יורדים אל השביל הכחול שמוביל מערבה. הכיף הכי גדול בטיול בנחלי מדבר יהודה הוא העובדה שברבים מהם המסלול עובר בתוך המים והשכשוך התמידי מהנה ביותר. גם בינואר כיף כאן. מזג האוויר נוח, לא חם מדי ולא קר מדי. לפני כמה שנים בשיאו של ינואר רחצנו בנחל וזו הייתה חוויה מופלאה שכיף לשחזר שוב ושוב. הדרך קלה, הנוף מקסים, וקול פכפוך המים מלווה את הצעידה עד למפל קטן, שגולש מסלע ויוצר למרגלותיו בריכה נהדרת. מהמפל חוזרים באותו שביל חזרה למכוניות.

אוהל אירוח בדואי במצוקי דרגות. צילום: באדיבות כפר הנופש מצוקי דרגות
אוהל אירוח בדואי במצוקי דרגות. צילום: באדיבות כפר הנופש מצוקי דרגות

מצוקי דרגות: אירוח לגוף ולנשמה

נקודת מוצא נוחה לטיולים בים המלח היא מצוקי דרגות. בכפר האירוח המדברי הזה יש נוף שמשתק את הגוף ומפריח את הנשמה. במתחם כמה אופציות לינה: אזור לקמפינג, אוהלי אירוח בדואיים גדולים, חושות מבוץ וחדרים לזוגות ומשפחות. המרחבים כאן עצומים, ויש לכל אחד מקום לשקט או לעשייה. שולחנות פיקניק פזורים לצד החושות והחדרים, ולרשות האורחים עומדים מלתחות ומקלחות שנבנו לאחרונה וחדר אוכל שמספק ארוחות בוקר וערב. ליד מתחם הקמפינג יש מטבח מאובזר ומצויד לבישול עצמי, ובחגים וחופשות יש פעילויות נוספות לילדים ללא תוספת תשלום: תיאטרון בובות, מעגל מתופפים, פעילויות מוזיקה ועוד. ואולם, הכי כיף זה לבהות בים הנמוך בעולם ולהתפעל מיפי הבריאה.

כפר האירוח מצוקי דרגות. צילום: באדיבות כפר הנופש מצוקי דרגות
כפר האירוח מצוקי דרגות. צילום: באדיבות כפר הנופש מצוקי דרגות

מחיר: 650-180 שקל לזוג, כולל אורחת בוקר. 125-90 שקל לילד.

טלפון: 1-700-70-71-80

אינטרנט: www.metzoke.co.il

חוות האפרסמון: שיגעון של איש אחד

חוות האפרסמון היא אתר מרתק ולא מוכר הנמצא בקיבוץ אלמוג. גיא ארליך לקח על עצמו משימה לא פשוטה – להשיב לאזור את האפרסמון המקראי (ולא הפרי המוכר לנו היום), שהיחידים שגידלו אותו בעבר והפיקו ממנו שרף ובושם היו היהודים שחיו סמוך לים המלח. מבחינה בוטנית אין ודאות שהוא מגדל את הצמח הנכון, אבל קיים קונצנזוס בין חוקרים ובוטנאים כי מדובר בצמח בשם "קומיפורה גלעדית" (Commiphora gileadensis). בחווה שלו יש כבר 8,500 שתילים ולצדם אוסף נדיר של מאות מיני צמחי בושם מקראיים וצמחי מרפא מדבריים, בהם צמחי הקטורת של המקדש. אומרים שזהו האוסף הפרטי הגדול במזרח התיכון וביקור במקום הוא אטרקציה. במהלך הסיורים שארליך עורך במרכז המבקרים מכינים קטורת מלבונה, טועמים חליטה מיוחדת ואפילו מייצרים מוצר קוסמטי בטכנולוגיה קדומה. אפשר להציץ בחממת הפיתוח העמוסה ולהתענג על שיגעון של איש אחד. משך הסיור כשעה וחצי והוא מתאים לקבוצות, אבל בחגים, בחופשות ולעתים גם בשבתות יש סיורים לקהל הרחב – כדאי לתאם מראש.

צמחי לבונה בחוות האפרסמון. צילום: גיא ארליך
צמחי לבונה בחוות האפרסמון. צילום: גיא ארליך

טלפון:052-4498200

אורלי גינוסר – עיתונאית עצמאית ומורת דרך

ציידי שיטפונות

במהלך החורף כביש 90 עולה לא פעם לכותרות, משום שהוא נחסם לתנועה בשל שיטפונות. נחל אוג, נחל קדרון, נחל חבר או נחל דרגות הם נחלים שיטפוניים שזורמים לים המלח, ואחרי אירוע גשם בהרי ירושלים, הם מתקצפים ושוצפים במורד, ממלאים את ים המוות בליטרים רבים ויקרים של מים וגוררים חסימת כבישים. כדי לראות את יפי הזרימה, את העוצמות המופלאות ואת הזליגות המרנינות, פועלים בשנים האחרונות "ציידי שיטפונות". אלה הם אוסף של משוגעים לדבר, שעם פרסום תחזית המנבאת גשם הם מתארגנים ספונטנית ליציאה לשטח כדי לעקוב אחר הזרם. בחברה להגנת הטבע יש מוקד מידע שבו נרשמים לטיול שכזה ומקבלים התראה בזמן אמת. אם מסתדר – הרווחתם חוויה, אם לא – כדאי להתפלל לפעם הבאה (03-6388688).

שיטפון בנחל אוג. צילום: אורלי גנוסר
שיטפון בנחל אוג. צילום: אורלי גנוסר

גם באתר השטח הישראלי יש כוננות ספיגה והנוהל די זהה. נרשמים מראש וברגע שמגיעה הידיעה המיוחלת, כיתת הכוננות מתארגנת ויוצאת לטיול הרפתקני במרחבי מדבר יהודה. הטיול מתאים לבעלי ג'יפים, ולמי שאין יש לפעמים מקום בג'יפ של המדריך (03-6838494). טיול דומה עושים גם בבית ספר שדה כפר עציון. החבר'ה כאן קרובים להתרחשויות, ומתוך היכרות מעמיקה עם השטח יודעים להעריך את מיקום השיטפון (02-9935133).

בכל מקרה חשוב להדגיש שאף שמדובר בטיולים מודרכים ומאורגנים היטב, אין להיכנס לנחלים זורמים שאין לכם מושג איך לצאת מהם. טיול נעים!