מבצע חילוץ

"את לא לבד!", מעודדים התשדירים נשים נפגעות אלימות לפנות לעזרה ולשבור את מעגל השתיקה. אבל מה קורה לאחר שהן מקבלות את האומץ להתלונן ולעזוב? פרופ' ליסה בראש מסבירה כיצד פיתוח עצמאות כלכלית מהרגע הראשון הוא המפתח להצלה

88 שיתופים | 132 צפיות

"הכתובת הייתה על הקיר" הוא המשפט המזוהה והמקומם ביותר במקרים של נשים שנרצחו על ידי בני זוגן. שני מקרי רצח שאירעו לאחרונה, של דפנה בר ציון מתל אביב ושל אביטל רוקח מירושלים, הם דוגמאות קלאסיות למנגנוני ההתרעה שקרסו. אבל מה קורה למי שכן מעִזה ואוזרת את האומץ להתלונן ולעזוב? התשדירים ברדיו ובטלוויזיה מפצירים בנשים נפגעות אלימות לשבור את מעגל השתיקה. אבל מה הפתרון המוצע למי שבחרו לקחת את גורלן בידיהן? בהנחה שהן הצליחו לצלוח את מחסום ההתרעה הראשוני, עניין של חיים ומוות לכל הדעות, לא בטוח שהגורמים הרלוונטיים יהיו שם ביום שאחרי. בשנת 2010, למשל, היקף ההשקעה הציבורית בטיפול ושיקום קורבנות אלימות עמד על 0.12 אחוז מתקציב המדינה – שני ש"ח ו־30 אגורות בשנה בכל אישה שנפגעה. ישראל אולי יודעת להציע לנשים שחוו אלימות מענה חירום, אבל שיקום וחינוך לעצמאות כלכלית לא נמצאים על סדר היום.

ליסה בראש - מבצע חילוץ

בלב המאבק מתייצב מחקרה פורץ הדרך של פרופ' ליסה בראש, הטוענת כי עצמאות כלכלית היא המפתח להצלה ושיקום של נשים קורבנות אלימות ומעבר לכך – היא גם אמצעי המניעה. בראש היא סוציולוגית בכירה באוניברסיטת פיטסבורג, פעילה בעלת שם עולמי בתחום אלימות נגד נשים ואחת החוקרות הבולטות העוסקות בקשר בין תעסוקת נשים לאלימות במשפחה. בתחילת ספטמבר הגיעה לארץ כמרצה אורחת בכנס של עמותת רוח נשית שעסק בקשר בין תלות כלכלית ואלימות כלפי נשים.

הקשר בין אלימות לתלות הכלכלית של נשים בגברים לא מובן מאליו?

"סוציולוגים לא התייחסו להיבטים הללו עד כה. במקרים רבים הגבר לא רוצה שהאישה תעבוד ושולט בהכנסותיה, או שהעובדה שהיא עובדת מערערת את הקשר ובסופו של דבר פוגעת בה. מצבים של התעללות זולגים מהמרחב הפרטי למקומות העבודה ולמרכזי השיקום. כשגבר מכה את בת זוגו בפנים או גורם לה נזק פיזי בולט או ארוך טווח – הוא פוגע ביכולתה לתפקד ואף להגיע לעבודה. נשים רבות מבקשות צווי הרחקה אך בעלים וחברים לשעבר ממשיכים להגיע למקום עבודתן, לאיים, לגנוב סחורה או להתקשר אינספור פעמים במטרה להמשיך לשלוט בהן ולהפריע להן להחזיק משרה לאורך זמן. הדבר הקריטי ביותר עבור אישה נפגעת אלימות הוא יכולתה לעמוד על רגליה ולשלוט בחייה, מה שמתאפשר רק אם יש לה עצמאות כלכלית".

האם הסיכון לחוות אלימות ותלות כלכלית בזוגיות רלוונטי פחות לנשים משכילות?

"כשאישה נכנסת למערכת זוגית ומוותרת על יכולת ההשתכרות שלה ועל התפתחותה האישית, היא מוחלשת בכל מיני היבטים במסגרת הקשר, ביחס הפוך לכוחו הגובר של בן זוגה. עם גילוי האלימות הראשון מצדו, היא תמצא את עצמה במצב שלא מאפשר לה לעזוב אותו כיוון שהוא פיתח את התלות שלה בו, וזה גם מה שנותן לו את הכוח לשלוט בחייה. כשחקרתי את הנושא גיליתי שדווקא נשים בעלות השכלה גבוהה נמצאות בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר מבחינת התעללות הקשורה לעבודה. מכיוון שהן שואפות להתקדם בשוק העבודה ולהיות עצמאיות כלכלית, יש להן הרבה יותר מה להפסיד. החבר או הבעל המתעלל שולט בהן מעצם היותו איום על עתידן המקצועי".

ליסה בראש - מבצע חילוץ

מה היית אומרת לנשים שחולמות על גבר שידאג להן מבחינה כלכלית ובכלל?

"שמעתי המון פעמים נשים שסיפרו שהן הכירו את נסיך חלומותיהן, גבר שרק רצה שיישארו בבית, הבטיח שהן לא יצטרכו לעבוד ושהוא יטפל בהן וידאג להן. רבות מאיתנו משועבדות לאשליה שכך נראים נוחות וביטחון ושכך נראה קשר נורמטיבי – גבר שיכול לדאוג לאישה ואישה שרוצה שיטפלו בה. אבל במשוואה הרומנטית שבה אישה תלויה בנסיך החלומות והוא זה שדואג לה – השליטה על הרכוש, על הכסף וכמעט על כל אספקט מטריאלי אחר בחיי האישה נתונה בידיו. הדרישה לא לעבוד מאפשרת לגברים לפקח על נשים שלאו דווקא מזהות זאת כאמצעי לשליטה. באופן אובייקטיבי, היכולת של כל אדם לכלכל את עצמו ולדאוג לצרכיו מאפשרת לו להיות ישות עצמאית ולשלוט בחייו ובגורלו".

מדוע החלום הזה על גבר שידאג לך עדיין רווח בשנת 2014?

"יכולתה של אישה להחזיק את עצמה מעולם לא התיישבה עם הדימוי המסורתי של 'אישה טובה'. עד היום תפקיד המפרנס העיקרי נתפס כפריבילגיה גברית. מכאן נובעת חשיבותו של מחקר מקיף על הקשר בין אלימות מגדרית ותלות כלכלית, שיאפשר לגורמים מוסמכים לזהות ולמנוע את כניסתן או חזרתן של נשים למעגל של אלימות ועוני. מקומו של הגבר כמפרנס עיקרי מאפשרת את ה'עסקה' שבמסגרתה הגבר מספק לאישה חסות והאישה מספקת לו בתמורה זמינות וגישה מלאה לעצמה – מבחינה פיזית, נפשית ומינית. ברור שהעניין קשור לאופן שבו החברה מתייחסת לגבריות ולזכותם הטבעית כביכול של גברים לגישה מלאה ותמידית לנשים שבהן הם בחרו. מה שחשוב לי במחקר זה לנסות למנוע את כניסתם של נשים וגברים למעגל האלימות, להבין מה אנחנו צריכים לעשות כדי להניע שינוי חברתי. זה אומר לא רק לשפר את איכות שירותי החירום אלא לנסות להבין את האופן שבו החברה מפרשת מה זה להיות אישה ומה זה להיות גבר. כך לדעתי יהיה ניתן להפחית את כמות הנשים העלולות להיות קורבנות, ואת כמות הגברים העלולים להיות מקרבנים".