שחר של פות חדש: הסדרה ג׳וני ואבירי הגליל

עוז זהבי מציע לבחורה שלידו לטעום דבש. עם כפית עץ. היא לא אוהבת כפיות עץ, ומכניסה את כל האצבע לתוך הצנצנת, מלקקת אותה בחושניות ומשחררת איזו נהמה שיכולה להתפרש כ״טעים״. ״ככה טועמים דבש״, הוא אומר לה תוך שידה מזדחלת לעבר מפשעתו. ״אני קולט פה איזה וייב בינינו״, הוא ממלמל. אין, הוא חד אבחנה, הבלונדי עם הקוביות בבטן, ואז היא אומרת לו שאם הוא לא יעשה משהו – היא תתבע אותו. צודקת. זהבי לא רוצה שיתבעו אותו, הוא הרי בסך הכל כוורן מהגליל, אז הוא מזיין אותה. על הרצפה. יוגורט תות־דיאט נוזל לי על הסנטר. הוא נשאר לישון, כי הוא גם עייף ורומנטי, האל היווני. ובבוקר הוא קם ומגלה ארוחת בוקר. חביתה, מלפפונים ו־800 ש״ח במעטפה. הדבש של הכוורן הזה לא זול, אבל נראה שיש נשים שמוכנות לשלם עליו. לא רק לשלם עליו, אלא להכתיב לכוורן בדיוק איפה להזליף אותו.

אז כן, בחודשיים האחרונים התמכרתי לסדרה על נערי ליווי, אולי כי בעולם שבו גברים הם צרכני המין העיקריים ונשים הן אלה שנסחרות, יש בהיפוך היוצרות משהו מחרמן. זה בדיוק מה שעשו דני רוזנברג (36) ותום שובל (34), יוצרי ״ג׳וני ואבירי הגליל״ – הסדרה הכי נועזת, מוטרפת, סקסית, ישירה ומעוררת שנראתה על המסך המקומי בשנים האחרונות. עם הרבה אומץ (סחתיין ל־yes) היא מגוללת את סיפורם של ארבעה גברים מהגליל (עוז זהבי, אושרי כהן, יוסף סוויד ויואב לוי) שהופכים מרצונם לנערי ליווי. הגברים האלה מתפרנסים מעונג נשי, מה שאומר שהסדרה מתעסקת ברצונות נשיים, בפנטזיות נשיות, והופכת נשים לסובייקט מיני פעיל ומשוחרר. ובמילים אחרות: דווקא שני יוצרים גברים השכילו לתת דרור לנרטיב של הוואגינה שלנו. מיחסים בין ערבי בן 30 ליהודייה בת 17, דרך יחסי כוח ושליטה שבהם האישה קובעת את החוקים, משלמת ביד נדיבה ודורשת את הגמירה שלה בשלל צורות: חניקות, השפלות, פיסטינג וסטרפאון עם דילדו, שמוחדר לישבנו של אושרי כהן.

מתוך "ג'וני ואבירי הגליל" | צילום: רן שווקי

״הסדרה התחילה מסיפור של ארבעה גברים, עניין אותנו להתעסק במיניות כפי שגברים רואים אותה, ומשם זה התגלגל למיניות נשית״, מספר רוזנברג, ״תוך כדי העבודה הבנתי שהצורך שלנו זה להבין נשים, כי זו סדרה של גברים שמנסים לקרוא נשים. לא תמיד הצלחנו״.

איזה לא הצלחתם, נתתם קול למיניות הנשית. אתם משה רבנו של הפות!

שובל: ״זה לא שלקחנו על עצמנו את התפקיד באופן מודע, אבל רצינו לנסות לשים את הגבר במערומיו האמיתיים, מה שקרה זה שככה בעצם נתנו לנשים בסדרה לקחת את השליטה״.

נכנסתם לנו עמוק לתוך הליבידו. איך שני בחורים מגיעים לכתוב את זה?

רוזנברג: ״דיברתי עם הרבה נשים, בשלב הכתיבה בת הזוג שלי היתה מעורבת ונתנה הרבה מהתובנות שלה על הדמויות הנשיות. וגם החיים האישיים מזמנים חוויות וסיפורים. זה מתוך ניסיון להבין מה נשים רוצות בסקס, ומהתחברות אמיתית לרצון הנשי״.

הנשים בסדרה מכתיבות את הטון, משלמות, מסרסרות. בחיים האמיתיים גברים משלמים על סקס, לא נשים.

שובל: ״מה שדמיינו כפנטזיה מתברר שקורה במציאות. יש מעטים שעושים את זה, והופתענו שהקהל שלהם הוא לאו דווקא מי שאת חושבת שיהיו הקהל שלהם״.

תום שובל | צילום: ורד אדיר

דני רוזנברג | צילום באדיבות YES

מסקרן, מי הקהל?

רוזנברג: ״כשהתחלנו לכתוב חשבנו שנשים שצורכות את הדבר הזה הן בוודאי נשים נזקקות, וכשתחקרנו את הג׳יגולו גילינו שהנשים שמזמינות אותם הן כלל לא כאלה. אלה נשים שיכולות למצוא פרטנר בדרכים אחרות, אך מעדיפות מכל מיני סיבות את האינטראקציה הזו. יש נשים שבחרו להגשים פנטזיות עם הג׳יגולו, יש נשים שמעדיפות סוג כזה של יחסים שבו הן משלמות ולא נכנסות למעורבות רגשית וזה ממוקד מין. יש תיירות שמגיעות לארץ, ויש להן פנטזיות על צבר בוגר יחידה מובחרת, שיקח אותן לראות את הזריחה בים המלח״.

בים המלח?

רוזנברג: ״תתפלאי, יש נשים שמתחרמנות מים המלח, ואז הן שוכרות את שירותיו  של הג׳יגולו, שמציע בעצם טיול פלוס מין, ל־48 שעות. יש גם נשים שרוצות לנהל רומן ועושות את זה ככה בצורה דיסקרטית. לא רצינו לומר שזה מצב אידיאלי שגברים ימכרו את הגוף שלהם, אלא ניסינו להגיד שאנחנו צריכים להגיע למצב שבו אנשים יהיו קשובים לפנטזיות אחד של השנייה. אגב, גילינו גם שדרך הפריזמה של שירותי הליווי סיפרנו את הסיפור של המדינה״.

כמו בסצנה שבה מג"בניקית מבקשת מעוז זהבי לזיין אותה כשהיא במדים והוא בתפקיד פלסטיני במחסום.

רוזנברג: ״סצינה כזו יכולה היתה להתרחש רק בישראל. ברגע שאנחנו גדלים בידיעה שמשחקי הכוח נמצאים בכל פן בחיים שלנו – אז איך אפשר שלא לגרור את זה לחדר המיטות? יש לי ידידה שהיתה מלכת סאדו, באינתיפאדה השנייה היה מג״ד שהיה מגיע אליה כל שבועיים מהשטחים בשביל שהיא תזיין אותו עם סטרפאון״.

מתוך "ג'וני ואבירי הגליל" | צילום: רן שווקי

הסטרפאון הזה הוכנס לסדרה כשאחת הלקוחות של דמותו של אושרי כהן עוטה על עצמה רתמה ודילדו ומבקשת לחדור אליו, תוך שהיא מסבירה לו שבכל אחד מאיתנו,  יש גבר ואישה, חודר ונחדר. כשהיא חודרת אליו היא מבקשת ממנו להביט בהשתקפות האקט במראה. מדובר בסצנה חד פעמית, שלא נראתה עוד בטלוויזיה הישראלית. סטרפאון בטלוויזיה. סחתיין על האומץ.

רוזנברג: "זו לא סצנה קומית, זו סצנה רומנטית. גברים שמתחברים לצד הנשי שלהם יוצאים מהמקום של קורבנות הפורנו, של המאצ׳ואיזם הזה שמאוד כובל אותם. זה משחרר אותם במיטה לא פחות משזה משחרר את האישה".

אני מניחה שהתקבלו לא מעט תלונות.

שובל: ״גברים מגיבים בצורה הרבה יותר שמרנית וקיצונית לסדרה. נשים אוהבות אותה, מתחברות אליה, על גברים זה מאיים״.

ומה לגבי תגובות קצת יותר עסיסיות?

רוזנברג: ״שחקנים סיפרו לי על אינספור הצעות מגונות שהם מקבלים בפייסבוק, אבל אני? כלום! שומדבר!״.