בית בשוק

מיקום שוק הפשפשים, יפו

בעלים מלונות אטלס, יצחק לבבי ורוני פלד

אדריכלות משרד מ. ורד אדריכלים

עיצוב פנים סטודיו מו אדריכלות ועיצוב, מיכאל אנקווה ואורי בן־דרור

קהל יעד אנשי עסקים, תיירים ואורחים מקומיים

למה התכוון המעצב "אזור השוק ביפו הוא נקודת חיבור בין תל אביב, יפו והים, שמשלבת בתוכה ישן וחדש, עממי ועדכני. את הרוח הזאת רצינו להכניס למבנה, שמיקומו הייחודי ואיכותו מתחברים למגמה עולמית של תיירות דינמית שיש בה מודעות אופנתית וסביבתית, ורצון להיות במרכז העניינים וההתרחשויות ולא במרכזי מלונאות ותיירות מסורתיים. שאיפתנו הייתה לאפשר לאורחים לצאת מהמלון אל הרחוב, אל ההתרחשות המקומית, ולחזור אל העוגן הרגוע, החם, הבהיר והמפנק".

שולחן וכיסאות מתכת לקפה של בוקר מול גגות העיר. צילום: נתן דביר

חללים

ההיסטוריה של המבנה מגיעה עד למאה השמינית לספירה, אז עמדה במקום כנסייה ביזנטית ששרידיה נחשפו במרתף. גיל המבנה מוערך בכ־150 שנה ובין השנים 1948 ל־1970 הוא שימש כמטה השב"כ. בגלגולו הנוכחי הוא בית מלון בן חמש קומות: מרתף, קומת קרקע, קומת גלריה ושלוש קומות חדרים. קומת הקרקע כוללת עמדת קבלה, לובי־לאונג' ואזור מסעדה. בקומת הגלריה תוכננו לאונג' עם עמדות מחשב, חדר ישיבות וחדרים אחדים, בהם חדרים נגישים לנכים. בסך הכל יש במלון 44 חדרים בגודל 18־24 מטרים רבועים, לא כולל המרפסת. הגישה לקומת המרתף אינה אפשרית לאורחים, וחוץ מהשרידים הארכיאולוגים שבה, היא משמשת כקומת שירות ומחסנים.

עיצוב הפנים מבוסס על חומרים מקומיים ועל שילובי ישן וחדש ששואבים השראה מהרחוב ומהשוק. צילום: נתן דביר

מוטיבים עיצוביים

שלוש מקומות הבניין – המרתף, קומת הקרקע והגלריה – מוגדרות כמבנה לשימור מחמיר. היסודות למלון הונחו בשנת 2000, עת הבניין נרכש על ידי איש עסקים שביקש להופכו למלון. מכיוון שהתנאים לא הבשילו, עמד המקום סגור עד להקמת הפרויקט הנוכחי. בפרויקט הושקעו כ־20 מיליון שקלים.

בשלב ראשון התמקדו העבודות (שנמשכו כשנתיים) בחזית המלון ובקומות החדרים. משקופי עץ מקושתים של דלת הכניסה ושל ויטרינות בקומת הקרקע שויפו ונצבעו, וקירות החדרים הוסרו כדי להותיר אך ורק מסדרונות. הצנרת הוחלפה, נבנתה קומת גלריה, וחלק מרצפת קומת הקרקע חופתה בלוחות זכוכית כדי להותיר את השרידים הארכיאולוגיים גלויים, זאת בהתאם לדרישת רשות העתיקות. קומת הקרקע תוכננה בצורת האות רי"ש, והיא מחולקת לשני אגפים: לאונג' ומסעדה. עמדת הקבלה נמצאת במפגש בין החללים, מול דלת הכניסה למלון שממוקמת בפינת רחוב צדדי.

שלוש מקומות הבניין – המרתף, קומת הקרקע והגלריה – מוגדרות כמבנה לשימור מחמיר. צילום: נתן דביר

עיצוב הפנים מבוסס על חומרים מקומיים ועל שילובי ישן וחדש ששואבים השראה מהרחוב ומהשוק. צביון צעיר ודינמי מצד אחד, ואסתטיקה נקייה ונוחה מצד שני, אשר הושגו באמצעות שימוש בעץ טבעי, במרצפות מצוירות, בפליז ובשיש קררה – חומר המאפיין מבנים ערביים. פלטת הגוונים מבוססת על שחור, אפור וחום, ויוצרת אווירה אורבנית עכשווית. מרצפות מצוירות בשחור־לבן מתכתבות עם תל אביב הישנה, ושטיחים בדוגמה זהה מונחים במסדרונות בקומות החדרים. הריהוט יוּצר במיוחד עבור המלון לפי תוכניות של המעצבים, וצנרת חשופה מדגישה את תקרת עץ האורן שמעליה. שטיחים בכחול מתייחסים לים הסמוך ומכסים חלק מלוחות הזכוכית, כך שהעתיקות בקומת המרתף נגלות לעין המתבונן בהדרגה. תוצר סופי זה הוא פרי פשרה בין המעצבים, שביקשו לכסות לחלוטין את קומת המרתף, לבין רשות העתיקות, שדרשה להציג את הממצאים לציבור. תאורה עליונה שהותקנה מדגישה את העתיקות ומחזקת את החיבור בין המבנה המודרני להיסטוריה של המקום שהוא שוכן בו.

כמקובל במלונות בוטיק אורבניים, החדרים אינם גדולים. לחלקם נוספו מרפסות קטנות עם שבכת ברזל, שולחן וכיסאות מתכת לקפה של בוקר מול גגות העיר. המרפסות מצוידות במיטות שיזוף ומחדרי הקומה העליונה נשקף נוף הים. סקאלת הגוונים חוזרת על עצמה גם בחדרים, שעיצובם דומה אם כי הם אינם זהים זה לזה. תקרות עץ בהיר נותרו חשופות ומאווררי תקרה מוסיפים טאץ' קולוניאלי אופייני. פריטי טקסטיל בגוני חול משתלבים בריהוט כהה בשילוב שיש, וגופי תאורה וכריות מוסיפים נקודות צבע בודדות. לחדרי הרחצה נבחרו בריקים בהירים שמצטרפים לכיורי שיש ולאסלות עם מכל הדחה הסמוך לתקרה. מתוך מטרה ליצור תחושה ביתית הוסיפו המעצבים פריטי סטיילינג קטנים ו"מתנות" לאורחים – כובעי קש וסלי בד ממותגים לקניות.

תשומת לב מיוחדת הוקדשה לשילוב אמנות במלון בהתאם לעקרונות הליבה של רשת אטלס. אוצרת האמנות של הרשת, דינה יקרסון, גויסה למשימה ובחרה להתמקד בעבודות ובאמנים המשקפים את הסביבה הקרובה. סמוך לכניסה נתלו דיוקנאות בשחור־לבן, עבודות של האמנית דפנה גזית שהוזמנו במיוחד ומציגות אושיות יפואיות. עבודות צילום הוזמנו מהצלם דוריאן גוטליב ומהאמנית ליזה בנשטיין, שציוריה מתארים פינות חמד ורגעים קטני מהחיים ביפו. במסדרונות נתלו עבודות המבוססות על אלמנטים שנאספו מהשוק, רוכסנים למשל, ובחדרים הונחו עבודות אמנות על הלוח שלמראשות המיטה.

מלון מרקט האוס. כמקובל במלונות בוטיק אורבניים, החדרים אינם גדולים. צילום: נתן דביר

 מה בתפריט

המסעדה שבקומת הקרקע תשרת בשלב ראשון את אורחי המלון בלבד ותהיה פתוחה רק לארוחות בוקר. לשעות אחר הצהריים מתוכנן Happy Hour חופשי לאורחי המלון, שבו יוגשו יין, כריכונים, שתייה חמה וקינוחים. אחרי שהמלון יתייצב ייתכן שהמסעדה תיפתח גם לאורחים מבחוץ, ובשלב מאוחר יותר תישקל הפעלתה לאורך כל היום.

 דבר המערכת

מלון מרקט האוס מצליח לעורר עניין עוד לפני שנפתח. הוא מקבל את פני האורחים בתחושה של Home Away From Home ומפגין תשומת לב לפרטים הקטנים. עיצוב נעים ומחבק מצד אחד, ואורבני־עדכני מצד שני, יוצר אווירה אלגנטית אך לא מנוכרת, ועבודות האמנות יוצרות חיבור בלתי אמצעי. עיצוב פנים מינימליסטי וסטיילינג מוקפד מעניקים הרגשה של נווה מדבר בהמולה שמסביב, מקום רגוע לחזור אליו בסוף יום עמוס התרחשויות. סביר להניח שכאשר המסעדה תיפתח ללקוחות חיצוניים היא תהפוך ללוקיישן מבוקש, בייחוד לאור העובדה שהתפריט צפוי להיות בוטיקי ושיקי, כיאה למסעדה שמחוברת לשארי חלקי המבנה המתואר.

 מרקט האוס, בית אשל 5, שוק הפשפשים, יפו, 5425555־03