בלילה השלג שחור

זירת הפשע הספרותית שוקקת רוצחים וחוקרים מסקנדינביה, וגופות המתגלות ביערות מושלגים בצפון אירופה. לרגל צאת הסרט "נערה עם קעקוע דרקון" יצאה שירה חפר לבדוק מאין באות העלילות האפלות למדינות הצפוניות

88 שיתופים | 132 צפיות

בשנים האחרונות הקורא הישראלי נתקל לעתים תכופות יותר ויותר בספרות מתח מסקנדינביה. הטרנד אינו ייחודי לישראל: ספריהם של הנינג מנקל וסטיג לרסון משוודיה, יו נסבו וקארין פוסום מנורווגיה, פטר הוג מדנמרק וארנַלדוּר אינדרידָסון מאיסלנד נמכרים במיליוני עותקים ברחבי העולם, ואף מעובדים לקולנוע ולטלוויזיה. "נערה עם קעקוע דרקון" של לרסון אף זוכה עכשיו לעיבוד קולנועי שני. מה מאפיין את הספרות הזאת ומאיפה היא צומחת? מדוע היא ענפה כל כך בארצות הללו? השאלות האלה מפנות אותי היישר אל ההיסטוריה הפרטית שלי.

רצון האל הוא מה שאנחנו אומרים

זיכרון אישי: באפלת הבוקר, מתוך שכונת קוטג'ים דו-משפחתיים בנויים מעץ ומכוסים בשלג, אני יוצאת אל שביל המוליך אל תוך היער הסמוך. השביל צר, אפוף עצי אורן, אדר וליבנה, והשלג חורק מתחת למגפיים. שקט מסביב. כעבור קילומטר השביל יוצא מהיער ונפתח אל חצר בית הספר היסודי: רחבה גדולה שאינה מוקפת גדר, קפואה ולבנה. מבעד לערפל נשקפים בעברה האחר כמה מבנים קטנים, רבועים ואפורים, המשמשים את כיתות א' עד ו', אחת בכל שכבה. אני בכיתה ד'.

התמונה הזאת יכלה בנקל להופיע באחד מרבי המכר הסקנדינביים. דם על שלג לבן או זעקה חדה ביער שומם הם כנראה חוויה מסמרת שיער. הנופים הבתוליים שבה חיים תושבי סקנדינביה (שוודיה, נורווגיה ודנמרק) הם בלי ספק תפאורה מתאימה למעשי רצח ספרותיים אכזריים. במהלך חודשי החורף הטמפרטורה צונחת מתחת לאפס ונשארת שם במשך חודשים ארוכים. האביב והסתיו עתירי גשמים, השמים לרוב אפורים, וכל קרן שמש היא כמעט בבחינת התגלות אלוהית. לכך מצטרפת הגיאוגרפיה – יערות עד, נהרות ואגמים, שדות, הרים ומרחבים ריקים מעקבות אדם.

את מרבית זמנם התושבים מבלים בתוך הבתים, ואך טבעי הוא שבקרב אוכלוסייה ששיעור האוריינות שלה הוא מהגבוהים בעולם הקריאה ממלאת, כבר מהגיל הרך, תפקיד מרכזי, אם כדי להעביר את הזמן ואם כדי להפיג את הבדידות. מילדותי זכור לי כמה אהבנו לקרוא את ספרי "המוּמינים" של טובֵה ינסון הפינית, בת למשפחה דוברת שוודית, ועל הרפתקאותיה של פּיפּי לוֹנגסטרוּמְפַּה (בילבי בת גרב, או בילבי גרב-ברך בעברית) של אסטריד לינדגרן השוודית, לצד סדרת "אלפרד היצ'קוק ושלושת הבלשים" של האמריקאי רוברט ארתור, שהיתה פופולרית מאוד, והמון חוברות קומיקס מתורגמות של דמויות דיסני כמו דונלד דאק, מיקי מאוס וחבריהם. מדי שבוע היו ההורים מנצלים את להיטותנו לקבל גיליון חדש של גיבורינו המצוירים כדי לסחוט מאיתנו התנהגות טובה.

נערה עם קעקוע דרקון
הסרט "נערה עם קעקוע דרקון" הוא עיבוד אמריקאי לספר הראשון מטרילוגיית "מילניום" של סטיג לרסון, שיותר מ-50 מיליון עותקים שלו נמכרו ברחבי העולם (זה העיבוד השני של הספר לקולנוע, אחרי הסרט בבימויו של נילס ארדן אופלב שיצא בשנת 2009).
במאי: דייוויד פינצ'ר, תסריט: סטיבן זייליאן, בכיכובם של דניאל קרייג, רוני מארה, כריסטופר פלאמר, סטלן סקארסגארד.
* רוצים לקבל כרטיסים לסרט? מנויי מגזין "מסע אחר" שיירשמו כאן יוכלו לקבל כרטיסים זוגיים לסרט "נערה עם קעקוע דרקון". המבצע עד גמר המלאי. ט.ל.ח

אמנם ממגוון הספרים הסקנדינביים מעדיפות הוצאות הספרים בארץ ובעולם לתרגם ולהוציא לאור דווקא מותחנים, שהם בעלי פוטנציאל להיות רבי מכר, אבל בחברות חובבות הקריאה האלה צמחו סופרים בכל מיני סוגות, מהם סופרים חשובים ביותר.

בספרות הזאת אפשר לזהות כמה תכונות אופייניות לתרבות הנורדית (מושג הכולל מלבד ארצות סקנדינביה גם את פינלנד ואיסלנד), הבאות לידי ביטוי גם באמנויות אחרות: רצינות, המשתקפת למשל בסימפוניות של יאן סיבליוס הפיני; נוכחות מתמדת של הטבע החי, שאפשר לשמוע במוזיקה של אדוורד גריג הנורווגי; ישירות קודרת כמו זאת הנראית בסרטים של תנועת דוֹגְמָה 95 הדנית, שדגלה ביצירת קולנוע "נקי", חף מאפקטים טכנולוגיים, ובשתיקות הטעונות בסרטיו של אינגמר ברגמן השוודי, וגם בדידות אקזיסטנציאליסטית, כמו זו בציור "הצעקה" של אדוורד מונק הנורווגי.

כדי להעמיק ולהבין את הנפש הסקנדינבית יש להוסיף שבמשך מאות שנים שלטה שם הפרוטסטנטיות הלותרנית – זרם נוצרי התולה את גאולתו של האדם אך ורק באמונתו ובחסד האל, ושאפילו אינו מכיר במוסד הווידוי, שיש בו כדי לרכך את רגשות האשמה. הזרם הפרוטסטנטי המרכזי במדינות האלה, הפּייֵטיזם (Pietism), הכתיב מסירות קיצונית לדת והקפדה חמורה על התנהגותו של הפרט. "אם תמות פתאום ויצאת מהכנסייה בלי שקיבלת את רצון האל – ורצון האל הוא מה שאנחנו אומרים – תלך ישר לגיהינום ותישרף לנצח נצחים", אמרו מחנכיו של הסופר הנורווגי שֶל אסקילדסן, 82, כפי שסיפר לי בריאיון ביריד הספרות בבואנוס איירס שהתקיים השנה. "ובזה האמנתי. במשך עשרות שנים אחר כך היו לי סיוטים", הוסיף.


האביב והסתיו בסקנדינביה עתירי גשמים, השמים לרוב אפורים, וכל קרן שמש היא כמעט בבחינת התגלות אלוהית. צילום: אימג'בנק / Gettyimages

הבלש הוא אנושי

זיכרון אישי: אחד הילדים משתיק אותנו, המורה מגיע, לעמוד. שמונה בבוקר, בחוץ עוד חשוך ויורד שלג כבד. בכיתה מואר וחמים. אנחנו נעמדים ליד שולחנות היחיד ושותקים. בוקר טוב, כיתה. בוקר טוב לארס-אריק גוסטבסון. אפשר לשבת. כל אחד מרים את לוח השולחן המכסה מגירה ומוציא ממנה את הספרים של השיעור. איש אינו מוציא הגה. השיעור מתחיל.

ציות להורים, למורים, לקהילה, ואולי יותר מכל לתנאי הטבע המאתגרים, הוליד חברה שראתה חריגות בעין עקומה. האדיקות הדתית, שמטבעה דורשת משמעת חמורה, לא היססה להעניש את מי שהעז להתבלט, לטוב ולרע. ברבות הימים הלכה הכנסייה ואיבדה מכוחה, כמו בשאר חלקי העולם המערבי, אך סממניה של התפיסה הדתית המחמירה עדיין ניכרים ולא ייעלמו במהירות.

איפוק רגשי, קונפורמיזם ופרגמטיות, חסכנות ויעילות הם מאפיינים מובהקים באופי הסקנדינבי. סופרים כגון יוהאן אוגוסט סטרינדברג השוודי וקנוט המסון הנורווגי והמחזאי הנריק איבסן, גם הוא מנורווגיה, תרגמו את הלכי הנפש האלה לכתיבה עמוקה ויבשה, מטפיזית, לקונית ועוצמתית. בשנים האחרונות יכלו קוראי העברית להיחשף לאסתטיקה הזאת בספריהם של פר פטרסון ("יוצאים לגנוב סוסים", תרגמה: דנה כספי, הוצאת כתר, 2007) ושל הלדור לקסנס ("פעמון איסלנד", תרגמה מאנגלית: אביבה ברושי, שוקן, 2009).

ספרות המתח – תעלומה-חקירה-פתרון – היוצאת מסקנדינביה מתאפיינת, בהתאם לאסתטיקה הנורדית, בסגנון פשוט, ריאליסטי, אמין, חסר קישוטי לשון ומטפורות. כמעט מפתה לומר "איקאה". הביטוי הבולט ביותר לכך הוא אולי בדמותו של הבלש: הוא אנושי, יש לו חולשות כגון אלכוהוליזם וקושי ביצירת קשרים אישיים, והוא חווה תסכול, חרטה וכאב מחיי היום-יום. לא הרואיות ולא אקשן סנסציוני מאפיינים את עבודתו. להפך, כבן תמותה הוא עובד קשה, בשיטתיות, לאורך זמן ולכן בנחישות, הוא בדרך כלל קודר משהו, והוא גם מועד לִטעות. החוקר הסקנדינבי נדרש לסבלנות אין קץ, וגם אם הוא פותר את התעלומה ומגלה מי האיש הרע, לא תמיד הסוף מלווה בתחושה של צדק פואטי בסגנון הוליווד.

וַאל מקדרמיד הסקוטית, הכותבת ספרי מתח שרבים מהם היו לרבי מכר, אמרה בסרט של הבי.בי.סי על רומן המתח הנורדי כי אנושיותו של הגיבור, האמינות שהוא משדר ויכולתנו להזדהות עמו בנקל, הן שעושות את הספרים הללו אהובים כל כך. נראה שסופרי המתח מארצות הקור השכילו לנצל את המוסכמות הספרותיות ואת המאפיינים של אזורם כדי ליצור את האפקט ה"נוארי", האפל, ובהיקף מסחרי המגיע למלוא עוצמתו דווקא אצל הקורא הזר, הקורא את העלילה המותחת על הרקע הנורדי, הנתפס כאקזוטי.


מתוך הסרט "נערה עם קעקוע דרקון". אנושיותם של הגיבורים בספרי המתח הסקנדינביים, האמינות שהם משדרים ויכולתנו להזדהות עמם בנקל, הן שעושות את הספרים הללו אהובים כל כך. צילום: Merrick Morton

החדרת תכנים פוליטיים וביקורתיים

אך ז'אנר ספרות המתח לא התפתח בארצות סקנדינביה בגלל סיבות מסחריות. ההפך הוא הנכון. הראשונים שביססו סגנון שאת ממשיכיו אנו צורכים היום היו השוודים מאי שובאל ופר ואהלו. בשנים 1975-1965 פרסמו שני הסופרים, שלימים התחתנו זה עם זה, את סדרת הבלש מרטין בק, שספריה נכתבו בסגנון שונה משל סופרי הז'אנר שקדמו להם. אם בתקופות מוקדמות יותר העניין העיקרי, אם לא היחיד, במותחן הבלשי היה לפתור תעלומה (חִשבו על שרלוק הולמס של ארתור קונן דויל או על הרקול פוארו של אגתה כריסטי – שניהם סופרים אנגלים), הרי שזוג הסופרים השתמש בפורמט ספרי המתח כדי להכניס אליו תכנים אחרים – פוליטיים וביקורתיים.

ואהלו ושובאל היו מאוכזבים מהמימוש המעשי של הסוציאל-דמוקרטיה במדינתם, שחלמה להיות נאורה ואידילית, וסברו שזו הותירה את החלשים, את העניים ואת אנשי השוליים מאחור. באמצעות תיאור מציאותי ומפורט של מחלק הפשע הלאומי בשוודיה ותיאור מחשבותיו ומעשיו של גיבורם מרטין בק, החדירו השניים את השקפותיהם המרקסיסטיות בעד הגינות, שוויון וסובלנות, ונגד הקפיטליזם.

כדאי לקרוא
ספרי מתח נורדיים מומלצים
* שוודיה: "רוזאנה", מאי שובאל ופר ואהלו, תרגמה: רות שפירא, הוצאת כתר, 2012
* נורווגיה: "נמסיס", יו נסבו, תרגמה: דנה כספי, הוצאת בבל, 2011
* איסלנד: "קללת הדורות", ארנלדוּר אינדרידאסון, תרגמה מאנגלית: שלומית כנען, הוצאת כתר, 2008
* דנמרק: "חוש השלג של העלמה סמילה", פטר הוג, תרגמה: דנה כספי, הוצאת שוקן, 1997

הסופר הנינג מנקל כתב במבוא לתרגום לאנגלית של "רוזֵאנה", הראשון בסדרת מרטין בק, שלשני הסופרים היתה מטרה קיצונית בכתיבתם: הם ביקשו להשתמש בז'אנר המתח כדי להציב מראה מול החברה. "מטרתם מעולם לא היתה לכתוב סיפורי מתח כצורה של בידור", כותב מנקל. "אני סבור שכל מי שכותב על פשע כדי לשקף את החברה הושפע מהם באופן כלשהו".

מנקל עצמו, עם סדרת הבלש קורט ואלנדר שלו ("הכלבים בריגה", תרגמה: רות שפירא, כנרת, זמורה-ביתן, 2010), הוא ממשיכם המובהק של ואהלו ושובאל. גם כאן מתואר חוקר המשטרה בלשון ריאליסטית ואמינה. הוא דיכאוני ואלכוהוליסט, אינו חף מבעיות אישיות, ולעתים קרובות הוא מתוסכל מהכל עד כדי כך שהוא תוהה מה הוא עושה בכלל כאיש משטרה.

כל אלה נתנו ביטוי לאירועים חוץ-ספרותיים. בשנת 1986 נרצח ראש הממשלה של שוודיה באמצע הרחוב כשהיה בדרכו הביתה עם אשתו מהקולנוע. הרצח לא פוענח עד היום. השאלה "איפה היית כשנרצח אולוף פלמה?" בשביל השוודים היא שאלה שמשקלה דומה ל"איפה היית כשנרצח יצחק רבין" או "איפה היית כשנפלו התאומים": סוף עידן התמימות. פשעים שעד כה חשבנו שקורים רק בחוץ קורים גם בבית.

עוד נקודת שבר היתה בשנת 1995, כששוודיה הצטרפה לאיחוד האירופי ונאלצה לפתוח את שעריה לגלים של מהגרים, צעד שהפר את האיזון בחברה שעד אז היתה כמעט הומוגנית. תחושת הביטחון של התושבים התערערה ונוצרו מתחים. "שמתי לב שבעיית הגזענות ושנאת הזרים בשוודיה גוברת בקצב מהיר, ורציתי לכתוב על כך", אמר מנקל בריאיון לבי.בי.סי באותו סרט שצוין לעיל.

התופעה הזאת אינה ייחודית לשוודיה. גם במדינות סקנדינביה האחרות יש לא מעט סופרים שמשתמשים בז'אנר המתח כדי לחשוף את הרעות החולות ואת הסטיות המסתתרות תחת המעטה השליו והאידילי של חברתם. קארין פוסום ("אל תביט לאחור", תרגמה: ציפי אלנבוגן-ריינשטיין, הוצאת ינשוף, 2007) מתמקדת בכפרים פרובינציאליים בנורווגיה כדי להפנות זרקור לתופעות של צרות מוחין ושנאת זרים; פטר הוג ("חוש השלג של העלמה סמילה", תרגמה: דנה כספי, הוצאת שוקן, 1997) מבקר את יחסה המתנכר של החברה הדנית אל פרטיה; סטיג לרסון השוודי, מחבר טרילוגיית "מילניום", שהיה אקטיביסט שמאלני רב-פעלים ועיתונאי חוקר, עסק בנושאים כגון ניאו-נאציזם, שנאת נשים, שחיתות ורשע טהור.


"אנחנו נשכבים על הגב, מזיזים את ארבע הגפיים מעלה ומטה וקמים נרגשים. יצרנו מלאכים". צילום: אימג'בנק / Gettyimages

נאיביות או הדחקה

זיכרון אישי: לבושה מעיל עבה, מגפיים חמים, כפפות וכובע פרווה לבן עם שני פונפונים שקושרים מתחת לסנטר, אני יוצאת עם חברים אל השלג. אנחנו נשכבים על הגב, מזיזים את ארבע הגפיים מעלה ומטה וקמים נרגשים. יצרנו מלאכים.

החברה הסקנדינבית, שחיה במדינות רווחה שעוטפות את האזרחים בביטחון כלכלי מיום היוולדם ועד יום מותם, משוכנעת – והיא הצליחה לשכנע בזאת גם את העולם – שהיא חברה הוגנת ושוויונית. ילדים מחוסרי דאגות בונים בתים מעוגיות חומות וסוכר לבן בחג המולד, ילדות זהובות שיער מזמרות בגלימות לבנות ונרות בידיהן לכבוד סנטה לוסיה, הקדושה המעונה פטרונית העיוורים, יין הגלוג החמים המעלה ניחוחות ציפורן ותבלינים אחרים ומאדים את לחיי המבוגרים – אלה תמונות מהמציאות של הסקנדינבי הנאיבי.

יש שיקראו לנאיביות הסקנדינבית הדחקה. הסקנדינבים זועזעו קשות כאשר ב-22 ביולי 2011 טבח אנדרס ברינג ברייוויק, "ילד טוב נורווגיה", בעשרות בני נוער ששהו במחנה קיץ באי אוּטוֹיה (Utøya) שבאגם טיירי (Tyrifjorden), כמה שעות אחרי שפוצץ מכונית תופת ליד בניין הממשלה באוסלו והרג של שמונה בני אדם. טעמיו של הרוצח המאוד אמיתי הזה היו שנאת זרים, לאומנות ופנטיות דתית.

בשנים האחרונות חודרים אל רומן המתח הסקנדינבי יותר מרכיבים של סרטי מתח ופעולה הוליוודיים, כמו בספרים של יו נסבו ואחרים, הממלאים את ספריהם ברוצחים סדרתיים ובתיאורים שאפשר בנקל לתרגמם לבידור מסחרי. בד בבד, הוצאות הספרים גילו שכתיבה מקצוענית בשילוב נופים נורדיים אקזוטיים היא נוסחה שמצליחה לעורר בקוראים זרים תחושה שלפניהם ספרות איכותית, ואפשר לסמוך עליהן שלא יחמיצו הזדמנות לגרוף הון.

"בנורווגיה יש לנו היום מספר גדול מאוד של סופרים שכותבים מתוך מטרה לבדר", אומר דאג סולסטד ("רומן 11, ספר 18", לא תורגם לעברית), מהסופרים החשובים בנורווגיה של היום אם לא החשוב שבהם, ואחד משלושת המועמדים הנצחיים מהמדינה לפרס נובל, לצד אסקילדסן ופטרסון. "אני באופן אישי לא מנסה לבדר וזה לא מעניין אותי. הספרים שאני קורא, שעיצבו אותי ושהפכו אותי לסופר, לא נכתבו במטרה כזאת. עד כמה אני מבדר את הקהל שלי – זו לא שאלה שמעניינת אותי".

"אוכלוסיית סקנדינביה מדורגת בין הראשונות בעולם במספר הספרים שאדם קונה בשנה – ומדובר בכמה עשרות. רומן המתח הוא אחד מהז'אנרים הרבים שהם קוראים", אומר גייר ברדאל, העורך הראשי של הוצאת אוקטובר הנורווגית. על רקע השעות הרבות בין הקירות המחוממים, האופי המופנם והנטייה לאיפוק, ולצד הביטחון הכלכלי, ומה שבסופו של דבר הוא מקום שאין בו הרבה אקשן, רומן המתח הוא עוד צורה להקפיץ את הדופק.

שירה חפר היא בעלת תואר שני בתרגום וחקר התרגום. מתרגמת משוודית, נורווגית, דנית, אנגלית, צרפתית, ספרדית ופינית. עד גיל 19 גדלה בחמש ארצות. תרגמה בין השאר את פטר אדולפסן (דנמרק) ואת ז'אן אשנוז (צרפת). חיה בתל אביב