קיפוליישן

לאילן גריבי אף פעם לא משעמם. תנו לו חתיכת נייר, בכל גודל, והוא מיד הופך אותה ליצירת אמנות. באופן לא מפתיע גם כרטיס הביקור שלו הוא יצירת אוריגמי קטנה, אחד מכמה דגמים שהוא עיצב.

גריבי, 46, השתחרר מצה"ל לפני כשנתיים בדרגת סגן אלוף לאחר שירות רב שנים בחיל המודיעין. גריבי מודה שייתכן שדווקא ישיבות המטה שבהן נכח היוו קרקע פורייה להפיכת התחביב הייחודי שלו לאמנות. "לא נעים לומר, אבל בדיונים המתארכים מצאתי את עצמי לא אחת מקפל ניירות באופן אינסטינקטיבי והופתעתי מהתוצאה. ביום הפרישה שלי מהצבא היו לי כבר 15 יצירות מקוריות והחלטתי שזה יהיה העיסוק המרכזי שלי", הוא נזכר לפתע.

מקור השם "אוריגמי" הוא בצירוף המילים היפניות "אורי" – קיפול, ו"קאמי" – פיסת נייר. קיפולי הנייר המוכרים לקהל הרחב הם בדרך כלל של בעלי חיים או של כלים שימושיים, אך מסתבר שאמנות האוריגמי רחבה הרבה יותר.

מחזוריגמי

גריבי עוסק בתחום כבר מכיתה ו', עת התוודע לספרי האוריגמי שנמכרו בארץ. "רכשתי את ארבעת הספרים היחידים שאפשר היה לרכוש כאן ולמדתי אותם בעל פה. הייתי בא לכיתה עם ניירות ומקפל בלי סוף". בשנת 1996 נסע מטעם הצבא לסינגפור, ושם, בספרייה המקומית, נתקל במדפים עצומים של ספרי אוריגמי, שחשפו אותו לעולם מופלא של סגנונות קיפול שונים.

לאחר שובו ארצה, החל גריבי להשתתף במפגשים של המרכז הישראלי לאוריגמי בהנהלת פול ג'קסון ומירי גולן ולעסוק במה שעוד יהפוך לתחום ההתמחות המרכזי שלו: קיפול תבנית החוזרת על עצמה תוך כדי שימוש בגיליון נייר אחד בלבד. טכניקה זו המכונה Tessellation זכתה בעזרת גריבי לתרגום עברי – "מחזוריגמי", מונח שמשלב את המילים מחזורי ואוריגמי ומצביע על מהות הטכניקה.

עבודות אוריגמי שנעשות בטכניקה הזאת נראות כמו אריחים בעלי דוגמה תלת-ממדית, ואפשר ליצור אותן גם בעזרת גיליונות נייר גדולים מאוד. התוצאה הסופית ייחודית ומעניינת, הן בשל משחקי האור והצל והן בשל היחס שבין האור והחומר.

עם ההכרה כי מצא את ייעודו המקצועי בחיים, החל גריבי בחיפוש בית ליצירותיו. כאיש צבא מיומן החל בהצבת יעדים, והראשון שבהם היה להציג בגלריה בתל אביב. סיור הגלריות שלו הנחיל לו בעיקר אכזבות, שכן הוא נוכח לדעת שאוריגמי טרם חלחל לתודעה כאמנות והדלתות לא נפתחו בפניו.

ואזות אוריגמי. צילום: אופיר צוקר

קיפולי האוריגמי נראים כמו אריחים בעלי דוגמה תלת-ממדית. צילום: אופיר צוקר

גריבי הופך חתיכת נייר ליצירת אומנות. צילום: אופיר צוקר

פגישה גורלית

פגישה מקרית עם גל גאון, מנהל חברת טאלנטס דיזיין, הובילה לבסוף לשיתוף פעולה פורץ דרך עבורו. "באחת הפגישות עם גל גאון, הוא לקח את אחת העבודות שלי, יצר ממנה גליל ואמר לי שאם אצליח לעשות מזה מנורה, הוא יציג אותה בגלריה שלו. האתגר היה מדהים אך מלחיץ. איך עושים מנורה? אני יודע רק לקפל נייר. אבל זה רק דרבן אותי. קניתי עמוד תאורה באיקאה ונורות לד בחנות חשמל, והצלחתי לבצע את בקשתו", הוא מספר.

ארבעה גופי תאורה של גריבי הוצגו בגלריה של גאון. אלבי צרפתי, הארט דירקטור של המותג אקווה קריאיישן ואחד ממנהליו ביקר בגלריה, התלהב מהעבודות והציע לגריבי הצעה שמעצבים רבים יכולים רק לחלום עליה – ליצור עבורו גופי תאורה שיוצגו בסלונה דל מובילה במילאנו, התערוכה היוקרתית הבינלאומית לעיצוב.

הפגישה התקיימה בנובמבר, ומועד התערוכה נקבע לאפריל. לגריבי, שלא היה מצוי ברזי לוחות הזמנים של עולם העיצוב היה נדמה שמדובר בפרק זמן מספיק, אך עד מהרה התברר לו שפרויקטים כאלה כמעט לא נעשים במסגרת זמן כזאת. התערוכות מתוכננות כשנה מראש, ופרק זמן של חמישה חודשים שווה ערך למרוץ מרתון.

גריבי התגייס למבצע ומצא את עצמו מקפל נייר ביד במשך שבע שעות, ללא כל עזרה ממכונות כמובן. בסופו של דבר הוא עמד בלוחות הזמנים, וגופי התאורה שלו, שעוצבו בעזרת המעצב אופיר צוקר והוצגו בביתן של המותג אקווה קריאיישן תחת השם "מולקולות", היו המוצרים הראשונים של החברה שלא היו פרי פיתוחה. גריבי נזרק מיד למים העמוקים של סצנת העיצוב הבינלאומית.

אחד מגופי התאורה שגריבי הציג בגלריה של גאון. צילום: אלבי צרפתי

קיפולי אוריגמי בדוגמת אננס בשילוב תאורה. צילום: אילן גריבי

אדריכל של נייר

"עבודת האוריגמי דומה מאוד לעבודת האדריכלות", אומר גריבי. "לעתים אני מקפל, פותח את הנייר, משרטט אותו ואחר כך חוזר לקיפול". לכל דגם יש נייר המתאים רק לו, וכיום יש ברשותו כ-200 דגמים מקוריים שפיתח. אין לו סטודיו והוא עובד בסלון ביתו, ותוך כדי שמירה על לוח זמנים קפדני. "אין באוריגמי שום דבר תרפויטי", הוא ממהר להבהיר. "מדובר בפעולה מונוטונית שיכולה גם לשגע את השכל, אבל אני עושה את זה תוך כדי האזנה למוזיקה ובשבילי מדובר באתגר".

בינתיים הספיק גריבי להציג בשתי תערוכות, ולאחרונה הוצגו עבודות שלו ביריד צבע טרי, שם הציג את "פלמס", סדרת אגרטלי אוריגמי מבטון שנוצרו אף הם בשיתוף פעולה עם אופיר צוקר. גריבי נמצא כל הזמן בחיפוש אחר אתגרים חדשים: "אני רוצה לעבוד עם חומרים אחרים, מתכות למשל, לעסוק בריהוט ואפילו לקפל לפיסול עירוני".

לדבריו, עולם האוריגמי נמצא בחיפוש מתמיד אחר דגמים מורכבים. "הכל הולך לכיוון מאוד מתמטי ומדעי, ודווקא בארץ עדיין רואים באמנות הזאת סוג של שעשוע", הוא מבקר את תפיסת האוריגמי הרווחת כאן. גריבי עצמו מחפש כרגע "מישהו שייקח אותי ויעזור לי להשלים את המוצרים", ובין עבודה לעבודה הוא שוקד על כתיבת ספר חדש על אמנות האוריגמי, כותב ביקורות על סוגי נייר שונים למגזיני אוריגמי בבריטניה ובארצות הברית ומלמד חשיבה יצירתית באמצעות אוריגמי בתכנית ההעשרה של הטכנודע, מרכז מדעי לילדים.

"ההשראה לדגמים באה מהצד המתמטי של המוח", הוא אומר ."מדובר בתהליך של ניסוי ותעייה. אני מתחיל ולא יודע איך זה ייראה בסוף וכל הזמן מנסה להמציא את עצמי מחדש".

לאתר של אילן גריבי

ללא כותרת. צילום: שפי בלייר