אחותי, מה אתה רוצה?

הן יודעות היטב את ההבדל בין זכר לנקבה, אבל כשהן פונות אחת לשנייה הן משתמשות בלשון זכר. למה בנות עושות את זה? מדוע זה לא קורה לבנים? והאם עלינו לתקן אותן?

88 שיתופים | 132 צפיות

"אתה רעב? אתה רוצֶה לאכול אצלנו ארוחת ערב?", שואלת בת החמש שלי את חברתה תוך כדי שהן מציירות יחד. "כן, אני רוצֶה", מרימה החברה את ראשה מהציור. אני נזכרת שגם כשבת השבע שלי היתה בערך באותו גיל, החבורה (בטרום מלעיל) שלה התחילה לדבר ככה, ולמעשה ההרגל הזה דובק בהן עד היום. מדוע בעצם בנות מדברות ביניהן בלשון זכר?

שפה פנימית

בגיל שנתיים (ויש שעוד קודם), ילדים דוברי עברית כבר מודעים להבדלים בין זכר לנקבה, ובגיל שלוש הם כבר שולטים בהבדלים הבסיסיים: בהטיה (הולך-הולכת) ובסיומות ("-ים" לרבים, "-ות" לרבות, פרט ליוצאי דופן כמו שולחן-שולחנות). בתיה סרוסי, קלינאית תקשורת, מומחית להתפתחות שפה תקינה וללקויות שפה ומרצה במכללת לוינסקי לחינוך, מסבירה כי מדובר בחלק חשוב מאוד בשפה העברית, לכן ההבחנה הזו נרכשת מהר מאוד.

אז למה ילדות בנות חמש מדברות ביניהן בלשון זכר?
"התופעה הזו מתרחשת הרבה, ולא רק בגיל הגן, אפילו בקרב אוכלוסיות מבוגרות יותר", אומרת סרוסי ומסבירה שמדובר בפונקציה החברתית של השפה. השפה משמשת לסימון קבוצות זהות מסוימות ליצירת חבורות, ליצירת קבוצה שמדברת בשפה פרטית. "בנות שמדברות בשפת בנים יוצרות לעצמן היבט סודי של חבורה. הן מסמנות טריטוריה על ידי השפה".

אבל זה לא רק סימון טריטוריה. "בנות בגיל הגן משחקות עם השפה, כמו שילדים יודעים להפוך כל דבר למשחק", מסבירה איריס ברנט, פסיכולוגית התפתחותית ומשפחתית, ובעלת מכון לטיפול בילד, בזוג ובמשפחה. "זה חלק מהכיף של להיות ילד בגיל הגן. גיל שבו המציאות והעולם הפנימי של הפנטזיה לא תמיד מובחנים. כשילדים משחקים או כשבנות מדברות בצורה משחקית בלשון זכר אחת לשנייה, הן עושות משהו דומה למה שקורה למבוגרים בזמן חלימה – הן מעבדות תכנים נפשיים וקונפליקטים בתוך נושאי המשחק. במקרה הזה, התוכן קשור לתחום המין".

על בנות המדברות בזכר
התבטאות: מדובר בילדות שיודעות את ההבדלים בין זכר לנקבה, ועם זאת לעיתים, בשיחה בינן לבין עצמן, הן בוחרות להשתמש בלשון זכר.
הסיבות:
• יצירת שפה אינטימית ומשותפת שתבדיל אותן מקבוצות אחרות.
• עיבוד ההזדהות הרגשית כלפי מינן.
• ביטוי החלק הגברי שבתוכן.
• הרצון לקצר בשפה הדבורה (בעברית הזכר קצר יותר מהנקבה).
התגובה: להורים מומלץ לא להעיר. בתכם מתפתחת היטב ואין מקום לדאגה.

המין הוא נושא מרכזי בהתפתחות ילדים והוא ממלא תפקיד מפתח באופן שבו מאורגנת האישיות והעולם שבו הילדים מתנסים. "כשבנות משחקות בדיבור בלשון זכר, הן מעבדות את ההזדהות הרגשית כלפי המין שלהן, תוך כדי בדיקת ההזדהות עם הצד הגברי שלהן דרך דיבור בלשון זכר", אומרת ברנט. לדבריה, ממחקרים ידוע שבגיל הגן קיימת כבר תחושה עמוקה של קביעות המין, כלומר הילדה יודעת שמינה לא ישתנה גם אם היא תסתפר קצר או תדבר בלשון זכר וכן הלאה.

עוד מוסיפה ברנט כי ילדים כמובן לומדים על מיניותם דרך החיקוי, הדוגמאות שהם רואים בבית וההבדלים ההתנהגותיים בין אבא לאמא ובין בנות לבנים במשפחה. "בחברה המודרנית כיום, למרות שעדיין סטריאוטיפים מגדריים אלה הם דומיננטיים, הרי שיש גם הרבה יותר אזורים אפורים, או הרבה יותר התנהגויות 'אימהיות' אצל האבות – כמו העובדה שהרבה יותר אבות היום נוטלים חלק במשימות טיפול הנחשבות במשפחה המסורתית כתפקידים נשיים; ולהיפך, הנשים גם הן נוהגות בהתנהגויות 'גבריות' – הרבה נשים עובדות כיום, הישגיות וקרייריסטיות ומראות תכונות חזקות ששייכות בחברה המסורתית להתנהגויות גבריות. לכן ייתכן גם שבנות ידברו בלשון זכר כדי להצביע על ביטוי אותו חלק 'גברי' יותר שבהן".

פחות דיבורים

מדוע זה קורה רק אצל בנות?
סרוסי: "בנות הן יותר מילוליות מבנים, ולכן יש להן דרך מילולית להביע את החברות הקבוצתית שלהן. לבנים יש דפוסים אחרים של יצירת חברות ותקשורת, הם פחות נשענים על הצד המילולי". ומעבר לכך, קיים גם ההסבר הלשוני. בשפה העברית, הזכר נרכש קודם. הוא ברירת המחדל של השפה – קודם נרכשים הזכר והיחיד, ואחר כך הנקבה והרבים. קל יותר לומר את הזכר מאשר את הנקבה. כדי לומר את הנקבה דרושים יותר מאמץ, התפתחות וידע לשוני. ובל נשכח שבעברית רוב הפעלים והתארים בנקבה הם ארוכים יותר.

אז אולי בנות פונות ללשון זכר מכיוון שזה קל יותר?

"יכול להיות שאחת הסיבות ברקע היא שהזכר יותר קצר", אומרת סרוסי, ומסבירה שבשפה הדבורה השאיפה התקשורתית היא להיות כמה שיותר קצרים וברורים. בהקשר זה סרוסי מדגישה שברכישה הראשונית בגיל הרך מאוד, התופעה של דיבור בלשון זכר קיימת אצל ילדים וילדות מכיוון שהם מתקשים לומר מילים ארוכות. מדובר בשלב טבעי ברכישת השפה, והם עושים זאת בשל אילוצים התפתחותיים – להבדיל מילדות בגיל הגן שעושות זאת מתוך בחירה ורצון ליצור לעצמן קבוצת שייכות.

האם התופעה היא כלל עולמית או ישראלית בלבד?
"זה תלוי במורפולוגיה של השפה, האם בשפה יש סימון לזכר ולנקבה ועד כמה הוא חזק. באנגלית יש פחות מורפולוגיה מאשר בעברית. ילד דובר עברית כבר בגיל שנתיים מאוד מודע להבדל בין זכר לנקבה, זה מאוד חזק בעברית כי יש מין דקדוקי שבאנגלית אין. באנגלית מדברים על מישהו בלי לדעת את מינו".

לא להיבהל, לא להעיר

כששמעתי את בנותיי מדברות בלשון זכר, חייכתי לעצמי וחשבתי שזה חמוד. כשבעלי שמע זאת, הוא מיהר לתקן את הילדה ושאל מדוע היא מדברת בלשון זכר: "מה, את בן?".

ברנט מספרת שמחקרים הראו שכשאמהות רואות חצייה של התנהגות "לא נאותה למין", הן הרבה יותר מקבלות זאת מאבות (במיוחד כשאבות רואים את בניהם משחקים בצעצועים "נשיים"), לכן כשאמהות שומעות את בנותיהן מדברות בלשון זכר עם חברותיהן, הן נוטות יותר להתעלם ולא להעיר על כך.

אז איך כדאי להורים להגיב?

ברנט: "אם ההורה לא מתייחס לכך בצורה מופרזת ונותן להן לחקור את זהותן באופן חופשי, הרי שבאין מפריע סביר להניח שההזדהות המינית תלך יחד עם השיוך המגדרי. כשכועסים על הילדה על תחושותיה או על התנהגויות שמבהילות את ההורה – הילדה מרגישה מאוימת, וההתנהגויות האלה זוכות, בניגוד לרצון ההורה, לחיזוק.

"לפי הגישה הנרטיבית של מייקל וויט, על ההורים פועל כוח המוסר השיפוטי של החברה שמכתיב מהי התנהגות נורמלית ומה לא, וכל סטייה מהנורמליות מהווה לחץ מוסרי על ההורה וגורמת לו לפקפק בהורותו או בנורמליות של ילדתו. ההורה ישאל את עצמו מדוע בתו נוהגת באופן הלא סטריאוטיפי המצופה – הרי מצופה שהילדה תדע להבחין בין דיבור בנקבה לדיבור בזכר: האם היא אינה יודעת את התחביר, או שאינה תופסת עצמה כבת אלא כבן? האם היא תופסת את חברתה כבן? האם היא מפתחת זהות מינית שונה מהמצופה?

"הרגישות הרבה לכוח הנורמליות קשורה לרצוננו להרגיש שייכים לקבוצה מסוימת. כפי שאנו רוצים להרגיש שייכים, כך אנו גם מייחלים לילדינו ורגישים אף שבעתיים לתחושת השייכות וההתאמה והעמידה בסטנדרטים ובציפיות של ילדינו. לכן הורים מצפים מילדיהם להתנהג בהתאם לסטנדרטים הקשורים לדעתם להשתייכות לאותה קבוצה, במקרה זה, קבוצת הבנות.

"מבלי להביע עמדה לגבי לסביות, אומר שאין כל אפשרות לנבא זאת מהתנהגות כזו או אחרת בגיל הגן, וכי אין כל קשר בין דיבור בלשון זכר בזמן שיחה עם חברה כדי לומר משהו על ההתפתחות המינית העתידית של הילדה. לכן אני מציעה קודם כל לא להיבהל, לא להעיר ולא לבקר. אם אתם מרגישים שהיחסים בינכם לבין בתכם הם טובים וחיוביים, סביר להניח שילדתכם יצירתית ומתפתחת היטב", מסכמת ברנט.