סיפור אהבה
ראיון אישי עם הזמר בן ארצי לרגל צאתו של הדיסק החדש "קרוסלה"
בן ארצי, 30, כותב ומנגן על פסנתר מגיל שמונה, אז גם צפינו בו לראשונה כילד קטן ומתוק כשצילם קליפ עם אביו האגדי שלמה ארצי, שחשף אותו לאומה שלמה. מאז הוא הספיק להתבגר, להוציא דיסק ראשון ומצליח, להפוך לאליל הבנות ולשקוע בשתיקה ממושכת. כעת הוא חוזר ונחשף באלבומו החדש קרוסלה, העוסק – איך לא – באהבה על גווניה השונים.
אז מתי ואיך הכל התחיל?
"בגיל שמונה הנשמה שלי התחילה להראות שיש לה צורך לבטא את עצמה דרך המוזיקה. הדחף לתרגם את החיים לשיר הוא הכי טבעי בעולם. במשך השנים ניגנתי, כתבתי ולמדתי מוזיקה בכל מיני מסגרות. בגיל 21 זה יצא מגבולות החדר שלי והפך לאלבום. זו הייתה פריצה חזקה ואינטנסיבית שהפכה אותי למעין אליל נוער. את הדיסק השני הוצאתי בגיל 24, אך הוא לא הצליח מבחינה מסחרית. שלוש שנים לאחר מכן הקלטתי דיסק נוסף שגנזתי, ועכשיו הוצאתי את קרוסלה. במשך כל הזמן הזה ניגנתי והייתי שותף בעיבודים ובדיסקים של זמרים אחרים".
מה עשתה לך ההצלחה בגיל צעיר?
"זה היה טרום תקופת הסלבס המפותחת של היום, ואני לא הייתי מחובר לעולם הזוהר. הופעתי על השער של מעריב לנוער וחיכו לי מעריצות מתחת לבית. רוב הזמן לא ידעתי איך להתמודד עם זה. זו הייתה אנטיתזה לתפיסה שלי את עצמי. נהניתי מכך שנחשפים ליצירה שלי ומעצם העובדה שהשירים שלי נגעו בכל כך הרבה אנשים".
שמו של הדיסק הראשון הוא "חיים משל עצמי". השם מסמל משהו עבורך?
"זו לא הייתה הצהרה מכוונת. אני מבין את האסוציאציות שזה מעורר בשל הרקע המשפחתי שלי, אבל זה בא ממקום של תמימות. זה משפט מתוך שיר אהבה. אני לא באמת מחפש חיים משל עצמי כי אני מרגיש שכבר מצאתי אותם".
איך הגבת לכישלון האלבום השני?
"כשהאלבום השני יצא הייתי עסוק באהבה גדולה בחיי. כנראה שמאוד חיכיתי לה ולכן זה הסיח את דעתי מהתמודדות עם חוסר ההצלחה של האלבום. אני חושב שזה היה בסך הכל שיעור נהדר. האגו והביטחון העצמי שלי קצת נפגעו, אבל לקחתי את זה למקום של גדילה והעצמה".
לפי המילים בשירים שלך נראה שאהבה נכזבת מהווה קרקע פורייה לכתיבת השירים שלך…
"נראה לי שזה נכון. אני כותב שירים מהמקום השבור והקשה, ממקום שרוצה לצעוק את עצמו. שמחה אינה מהווה עבורי דחף לשבת על הפסנתר ולכתוב. גם כשהתחלתי ליצור כילד זה בא ממקום של שונות. אני חושב שצריך להיות אדם שלם ושמח בחלקו, אבל הבאסה תמיד תהיה כי הקיום הוא גם שמח וגם עצוב. היום אני הרבה יותר אוהב את עצמי מבעבר".
אתה כותב הרבה על אהבה. מה מצב חיי האהבה שלך?
"המפגש המשמעותי עם בחורה טרם קרה. עדיין לא פגשתי את ה-בחורה של חיי. אני מאוד מחכה לזה. אני מצפה לאהבה, אבל שמח שזה עדיין לפניי".
גדלת עם משפחה מאוד מפורסמת שכל אחד בה הוא אישיות בפני עצמו. איך מתמודדים עם זה?
"ההתמודדות היא בעיקר מול אבא שלי. אני בן של אדם מאוד מוכר ומצליח ובחרתי ללכת לפי נטיית לבי לאותו תחום, שבו אני מנסה לבטא את האינדיבידואליות שלי. אני מעריץ את אבא שלי כזמר, אבל במערכת היחסים שלנו הוא קודם כל אבא".
יש אלמנטים של ביקורת ביחסים ביניכם?
"כן. אבא שלי נותן עצות בהכל, לא רק במוזיקה. עם השנים אני לומד לשים גבולות ולהחליט למה אני רוצה להקשיב ולמה לא. זו זכות לשמוע את הדעות שלו, למרות שלפעמים אני רוצה לטעות וללמוד את הלקחים בעצמי".
תמונה: ויקיפדיה
ועם אחותך, שירי ארצי, יש אלמנט של תחרות מי מצליח יותר?
"ממש לא. אנחנו לא מתעסקים בזה. השאיפות שלנו הן להרגיש שאנחנו מגשימים את עצמנו, שאנחנו יצירתיים. שנינו לא רוצים להיות מפורסמים, אלא להביא את עצמנו לידי ביטוי. גם אני וגם אחותי, שהיא מלאת חוכמה ורגישות, לא מחפשים שער בפנאי פלוס.
המהות שלי היא עשייה. ביני לבין אחותי אין תחרות, רק פרגון. אנחנו מאוד אוהבים זה את זו".
מעבר לכתיבת החומרים שלך, יצרת ועיבדת חומרים גם לאמנים אחרים כמו מירי מסיקה, נורית גלרון ואבא שלך. למה אתה מתחבר יותר?
"נראה לי שהדבר הכי חזק הוא לכתוב שירים ולשיר אותם, אבל שיתוף פעולה עם אמנים אחרים הוא כיף מסוג אחר. אתה נכנס לעולם התוכן המוזיקלי של מישהו אחר והעבודה היא יותר משוחררת. כשמדובר בשירים שלי אני קצת חסר ביטחון. עבודה משותפת היא מאוד מפרה. אמנים פונים אליי כדי שאכתוב להם שירים ואני עושה את זה בשמחה. זה מחמיא וכיף, אבל הכי מרגש אותי ליצור עבור עצמי".
מה הציפיות שלך מהדיסק החדש?
"מכיוון שלא שרתי כבר הרבה שנים, אני מקווה להתחיל עכשיו מחדש. אני לא מצפה שהאלבום יהיה רב מכר. אני מקווה שיהיו השמעות ברדיו והופעות ושלא יתעלמו ממנו. אני עוד לא כובש את העולם, אבל אני עסוק בחזרה לעולם הזה".
הרבה אמנים ישראלים מנסים את מזלם בחו"ל. יש לך שאיפות כאלה?
"אין לי חלומות כאלה, ואני גם ממש גרוע באנגלית. החלומות שלי הרבה יותר מקומיים. פה זה המקום שלי ואני עדיין בתחילת הדרך".
למה אתה שואף?
"קודם כל להתאהב בגדול. מעבר לכך – להופיע בצוותא. קיסריה זה עדיין לא במידות שלי. אם יגיעו 4,000 איש להופעה אני פשוט אתחבא".
מתוך: מגזין COSMOPOLITAN
לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה