איך טסים בלי הילדים?
הודעתם לילדים שאתם נוסעים לחו"ל והם מגיבים קשה? הנה כמה עצות להתמודדות נכונה עם המצב. הכי חשוב: עזבו את רגשות האשם בצד, גם לכם מגיע לנוח
זה היה ביום שני. הגעתי לגן עם המתוק ושמתי לב לילדה שנצמדת לאמה ומתחננת בבכי שלא תלך. זו לא סצנה צפויה בסופה של שנה. האמא נתנה לילדה יד וניסתה למצוא לילדה עניין. הבנתי שהבכי התחיל עוד לפני שהגעתי. כשנפרדתי מהמתוק, הגננת הציעה לאמא שתעביר את הילדה אליה. הילדה הועברה לגננת כשהיא פורצת בבכי עז. האמא נפרדה ממנה כשאני מלווה אותה החוצה.
אחרי השער, פרצה האמא גם היא בבכי. אפשר להבין; קשה מאוד לעזוב ילד במצב כזה בגן. אמרתי לה שתמתין, ואני אכנס לגן שוב לראות מה שלום בתה. כשנכנסתי לגן, ראיתי את הילדה יושבת ליד הגננת, נושמת בכבדות ונמצאת בסופו של הבכי. כשסיפרתי זאת לאמא, הוקל לה ואז היא שיתפה אותי בהתרחשות: היא אמורה לנסוע בסוף השבוע לחו"ל עם בתה הבכורה לטיול בת מצווה. בן-זוגה הודיע זאת לקטנים ומאז הילדה מסרבת להיפרד מהאמא. גם בבית היא כל הזמן "נדבקת" אליה, פורצת בבכי, גם בשעות אחר הצהריים כשהיא איתה, והפרידה הבוקר היא עוד פרק במסכת העגומה.
שאלתי אותה מי נשאר עם הקטנים, והיא ענתה שבן זוגה, שדווקא מחכה לזמן האיכות הזה עם הילדים. היא מיד הוסיפה שהיא יודעת שיהיה להם כיף ביחד, אבל היא לא יודעת מה לעשות מול הקושי הזה של הילדה. ואז היא הפטירה, ספק ברצינות ספק לא: "אולי אני צריכה לבטל את הנסיעה וזהו. מה אני צריכה את כל הבלגאן הזה?". לאחר עוד רגע של מחשבה, הוסיפה: "אולי לא היינו צריכים לספר לה את זה קודם, אלא רק ממש לפני הנסיעה?". "טוב מאוד שהודעתם לה קודם ולא שמרתם את זה לרגע האחרון", אמרתי. אחרי שווידאתי שהיא מוכנה לשמוע עצה, נתתי לה כמה טיפים.
להכין את הילדים לפני הטיסה
לפני שנוסעים לחו"ל ומשאירים את הילדים בארץ, יש כמה דברים שכדאי לחשוב עליהם (מומלץ גם להפנים וליישם):
* הודיעו מראש – הודיעו לילדים לפחות שבוע מראש על הנסיעה המתוכננת, במיוחד לילדים שקשה להם להיפרד. חשוב לתת להם זמן לעבד את הפרידה הזמנית. היעלמות תוך יום רק תגדיל את הסיכוי לחוסר ביטחון אצל הילד, עלולה להקצין חרדת נטישה ותיצור משבר אמון.
* אתם גם חוזרים – הסבירו לילדים שמדובר בנסיעה ובחזרה. חשוב להבהיר להם שאתם לא נוסעים עם כרטיס בכיוון אחד.
* לא לפצות את הילדים מראש – אל תתנו לרגשות האשם להנחות אתכם ואל תחשבו שבשבוע שנותר אתם צריכים לבלות כל רגע אפשרי עם הילד שנותר מאחור. הילדים חכמים. הם יסיקו שאם הם מקבלים פיצוי, סימן שהם הולכים להיפגע. במקרה כזה, אפשר יהיה להבין אם הם יבחרו לדחות את הפיצוי, ירצו לבטל את רוע הגזירה של הפגיעה ולא יפסיקו לנדנד כמו תקליט שבור ובקול בכי קורע לב "אל תיסעו".
* תנו פרטים – שבו עם הילדים ביחד (בני הזוג צריכים להודיע לילדים ביחד על הצפוי) והודיעו להם על התוכניות: למה נוסעים, מתי נוסעים, מי הנוסעים, מי נשאר איתם, מה הם יעשו בזמן זה ומתי אתם חוזרים.
* סמנו על לוח השנה – סמנו על לוח שנה את זמן היציאה וזמן החזרה. הדבר עוזר להמחיש להם את המצב.
* הכינו להם פעילות מראש – אמרו לילדים מה צפוי להם כשתיעדרו ובאילו פעילויות הם יוכלו לעסוק (כמו ים, לונה פארק וכו'). אפשרו להם לבחור (במידת האפשר) באיזה יום יעשו את הפעילויות השונות. אפשרו להם גם להציע פעילויות שמעניינות אותם. גם פעילויות אלה אפשר לרשום על לוח השנה.
* הסבירו שהנסיעה חשובה לכם – שתפו את הילדים בכך שיהיה לכם קשה להיפרד מהם לכמה ימים, אבל שהנסיעה חשובה לכם, שאתם גם תיהנו בה ושגם להם יכול להיות כיף. אמרו להם מה אתם עושים כדי להתגבר על הגעגוע (למשל: לקחת תמונות שלהם בארנק, לבקש מהם איזו בובה שאהובה עליהם ולקחת אותה איתכם). הדבר יעזור לילדים לאמץ התנהגות בוגרת ואחראית יותר.
* עזרו להם להתמודד עם הקושי – אם מתעורר אצל הילדים קושי, הודיעו להם בקצרה שהנסיעה תתקיים, אך תוכלו ביחד לראות מה יכול לעזור להם להתגבר על הגעגוע/הקושי. מה שעובד טוב אצלנו, זה ציור עם מילות אהבה ותמונה של הנוסע, אותו אנו מדביקים לראש המיטה של המתוקים. אם אתם לא נוסעים למספר רב של ימים, אפשר לשקול גם השארת מכתב ומתנה קטנה לכל יום.
* אל תתנו לבכי לתמרן אתכם – אם הילדים פורצים בבכי מתוך תסכול/געגוע/קושי, חבקו אותם. אמרו להם שאתם מבינים שקשה להם, אבל שאתם סומכים עליהם שיתגברו. לאחר שתי דקות, אמרו להם שאתם צריכים לעשות משהו, ושאם הם ירצו, תחזרו אליהם בעוד שתי דקות לחיבוק נוסף – בין אם הם יבכו בזמן זה ובין אם לא. אל תתנו לבכי שלהם לתמרן אתכם או לנטרל אתכם, בטח ובטח שלא לגרום לכם לחשוב שוב על הנסיעה (אם הם יקלטו ספקות כאלה אצלכם, הם לא יתנו לכם מנוחה).
* אל תשאירו דברים לרגע האחרון – אם אתם לא מודיעים לילד מראש על הנסיעה אלא משאירים את זה "לרגע האחרון", תכירו באמת: אתם לא עושים את זה כדי להקל על הילד, אלא כדי להקל על עצמכם. אתם פוגעים במערכת יחסי האמון ביניכם ובין הילד. מהיכרות של מקרים רבים כאלה, בדרך-כלל ילדים שהתנהגו איתם כך, "מענישים" את ההורה שחזר (ובצדק!) ימים רבים. מעבר לזה, הם לומדים שבבית שלהם לא משתפים ב"אמת". האם זה מה שאתם רוצים ללמד את הילד שלכם? האם אתם מוכנים לזה שכאשר יגדל, גם הוא לא ישתף אתכם במה שקורה באמת בבית הספר או עם החברים…?