מחובר למקום

אדריכלות: שרון סיטון ויעקב טנוס, "סטודיו מקומי"
שטח הדירה: 135 מ"ר

בפאתי ירושלים, בחלקה הדרומי של שכונת מבשרת, בקומה השנייה של אחד מבתי השכונה הישנים, נמצא ביתו של אדריכל שרון סיטון. מכל חלון בבית נפרשת העיר, על נופיה המוכרים כל כך, וגם בין כותלי הבית, אי אפשר לטעות בו – זהו בית ששואב מהסביבה שבה הוא ניצב.

סיטון מסביר שהבית הזה מותאם לאזור בכל היבט, מהפן הסגנוני ועד התכנון האדריכלי, ומכיוון שירושלים היא עיר שחיים בה אלה לצד אלה ערבים ויהודים ודתיים וחילונים, אי אפשר שלא לצקת משהו מהערבוביה הזאת גם לחיים בבית, לחפצים ולרהיטים.

ייצוג נאמן לסביבה

הבית, 135 מטרים רבועים גודלו, נבנה על גג של בית ישן ומוביל אליו גרם מדרגות. בעבר היה האזור מעברה, אבל כיום, מסביר סיטון, מגיעה למקום אוכלוסייה צעירה יותר. לבעלי הבית, שניהם בני 35, יש שני ילדים קטנים בני 4 ו-7 ותינוקת בדרך.

בקומה הראשונה – סלון, מטבח, חדר הילדים וחדר רחצה. בעליית הגג מוקמו חדר השינה של ההורים ופינת עבודה. שתי מרפסות רחבות ידיים ושטופות שמש מקיפות את הבית, אחת בכל מפלס, מאפשרות מבט נדיב על ירושלים.

דלת הכניסה נפתחת אל החלל המרכזי שכולל כמה פונקציות – מימין המטבח, ממול לדלת שולחן אוכל עגול ובהמשך סלון שנחתם במרפסת.

את הבית תכנן סיטון עם שותפו למשרד, יעקב טנוס. ביחד הם מנהלים את "סטודיו מקומי", משרד אדריכלים ירושלמי שחתום על תכנון מקומות בילוי מוכרים בעיר ועיצובם, בהם מסעדת מחניודה המדוברת, מועדון האומן 17, מסעדת צ'אקרה וקפה מזרחי.

בנוסף מתכננים בסטודיו גם בתים פרטיים. סיטון וטנוס, בוגרי המחלקה לאדריכלות בבצלאל, הכירו במהלך לימודיהם ומזה כשמונה שנים עובדים יחדיו. השם שבחרו לסטודיו שלהם אינו מקרי, והוא משקף את החשיבות שהם מקנים לייצוג המקום והסביבה בעבודותיהם.

מבט מהסלון לכיוון פינת האוכל והמטבח. פינת האוכל משלבת חדש וישן על רקע מטבח מודרני

עיצוב אקלקטי

טנוס: "הסגנון שבחרנו לבית הזה הוא מאוד אקלקטי, שילוב של פריטים יד שנייה עם אדריכלות מודרנית, וההחלטה הייתה שכל מה שחדש ומודרני יהיה לבן ואת הצבעוניות יתנו הפריטים המשופצים".

ברוח זו נבחר מטבח הבנוי מעץ אלון מתוך כוונה לשמור על מראה ניטרלי, עדין ולא דומיננטי. בהמשך אותו קיר הוצבה ספרייה צהובה, רהיט עץ משנות ה-60 שעמד להיזרק עם תכולת בית ששופץ רגע לפני שסיטון שם עליו את ידיו והפיח בו חיים חדשים. מקלט רדיו ישן שעבר במשפחה הוצב בתוכו והשלים את המראה.

מבט מהכניסה אל חלל המגורים. מצד ימין המטבח ומשמאל גרם המדרגות המוביל לעליית הגג

פינת האוכל כוללת שולחן ישן מעץ טיק שנקנה במכירת חיסול של גלריה בזיכרון יעקב, שופץ ונצבע לבן, ולצדו שולבו כיסאות חדשים במראה מודרני. מעל השולחן נתלתה נברשת עתיקה משוק הפשפשים בתל אביב. סיטון מספר שהיא פורקה מהסניף הראשון של בנק לאומי בתל אביב. את הנברשת מצאו השניים במהלך הסיבובים הקבועים שהם עורכים בשווקים כשהם מעצבים חללים של בתי קפה ומסעדות, ניסיון החושף אותם, לדבריהם, לחומרים חדשים ולהתנסות בעבודה עימם.

ספריית עץ צהובה משנות ה-60 יוצרת כתם צבע בוהק על רקע השקט הוויזואלי המודרני

בסלון ניצבת ספת עור ישרת קווים ומולה שתי כורסאות עץ ישנות שנמצאו ליד פח זבל ועברו שיפוץ קל. את פינת הישיבה מגדיר שטיח של אריחים ערביים ישנים. האריחים הוטבעו על רצפת הבטון המוחלק שמשמשת בכל הבית, פרט למדרגות המטפסות לעליית הגג שנבנו מאבן שיש.

"אנחנו מאוד אוהבים את החומר הזה, בטון מוחלק, והוא מאפשר שילובים יפים ומאוד מגוונים", אומר טנוס. "מרהיט ישן, שטיח או עציץ ועד מזרון שמונח עליו או מטבח". סיטון מוסיף שהבטון נעים למגע כשדורכים עליו. הקמין שנקבע במרכז הבית מצליח לחמם את כולו, מכיוון שהארובה שלו עוברת דרך חדר השינה בקומה השנייה עד לגג.

הסלון. שטיח מאריחים ערביים ישנים מגדיר את החלל וממרכז אותו

לא בית מוזיאוני

בבית כמעט שאין פריטים דקורטיביים ואלה שהוצבו בו נבחרו בקפידה – פסלים מעשה ידי בעלת הבית שהונחו בסלון, סקיצה אדריכלית שמוסגרה ונתלתה על הקיר, עששית ישנה. עם זאת, אי אפשר לטעות, זהו בית שחיים בו. הרהיטים הישנים תורמים רבות לאווירה וכך גם המדפים שנקבעו בקירות הלבנים כשהספרים והדיסקים שמונחים בהם בתפזורת מוסיפים חמימות ומשמשים ככתמי צבע.

מסדרון קצר מוביל לחדר הילדים, לחדר ממ"ד המשמש כ"חדר בלגן", לחדר רחצה ולשירותי אורחים. במקור תכננו בעלי הבית חדר ילדים אחד גדול שיחולק לשניים כשהילדים יגדלו, אבל עם השנים החליטו להותיר את המצב על כנו. "מין עיקרון אידיאולוגי ורצון שהם יגורו יחד, שיהיו להם חוויות ילדות משותפות ושלא יסתגרו כל אחד בחדרו", מסביר סיטון. לצד שתי מיטות עץ שולבו בחדרם של הבנים ארוניות מגירות גבוהות צבועות בסגול ואדום עז, שגם הן נאספו מהרחוב. "צריך לדעת ליד איזה פחים לחפש", אומר בעל הבית בחיוך.

לחדר הרחצה המוארך המשמש את הילדים נקבע קו מינימליסטי ועדין. אריחים בהירים מתוחמים בטיח וגה עם נגיעה ירקרקה. המדרגות המובילות לעליית הגג עוברות מעל שירותי האורחים והאדריכלים בחרו להדגיש אותן ולהפוך אותן למעין אלמנט פיסולי בתקרת השירותים.

חדר הרחצה ביחידת ההורים

הקומה השנייה נמוכת תקרה וחושפת גג משופע העשוי מ-OSB. ממול למדרגות הוצבה פינת עבודה, משמאלה מרפסת גדולה ומימינה חדר השינה, שמראהו כמעט נזירי. רצפת בטון, מיטת עץ לבנה נעדרת קישוטים, שתי כורסאות עץ ישנות ושידת טואלט מצופה פורמייקה. בתקרת חדר הרחצה הקטן הצמוד נקבע חלון. גולת הכותרת של החדר היא הנוף הניבט מבעד לחלון גדול מול המיטה, ונדמה ששום דבר אחר בחדר לא מנסה להתחרות בו.

פינת העבודה בעליית הגג. המעקה משקיף אל חלל המגורים

אוסף של השפעות

"אנחנו חושבים שכמו בחיים, כך גם באדריכלות, אין משהו שהוא חד-משמעי, הכל תמיד מורכב מאוסף של כל מיני דברים", אומר סיטון. "זה נכון שאפשר לתייג סגנונות, אבל פה בישראל, ובמיוחד בירושלים, אתה חייב לעשות ערבוב.

יש כאן כל כך הרבה השפעות, זאת עיר שהיא על קו התפר של תרבויות שונות ואין לי ספק שהבית הזה, כמו גם הרבה עבודות אחרות שעשינו כאן, היה נראה אחרת לגמרי היא היינו שמים אותו בתל אביב. כל מי שמתעסק באמנות בירושלים לא יכול להתעלם מהרב-גוניות שלה, אם זה במוזיקה ואם זה באדריכלות".