שומרים על הבית

|

אלינור איתם

גירושין הפכו מזמן לדבר שבשגרה, אך לא חייבים תמיד לפרק את החבילה. להלן שלוש גישות אופטימיות שעשויות לא רק להציל את הנישואין, אלא להביא כל אחד מבני הזוג לשלמות אישית

לפי הסטטיסטיקה היבשה, בעולם המערבי כשליש מהזוגות הנשואים מתגרשים ורק כתשעה אחוזים מהזוגות הנשואים מדווחים שהם מרוצים מנישואיהם. מתי, אם כך, כדאי לנסות את האופציה הטיפולית לפני שקובעים פגישה עם עורך הדין, והאם אפשר להתחסן מראש נגד כישלון הקשר הזוגי?

הכימיה מכתיבה את המהלכים

דאנה תבור, פסיכותרפיסטית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת ת.ל.מ. קיסריה והשרון, מסבירה כי בסיפור מערכת היחסים הזוגית ישנם שלושה שלבים. בשלב הראשון ישנה התאהבות. בשלב הזה הכימיה מכתיבה את מהלך האירועים. המוח מפריש הורמון הקרוי PEA, האחראי על המשיכה ועל ההתאהבות, ומעורר אצל בני אדם תגובות הדומות לאלו של בעלי חיים בתקופת הייחום. בשלב הזה, בהתאהבות, מעורבים חלקים במוח האחראים על התנהגות אינסטינקטיבית. האינסטינקטים מזהים את התחושות עוד לפני שהן מקבלות ביטוי וורבאלי. להתנהגות הזו יש הגיון אבולוציוני, משום שהאבולוציה "שואפת" לסדר אותנו בזוגות. השלב זה ביחסים, שמאופיין בתשוקה ובתחושת חיוניות וחיות, יכול להימשך כל פרק זמן בין שעה אחת לשנתיים.

בשלב השני ביחסים הזוגיים, מתפוגגת ההתאהבות וישנה התפקחות. בני הזוג מאפשרים גם לחלקים הפחות ייצוגיים באישיותם לבוא לידי ביטוי. בשלב זה נאמרות אמרות אופייניות כמו: "זה לא מה שציפיתי מבת זוגי", "הוא לא האדם שהתאהבתי בו", "היא לא הייתה כזו". למעשה, המגרעות שצצות לכאורה היו שם תמיד, אך הייתה מעין האפלה עליהן.

התפקחות מההתאהבות מלווה במאבקי כוח, גלויים או סמויים ותחושה של אובדן האינטימיות. ישנם הבוחרים בפתחי מילוט כמו בגידות, בילוי שעות ארוכות בעבודה וכל עיסוק אחר המאפשר לסגת הצידה מהמרחב הזוגי "שהתקלקל". לעתים מאבקי הכוח מובילים לפרידה, אך מי שיצלחו את התקופה הזו יגיעו לתקופת האהבה המודעת.

מאהבה נרקיסיסטית לאהבה מודעת

איפה טעינו והאם נוכל להתגבר על הקושי? המשימה הזוגיות היא להעביר את ההתאהבות ממצב אינסטינקטיבי לחלקים יותר מפותחים במוח. בשלב השלישי של הזוגיות האהבה הופכת מודעת. האהבה המודעת מאפשרת להיפרד מהאהבה הנרקיסיסטית לבן הזוג. בתקופה הראשונה של הקשר, האהבה אל האחר הייתה אהבה לאובייקט, ללא התייחסות למי שהוא ולתפיסת עולמו, אלא למי הוא נתפס ולמה הוא מייצג. כאשר עוברים לשלב האהבה המודעת,מתפתחת ההיכרות ההדדית העמוקה ומתוכה צומחת חברות, שעשויה להצמיח את שני בני הזוג. יש טיפול זוגי שמטרתו לסייע לבני הזוג לעבור מהשלב השני של ההתפקחות מן האהבה האינסטינקטיבית אל השלב השלישי של האהבה המודעת.

השאלה "האם טעינו בבחירה?" חוזרת פעמים רבות בטיפול הזוגי. ד"ר דינה אורן, מטפלת זוגית ומשפחתית, מנהלת מרכז ההכשרה וההשתלמויות של ת.ל.מ, טוענת שזהו שלב התפתחותי בזוגיות. אין צורך להיבהל מהשלב הזה, אלא כדאי להשקיע בהבנת הקונפליקטים ולצמוח מהם.

איך התאהבתם?

בבחירת בני זוג קיים חלק מודע וחלק שאינו מודע. החלק המודע כולל את ההעדפות הברורות והמוצהרות שלנו כמו: "שיהיו לו עיניים חומות", "שתהיה בעלת חוש הומור" וכדומה. הבחירה הלא מודעת שלנו כוללת את מאפייני דפוס הקשר הראשוני שלנו עם ההורים, כלומר את המגנט. חלק זה אינו מודע לנו בעת הבחירה.

השאלה הראשונה שמנסה המטפל בטיפול הזוגי לברר היא: "כיצד הכרתם ומה גרם לכם להתאהב?" מתוך רצון לזהות את החלקים הלא מודעים שלקחו חלק בבחירת בן או בת הזוג. במקום שהמגנט עבד בבחירת בן או בת הזוג, יש סיכוי טוב מאוד למעבר משלב מאבקי הכוח לשלב האהבה המודעת. במקום שלא היה מגנט, למשל בזוגיות שנוצרה בשידוך, אך יש רצון מצד בני הזוג לעבוד ולשמר את הקשר, ישנו גם כן סיכוי טוב מאוד למעבר לשלב האהבה המודעת. גם כאשר בני הזוג בספק אם הם רוצים לשמר את הקשר והמרחב הזוגי הפך לשדה קרב, חשוב לעזור להם להבין מה החזיק אותם ביחד ומה היה "הדבק" שחיבר ביניהם עד כה.

לא כדאי, גם במצב כזה, להתייאש מהקשר. ד"ר אורן טוענת שההחלטה על המשך הקשר או הפסקת הקשר היא כמובן תמיד בידי בני הזוג, אך המטפל יכול לעזור להם לראות את החלקים המתגמלים בקשר ואת החלקים הבעייתיים בו. "המקרים היחידים שלא הייתי ממהרת לתת תקווה לקשר, הם מקרים שיש בהם אלימות בזוגיות", היא אומרת.

אופן הטיפול בגישת האימגו שונה מטיפול בגישות פסיכותרפיסטיות אחרות. בני הזוג אינם משוחחים עם המטפל, אלא זה עם זו,<br />stock.xchng

אופן הטיפול בגישת האימגו שונה מטיפול בגישות פסיכותרפיסטיות אחרות. בני הזוג אינם משוחחים עם המטפל, אלא זה עם זו. אילוסטרציה: stock.xchng

ללמוד לקבל את עצמנו

תבור ממליצה להתייחס למאבקי הכוח והקונפליקטים כאל "ידידים", משום שהם למעשה שיקוף של קונפליקטים פנימיים של כל אחד מבני הזוג. פתרונם לא רק יהווה קרש קפיצה לאהבה האמיתית אלא יאפשר לכל אחד מבני הזוג להגיע לשלמות עצמית, לשלווה, לנינוחות, לשמחה ולאהבה עצמית. הסיבה לכך היא שדרך שיפוט האחר אנו יכולים לראות עם אילו חלקים שלנו אנו עדיין לא חיים בשלום ובעזרתה ללמוד לקבל את החלקים האלה, בנו, ולהשלים עימם. לטענתה, אנו צריכים, לפיכך, לברך את הזוגיות ואת הקונפליקטים, כיוון שהם אלה שיביאו אותנו למטרה העליונה של חיינו, להיות מאושרים יותר.

מתי לפנות לטיפול, ומה אם אחד מבני הזוג מסרב? תבור ממליצה לא לחכות למשבר ורק אז לפנות לטיפול זוגי. היא מציעה להתייחס אל הטיפול הזוגי כאל מסע משותף. מסע של מודעות בקשר, של צמיחה, מסע אל העצמי. לדעתה, דרך הקשר הזוגי אדם יכול לעשות תיקון עצמי ולהגיע להרגשת שלמות אישית. כאשר עושים את המסע הזה לפני שמתרחש משבר, מקבלים את כלים המאפשרים להימנע ממשברים עתידיים. כאשר הם מצוידים בכלים המתאימים יכולים בני זוג להציע זה לזו תמיכה, תקשור, הכלה והקשבה.

לא לחכות שהכאב יעבור מעצמו

ד"ר אורן מציעה לפנות לסדנאות זוגיות כבר בתחילת הקשר. במסגרת קבוצה, בני הזוג יכולים לבדוק את תהליך ההתפתחות הזוגית שלהם. נכון להשתתף בסדנה כאשר לזוגות כבר יש עבר משותף, הם כבר חוו כברת דרך יחד. זה יכול להיות לפני או אחרי נישואין.

סדנאות אלה מקנות הבנה על "הריקוד הזוגי": כיצד אנחנו משפיעים זה על זו וכיצד מתנהלים ביחד ולחוד. למרות שהמצב האידיאלי הוא אכן לפנות לטיפול זוגי כבר עם תחילת הקשר, הרי שרוב הנועצים פונים לטיפול מסוג זה רק כשמשהו ביחסים מתחיל לכאוב. במקרה כזה היא ממליצה לא לחכות שהכאב יעבור מעצמו. עדיף לפנות לטיפול כבר כאשר מופיעים ניצני הקונפליקט. ככל שהבעיות יטופלו בשלב מוקדם יותר, כך הטיפול בהן יהיה מהיר יותר ויעיל יותר.

לעתים יש לאחד מבני הזוג נטייה לומר: "תלך אתה לטיפול". ישנה איזו ציפייה שבן הזוג ילך לטיפול ויחזור מתוקן. למעשה, בכל מערכת יחסים אין מי שצודק או מי שטועה, מי שתקין ומי שמקולקל. שני בני הזוג צריכים לקחת אחריות על הקשר שלהם. עליהם ללמוד מה בהתנהגות שלהם מעורר התנהגות לא רצויה אצל בני זוגם. כל אחד מהם צריך לקחת אחריות על אותם מצבים בהם הוא לוחץ על נקודות הכאב, ולהבין מנין הן נוצרו. כאשר שני בני הזוג לוקחים אחריות על הקשר הזוגי, יש להם סיכוי רב יותר להניע שינוי.

טיפול זוגי או פרטני?

באיזה סוג טיפול כדאי לבחור? האם להעדיף טיפול זוגי או פרטני? ד"ר אורן ממליצה בדרך כלל להעדיף את אופציית הטיפול הזוגי. כך יכול כל אחד מהם לבדוק עם אילו מטענים הוא הגיע לזוגיות, ואיך הוא פגש את השותף שלו לחיים הזוגיים עם המטענים שלו. הטיפול הזוגי כולל עבודה פרטנית בנוכחות בן הזוג, ועבודה זוגית עם בן הזוג. אם בן הזוג אינו משתתף בטיפול הפרטני שעובר בן זוגו, הזוגיות יוצאת נפסדת.

כאשר ישנה עבודה זוגית משותפת, ישנה קרקע פורייה להתפתחות אינטימיות. הגישה הטיפולית המתאימה לכל זוג תלויה בטעמו האישי של הזוג ובצרכיו, כמו גם בבעיה שמזהה המטפל. בחרנו להתעמק בשלוש גישות טיפול על פי הפופולאריות שלהן ועל פי האפקטיביות שלהן:

אימגו – הזדמנות לתיקון אישי

תבור טוענת כי גישת הטיפול הפופולארית ביותר בטיפול זוגי-פסיכותרפיסטי היא גישת האימגו, המעניקה למטפל ולבני הזוג כללים מאוד ברורים להתקדמות הדיאלוג. בתפיסה זו מתבססים על קיומו של אותו מגנט שהנחה את הבחירה הזוגית בתחילת הדרך.

השם "אימגו" נגזר מהמילה "אימג'", היינו תדמית. שיטת טיפול זו מתבססת על התדמית הפנימית של בן הזוג שנוצרת אצלו במפגש עם בחיר לבו. התדמית הזו היא תמהיל של התכונות החיוביות והשליליות של ההורים או המטפלים עימם נבנה הקשר הראשוני המשמעותי בינקות. האימגו משתמש בחלקים החיוביים מהקשר הראשוני. למעשה, אנו ממגנטים גם את החלקים השליליים והכואבים של אותו קשר ראשוני. מתחברים אל בן זוג מסוים לא רק בשל תכונותיו הנאצלות אלא גם בשל המגרעות אותן אנו מנסים לרפא באמצעות בן הזוג הנבחר.

באימגו קובצו גישות טיפוליות-פסיכולוגיות ויצרו טכניקה שמלמדת זוגות להכיר זה את זה היכרות אמיתית, על ידי הקשבה אמיתית, נקייה וסקרנית. המטפל מלמד את בני הזוג להקשיב זה לזה הקשבה משוחררת מדעות קדומות, מתוך התכוונות אמיתית להכיר את הסיפור של שני בני הזוג. בני הזוג לומדים להכיר כיצד הצד השני רואה את המציאות. המטרה המשותפת הינה לבנות גשר במרחב הזוגי שיאפשר צמיחה משותפת, הקשבה והכלה.

לשוחח זה עם זו

אופן הטיפול בגישת האימגו שונה מטיפול בגישות פסיכותרפיסטיות אחרות. בני הזוג אינם משוחחים עם המטפל, אלא זה עם זו. המטפל יושב בצד ומאמן אותם בלימוד הטכניקה בה מתנהל דיאלוג זוגי. בני הזוג בדרך כלל מכירים את הסיפור של האחר, אבל הם אינם מכירים את האופן בו בן זוגם מספר את הסיפור הזה. הטיפול הזוגי הוא אינו אודות הדיבור אלא אודות ההקשבה. ההקשבה היא זו הנותנת תחושת ביטחון, הבנה והכרה והיא זו המאפשרת הכלה.

בגישת האימגו הרעיון הוא לעשות את אותה היכרות בוגרת ומודעת של השלב השלישי, של אהבה מודעת ביחסים הזוגיים. המפגש המודע מתאפשר רק כאשר ישנה נוכחות והקשבה של בן הזוג בסיפור של בן הזוג האחר. ההקשבה הזו אינה טבעית לנו והיא דורשת אימון, משום שאנו כלואים בתוך התפיסות שלנו ובתוך הסיפור שלנו. כדי להקשיב הקשבה מלאה, עלינו להיות באי ידיעה, בהקשבה פנויה וזאת כדי לחוות באמת מה עובר על בן הזוג שלנו.

האימגו מדבר על כך שהזוגיות היא הזדמנות לתיקון, משום שמדובר ביחסים הדומים ביותר ליחסים שהיו בילדות. זו גם הסיבה לכך, שפעמים רבות ההשלכות הקשות ביותר שהיו בילדות מקבלות ביטוי מחודש. למעשה, משחזרים את דפוס הקשר הראשוני שנרכש בתחילת החיים. משליכים את דפוס ההתקשרות הישן שלנו על דפוס ההתקשרות החדש – כל המקומות הלא פתורים מהילדות, מגיעים לקשר עם בני הזוג. אבל מה שמופלא הוא שהקשר הזוגי יכול להיות הזדמנות להתרפא. כאשר בן הזוג מאפשר הכלה, ישנה אפשרות לריפוי.

היתרון הגדול בגישת האימגו הוא שהטיפול אינו עוסק במי צודק. כיוון שהדיאלוג הוא בין בני הזוג ולא עם המטפל, הם מקשיבים זה לזו ונותנים מקום, בו זמנית, לסיפורים של שני הצדדים. כך אפשר להשתחרר מאשליית הצדק, שהיא עיוות המחשבה הגדול ביותר במאבק הזוגי. החיסרון בגישה זו הוא שהדיאלוגים מובנים. ישנם מי שנרתעים מהתפיסה המובנית של הגישה ומעדיפים גישות יותר גמישות וזורמות.

בחלק השני של הכתבה נלמד על שתי שיטות נוספות להצלת הקשר הזוגי: להכיר בבן הזוג כאדם אינדיבידואלי, ולא לפחד מחילופי תפקידים

* מתוך מגזין דרך האושר

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden SRV:SRV2 on: 2a02f473306378cefdcc2 at 20:45:38