הכוח הנשי באדריכלות

הן הכירו כשכירות וארבע שנים אחר כך פתחו משרד משותף. הן מאמינות בהוליזם ולא עושות לעצמן הנחות. שיחה אישית עם אדריכליות דפנה עשת וענת אלפרוביץ

88 שיתופים | 132 צפיות

חלון זמן קצר מאוד הוגדר לי כדי לפגוש את אדריכליות דפנה עשת וענת אלפרוביץ ביחד. אלפרוביץ אחרי לידה ועשת בחודש התשיעי, רגע לפני לידת ילדה השלישי. תהיתי לעצמי מתי בדיוק הן מוצאות את הזמן או את הכוחות לנהל משרד אדריכלים, אך נוכחתי לראות שבשבילן זו ממש לא בעיה. עבור אלפרוביץ חופשת לידה היא הגדרה פורמלית בלבד וגם עשת עובדת במלוא הכוח, וכנראה תעשה זאת ממש עד היום המיוחל. הן מחויכות, מלאות מרץ וכלל לא תשושות או רצוצות כפי שהייתי מצפה. ושוב אני מבינה שהמין הנשי הוא ללא ספק המין החזק.

הלקוח לא יודע הכל

איך אתן מגדירות את הסגנון שלכן?
"אנחנו לא מאמינות בהגדרת סגנון או בהשתייכות לאסכולה. כל פרויקט מתחיל בסיפור וכל סיפור הוא אחר. הצרכים והחלומות של הלקוח הם נקודת המוצא והתפקיד שלנו הוא לנסות לפענח אותם, ובסופו של דבר להמחיש ללקוחות מה הם באמת רוצים".

האם הלקוח הממוצע יודע בכלל מה הוא רוצה?
"אחת הבעיות הוא המרוץ אחר הטרנדיות והרצון לעשות מה שטרנדי כרגע, בלי להבין אם זה מוצדק, מתאים, או אם זה באמת מה שהם רוצים. הרבה פעמים לקוח טועה בהגדרה. הוא יודע מה הוא רוצה, אך קורא לזה בשמות אחרים שאולי שמע. אנחנו כבר למדנו שכשלקוח אומר שהוא רוצה כפרי או חם, זה לא בהכרח מה שהוא רוצה. צריך לפרוט את ההגדרות, ולפעמים בסופו של דיאלוג מגיעים למשהו אחר לגמרי, והלקוח לומד שמה שהוא באמת רצה שונה מאוד מההגדרה הראשונית".

ומה היא אדריכלות הוליסטית בדיוק?
"כשרצונותיו של הלקוח, התנאים הסביבתיים, התקציב והטכנולוגיה חוברים ומתורגמים לחללים ולאור. תהליך התכנון הוא תהליך אחד שלם מתחילתו ועד בחירת הסכו"ם. איננו עושות הפרדה בין תכנון לבין עיצוב פנים. פנים נכון מובא בחשבון כבר בשלבי התכנון הראשוניים".


שילוב של ישן וחדש בבית בתל אביב יוצר בית חם ועכשווי המשמר את זיכרון אדריכלות העבר. צילום: איילת פילוסוף


משרדי המעצבת דניאלה להבי בבניין פנורמה, תל אביב. שימוש בברזל ובבטון מוחלק מעניק תחושה תעשייתית, ועם זאת נקייה ואלגנטית. צילום: דימיטרי ספקטור

פרויקטים בארץ ובחו"ל

גם עשת וגם אלפרוביץ הן בוגרות בהצטיינות של בתי ספר נחשבים בחו"ל: עשת בוגרת מכון פרת' בניו יורק ואלפרוביץ למדה בפוליטכניקו במילאנו ואף נשארה לעבוד שם תקופה אחרי הלימודים.

על האדריכליות
* שם: דפנה עשת
* גיל: 41
* מצב משפחתי: נשואה פלוס שני ילדים (ואחד בדרך)
* לימודים: בוגרת בית הספר לאדריכלות במכון פרת', ניו יורק
* ניסיון תעסוקתי: חקי זמיר אדריכלים.

* שם: ענת אלפרוביץ
* גיל: 38
* מצב משפחתי: חיה עם בן זוג פלוס שני ילדים
* לימודים: בוגרת בית הספר לאדריכלות בפוליטכניקו במילאנו
* ניסיון תעסוקתי: ארנון ניר אדריכלים

שם המשרד:
עשת אלפרוביץ אדריכלות
התמחות: בנייה פרטית
לאתר

לא ברור אם החשיפה למבנים ולתרבויות שיש להם היסטוריה של יותר משישים שנה עשתה את העבודה, אבל יש בפרויקטים שלהן הרבה אופי ואישיות. גם כשהן מתכננות בית בסגנון מודרני ונקי יש בו פאנץ'. הוא לא עוד בית שנדמה לכם שראיתם כבר עשרות פעמים קודם.

שתיכן למדתן ועבדתן בחו"ל, היכן הכי מורגש השוני?
"בבלגיה לדוגמה, האדריכל הוא ראש הפירמידה. הוא מנצח על הפרויקט והאחריות כולה עליו, לרבות התקציב. התגמול שהוא מקבל הוא כמובן בהתאם".

מה הייתן רוצות לשנות בתחום?
"את העובדה שאין רגולציה לדברים. לכל רשות יש חוקים משלה ומה שתקף בעירייה אחת לא בהכרח תקף באחרת. הדברים צריכים להיות ברורים ולא נתונים לשיקול דעתו של הבודק. אדריכל לא צריך לקרוא בין השורות".

על מה אתן עובדות כרגע?
"אנחנו מתכננות אבטיפוס לבית שירכיב שכונה שלמה בניגריה שנקנתה על ידי יזם ישראלי, משפצות בניין באנטוורפן, בלגיה, וכמה בתים פרטיים בארץ".

טיפ לאדריכל בתחילת דרכו
"שיעשה בחירה מוקפדת ומושכלת של המשרד הראשון שבו יתמחה. הלמידה האמיתית מתחילה שם וחשוב לבחור נכון".


בית בכפר דניאל. ניצול חלל הגג וחשיפת הקונסטרוקציה שלו יוצרים עומק תלת-ממדי ואיכות של בנייה בסגנון ערבי של פעם, בבית מודרני בן זמננו. צילום: דימיטרי ספקטור

קטנות

  • הכי קשה במקצוע: תגמול לא הולם וחוסר רגולציה.
  • הכי יפה במקצוע: תחושה של בריאה.
  • אדריכל ישראלי מוערך: רמי גיל.
  • פרויקט מוערך בארץ: בית מבטחים בזכרון יעקב.
  • מבנה שהייתן רוצות לשפץ: כיכר אתרים.
  • הייתן רוצות לעשות וטרם עשיתן: אדריכלות חברתית. פרויקט עם ערך חברתי או קהילתי.
  • בעוד 10 שנים: להמשיך בדרכנו ולהמשיך ליהנות ממנה.
  • אם לא הייתן אדריכליות הייתן: דפנה: פסיכולוגית, ענת: נגרית.