יחסים אישיים

בדירה משופצת במרכז תל אביב מוצג אוסף אמנות שנאסף במשך שנים, יחד עם פריטי ריהוט איקונים וגופי תאורה מעוצבים. כולם נבחרו באהבה גדולה ונדדו עם המשפחה בארץ ובחו"ל

88 שיתופים | 132 צפיות

לאחר כמה שנים שבהן שהתה משפחת נ' חובבת האמנות בניו יורק, שבה ארצה, ובשאיפה להמשיך להתגורר בלב עיר גדולה החליטה להעתיק את מגוריה מבית גדול ברמת השרון אל דירה בתל אביב. המשפחה בחרה בדירה בת חמישה חדרים ששופצה מהיסוד בבניין ישן שתכנן דב כרמי בשנות ה-40.

כרבות מהדירות הישנות בתל אביב, מתאפיינת גם זו בתקרות גבוהות במיוחד המעניקות לה תחושה מרווחת ואפשרויות אחסון לגובה. בעלת הבית מספרת כי במהלך השיפוץ היה חשוב לה להעצים את אלמנט הגובה בדירה כדי ליצור אשליה של גודל, ולכן הקפידה על פתחים גבוהים במיוחד ועל ארונות המתנוססים עד התקרה ומוסיפים שטחי אחסון.

"אחד האתגרים בשיפוץ הדירה", מספרת בעלת הבית, "היה למצוא נגר שמסוגל לייצר דלתות גבוהות כל כך, שיגיעו לגובה של 3.5 מטרים ועדיין יהיו קלות לפתיחה". עוד הקפידה בעלת הבית על קיומה של מרפסת פתוחה היוצאת מהסלון, ועל סקאלת צבעים לבנה שתשמש כרקע הולם לאוסף האמנות הצבעונית של המשפחה.

לצד אוסף האמנות העשיר הבית מאכלס מגוון רהיטים ופריטי העיצוב שנודדים עם המשפחה מזה שנים. בעלת הבית אומרת שמקצת מרהיטי הסלון נראים כבדים בדירה התל אביבית הבהירה וממוצעת המידות, אבל "מכיוון שמדובר באוספי רהיטים של 30 שנים הם מצאו את מקומם בבית ופוזרו בין החדרים השונים".

אמנות אישית

הסלון מורכב מכורסאות עור חומות מהוהות של ראלף לורן' לצד ספת עור דו-מושבית ישרת קווים של לה קורבוזיה, שנרכשו בארצות הברית. מנורה עומדת בעלת רגל מעוקלת, ואהיל נירוסטה כסוף בעיצוב פלוס, נרכשו לפני עשרות שנים, אבל עדכניים גם היום. על שולחן צד בסלון ניצבת מנורה של אינגו מאורר – עוד פריט באוסף גופי התאורה המעוצבים בבית. "פריטי ריהוט הם כמו אמנות מבחינתי", אומרת בעלת הבית. "אני אוספת אותם לאורך השנים, בדיוק כמו את עבודות האמנות באוסף שלנו, ולכל רהיט יש סיפור".

חיבתה של בעלת הבית לאמנות היא ארוכת שנים. היא מספרת שגדלה במשפחה של אספני אמנות והייתה מוקפת באמנות מגיל צעיר. גם בעלה מגיע מבית שבו עסקו באמנות – אביו פסל ואמו פסנתרנית- "כך שאמנות תמיד הייתה חשובה לנו". את בחירותיהם היא מסבירה באהבה נטו, לעבודה ולאמן: "אנחנו תמיד בוחרים מהבטן, אף פעם לא לפי שם האמן", היא אומרת, ומסבירה שפגשו באופן אישי את רוב האמנים שיצירותיהם מוצגות בבית, ועם חלקם אף ביססו מערכת יחסים חברית ומתמשכת.

אוסף האמנות של המשפחה מתאפיין בשילוב יצירות של אמנים ישראלים ותיקים ומוכרים, כמו רפי לביא, יאיר גרבוז, לאה ניקל, ציבי גבע, אסד עזי ועוד, לצד עבודות של אמנים צעירים עולים. רוב העבודות הן רישומים וציורים, ובעלת הבית מספרת כי גודל הדירה התל אביבית השפיע אף הוא על בחירת העבודות שנתלו בה. "רוב האוסף בבית הנוכחי הוא של עבודות קטנות יחסית", היא אומרת. "את העבודות הגדולות שהיו לנו איפסנו בלית ברירה, כי אין לנו כאן מספיק מקום להציג אותן".


ציור של יאיר גרבוז נתלה בסלון, מעל ספת עור של ראלף לורן. צילום: רמי סולומון

טכניקה מעורבת

במרכז הסלון, מעל הספה החומה הגדולה, עבודה גדולה מ-1995 של יאיר גרבוז, בני הזוג רכשו שתי עבודות מתוך סדרת הנשים העובדות של האמן, שבה משתלבות דמויות נשים הנושאות דליי מים, מטאטאות או עודרות על רקע מופשט יותר. העבודה מתאפיינת בריבוי טכניקות ציוריות, ועל בד הקנבס משתלבים רישום, קולאז' וציור בשמן ובהתזת ספריי דרך שבלונות.

"זה מאוד נדיר ששילוב טכניקות כזה מצליח", מסבירה בעלת הבית את חיבתה לציור, "ואצל גרבוז זה תמיד מצליח". "זה גם מה שמשך אותי בעבודה הגדולה של אסד עזי", היא מוסיפה ומצביעה על ציור גדול של האמן הוותיק והמוערך התלוי מעל פינת ישיבה בסלון, "גם בה יש משהו אקלקטי מבחינה טכנית".

הציור מ-2002 מצויר על מפת פלסטיק לבנה ושילוב הטכניקות (רישום דמויות בעיפרון על רקע ציור שמן מופשט) יוצר בו תחושה של מלאכת יד. לצד הציור הגדול של גרבוז, ישנו ציור מינימליסטי בשמן על לוח עץ של ציבי גבע. בציור ישנו חצי סהר שחור על רקע לבן, שנחצה על ידי קרש חשוף שיוצר בו מעין אופק. למטה כתובות המלים "ואדי ערה" המתייחסות לתמונת הנוף הנוצרת על הלוח.

בכניסה למטבח תלוי ציור נוסף המשלב מילים, הפעם של רפי לביא, מאבות הציור הישראלי העכשווי שייצג את ישראל, לאחר מותו, בביאנלה הקודמת בוונציה. על רקע עץ חשוף רשומה המילה "ראש" ומשתלבת ברישומי עיפרון אקספרסיביים וילדותיים, המזוהים עם שפתו האמנותית של לביא.

מתחת לציור תלויה עבודה של מיכל נאמן, ציירת חשובה נוספת העושה שימוש בטקסט עברי בעבודותיה, ובה משטח מחולק לשניים שעל צדו האחד דימוי של תרנגולת ובצדו השני ציור של ביצה, ובתחתית העבודה שילוב של טקסט. מעל מסך הטלוויזיה תלוי ציור שמן רבוע, בגוני כתום, של לאה ניקל מ-2001. בעלת הבית מספרת כי התוודעה אל האמנית לאחר שראתה ציור שלה בתערוכה וערכה אצלה ביקור סטודיו.אף על פי שציוריה של ניקל מופשטים, כתמי הצבע החומים במרכז העבודה נראים כמעט פיגורטיביים ונדמים כסוג של מבנה.

עוד בסלון, שני פסלים קטנים של חיילים-צעצועים של האמנית הצעירה רימה ארסלנוב. האחד חייל דמוי צעצוע מפלסטיק ירוק, והשני חייל זעיר עשוי בטון, שנראה אף הוא כבובת ילדים, מתוך תערוכת היחיד של האמנית ב-2010 בגלריה קישון, שבמרכזה בנתה מיצב פיסולי ובו עשרות חיילי צעצוע מבטון בסצנות מלחמה שונות.


ציור שמן רבוע בגוני כתום. עבודה של לאה ניקל. צילום: רמי סולומון

תצוגה דינמית

לצד האוסף המרשים בסלון של עבודות מאת בכירי ציירי ישראל, מוצג אוסף עבודות ציור ורישום קטנות של אמנים ותיקים וצעירים, שנתלו זו לצד זו, כמעין מיצב-קיר, על הקיר המחבר בין שני חדרי השינה של ילדי הבית. בין העבודות יצירות של גרי גולדשטיין, פיליפ רנצר, מאיר טאטי, קרן שפילשר, גידי רובין, סטלה ויין, לן שיש, אדם אביעם, רימה ארסלנוב ורועי מרדכי.

הקיר, שנראה היטב מכל נקודה בסלון, הוא אחד החביבים על בעלת הבית. "זה קיר הצעצוע שלי", היא צוחקת. "ידעתי מראש שהוא ישמש להצגת אמנות, אבל התלבטתי בין עבודה אחת גדולה ובין אוסף עבודות קטנות. בחרתי באופציה השניה, כי כך תמיד אפשר להוסיף, להזיז ולשנות עבודות והקיר נשאר דינמי".

בקצה הסלון ניצב המטבח המתאפיין בשילוב בין עיצוב כפרי למודרני, השילוב החביב על בעלת הבית. במרכז המטבח, המתאפיין בקווים נקיים ובגוני אפור ונירוסטה, שולחן עץ מסיבי במראה כפרי שנרכש בשוק הפשפשים. בעלת הבית מספרת כי זהו שולחן נזירים שיובא מפרובנס והוא עשוי גוש עץ אחד ללא ברגים, ושוקל כ-180 קילוגרמים. כיסאות הפלסטיק הלבנים המקיפים אותו וזוג אהילי נירוסטה עגולים התלויים מעליו, מעניקים לו מראה קליל יותר.

מעל משטח העבודה נתלתה עבודה של עופרי כנעני, אמנית ישראלית החיה ופועלת בניו יורק, ומרבה ליצור עבודות וידיאו. בעבודה נראה רישום בדיו שחור על גביי נייר צילום חצי שקוף מתוך תערוכת יחיד של האמנית שהוצגה בגלריה בניו יורק ב-2004. הרישום מתאפיין במראה יפני משהו, הן בשל השימוש בדיו שחור והן בשל הדמויות הנשיות אסופות השיער המופיעות בו, הנראות כעסוקות באירוח.
על שולחן האוכל ניצב פסל של רועי מרדכי של דינוזאור שראשו טמון בקרקע כמו בת יענה, המצופה פלסטלינה ירקרקה. הפסל המשעשע, האופייני לשפתו האמנותית מלאת החן של מרדכי, הוא למעשה סקיצה לפסל ענקי זהה, שהוצב במוזיאון פתח תקווה בתערוכה שעסקה באופני תצוגה של מוזיאוני טבע.

עבודה נוספת של מרדכי, המכונה בהומור "כדור הכישלונות", ניצבת על מדף הספרייה בסלון ומורכבת מחלקי עבודות שנפסלו: עבודות שכשלו או שלא מצאו חן בעיני האמן נגזרו ונקרעו לפיסות המצפות כדור, שנראה ככדורגל עשוי טלאים-טלאים.


אוסף מגוון של עבודות קטנות נתלה בחדר השינה ובקיר שמפריד בין שני החדרים. צילום: רמי סולומון

לישון בשקט

גם בחדר השינה נוצר שילוב בין ציורי שמן של אמנים ותיקים לבין עבודות קטנות יותר על נייר לרוב של אמנים צעירים. מעל המיטה נתלה ציור שמן של האמן הפוליטי דוד ריב שמאז שנות ה-80 מצייר נושאים הקשורים בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

בציור השמן נראים דגים על רקע כחול מצוירים בשפה איורית ילדותית, אולם בפועל איור תמים זה נושא גם משמעות טעונה. העבודה היא מתוך הסדרה "אריק אוכל ילדים" – סדרת עבודות פוליטית המותחת ביקורת על מדיניותו של אריאל שרון – ומבט נוסף בה מגלה כי הדגים הגדולים פוערים פה כדי לבלוע את הקטנים.

לצד דלת המקלחת נתלו צמד ציורי שמן מ-2003 של פנחס כהן גן, חתן פרס ישראל לציור, הנחשב לאחד האמנים הקונספטואליים הבולטים באמנות הישראלית משנות ה-70. גם כאן, מציינת בעלת הבית, היא אהבה את שילוב הטכניקות המעניק מראה תלת-ממדי לציור.

מצדה השני של הדלת נתלה ציור של ציבי גבע ובו דוגמת כאפייה האופיינית לאמן, ומעל הדלת ציור בעפרונות צבעוניים של ניר הוד, מהאמנים הישראלים הפעילים והמצליחים ביותר בניו יורק, ובו פני אישה פעורת פה. הקיר לצד המיטה הוקדש לתליית אוסף עבודות קטנות על נייר, בהן עבודות של גרי גולדשטיין, גיא בן נר, מאיה כהן לוי, מוטי מזרחי, לארי אברמסון ודניאל ניב רון. "רציתי עבודות עדינות ורגועות יחסית, מכיוון שזה חדר שינה", מסבירה בעלת הבית את הבחירה. "רוב העבודות הן בשחור-לבן או בצבעוניות רכה של צבעי מים, ויש משהו מאוד נעים ומשתלב בקומפוזיציה שלהן יחד".