מסע ימי

Chiharu Shiota, The Key in the Hand | צילום: Sunhi Mang
Chiharu Shiota, The Key in the Hand | צילום: Sunhi Mang

רשת קורים אדומים כדם הטוויה בין שתי סירות דייגים, פסל עץ בדמות סירת נייר ענקית וחדר המדמה ים סוער - מבחר עבודות אמנות של אמנים מרחבי העולם הנותנים פרשנות לא שגרתית להפלגות ומסעות ימיים

88 שיתופים | 132 צפיות

Chiharu Shiota

"The Key in the Hand", שנת 2015 הביתן היפני בביאנלה ה־56 בוונציה
באדיבות האמנית והביאנלה בוונציה

האמנית היפנית צ'יארו שיוטה, החיה ופועלת בברלין, ידועה במיצבי הענק היפהפיים שלה, הממלאים את חלל התצוגה באלפי חוטים המתוחים סביבו. היא מרבה להשתמש בחפצים הנושאים עמם זיכרונות או עקבות של חיים קודמים, כמו שמלות, מיטות ומזוודות, וטווה סביבם רשתות עצומות של קורים. המיצבים עדינים ושבריריים ומתייחסים לשבריריותם של החיים ואינם נעדרים קונוטציות חברתיות ופוליטיות. במיצב המרשים שהיא מציגה בימים אלה בביתן היפני בביאנלה לאמנות בוונציה טוותה האמנית רשת חוטים אדומים על תקרת הגלריה. בקצה כל אחד מהם תלוי מפתח – חפץ הקשור בבית, בביטחון ובשמירת סוד. תחת ענן הקורים האדומים ניצבות שתי סירות דייגים ישנות וחלודות הנדמות לזוג ידיים הפרושות כדי להכיל את המפתחות התלויים מעליהן, כמו גשם של זיכרונות שהוקפאו בזמן ובחלל. 50,000 מפתחות נאספו לצורך המיצב מאנשים שונים בעולם, והזיכרונות האישיים האצורים בהם נמהלים בזיכרונותיהם של אלפי המבקרים בביתן – אחד ממושכי הקהל הגדולים בביאנלה הנוכחית.

Chiharu Shiota – The Key in the Hand | צילום: Sunhi Mang
Chiharu Shiota – The Key in the Hand | צילום: Sunhi Mang

Guido van der Werve

("Nummer acht ("everything is going to be alright, שנת 2007, וידיאו, 10:10 דקות
באדיבות האמן וגלריה Luhring Augustine, ניו יורק; © Guido van der Werre

סרטיו הסוריאליסטיים של גווידו ואן דר וורווה, אמן וספורטאי הולנדי, בוחנים את הקשר בין היסטוריה וגיאוגרפיה ובין טבע לתרבות. בעבודת הווידיאו "הכל יהיה בסדר" נראה האמן עצמו צועד על קרח דק על חופי פינלנד במרחק של כעשרה מטרים ממפלסת קרח ענקית שמשקלה כ־3,500 טון. לכאורה לא קורה בסרט דבר, אך דימוי האדם הצועד בבדידותו ובקטנותו לפני ספינת הענק – ספק מוביל אותה אחריו, ספק עומד להירמס תחתיה; ספק שולט באיתני הטבע באמצעות כלי שיט יציר כפיו, ספק נשלט על ידם ומתגמד מולם – מהפנט ביופיו ובתנועתו האינסופית וטעון משמעויות סמליות. בעוד הספינה מפלסת בקרח נתיב של הרס, מסמן האמן בהליכתו מסלול עקבי של התקדמות. כך מסמלים האמן והספינה, זה לצד זה, את מסלולי ההתקדמות הקפיטליסטיים והדורסניים של הסחר העולמי לצד תוואי נוף על סף קריסה והיעלמות, ואת היחסים הסבוכים בעידננו בין האדם לטבע.

Guido van der Werve – Nummer acht | צילום באדיבות האמן וגלריה Luhring Augustine, ניו יורק; © Guido van der Werre
Guido van der Werve – Nummer acht | צילום באדיבות האמן וגלריה Luhring Augustine, ניו יורק; © Guido van der Werre

Jennifer Allora & Guillermo Calzadilla

"Under Discussion", שנת 2005, וידיאו, 6:14 דקות
באדיבות אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים; © Jennifer Allora & Guillermo Calzadilla

עבודת הווידיאו המפורסמת של צמד האמנים ג'ניפר אלורה וגיירמו קלסדייה, החיים ופועלים בפורטו ריקו, מתארת אדם בודד המשייט על רקע נוף טרופי קסום במעין סירה מאולתרת העשויה שולחן הפוך שמנוע סירות חובר אליו. אך למרות הנוף הפסטורלי, עבודה זו, כמרבית עבודותיהם של הצמד, היא עבודה פוליטית הקשורה לתנועת ההתנגדות האזרחית באי Vieques שבפורטו ריקו. האי וייֶקס הופקע מתושביו על ידי ארצות הברית, הוגדר כשטח צבאי סגור ושימש כמתחם לניסויים בפצצות במשך 62 שנה. בשנת 2003 נסגר הבסיס בעקבות מחאה אזרחית. סירת השולחן שטה סביב האי, עוברת באזורים שנתונים עדיין במשא ומתן על פיצוי התושבים, והמצלמה, המתעדת את המסע ממעל, מרחפת מעל אזורי מחלה מוכי אסון פוליטי־אקולוגי ומתארת את כיסי ההתנגדות של הטבע לעיוותי הצורה שנוצרו בעקבות הפיצוצים. השולחן בעבודה מסמל את שולחן הדיונים שסביבו היו הכוחות השונים באי צריכים להיפגש כדי לדון בעתידו, ומכאן שמה המטפורי של העבודה – "בדיון".

Jennifer Allora & Guillermo Calzadilla – Under Discussion | צילום באדיבות אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים; © Jennifer Allora & Guillermo Calzadilla
Jennifer Allora & Guillermo Calzadilla – Under Discussion | צילום באדיבות אוסף מוזיאון ישראל, ירושלים; © Jennifer Allora & Guillermo Calzadilla

שי צורים

"מטרייה", 2006, טכניקה מעורבת, 120X140X160 ס"מ

פסליו של שי צורים יוצרים חיבורים מפתיעים של חומרי גלם פשוטים ויומיומיים, ויוצקים בהם משמעות חדשה. בעבודה "מטרייה", שהוצגה לראשונה בתערוכת המועמדים לפרס גוטסדינר במוזיאון תל אביב, חיבר אוניית מפרשים מוזהבת מפלסטיק, שמפרשיה עשויים קריסטל, לשוליה של מטרייה פתוחה המשמשת לה כים שחור. זהו חיבור פשוט הבורא יופי סוריאליסטי מפתיע: המטרייה הופכת לעולם ומלואו הסב על צירו, לאוקיינוס שחור ואגדתי, ומדמה כך באמצעים פשוטים וללא מאמץ הפלגה דמיונית אינסופית. צורים מעיד כי רעיון המטרייה הפתוחה כמוהו כהצעה פילוסופית מרומזת ליכולתו של האדם לשלוט בדמיונו, לפתוח ולסגור את נשמתו, והיא "רמז לתקווה החבויה במעמקיו של הדמיון האנושי".

שי צורים – "מטרייה" | צילום: אלעד שריג
שי צורים – "מטרייה" | צילום: אלעד שריג

 

עדי גולדובסקי

"סירה", 2014, קרטון ו־MDF
מתוך התערוכה "טבוע בחומר", גלריה פלורנטין 45, תל אביב

סירת הקרטון של האמנית הצעירה עדי גולדובסקי נבנתה במהלך לימודיה במחלקה לאמנות בשנקר ושוחזרה לפני כשנה לתערוכת הפיסול "טבוע בחומר" שהוצגה בגלריה פלורנטין 45 בתל אביב. גולדובסקי מעידה כי מקור ההשראה הראשוני לעבודה היה הנשגב בציורים אירופיים רומנטיים מהמאה ה־19, שהרבו לתאר את אפסות האדם מול איתני הטבע, ובעיקר מול הים, אך העבודה היא מופע מרשים של חורבן והרס, ונעדרת כל רומנטיקה או נחמה. הסירה קורסת אל תוך עצמה, מפוסלת מפיסות קרטון קרועות ושוקעת במים העשויים קרטון גלי – חומר זמני ומתכלה – מתגבהת מעל רצפת הגלריה בניסיון עקר ליצור אשליה שבה הצופה אבוד בלב ים. "זוהי עבודה הנעה בין ההיסטורי לעכשווי, ובין מציאות לחלום" כותבת האמנית, "הסירה היא ממצא שאיש לא חיפש, המספרת את סיפורה העצוב בלחישה".

עדי גולדובסקי – "סירה" | צילום: איריס קנר
עדי גולדובסקי – "סירה" | צילום: איריס קנר

 

Swoon

"Swimming Cities", שנת 2009, הביאנלה לאמנות בוונציה

ונציה, על שלל תעלותיה, הייתה לאורך השנים מקור השראה טבעי לשלל עבודות אמנות שהתארחו בביאנלה לאמנות המתקיימת בעיר אחת לשנתיים. בשנת 2009 לקחה אמנית הרחוב האמריקאית Swoon את מקור ההשראה צעד אחד קדימה ופלשה אל הביאנלה כאורחת לא קרואה ולא רשמית על גבי שלוש רפסודות שבנתה מפסולת, מחפצים משומשים ומחלקי עצים ממוחזרים. אפילו את מנועי הרפסודות בנתה מחלקי מנועים של מכוניות ישנות, וחידדה כך את המסר האקולוגי והאנטי צרכני של הפרויקט. בליווי כ־30 אמנים ויוצרים יצאה האמנית להפלגה בת שלושה שבועות מסלובניה לוונציה על גבי כלי השיט המתפקד כפסל צף, כבמה ענקית או כניסוי חברתי. לאחר שחצתה את הים האדריאטי והעשירה את אוסף החפצים שעל הסיפון במזכרות שאספה בבתים נטושים באזורים נידחים שליוו את מסלול ההפלגה, הגיעה האמנית לוונציה, שבה עגנו הרפסודות לגדות האי קורטזה והציעו לבאי הביאנלה סיורים על הסיפון וסדרת מופעי מוסיקה ותיאטרון שונים. על אף ה"פלישה" אל תערוכת האמנות הגדולה בעולם, שלא הוזמנה להשתתף בה כאמנית מן המניין, התקבל הפרויקט בחיוך, ואלפים ממבקרי הביאנלה בוונציה זכו לבקר על סיפון הרפסודות ולהפוך למשתתפים פעילים בפרויקט.

Swoon – Swimming Cities | צילום באדיבות הביאנלה לאמנות בוונציה
Swoon – Swimming Cities | צילום באדיבות הביאנלה לאמנות בוונציה

 

עדן עפרת

"התחנה", 2009, וידיאו, 2:49 דקות

אמנית הווידיאו עדן עפרת מרבה להתייחס בעבודותיה למיתוסים ולארכיטיפים תרבותיים, חלקם לקוחים מן הספרות וחלקם מיתוסים אישיים שהיא הוגה. היא רוקחת בעבודותיה תמהיל של דימויים סמליים מוכרים וסמלים בדיוניים או מומצאים, ומבקשת לקיים דיאלוג בין הפרטי לקולקטיבי ובין עבר להווה. ברבות מעבודותיה היא בוחרת בדימויים סותרים המייצגים את צדדיו ההפוכים של אותו ציר, ויוצרת כך עבודות אניגמטיות ומסתוריות המתייחסות לשאלות קיומיות. בעבודת הווידיאו "התחנה" נראים פסי רכבת הנמתחים לאורכו של משטח אדמה חשוף ויבש ורכבת החוצה את הפריים מותירה אחריה שובל של עשן. מתוך העשן מפציעה דמות נשית צעירה. הנערה חופרת בור באדמה היבשה, וזה מתמלא אט אט במים המציפים את המסילה והופכים אותה לנהר זורם. רפסודה המופיעה לפתע במימי הנהר מפליגה לדרכה, נושאת את הנערה על סיפונה אל יעד לא ידוע, מחליפה את הרכבת ככלי תחבורה ואת כיוון נסיעתה. בכך מציעה עפרת מטפורות ויזואליות למצבי תודעה שונים של חיפוש ושל מסע בנתיבי חיים שונים.

עדן עפרת – מתוך "התחנה"
עדן עפרת – מתוך "התחנה"
עדן עפרת – מתוך "התחנה"
עדן עפרת – מתוך "התחנה"
עדן עפרת – מתוך "התחנה"
עדן עפרת – מתוך "התחנה"

יונתן גולדמן

"הגבול המערבי", 2015, וידיאו, 7:40 דקות
מתוך תערוכת היחיד של האמן בדנה גלריה לאמנות, קיבוץ יד מרדכי. פתיחה: 12.9.

המסע הימי התעודי־בדיוני שאליו יצא יונתן גולדמן על גבי רפסודה שבנה במו ידיו, המתועד בעבודת הווידיאו "הגבול המערבי", נולד בהזמנה להציג בדנה גלריה לאמנות בקיבוץ יד מרדכי. הסיפור ההיסטורי של הקיבוץ הצית את דמיונו. כך נולד הרעיון של קיום מסע ימי, אישי ופוליטי, לאורך קו החוף של ישראל, המשמש אזור נופש וגבול פוליטי טעון כאחד. במשך שבועות ארוכים בנה גולדמן במו ידיו מחלקי עצים, מחביות פלסטיק וממפרש בד רפסודה גדולה ויצא אל הים. כחלק מעניינו בתהליכים מדעיים ביצע במהלך ההפלגה פעולות סמי מדעיות במעין מעבדה לגידול ולהצמחת "עוברי הרים" – ישויות דמיוניות שהומצאו במעבדתו האמנותית. בתפקיד של ספק שורד ספק מדען, הוא נראה שותל את "עוברי ההרים" לאורך חופי ישראל, מגלם את האפשרות הבדיונית לזריעה ולגידול של פיסות אדמה, אולי יבשה חלופית שתייצר אלטרנטיבה קיומית חדשה או הרחבה של הקיימת. בכך הוא מעלה בכך מחשבות על נדודים, על מאבקים טריטוריאליים, על חציית גבולות, על אזורי קונפליקט ומחירי החיים בהם ובעיקר על השאיפה להיחלץ מהם.

יונתן גולדמן "הגבול המערבי" | צילום: אביתר הרשטיק
יונתן גולדמן "הגבול המערבי" | צילום: אביתר הרשטיק
יונתן גולדמן "הגבול המערבי" | צילום: אביתר הרשטיק
יונתן גולדמן "הגבול המערבי" | צילום: אביתר הרשטיק
יונתן גולדמן "הגבול המערבי" | צילום: אביתר הרשטיק
יונתן גולדמן "הגבול המערבי" | צילום: אביתר הרשטיק

Vik Muniz

"Lampedusa" שנת  2015, 14 מטרים. הביאנלה לאמנות בוונציה

אחת עבודות האמנות במרחב הציבורי בביאנלה הנוכחית היא פסל עץ בדמות סירת נייר ברוחב של כ־14 מטרים של האמן הברזילאי הפופולרי ויק מוניז, המזוהה לא אחת עם פרויקטים חברתיים. הסירה שטה בתעלות ונציה לצד כלי שיט כמו גונדולות או יאכטות, המזוהים עם אוכלוסיה עשירה ועם המוני התיירים הפוקדים את העיר במהלך הביאנלה. אך למרות המראה הילדותי והמחויך של העבודה, המזוהה עם משחקי ילדות, ההשראה לפרויקט הגיעה מסיפורה הטראגי של סירת פליטים לוביים שהתהפכה באוקטובר 2013 סמוך לאי למפדוזה שבדרום איטליה, והביאה למותם של 360 פליטים. מבנה העץ של הפסל נבנה על ידי בוני סירות ונציאניים וחופה בדימוי דיווח עיתונאי על הטרגדיה. כך מעלה מוניז שאלות על תפקידן ועל אחריותן של מדינות המערב בכלל ושל איטליה בפרט בסוגיית הפליטים וההגירה העולמית. המחווה של מוניז למשבר ההומניטרי זכתה לביקורות מעורבות אך למרבה הצער הפכה לאחרונה לרלוונטית במיוחד כשאסון ימי דומה הביא בחופי לוב למותם של 950 פליטים לוביים בניסיון נואש להגיע לחופי איטליה דרך הים.

Vik Muniz – Lampedusa | צילום: חגית פלג רותם
Vik Muniz – Lampedusa | צילום: חגית פלג רותם

Timo Klöppel

"NACHTMEERFAHRTEN", שנת 2015. גלריה KWADRAT, ברלין

בנובמבר 2014 יצא האמן הגרמני הצעיר טימו קלופל למסע ימי וחצה את האוקיינוס האטלנטי בסירת מפרש ישנה. במשך שלושה חודשים חי האמן על הסירה, אשר נעה בכוח הרוח במפרשיה בלבד וללא מנוע. הוא הגה, רשם וצייר. התערוכה Nachtmeerfahrt (מסע ימי לילי) שנפתחה לפני כחודש בגלריה KWADRAT בברלין, היא תוצאתו של מסע זה. טקסט התערוכה מספר כי את המונח הגרמני Nachtmeerfahrt טבע הפסיכולוג קארל יונג, שנהג אף הוא לצאת להפלגות ליליות, כמטפורה לעולם אפל של יצורים תת הכרתיים שעל האדם להתמודד עמם. בתערוכתו הפך קלופל את חלל הגלריה למעין חדר בבטן האונייה המשלב פנים וחוץ, פיזי ומנטלי. הוא חיפה את רצפת הגלריה בלוחות עץ שחורים שהופכים אותה למעין ים סוער וקודר, ופתח צוהרים עגולים בקירותיה, המדמים חלונות סירה. הוא מייצר סביבה סגורה ומופנמת, עוטפת וסוערת כאחד, המשחזרת את חוויית הבידוד בתאו באונייה, ואת תחושות השבריריות, התנועה האינסופית והחיפוש המתמיד אחר איזון שחווה במסעו. כך הוא מאחד את החלל הפנימי והחיצוני והופך את הגלריה כולה למבנה נפשי שגלים שחורים סוערים בתחתיתו.

Timo Klöppel – NACHTMEERFAHRTEN | צילומים באדיבות האמן וגלריה KWADRAT, ברלין
Timo Klöppel – NACHTMEERFAHRTEN | צילומים באדיבות האמן וגלריה KWADRAT, ברלין
Timo Klöppel – NACHTMEERFAHRTEN | צילומים באדיבות האמן וגלריה KWADRAT, ברלין
Timo Klöppel – NACHTMEERFAHRTEN | צילומים באדיבות האמן וגלריה KWADRAT, ברלין