בגידה תחת חקירה

|

לילך שם-טוב

מה נחשב לבגידה? האם בגידה מובילה בהכרח לפרידה? מה הקשר בין בגידה לנרקיסיזם? והאם אתם הייתם שורדים חילופי זוגות? הנה כמה שאלות שכל אחד חייב לשאול את עצמו

"אלינור מאקי ממיינת את תוכנו של תיק היד שלה בניסיון להקל על העומס שהיא נושאת איתה, ותוהה מה עושה שם ראש שבור של ממטרה כשהיא מגלה לראשונה כי בעלה, טד, מנהל רומן…
אלינור מרימה את הטלפון כדי לצלצל לחברתה קאט ולספר לה על הארוחה היוונית. ואז היא שומעת את קולו של טד על הקו. "ג'ינה, ג'ינה", טד לוחש. אלינור עוצרת את נשימתה. היא מרימה מבט אל קופסאות אבקות הכביסה בולד וצ'יר שמעל מכונת הכביסה. "אני מתגעגעת אליך", אומרת ברוך אותה ג'ינה שהיא לא מכירה. אלינור מפילה את ראש הממטרה על הרצפה, נעמדת, מכבה את מייבש הכביסה. טד? רומן?…" (מתוך "האושר לא כלול במחיר", לולי וינסטון)

האם בגידה הורסת כליל את חיי הנישואין או שמא ניתן לאחות את השברים? האם ניתן ללמוד משהו מהבגידה – החל מלמידה מחודשת של התקשורת האישית והבינאישית, תוך הבנה ברורה שאולי ניתן לשקם את הזוגיות ואת המשפחה? האם ניתן להבין שמחיקת בן או בת הזוג היא פעולה שניתן להמשיך ממנה הלאה, או שפירוק המסגרת תמוטט הכל בוודאות, ולא תהיה יכולת לשיקום אישי ומשפחתי?

מהי בגידה?

האם פלרטוט עם חבר/ה לעבודה היא בגידה? האם פנטזיה במהלך סקס עם בן הזוג על האקס/הבוס/החבר לעבודה/השכנה או זו מהסרט הכחול שראיתם יחד לפני רגע נחשבת בגידה? האם אתם בכלל מעזים לשאול קודם כל את עצמכם עד לאן ניתן למתוח את הקווים האדומים לפני שתגידו: "עכשיו אני מרגיש/ה שנבגדתי"?

האם עצם הבגידה (שזה ההפך מללבוש בגד, שהרי בעצם הבגידה אתה נתפס במערומיך – תרתי משמע, מ[י]ן משחק מילים כזה…) ממוטטת את הערכים ומוחקת את הקווים האדומים – והאם בכלל כדאי להמשיך ולבוא בברית הנישואין – הלוא המילה ברית היא לא סתם עוד מילה – היא שבועה, היא נדר!

אך עם זאת צריך לזכור שהחיים עצמם אינם פשוטים: לחץ בעבודה, גידול ילדים, משכנתא, ויכוחים ומריבות, תחושת לאות מצטברת ושעמום – והנורא מכל: חוסר יכולת לתקשר האחד עם השנייה, ואולי אף גרוע יותר – חוסר היכולת שלך לתקשר עם עצמך.

כרוניקה של בגידה

הוא נמצא בחדר בצ'אט. הוא נשוי אך שרמנטי, צ'רמר כפי שתמיד חלמת; הוא יודע להגיד את המילה הנכונה במקום הנכון, יודע לגעת איפה שצריך בנשמה שלך, בנקודה הזו המיוחדת שם אף אחד לא ביקר מעולם.

היא זו שמבינה אותך, שיודעת להקשיב לכאב שלך מחיי הנישואין המתסכלים שבחרת לעצמך… שיודעת לומר את המילה הנכונה ולתת את העצה הטובה ביותר מכולן, שלא רבה ומתווכחת, כי את זה אתה עושה יפה מאוד עם אשתך… שהרי אתה מתוסכל וממורמר ממנה ו/או מחיי הנישואין אבל לא מוכן להתגרש כי תאבד הרבה מאוד בדרך. אז אתם יוצרים רומן, וזה מרטיט כי הסכנה שאורבת בפינה היא דבר שגורם לך לרצות בו יותר, וזה הופך למין משחק שכזה – לראות מתי הגורל יסתור על פניך.

האם כל אלה שבגדו בעבר לוקחים לעצמם רגע של מחשבה וחושבים על ההשלכות, לעיתים הרות הגורל שעשויות להתהוות מעצם הבגידה, או שהם אומרים: "אחרי המבול?"

את מבינה שכדי שהוא ימשיך להסתכל עלייך, את חייבת להיות תמיד מטופחת. יש ההולכות למספרה ועושות גוונים בשיער, אך האם הן יודעות לעשות לעצמן גוונים גם בנפש ולהבהיר גם אותה? או שהנישואין לעולם יהיו מובנים מאליהם, כי זו… נו, הברית ההיא… המילה הזו – ההבטחה. הנדר שהוא שלך בכל מצב. לתמיד, ויהי מה. האמנם?

אתה מבין שכדי שהיא לא תבגוד בך, אתה צריך לדעת לגעת – לא רק לגעת בה פיזית, אלא גם בנשמתה. עליך להגיד מילה טובה, חיוך, מבט שלא מחייב לומר מילים, עליך להיות שם, להבין ולהכיל את חייה כי לפני כך וכך שנים זו הייתה היא, הנבחרת – ואז היה כל כך פשוט לצחוק מהכל ועל הכל, וזה נעלם כי… מה נשבר כאן, בעצם?


תחושת לאות מצטברת ושעמום עלולים להוביל לבגידה. אילוסטרציה: ingimage

בין בגידה לנרקיסיזם

"מאז שטד פגש את ג'ינה, היא רחשה לו הערצה בלתי מעורערת שהוא לא מסוגל להבין. 'את טועה', תמיד רצה לומר לה. בגלל זה הוא שכב איתה? כי היא גרמה לו להרגיש שהוא שווה? כמה נרקסיסטי" (מתוך "האושר לא כלול במחיר", לולי וינסטון)

מה בין בגידה לנרקיסיזם? האם תחושת ההערצה הבלתי מעורערת גורמת לאדם להרגיש שהוא "שווה" – מה שמעלה את האגו ומוביל לנרקיסיזם? והאם כאשר אנו חושבים על הערך העליון שלנו, שזה בדרך כלל משפחתנו, אנו שלמים עם מעשה הבגידה שבו בחרנו?

דן לחמן, כותב ומבקר, מתייחס לעניין זה: "הדימוי העצמי הוא חלק מאותה מערכת. יש תלות של הדימוי העצמי ובין הליבידו הנרקיסיסטי. בחיי האהבה הדימוי העצמי נפגע כשהאדם אינו נאהב, ומקבל חיזוק כשהוא כן נאהב. בחירת אובייקטים נרקיסיסטית נעוצה בלהיות נאהב".

סקס, תקשורת וחילופי זוגות

האם בגידה היא כאשר אתה מאונן את עצמך לדעת ולא משתף את בת זוגך ברצונך באינטימיות בתדירות גבוהה יותר, אך יחד עם זאת להיות בשבילה גם כאשר אין לך חשק לשמוע את כל "זיבולי המוח" המעצבנים? ואולי חוסר פתיחות, ביישנות, סטיגמה, אטימות, ערך עצמי נמוך וחוסר ביטחון עצמי ובבן הזוג גורמים לנו להרגיש שגם אם אנחנו יחד, יש דברים שכדאי לעשות לבד… ואולי יותר מזה – לנסות להוסיף/להחליף פרטנרים לסקס (סווינגרס) כדי לשנות?

אילו זוגות יכולים לשרוד צירוף של אדם נוסף למקום הכי אינטימי, ומשום מה בעיניי עדיין – מקודש כל כך? האם יש בכך פסול? אילו זוגות יכולים לשרוד חילופי זוגות? האם השינוי הזה, המלהיט לכאורה (או שלא לכאורה), עוזר לשמור על גחלת הזוגיות הבלתי מעורערת, או שמא אצל זוגות מסוימים היא תביא בהכרח לגירושין?

אני באופן אישי לא חושבת שיש פסול בשום החלטה של בני הזוג, ובעיניי שום דבר אינו מוזר או לא ראוי כאשר ההסכמה כאמור היא של שני בני הזוג. ברם, כאשר יש חוסר הלימה בין התחושות של בני הזוג, או שמישהו אינו משתף באמת שלו את בן זוגו, אם מתוך פחד לאבד אותו, לחשוף או ללכת אל הלא מוכר – מה קורה אז? מה קורה כאשר אתה עומד פתאום מול מציאות שהיא לגמרי לא שלך ושרחוקה ממה שתיארת לעצמך, ופתאום זה מרגיש כל כך לבד וכל כך מאיים… האם סיטואציה כזו עלולה להביא לסיום המערכת הזוגית? האם רציתם בשינוי מתוך מקום של הרצון ללבות את הליבידו הנרקסיסטי או מתוך הכסילות לחשוב שזה מה שישפר את מה שבעצם לא קיים יותר?

האם ה"שינוי" הזה או הבגידה הם הליכה למקום ה"אל חזור", או שניתן יהיה לשכוח, לסלוח ומשם לצמוח?

השאלות הללו תמיד ירחפו מעל ראשנו כענן. לדעתי, ההחלטה אם "לפרק את החבילה" או להישאר יחד ולאחות את השברים, נתונה אך ורק לשיקול דעת נבון, לבגרות נפשית – והחשוב מכולם: לתקשורת אישית ובינאישית נכונה, אם האהבה עוד עומדת בעינה…

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV1 on: 516dd4bcf99164fa54412f58c