עבודה שחורה

ביער צפוף, אטום כמעט לגמרי לקרני שמש, נסעתי בדרך מפותלת וארוכה אל מכרה הפחם לואיזנטל (Luisenthal). המכרה, עתיק שנים ורב מסורת, קיים משנת 1899 בחבל סאר (Saarland) שבגבול גרמניה-צרפת. "אתה יודע שבשנת 1962 אירע במכרה הזה אסון כבד עקב פיצוץ גז, ונהרגו בו 299 כורי פחם?", עדכן אותי בנימוס מר מולר, המלווה, בזמן שנתן לי את הציוד – בגדים עבים, קסדה, פנס מחובר לסוללה כבדה וחגורה עבה ורחבה ועליה ערכת חמצן לשעת חירום. "על כל מקרה שלא יהיה", מיהר להרגיע.

לחבל הארץ הזה היסטוריה ארוכה ומכובדת בתחום כריית הפחם. תור הזהב שלו נמשך משנות ה-50 עד לאמצע שנות ה-70 של המאה שעברה, כאשר תעשיית הפקת הפחם העסיקה כ-600 אלף כורים שהספק הכרייה שלהם עמד על 150 מיליון טון פחם בשנה. השגשוג היה חלק מהשתקמותה של החברה והכלכלה הגרמנית מתוצאותיה ההרסניות של מלחמת העולם השנייה.

מאמצע שנות השבעים חלה ירידה דרמטית במספר הכורים ל-350 אלף, ותפוקת הפחם הגיעה לשפל שבעקבותיו נסגרו כשמונים אחוז מ-2,268 המכרות שהיו קיימים באזור. ארבע פעמים ביקרתי במכרה לואיזינטל, והוא כבר עמד בסכנת סגירה.



אנשי התחזוקה של מכרה לואיזנטל בסיום משמרת, בעומק של 1,000 מטר

רעשים של אמא אדמה

צופרים צורמניים התריעו על בואה של מעלית המתכת המסיבית מהמעמקים, ועמה כורי פחם תשושים שסיימו זה עתה את משמרת הלילה. הצטופפנו מאחורי הדלתות הכבדות עם עוד כשלושים כורים שהיו בדרכם למשמרת של שש בבוקר, ונשאבנו לעומק של 800 מטר מתחת לפני האדמה. המעלית, שקירותיה היו פתוחים משני צידיה, גילתה את שכבות הסלעים השחורים המצויים בבטן האדמה.

עצרנו במנהרה רחבה וגבוהה שקירותיה נתמכים במאות קשתות מתכת. מכאן נפרשת רשת מסועפת הכוללת 160 קילומטר של כבישים. במנהרה נמצא כל המיכון הכבד, ובכללו משאיות וטרקטורים המסיעים חלקי מכונות קדיחה מסיביים לאזורים שונים במכרה. עשרות אנשי תחזוקה ומהנדסים עובדים ללא הפסקה, בודקים את רמת הגז באוויר, מטפלים במאווררי ענק ובמיכון הכבד. בעומק הזה נקבע גורל הקידוח וכיוונו, לאחר שנעשות עשרות בדיקות סלע המוכיחות מעל לכל ספק את רמת ריכוז הפחם.

המתנו דקות ארוכות עד שבאו קרוניות קטנות ורעשניות שטיפסו בקושי מבטן האדמה, וגם בהן כורים שסיימו את משמרתם. שוב נדחסנו עם עוד שישה כורים אל תוך קרון קטן ומפחיד, שנסע באטיות על פסי רכבת שהובילו אותנו לעומק של 1,200 מטר מתחת לפני האדמה. חושך ודממה מוחלטת שררו בקרונית הצפופה. שמעתי רק את קול נשימתי, את רשרוש נעלי העבודה הכבדות שנתנו לי ורעשים של אמא אדמה שזזה מפעם לפעם.



כורים עובדים על הברכיים בתוך מנהרה צרה, במקום שתעלת הקידוח נגמרת

סיכון מקצועי

מקור האור היחיד היה הפנסים על קסדות העבודה. לאורם נחשפו פניהם הרציניות של נוסעי הקרון, שעזרו לי בנשיאת ציוד הצילום. הצילום הפך לאתגר. תנאי התאורה היו קשים, ונאסר עלי להשתמש במבזק, בשל גז המתאן שמשתחרר בריכוזים גבוהים כשקודחים ומפרקים טונות של סלעים ומים. זו גם הסיבה שחל איסור מוחלט על עישון סיגריות, שתיית אלכוהול והפעלת מכשירים חשמליים כמו מכשיר רדיו פשוט. כל הבזק, ולו הקטן ביותר, עלול לגרום לפיצוץ עז ולקריסת המכרה על עובדיו. האסון ההוא שאירע בשנות ה-60 עדיין חקוק בזיכרונם של העובדים.

רבות הסכנות שכורי פחם – כעשרה מיליון ברחבי העולם – חשופים להן. לפי הדוח השנתי של ארגון העבודה הבינלאומי (ILO), כמיליון כורים נפצעים מדי שנה בשל תשתית לקויה ובשל חסך ניכר באמצעי בטיחות מתקדמים האמורים להגן עליהם בעת עבודתם במעמקי האדמה. דוחות הארגון מצביעים על נתונים מחרידים: מדי שנה נהרגים כ-11 אלף כורים, 60 אחוזים מהם בסין – מדינה הידועה בתפוקת פחם גבוהה מאוד, וגם ברשלנות ובחסכנות הרבה בכל הקשור לאמצעי בטיחות ולתנאי שכר.

למרות איכותו הגבוהה של הפחם הגרמני, חסרונו בעובדה שרובו נמצא בעומק רב ומצריך כרייה ממושכת, דבר שמייקר את הפקתו. "כבר שנים רבות שכריית פחם אינה עסק רווחי בגרמניה", ציין מר מולר, מהנדס אנרגיה במקצועו. ממשלות גרמניה הזרימו בארבעים השנים האחרונות מיליארדי מארקים ואירו כדי לאפשר את המשך העסקתם ואת קיום קהילתם של עשרות אלפי כורים, למרות ההפסדים העצומים. "הרבה יותר זול לייבא פחם ממדינות כמו רוסיה, אוסטרליה, סין ודרום אפריקה, שבהן כוח העבודה זול והפחם קרוב יותר לפני הקרקע בהשוואה לפחם בגרמניה. מדינות אלה קובעות את מחיר הפחם, שהוא כשליש המחיר של הפחם הגרמני".



אחרי משמרת, לפני מקלחת, יש גם מי שחוטף תנומה

על הברכיים

פנסי הקסדות ואורם הקלוש של הפנסים הפזורים כל כמה מאות מטרים האירו את הדרך החשוכה רק במעט, ובהליכה הארוכה על האבנים הגדולות מעדנו שוב ושוב לתוך מהמורות נסתרות, מעקמים את הקרסוליים. גם הלחות הגבוהה וכמויות האבק הסמיך והבוץ הכבד שמרפדים את קרקעית המכרה הפכו את ההליכה ואת הנשימה לסיוט לא קטן, למרות מאווררי הענק השואבים במשך כל שעות היממה את האבק והלחות ומכניסים אוויר נקי יותר אל תוך המכרה.

צעדנו וצלענו לאורך כמה קילומטרים עד שהגענו לעומק 1,500 מטר, שם פגשנו כורים הצבועים בשחור מכף רגל ועד ראש. הם תפעלו מקדחה הידראולית אימתנית, חמושה בשיני מתכת רבות, שקדחה באגרסיביות בדופן המכרה ויצרה רעש מחריש אוזניים ומפולות אדירות של סלעים שחורים. שני כורים עם אתי חפירה בידיהם התנפלו על ערמות הסלעים בכל פעם שהמקדחה נעצרה, והחלו מיד להעמיס את הפחם על קרוניות. אלה זזות בסרט נע המשתרך לאורך קילומטרים רבים ובסופו נערם הר פחם מחוץ למכרה.

מפולות הסלעים השחורים התיזו לכל עבר אבק ואפר ספוגים במים, ובתוך שניות ספורות נסתמו הנחיריים והאוזניים. לא שמעתי ולא הרחתי דבר. המצלמות והעדשות כוסו בשכבת בוץ סמיכה והושבתו לדקות ארוכות עד שהתאזנו לבסוף לפי רמת הלחות הגבוהה במכרה ושבו לחיים. חזרתי לצלם.

המשכנו ללכת בעלטה, במנהרה שהלכה ונעשתה צרה ונמוכה יותר ויותר. גובהה היה שמונים סנטימטר ורוחבה כמטר. אלומת אור חלשה חשפה שני כורי פחם מיוזעים, רכונים על הברכיים, חוצבים בבטן המכרה ומודיעים למלווה שלי שגילו מרבץ עשיר יותר של פחם בעומק 1,800 מטר מתחת לאדמה. למרות רמת התחזוקה הגבוהה והטכנולוגיה המתקדמת, בחושך מסתתרות סכנות רבות שעלולות להפתיע את כולם. רוב כריית הפחם והעמסתו מתבצעת בידיים, עבודה פיזית קשה בתנאים שנראים בעיניי לא אנושיים. "יש לך מקצוע מצוין", אמר לי אחד הכורים, "אתה רואה אור שמש בעבודה. אנחנו רואים ונושמים חושך, רק חושך".

בשלב הזה של היום כבר הייתי תשוש, מעורפל וצמא. הצטרפנו לחמישה כורים שישבו בניחותא בפינה מוארת יחסית, נהנים מארוחת הצהריים שלהם. מעליהם היו פרושים כבלים ורשתות מגן רבות, ודרכם יכולתי לראות את הסלעים השחורים הכבדים שנחו מעל ראשם.

בחלק השני של הכתבה: עוד על קהילת כורי הפחם ועל המאבקים נגד סגירת מכרה הפחם»

מתוך: מגזין מסע אחר

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה