הסיפור של מיכאלה

אב נרקומן ואלכוהוליסט, שהצליח לקחת את עצמו בידיים בעזרת בתו

9 ביולי 2007

88 שיתופים | 132 צפיות

קוראים לי מיכאלה (שם בדוי) ואני בת 20 וחצי וגרה באזור השפלה. הסיבה שביקשתי להישאר בעילום שם היא לא בגלל שאני מתביישת – העבר שלי הוא חלק ממני ותודה לאל היום אני במקום אחר – אלא כדי לא לפגוע במשפחה שלי ובמי שמכיר אותי.

נולדתי בקווקז ועליתי לארץ עם משפחתי (אנחנו ארבעה ילדים) כשהייתי בת חמש. עד סביבות גיל 11 היינו משפחה רגילה והכל היה בסדר. אבא שלי ואני היינו ביחסים טובים והוא מאוד אהב ופינק אותי. אבל אז הכל השתנה. למעשה אבא שלי השתמש בסמים ושתה אלכוהול עוד לפני שעלינו ארצה, אבל בעקבות המצב הכלכלי הקשה בארץ הוא התחיל להיות אלים.

הוא היה בא הביתה ומתחיל להרביץ ולקלל את כולם. אני הייתי היחידה שהיה לה את האומץ לקום ולעשות משהו בעניין. תמיד הייתי מפרידה או מתערבת ובסוף הייתי מקבלת את רוב המכות. אמא שלי, אחיי ואחותי תמיד אמרו שצריך להתעלם ולא לענות לו כי אז הוא מתעצבן עוד יותר. אמא ניסתה להגן עלינו מפניו אבל אני סירבתי להשלים עם האלימות ותמיד אמרתי לו שצריך לפתור בעיות במילים ולא במכות.

הזיכרון הנורא ביותר

המקרה הגרוע ביותר שאני זוכרת הוא כשיום אחד רק אמא, אחותי ואני היינו בבית, ואבא חזר מהעבודה ואמר שלא נדבר איתו ושהוא נכנס לשירותים. אחרי שעבר די הרבה זמן והוא לא יצא, אמא דפקה בדלת והוא לא ענה. כשהיא פתחה את הדלת היא מצאה אותו מעולף, עם מזרק תקוע ביד. היא אמרה לי להוציא את המזרק מהיד שלו ולזרוק אותו וניסתה להעיר את אבא עם סטירות וטלטולים, אבל זה לא עזר כי הוא בלע את הלשון. הרמנו אותו וגררנו אותו למקלחת (אבא שלי מאוד גדול פיזית) ושפכנו עליו המון מים עד שהוא התאושש. אם לא היינו עושות את זה אבא שלי לא היה חי היום, והוא יודע את זה.

למעשה אבא שלי השתמש בסמים ושתה אלכוהול עוד לפני שעלינו ארצה, אבל בעקבות המצב הכלכלי הקשה בארץ הוא התחיל להיות אלים<br />אילוסטרציה: stock.xcg" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/501/21501/1.jpg?1183976788" /> </p>
<div> למעשה אבא שלי השתמש בסמים ושתה אלכוהול עוד לפני שעלינו ארצה, אבל בעקבות המצב הכלכלי הקשה בארץ הוא התחיל להיות אלים<br /> אילוסטרציה: stock.xcg</div>
</p></div>
<h2> לא רציתי להמשיך לחיות</h2>
<p> חשבתי על התאבדות שלוש פעמים בחיי. פשוט לא רציתי להמשיך לחיות. כשהייתי בת 15 ברחתי מהבית, לקחתי סכין וניסיתי לדקור את עצמי אבל לא היה לי אומץ. בפעם השנייה קיוויתי שמכונית תדרוס אותי. זה קרה כשהייתי בת 17 ונסעתי עם החבר שלי לסופשבוע בצפון וכשחזרתי הביתה התחיל סרט האימה: אבא התחיל לתחקר אותי איפה הייתי ומה עשיתי. אמרתי לו שאני לא חייבת לדווח לו ושאם הוא ירים עליי יד אני אתקשר מיד למשטרה. הוא התעצבן נורא והעיף אותי על המיטה. מכיוון שאני בחורה חזקה, פיזית ונפשית, הצלחתי לצאת מזה בלי נזקים.</p>
<p> עמדתי על שלי ואמרתי לו שזה לא ייתכן ושהוא לא יכול להתייחס אליי כך. אחרי זה יצאתי מהבית לכיוון הכביש הראשי וצעדתי עליו ברגל תוך תקווה שאחת מהמכוניות תתנגש בי. כשחזרתי הביתה מיואשת הסתכלתי בתמונות של כל החברות שלי ושל החבר שלי, שהיום הוא ארוסי, ושאלתי את עצמי מה אני בעצם עושה, הרי אני לא רוצה לצער אותם, וגם לא את אמי והאחים שלי.</p>
<p> במקרה אחר ישבנו בבית וראינו טלוויזיה, ואבא שלי איבד פתאום את ההכרה. אמא ניסתה להעיר אותו אבל הוא לא התעורר ושוב פעם היו צריכים לגרור אותו למקלחת ולשפוך עליו מים. אני ברחתי למטבח ולא הפסקתי לבכות.</p>
<p> המקרה הזה שבר אותי וגרם לי לנסות להתאבד בפעם השלישית – ניסיתי לחתוך לעצמי את הוורידים. אמא שלי הצליחה לעצור אותי, והיום אני מודה לאלוהים שלא הצלחתי.</p>
<p> במשך כל השנים אבא היה אלים מאוד כלפיי וכלפי המשפחה. אני תמיד אמרתי לו שאם הוא רוצה שאני אמשיך לדבר איתו הוא צריך להתייחס אליי כמו אל בן אדם ולהפסיק עם האלימות. כמובן שזה מאוד הכעיס אותו והוא אמר שאין לי זכות לדבר אליו כך. האמת כאבה לו אבל אני כבר לא ידעתי מה להגיד. לא דיברתי איתו במשך חודשים שלמים. הייתי מתעלמת ממנו וכשהוא היה מבקש שאביא לו משהו הייתי קמה והולכת. היו פעמים שבהן הוא ניסה לדבר איתי וחשבתי שאולי הוא השתנה ושצריך לתת לו צ'אנס, אבל תמיד התברר בסוף שהכל חוזר על עצמו.</p>
<h2> מחושלת ומחוזקת</h2>
<p> השינוי קרה אחרי שאבא שלי חלה בהפטיטיס סי – מחלת כבד כרונית וקשה. הוא האמין שדרך המחלה הזו אלוהים העניש אותו על היחס שלו למשפחה ונתן לו צ'אנס לתקן. המחלה, וגם ההתעלמות שלי ממנו, שינו אותו. גם אחיי ואמי התחילו להתעלם ממנו וזה מאוד הכאיב לו. היינו יושבים ומדברים עם אמא ולא מתייחסים אליו בכלל. כשהוא החליט לדבר איתי אמרתי לו שהוא חייב להתאפס ולחזור להיות האבא שהיה. הוא הפנים את זה כי חזרתי ואמרתי לו שאם הוא לא יתחיל להשתנות הוא יכול לשכוח מהמשפחה שלו לגמרי. בעקבות זאת הוא לקח את עצמו בידיים והתחיל להשתנות. הוא התחיל לדבר איתי כאב לבתו, והשינוי היה די מהיר ומדהים.</p>
<p> כיום, כבר חמש שנים, אבא שלי נקי לגמרי מסמים ומאלכוהול. היחסים בינינו טובים ואנחנו מסוגלים לשבת ולדבר ואפילו לצחוק על מה שקרה, למרות המשקעים הכבדים. למרות הסבל הרב והבכי, כיום אני מודה לאלוהים על כל רגע בחיי ויודעת שאני בוגרת וחזקה מאי פעם. כמובן שאני לא מאחלת את זה, חלילה, לאף אחד, אבל אני חושבת שלכל דבר בחיים יש סיבה, ולא משנה מה קורה, בסופו של דבר הכל לטובה. בעזרת הרבה כוח רצון, אהבה לאנשים ודבקות במטרה אפשר להשיג כל מה שרוצים, אפילו אם המצב נראה אבוד.</p>
</p>
<p> <strong><em>מתוך: מגזין <a href=

COSMOPOLITAN

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

סקס ויחסים

הסיפור של מיכאלה

הזיכרון הנורא ביותר

ערוצי תוכן

מיוחדים

שירות לקוחות

יובל סיגלר תקשורת בע״מ