בציר משובח

לפני כשבע שנים רכשו בני הזוג שלומית ורן סלוין – הוא אמן וידיאו, היא עוסקת בעיצוב – מגרש בשטח של כ־100 מ"ר בשכונת כרם התימנים ההולכת ומשתפצת בתל אביב. האדריכלית ענת גיא תכננה ובנתה עבורם את מעטפת הבית, אך את כל חלוקת חללי הפנים ואת עיצוב הפנים עשו בני הזוג, והבנייה הושלמה לפני שנתיים. המגרש הקטן חייב בנייה לגובה והבית הצר מתנשא לגובה ממרכזו – מבנה בן ארבע קומות בשטח של 40 מ"ר כל אחת. יתרונו של המגרש בכך שהוא פתוח לשלושה כיווני אוויר, ובני הזוג ניצלו את היתרון הזה ופתחו בבית חלונות ופתחים רבים, המחדירים אל הבית הרבה אור יום ותורמים לתחושה של מרחב ואווריריות.

סגנון העיצוב של הבית מזכיר לופט ניו יורקי: אורבני אך חמים, מעודכן ועכשווי אך רגוע ונעים. הצבעוניות שקטה ורגועה וממזגת גוני אפור שונים עם נגיעות של שחור ולבן. שילוב חומרי בנייה גולמיים ולא מעובדים כמו ברזל, בטון חשוף ועץ עם פריטי ריהוט ועיצוב שנאספו עם השנים ממקורות שונים. "היה לנו חשוב לתת תחושה שזה לא בית חדש", מאשרת סלוין, ואכן, חומרי הבנייה נבחרו בהתאם, לפי האופן שבו הם מתיישנים ומשתפשפים עם השנים.

הבית כולו רוצף בקורות עץ אורן הצבועות בגוון אפרפר, כל דלתות הפנים נמצאו ברחוב ושופצו, ותקרת הסלון המרשימה נבנתה מבטון חשוף ונותנת טון אורבני ומעודכן לחלל האירוח. אוסף מנורות מעניין שנאסף אף הוא ממקורות שונים לאורך השנים נע בין שנדלירים במראה אירופי רומנטי לנורות ליבון בעיצוב נקי, ומוסיף עניין לבית.

בקומת הכניסה נמצאים המטבח והסלון, שנפתח אל חצר אחורית קטנה ומרוצפת בדק עץ, שהמשפחה מרבה לארח בה בקיץ. קירות הבתים השכנים המקיפים את החצר נחשפו בזמן הבנייה, והלבנים החשופות נותרו כמסגרת מחוספסת ועירונית מאוד לחצר הקטנה, המזכירה חצרות פנימיות בניו יורק. קומת הקרקע כולה מוקפת בפתחים רבים שמוסגרו באלומיניום בדוגמת פרופיל בלגי.

בחלקים הגבוהים של החלונות הארוכים שולבה "זכוכית סבתא" בעלת מראה וינטג'י רומנטי ותבליט פרחוני עדין שמונע שקיפות. ריהוט הסלון אקלקטי וכולל שולחן עץ עגול משנות ה־50 שהיה שייך לסבה של סלוין. הספה האפורה נרכשה לפני 20 שנה בתחילת יחסיהם של בני הזוג ומלווה אותם מאז. כורסה מרובעת באפור כהה ניצבת לצד כורסה שנרכשה בשוק הפשפשים ורופדה מחדש בריפוד קטיפה סגול. על הרצפה הונח שטיח קינג דיוויד בן כ־60 שנה שסלוין קיבלה במתנה מסבה וסבתה, ושתי מנורות עומדות התקבלו מדודתה של שלומית שהתגוררה בגרמניה. מעל הספה נתלו שני תצלומים של בן זוגה, רן סלוין, אמן עכשווי מוערך ופעיל, המוסיפים טאץ' עכשווי לחלל הווינטג'י באופיו.

המטבח מורכב משורת ארונות תחתונים לבנים שנרכשו באיקאה והפריט הבולט ביותר בו הוא דלפק עץ ישן וגדול שנמצא ברחוב הרצל לפני 13 שנה. מעל דלפק העץ המקסים הותקן מדף פתוח לאחסון כלים. מעל התנור הותקן ריבוע של אריחי חרסינה מרוקאית בצבע ירוק, המשמש הן להגנה על הקיר מפני טיפות שמן בעת הבישול והן כאלמנט דקורטיבי.

במרכז המטבח נתלה שנלדיר ישן משוק הפשפשים שבביתה הקודם של המשפחה היה תלוי בחדר הרחצה, ומול צמד החלונות הארוכים נתלה זוג מנורות ליבון פשוטות אך מעוצבות שנרכשו בניו יורק, שעליהן הולבש כיסוי של חרוזי קריסטל שנרכש בהמשך בפריז ומוסיף להן טאץ' רומנטי.

גרם מדרגות בחיפוי עץ שחור ומעקה ברזל ישר קווים בצבע לבן מלווה את כל הבית, מקומת הקרקע ועד קומת הגג. קצהו הפונה אל החוץ מקורה בזכוכית המחדירה אור יום אל המבנה הצר גם מלמעלה.

חדרה של הבת המתבגרת הנמצא אף הוא בקומה השנייה, עוצב בסגנון עירוני רומנטי ויש בו ארון שנרכש בשוק הפשפשים ונצבע מחדש באפור כהה. המיטה שבחדר היא מזרן המונח על במת עץ – כמו בשאר חדרי השינה בבית – ושולחן הכתיבה נבנה בהזמנה מיוחדת לפני כעשור כשהבן הבכור עלה לכיתה א'. מאוורר תקרה שחור (סטאר מאווררים) תלוי במרכז החדר, כמו בשאר חדרי השינה ובחללים נוספים בבית. שטיח רקום נרכש בסנגל בעת שהותו של אביה של סלוין באפריקה. מכל אחד מחדרי השינה יוצאת מרפסת קטנה, כמו גם מפינת עבודתה של שלומית, התורמת לתחושת המרחב בבית.

בקומה הרביעית והאחרונה נבנה חדרו של הבן הבוגר, הנפתח אל מרפסת גג גדולה מרוצפת דק עץ המשקיפה אל כל בתי השכונה ואפילו אל הים. סלוין מעידה כי הבן ממעט לנצלה, אך בהיעדרו היא מאפשרת ישיבה נעימה לבני הבית הבוגרים ולאורחיהם. "אני ממעטת לצאת לבתי קפה והישיבה במרפסת היא תחליף נהדר. יש כאן אוויר מדהים בקיץ ושמש נעימה מאוד בחורף ובעיקר – נוף אורבני מקסים".

כל חדר שינה מצויד בחדר רחצה קטן משלו, שעוצב בסגנון דומה בכל חדר. סגנון המאפיין חדרי רחצה בבתי מלון בערים מערביות גדולות בעולם בשל שטחם הקטן. חדרי הרחצה עוצבו בגוני שחור ולבן. רצפותיהם חופו באריחים בגוון ברזל מושחר, הקירות חופו באריחי קרמיקה לבנים וצרים או בפסיפס בגוני אפור־שחור־לבן, ובמקום מקלחונים סגורים נבנו בהם מחיצות זכוכית שחוצצות בין אזור המקלחת לבין שאר החדר. בשלושת חדרי הרחצה ניצבות שידות ישנות שהתקבלו בירושה או נרכשו בשוק הפשפשים, שעליהן הותקנו משטחי שיש קררה וכיורים לבנים מרובעים. בחדר הרחצה של הבת שימשה שידת העץ כשידת ההחתלה של אביה של סלוין בקיבוץ שבו גדל בשנות ה־30. מעל השידה נתלתה מראה אובאלית במסגרת ברזל רומנטית שהייתה שייכת לסבתה של סלוין, והיא משתלבת בהרמוניה עם החלונות שכוסו ב"זכוכית סבתא". במקום ניגארה בחרו בני הזוג לבנות ידיות מדחן כסופות מברזל מעל האסלות.