דבק של אמא

במהלך השנה הראשונה לחיי הצאצא שלכם, סביר להניח שתחוו על בשרכם לפחות חלק מההתרחשויות הבאות: אתה מתכנן לקפוץ לשעה קלה לקניון והסבים מגיעים כדי להישאר עם הזאטוט, אך ברגע שהוא מבחין בך מתארגן הוא נצמד אליך, ממש כמו דבק, ומסרב לשחרר לך את הרגל; את מגיעה לחברה ורוצה לדבר איתה בשקט ומקווה שהילדים ישחקו בחדר הילדים, אך הקטנצ'יק שלך מתיישב עלייך ולא מרפה, וכבר אין לך סבלנות ואת מכנה אותו 'דבק' ומיד מתמלאת רגשות אשמה ומקרים רבים נוספים…

בדרך כלל האמא היא זו שנאלצת להתמודד עם סצינות היצמדות ובכי קורעות לב מהסוג הזה, אבל ישנם גם בתים שבהם ההיצמדות היא דווקא לאבא. כך או כך, הדילמה הגדולה היא איך עלינו להגיב בתקופות שבהן חרדת הנטישה מתעוררת ומתבטאת במלוא עוצמתה אצל התינוק המתפתח, ואיך מתמודדים עם העובדה שהוא נצמד אלינו כמעט בכל רגע נתון?



בגיל שנה "קביעת האובייקט" הופכת למשמעותית [אילוסטרציה: ASAP Photos]

שלב תקין בהתפתחות

עדי שטראוס, פסיכולוגית התפתחותית במכון להתפתחות הילד במרכז הרפואי הלל יפה, מתארת את התהליך הסבוך שמכונה בפי אמהות "גיל הדבק", ובשפה המקצועית: "השלב שבו מתחילה חרדת הנטישה". לדבריה, התופעה נובעת מפחד בסיסי שקיים אצל התינוק מפני האפשרות שהוריו, המספקים עבורו את צרכיו הבסיסיים, ייעלמו. תופעה זו מתחילה להתפתח אצל תינוקות סביב גיל שמונה-תשעה חודשים, ונשארת ברמה כזו או אחרת גם בחיינו הבוגרים.

"חרדת הנטישה היא שלב תקין בהתפתחות הקוגניטיבית של התינוק", מדגישה שטראוס. "זהו פחד ראשוני ובסיסי שהתינוק חווה בשלב שרמת ההבנה שלו לגבי הסביבה עדיין נמוכה: הוא רק מתחיל להבין שההורים הם הדמויות הקבועות והמשמעותיות בחייו, וכאשר הם אינם נמצאים לידו הוא מרגיש בחסרונם.

בשלב זה בהתפתחותו, לתינוק אין עדיין מושג זמן מגובש, ולכן כמה דקות נראות לו כפרק זמן ארוך מאוד. חרדת הנטישה, כשלב התפתחותי תקין, מסמלת את תחילת דרכו של התינוק לעצמאות ונפרדות מההורים. בשלב הזה הוא מגיע להכרה שהוריו אינם נמצאים לידו כל הזמן".

בעקבות קביעות האובייקט

שטראוס מסבירה את התהליך שעובר התינוק בחודשים שבהם מתעוררת אצלו חרדת הנטישה: בגיל תשעה חודשים לערך מתפתח אצל התינוק הרעיון של "קביעות אובייקט", כלומר ההבנה שקיימת נוכחות מתמדת של אדם או גורם מסוים בחייו. כאשר התינוק מגיע לגיל שנה, הוא עסוק בגילוי וחקר העולם הסובב אותו. הוא פעיל, סקרן ונוטה לגעת בכל דבר, למשש, להסתכל, להריח ולטעום. בגיל הזה ההורים מסמלים עבור הפעוט את כל מה שאהוב ומוכר – ההורה מהווה "בסיס בטוח" ונוכחותו מעניקה לפעוט את החופשיות לחקור את העולם שסביבו.

בערך בגיל שנה "קביעת האובייקט" הופכת למשמעותית עוד יותר, מכיוון שהילד מבין שאמא יש רק אחת, וכך גם אבא, וכי שניהם לא נמצאים לידו כל הזמן. כאשר זה קורה, היעדר ההורים יוצר חסר אצל התינוק. ברגע שההורה נעלם, ה"בסיס הבטוח" נעלם יחד איתו.



איך להגיב בתקופות שבהן חרדת הנטישה מתעוררת [אילוסטרציה: ASAP Photos]

מה עלול להגביר את תחושת חרדת הנטישה אצל התינוק?
"תחושת החרדה אצל תינוק או פעוט מוגברת כאשר הוא מרגיש שהאם מנסה להתנער ממנו ולהרחיקו. אמהות רבות סובלות מכך שהתינוק צמוד אליהן 'כמו דבק' ואינו מרפה מהן. התגובה הטבעית של אמא במצב הזה היא לנסות להרפות, ולכעוס על התינוק על כך שהוא אינו מוכן להיפרד ממנה ולו לרגע, לפעמים אפילו מבלי לאפשר לה ללכת לשירותים".

אולם לדברי שטראוס, דווקא נטייה של אמא להתנער מהתינוק מערערת את תחושת הביטחון והיציבות אצלו וגורמת לו להיצמד אליה ביתר שאת ולרצות עוד יותר בקרבתה. "עלינו לזכור שהתינוק זקוק לחיזוק ביטחונו העצמי, ולכן, למרבה הפלא דווקא אם אמא מאפשרת לתינוק להידבק אליה, סביר להניח שהוא ימלא את צרכיו ולבסוף ישחרר אותה".

אז מה עושים כשעומדים לצאת מהבית והתינוק פורץ בבכי מר, למרות שאנחנו יודעים שהוא נשאר בידיים טובות?
"אם אתם צריכים לצאת מהבית והתינוק פורץ בבכי תמרורים, היפרדו ממנו ולאחר מכן צאו מהבית, ואל תחזרו אליו כל עוד הוא בוכה, כדי שלא תגבירו את תופעת הבכי", משיבה שטראוס."זכרו כי התינוק או הפעוט עלול ללמוד שבאמצעות הבכי הוא יכול לשלוט בהורים".

עם זאת, יש להביא בחשבון שבמצבים מיוחדים, כמו גירושים של ההורים או היעדרות של אחד מהם, תופעת חרדת הנטישה עלולה להתגבר. "במצבים אלה, כאשר הילד נדבק אליכם", ממליצה שטראוס, "יש לאפשר לו להיות כמה שיותר עם ההורה הזמין ולאפשר לו להיות 'דבק'. אפשרו לו היצמדות מוגברת אליכם בדרך טבעית בחיי בהיומיום, כדי שהוא יקבל את הביטחון שההורה שנעדר נמצא איתו ולא נעלם לו. יחד עם זאת, חשוב שלא לרחם עליו יתר על המידה: אין צורך למשל שהוא יעבור לישון במיטת ההורים, אם הוא לא ישן איתכם במיטה בדרך כלל, כדי לא ללמד אותו שהוא יכול לשלוט בהוריו".



זהו שלב תקין בהתפתחות הקוגניטיבית של התינוק [אילוסטרציה: ASAP Photos]

אל תיעלמו לילד

בכל מקרה, שטראוס מדגישה כי אין להיעלם לילד וכי חשוב שתכינו אותו לכך שאתם הולכים ושגם תחזרו, בכל גיל. "הגידו לו למשל: 'עכשיו אבא הולך, אבל הנה, אמא נשארת איתך', או 'אבא ואמא הולכים עוד מעט, אבל תראה איזה כיף – סבתא באה לשחק איתך'. היא מוסיפה שאין 'לברוח' ברגע שהבייביסיטר התורן מגיע, אלא לתת לתינוק או הפעוט זמן התארגנות והבנה שיש איתו מישהו שאתם כהורים סומכים עליו, ושהכל בסדר. "אל תיעלמו לתינוק במחשבה שכך הוא יימנע מבכי, כי בדרך זו אתם משאירים אותו חסר אונים, וכתוצאה מכך הקשיים רק יחריפו בפעמים הבאות".

גם השתלבות במסגרת חדשה כמו גן ילדים יכולה להיתקל בקשיים בעקבות חרדת נטישה

אצל הפעוט. אין ספק שקל יותר לתינוק להשתלב בפעוטון לפני גיל חרדת הנטישה, אך אם בכל זאת אתם רוצים לשלבו בגן בזמן שהוא כבר מבטא חרדה כזו, שטראוס ממליצה לכם לעזור לו להשתלב במסגרת החדשה באופן הדרגתי. "הכינו את עצמכם לכך שתימצאו יחד עם הפעוט בשעות הראשונות של הגן במשך כמה ימים. אל תיעלמו לו מבלי להיפרד ממנו, ואמרו לו שלום כאשר אתם יוצאים מהגן. במקרים של קושי מתמשך כדאי להיעזר בגננת, שהיא בעלת ניסיון, ולקבל ממנה הדרכה ועצות. כך למשל, על פי ההיכרות שלה עם ילדכם, תוכלו לשאול אותה מתי הזמן המתאים להשאירו בגן החדש בלי נוכחות של אחד ההורים".

שטראוס חוזרת ומדגישה כי חרדת הנטישה היא שלב טבעי בהתפתחות הילד: "הפעוט מגלה בהדרגה את היכולת שלו להיות לבד, בלי אמא ו/או אבא צמודים. ככל שהוא מתבגר, הוא ישלים עם המצב שהוריו לא תמיד נמצאים איתו. עליכם, ההורים, המשימה המוטלת בשלב הזה היא להקל על הקשיים הרגשיים שלו".

בחלק השני של הכתבה: איך מתמודדים כראוי עם חרדת הנטישה של התינוק?»

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה