חיבור בין ישן לחדש

אחד ממקורות ההשראה לעבודותיו של אמיר רווה הוא מושבות הבדואים בדרום הארץ. יש משהו באוסף הפרטים המאפיין אותם שהופך את המקום לעשיר בקומפוזיציות ובצבעים. גם השילוב בין לבני האקרשטיין הצבעוניות של מדרכות יפו, אזור מגוריו, למכסי הביוב המתכתיים, יוצר קומפוזיציות מוזרות שמושכות את עיניו.

רווה מגדיר את עצמו נגר ואמן ושני התארים הללו אכן משתקפים היטב בעבודותיו. בסטודיו שלו הקרוי נגריא, השוכן במושב בית נקופה הפסטורלי שליד ירושלים, הוא משלב היטב בין שני התחומים: הוא מעצב ויוצר, תוך שיתוף פעולה עם מעצבי פנים ואדריכלים, רהיטים פונקציונליים בהתאמה אישית כארונות אמבטיה, ארונות בגדים ומטבחים, וכן עוסק בעיצוב ובבניית תפאורות ללהקת המחול בת שבע.

התשוקה האמנותית שלו באה לידי ביטוי במיוחד ביצירת פריטי ריהוט ייחודיים שהם עבודות אמנות של ממש. שיטת העבודה שלו – שילוב של חלקי ריהוט ישנים לצד שימוש בטכנולוגיות ובחומרים עדכניים – יוצרת קולאז' מרתק של אז והיום ברהיטים שהם יצירות אמנות שימושיות.

אמן ונגר

רווה הוא בוגר קורס נגרות של משרד העבודה, שאליו פנה מתוך ידיעה ברורה שהוא הולך לעסוק בתחום. "היה ברור לי מלכתחילה שאני אעבוד במשהו יצירתי, עם הידיים", הוא אומר. שנתיים של לימודי עיצוב תעשייתי בבצלאל הספיקו לו והוא עזב בגלל הקושי שחווה שם.

"האווירה והמוטו של המוסד לא התאימו לי. לא הבנתי למה צריך ללמוד עיצוב בלחץ", הוא נזכר. לאחר השתפשפות של שלוש שנים בנגרייה, פתח ב-1997 את העסק שלו.

בחירת השם "נגריא" מצביעה אף היא על הכיוון הברור שבו החליט ללכת. "רציתי שם פשוט והחלטתי על נגריה עם טוויסט קטן". על צוות המקום, הכולל עוד ארבעה עובדים, רווה אומר: "מעלתנו העיקרית היא שאנחנו אוהבים את מה שאנחנו עושים".

שידה על רגל אחת

שילוב בין חומרים

משחק עם צבעים ואורכים

היצירה כדרך ביטוי

במשך שנים יצר רווה עבודות אמנות שונות "למגירה" במקביל לעבודות הנגרות, ורק בשלוש השנים האחרונות התחיל להציג את יצירותיו לציבור. עד כה הוצגו עבודותיו בתערוכות בגלריה הקיבוץ, בגלריית החווה בחולון, בגלריית עינגא לאמנות בפלורנטין ולאחרונה – בגלריה פרדיגמה בתערוכה הקבוצתית "מכרה זהב", שבה הוצגו עבודות שנעשו מחומרים ממוחזרים ופריטים בשימוש חוזר.

בעבודה שהציג – "שידת סורגים" – השתמש רווה בשער ברזל ישן, ששולבו בו מגירות בגדלים שונים ורגליים שנלקחו מרהיטים אחרים באופן שיצר קומפוזיציה ייחודית. "יש לי משיכה לאיסוף חפצים", הוא אומר. "אני אוהב להביא הביתה ג'אנק מהרחוב אך משתדל לא לאגור יותר מדי. חפץ או חומר מסוימים יכולים לעשות לי חשק ליצור אתם משהו ורעיון שבהתחלה הוא די מופשט יכול לבוא ממש מהחומר".

"היצירה היא דרך הביטוי המועדפת עליי", אומר רווה, שבעיקר אוהב עבודות המאתגרות אותו טכנית, אך מוסיף כי ניהול נגרייה הוא מלאכה תובענית הגורמת לכך שלא בכל יום הוא יכול לעסוק באמנות שלו. תהליך העבודה שלו כולל סקיצות הנעשות ביד והחומר האהוב עליו הוא כמובן העץ על גווניו הטבעיים: "העיבוד של העץ מחומר גלם למוצר מרתק ומרגש אותי בכל פעם מחדש. כל קורת עץ שונה מהשנייה ותהליך העיבוד חושף בכל פעם פן אחר".

תעודת זהות * שם: אמיר רווה * אזור מגורים: תל אביב * סטודיו: בית נקופה * לימודים: קורס נגרות של משרד העבודה * עיסוק: נגר ואמן * מוטו: לחבר ישן וחדש לאתר

עבודתו הראשונה ניצבת עד היום בחדר השינה שלו. מדובר בארון בגדים אשר נוצר מיד לאחר שסיים את קורס הנגרות. " עוד לא ידעתי אז שאעסוק בחיבור שבין ישן לחדש. בניתי ארון מקורות עץ ושילבתי בו דיקטים שהיו קודם לכן אריזות של חומרי גלם, וכך נוצרה צבעוניות מיוחדת שמצאה חן בעיניי", הוא נזכר.

דוגמה אחרת לעבודה בעץ היא ספסל העשוי מבלוק עץ, "שעמד הרבה זמן בגשם ובשמש". אל בלוק העץ חיבר רווה רגליים עדינות של שרפרף ישן ויצר בכך מראה ייחודי ואחר. עבודות נוספות המאפיינות את סגנונו הייחודי הן שידה המשלבת מגירות של בית דפוס ששימשו לאחסון אותיות סדר, ארון כביסה של פעם שהפך לשידה מעניינת וספרייה מארונות, דלתות ומגירות "שכבר עשו את שלהם", כדבריו.

רווה אוהב גם להשתמש בפורמייקה וחלק מעבודותיו אכן משלבות פורמייקות ישנות המעניקות צבעוניות מיוחדת לעץ. כל פריטי האמנות של רווה יחידים במינם ומצליחים להיות שימושיים בלי לאבד את זיכרון העבר האצור בחלקי הריהוט הישנים.

שילוב של עץ ומסגרת בירוק זית

חיבור מעניין בין ספסל וכוננית לאכסון

ארונות בגדלים ובצבעים שונים