הנוסע בזמן
כיצד בוחר הסופר והתסריטאי בני ברבש את יעדי הנסיעה שלו, איזה מקום הותיר בו רושם עמוק במיוחד ולאן היה רוצה לחזור
איך אתה בוחר את יעדי הנסיעות שלך?
"בתקופה של מצוקה כספית אני נוהג כאותם ילדים שלפני שנים נהגו לשאול את הקיוסקאי: 'מה אני יכול לקנות בעשר אגורות?'. אני עובר לי בין סוכנויות הנסיעות ומברר לאן אפשר לטוס במאתיים דולר ואז משווה יעדים ומחליט. לעומת זאת, בתקופה של שפע כלכלי אני פורש את מפת העולם על קיר הסלון, מכסה את עיניי במטפחת וזורק אינדיק לעבר המפה. כך מצאתי את עצמי מיטלטל בארבעה מטוסים, במעבורת ובסירת דיג עם קרקעית דולפת, בחיפושיי אחר האי פינגלאפ (Pingelap) באוקיינוס השקט שמחצית מתושביו הם עיוורי צבעים".
איזה מקום הותיר בך את הרושם העמוק ביותר?
"בשנת 2009 הצטרפתי לבני הבכור לנסיעה של אחרי הצבא, לחודש ימים של טרקים באנדים הדרומיים של ארגנטינה. הקושי היה עצום אבל הנוף – עוצר נשימה. החוויה הזו הותירה בי את החותם העמוק ביותר, את ההבנה שלראשונה אני מטייל עם הילד שלי ובמקום לעזור לו, כפי שקרה כמה שנים לפני כן, הוא עוזר לי. הוא החוליה החזקה".
מה אתה הכי אוהב בנסיעות?
"בנסיעות למקומות מרוחקים אני נאפף בתחושה של תלישות, בסוג של זרות נעימה המאפשרת לי התבוננות אחרת בדברים. בטיולים מוצלחים במיוחד אני חווה לפעמים את המציאות כחלום בהקיץ, וגם התפיסה של הזמן, שבארץ מתקתק בקצב מטורף, משתנה. הזמן מאט את מהלכו ולפעמים אפילו קופא על שמריו. ברגעים כאלה אתה לא עומד מול המקום אלא אתה הופך לחלק ממנו – מזיגה מיוחדת של חירות ושייכות".
האם יש מקום שהיית רוצה לחזור אליו?
"לפני המון שנים ביליתי כמה שבועות במקדש בודהיסטי לא רחוק מפימאי (Phimai) שבתאילנד. ניסיתי ללמוד אז את רזי הדת וטכניקות המדיטציה. בתמימותי האמנתי שאפשר להגיע להארה המיוחלת, המעניקה למי שמשיג אותה שלוות נפש סטואית, הבנה מלאה של המציאות והשלמה עם הקיום האנושי ועם חדלונו. הייתי רוצה לחזור אל המקום ואל הזמן ההם כשחשבתי שהכול אפשרי".
בני ברבש, סופר ותסריטאי. ספרו החדש "החיים בחמישים דקות" יצא לאחרונה בהוצאת ידיעות אחרונות