בקול רם

קרולינה, (קרן אברץ בשמה האמיתי), היא הזמרת האהובה עליי, אבל לא יצא לנו אף פעם להופיע יחד. די מפתיע בהתחשב בכך שאירוח בהופעות הוא האמצעי הכי שכיח שלנו, האמנים, למשוך קהל. ולא שלא רציתי. לפני כשנה וחצי היינו אמורות להופיע יחד ביום האישה. למה בכלל צריך יום לאישה זה נושא לכתבה אחרת. יום לפני ההופעה נפגשנו לחזרה. קרולינה הגיעה במלוא הדרה לפגוש את ההרכב שלי, ואני הגעתי עם חום גבוה ובלי קול. רק מוסר העבודה שלי והדחקה רצינית גרמו לכך שהתעקשתי שהכל יהיה בסדר. לא נתתי למבט המודאג של קרולינה להדאיג אותי. מלמלתי משהו על זה שתה זה לחלשים. למחרת כבר הייתי בחדר מיון עם שפעת חזירים וההופעה ההיא מעולם לא התקיימה.

כששאלו אותי איזו אמנית הייתי רוצה לראיין, השם הראשון שקפץ לי לראש היה קרולינה. היא זמרת ייחודית שהולכת עם האמנות שלה עד הסוף, היא לא מפסיקה להפתיע ולרגש אותי ויש לה יכולת לקחת כל שיר ולעשות בו כשלה. היא כמעט כל מה שהייתי רוצה שיגידו עליי כזמרת.

בשנה האחרונה היא הקליטה בלוס אנג'לס כמה שירים עם מפיק ההיפ הופ סול אדריאן יאנג, אחד המובילים בתחומו, שעבד עם אמנים כמו סנופ דוג ואריקה באדו. ב־2016 היא כבר מתכננת להקליט איתו אלבום.

איך נוצר החיבור עם מפיק בסדר גודל כזה?

"מישהו גרר אותו להופעה של קותי שהשתתפתי בה. בועז, המנהל שלי, סיפר שאחר כך אדריאן אמר עליי 'היא כל כך מטורפת, חלמתי עליה בלילה'. אחרי כמה ימים כבר היינו בשיחת סקייפ. אני זוכרת את הרגע הזה. אמרתי לעצמי 'אם את יוזמת כזה מהלך, קחי בחשבון שהוא יכול להתגשם'. ואז הוא פשוט שאל אותי 'את יכולה להגיע ללוס אנג'לס בתוך שבועיים?' ועניתי 'כן'. כאילו, מה? לא להגיד כן?".

בטח להגיד כן. אין תשובה אחרת.

"טסתי לאל.איי לשבוע. שאלתי מה נספיק לעשות בארבעה ימי עבודה נטו והוא ענה לי 'ארבעה שירים'. עניתי שלפעמים לוקח לי גם שנתיים לסיים שיר, ושזה נראה לי בלתי אפשרי, והוא אמר בשיא הביטחון 'איתך זה אפשרי'. וזה מה שהיה. אחרי ארבעה חודשים נסעתי שוב לשבוע וזה היה עוד יותר מטורף כי יצא לי להופיע עם בילאל, זמר שאני מעריצה 20 שנה ועם לטישיה סדייר מלהקת סטריאולאב. באמצע ההופעה התפרץ לבמה קנדריק לאמאר, אחד מזמרי ההיפ הופ המצליחים בעולם כרגע. ואני רק חשבתי לעצמי שמזל שיש לי משפחה בארץ, כי כל זה יכול היה לסנוור אותי".

יש לך ילד בן שנתיים, מאור, איך היה לנסוע בלעדיו? בתור אימא לתינוק בן עשרה חודשים קשה לי אפילו לדמיין לנסוע בלעדיו בשלב הזה.

"היה קשה. טסתי בלי התינוק ובלי בן הזוג שלי. בפעם הבאה לא אסכים לעשות זאת בלעדיו. 50 אחוז מהזמן הייתי מדוכאת שהוא לא נמצא איתי. היה לי קשה לשחרר".

עכשיו כשאת אימא, איזו מין זמרת את?

"אחרי הלידה הרגשתי כבויה, שסגרתי את הערוץ של היצירה. המשכתי להופיע, אבל בכל פעם שהתחלתי לכתוב הרגשתי שאין לי אנרגיות לזה ומיד גנזתי את זה. פה, בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן, חזרתי לכתוב. אני חושבת שזה שאני אימא נתן לי את האומץ לעשות את זה".

פלייליסט

לאחרונה האשימה מאיה בוסקילה את תחנת גלגלצ שהיא מפלה נשים לרעה. שהיא ממדרת זמרות ולא מכניסה אותן לפלייליסט שלה. מה את חושבת על זה?

"בדרך כלל הם מפרגנים לי, ואני קצת מפחדת לדבר כי אני לא רוצה שזה יתנקם בי. אני חצויה מאוד כשזה מגיע אליהם. מצד אחד, אני שמה לב לחיפוש שלהם אחרי איכויות ודברים שישנו פה את תרבות המוזיקה ואני שמה לב לזה שעכשיו מתרחש שם שינוי. מצד שני, מה זה הטרור הזה? את זה אני אשמיע, את זה לא. אותך נשמיע בלילה, אותך בבוקר, אותך לא נשמיע בחיים. אנחנו אנשים עם נשמות שיוצרים ועובדים על שיר איזה שלוש שנים, והם מגיעים לישיבת פלייליסט ובשעתיים חורצים גורלות. תעשו תוכניות שלמות של מוזיקה, תפנו מקום. בשביל להחליט הם משמיעים כל שיר פעם־פעמיים במקרה הטוב. תפס אותך? לא? לא נורא נעבור לדבר הבא. זאת קרולינה לא במיטבה. והנה, 'Feel Alive' שהוצאתי עם אדריאן יאנג לא נכנס, אבל אני לא בטוחה שזה קשור ספציפית לנשים".

גם השיר שהוצאתי עכשיו, "ציפור שיר", לא נכנס לפלייליסט של גלגלצ. כשאני מסתכלת על הרשימה של השירים שכן נכנסו יש רוב גברי מוחלט ובאמת הרבה זמרות מובילות שהוציאו שירים חדשים בתקופה האחרונה לא נמצאות שם. אני כן מרגישה שיש מקום לשאול שאלות. אבל אני גם מזכירה לעצמי שזאת בסך הכל תחנה אחת ושיש לה את הזכות לקבל החלטות. קל לשחק את המשחק וכשלא רוצים לשתף אותך לבכות שבעצם זה לא פייר. מה שיותר מפריע לי בסיפור הוא ששאר התחנות מושפעות ממנה מאוד ומחכות לראות מי נכנס כדי לדעת אם לתת לשיר הזה צ'אנס או לא. למזלנו הכוח שלהם ירד ברגע שפייסבוק ויוטיוב נהיו כל כך משמעותיים בצריכת המוזיקה של הקהל.

 

אחריות

את חושבת שהאמנות היא רק כלי לבידור, או שיש לה תפקיד לשנות כאן משהו?

"אני חושבת שאם נתנו לך במה, תשתמשי בה בתבונה. אם כבר יש לך קהל אז מה שאת אומרת לו צריך להיות בעל ערך".

את מרגישה שאת עושה את זה?

"התפקיד שלי הוא לא לשנות סדרי עולם. אני לא אמורה להביע דעות פוליטיות למשל או חברתיות דרך המוזיקה שלי – אם זה לא מה שבוער לי מבפנים. אני לא נינה סימון או מרסדס סוסה שהיו זמרות חברתיות".

למה הן כן ואת לא? כי זה לא בוער בך?

"אני חושבת שהן באו יותר מלמטה, ואני מרגישה שאני לא מספיק בקיאה בתחום. מצד שני, אני יכולה לתת לעצמי טייטל של 'הזמרת של האהבה'. פה הצלחתי. אנשים יוצאים מההופעות ואומרים לי 'התאהבנו', או 'התחתנו בזכותך'. אני אומרת לעצמי שאם זה הייעוד שלך, אז תמשיכי לעשות את מה שאת עושה".

כשאני מסתכלת על הקריירה שלך תמיד עסקת רק במוזיקה. בניגוד לאנשים אחרים, ואני בתוכם, שגם משחקים ועושים קמפיינים או מעצבים קולקציות ומשתתפים בתוכניות ריאליטי. זאת בחירה שעשית, להישאר בפוקוס רק על המוזיקה ולא להתנסות בתחומים נוספים?

"בזמן האחרון אני דווקא חושבת לשלב את המוזיקה עם עוד תחומים. להיות רק במוזיקה זה לא תמיד מספיק. כלכלית, הכוונה. כשזה נוגע לריאליטי יש לזה מחיר שקשה לי לשלם. עם הפרסום יש לי יחסים דואליים. כשזה מתקרב מדי אני בורחת. מרגישה שאני לא מספיק אמיצה".

אני מזדהה מאוד עם הדואליות לגבי הפרסום. מצד אחד יש לי חשבון אינסטגרם שאני מראה בו חלקים גדולים מהחיים הפרטיים שלי, ומצד שני אני בן אדם סגור מאוד והרבה אני שומרת לעצמי. ברור לי שהחשיפה היא המחיר של המקצוע, ויותר מזה, גם יש לי צורך לחשוף. ועדיין, החלקים שעליהם אני שומרת גדולים יותר מאלה שאני מוכנה לתת.

"כשאני מסתכלת עלייך נראה לי שיש לך איזון מדהים עם העניין הזה. אצלי הוא לא בא בקלות, אני עובדת על להישאר כזאת".

מה זה אומר?

"אני חצויה. ממש. 50 אחוז שמח, חיובי ואוהב, ו־50 אחוז נורא אפל. אני חופרת במשמעויות של דברים, לפעמים בא לי להקיא מכמה דיכאתי את עצמי. על הבמה קל למזג, כי אתה יכול להיות הכל. בגלל זה נורא טוב לי שם. אני רק יורדת ממנה, הסערה תופסת אותי ואני צריכה להתחיל לעבוד עם שני הצדדים. יש לי מין סכיזופרניה שפויה, שלא דורשת כדורים".

בגיל 28 היה לי משבר גדול עם עצמי. התחלתי לשאול את עצמי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה. אם כל החיים אהיה זמרת או שבא לי לעשות משהו אחר. או יותר מזה, אם אני יודעת לעשות משהו אחר. דמיינתי את עצמי זמרת 20 או 30 שנה מהיום, ופתאום זה הפחיד אותי, ועוד יותר הפחיד אותי שבכלל שאלתי את השאלה הזאת. המשבר הזה הגיע אחרי הצלחה ברורה מאוד שחוויתי. כולם מדברים על איך מתמודדים עם כישלון, אבל האמת שצריך לדעת גם להתמודד עם הצלחה. לפעמים זה אפילו קשה יותר.

"זה הכי קשה. עם הבנות נחמה הרגשתי משהו כזה. פתאום מכרנו פלטינה ו‘So Far‘ נהיה להיט, אבל התחלתי להרגיש לא טוב. היה משהו מדוכא בתוכי. הדיכאון הזה נבע גם מפחד שלא יהיה לי את זה שוב, וכמה פעמים בחיים תהיה לי מקפצה כזאת״.

אם אחרי הצלחה מגיע משבר, מה מגיע אחרי כישלון?

"החלום שלי הוא שיהיה לי יותר שקט נפשי. יותר מלהצליח, יותר מהכל, כי אם יגיע כישלון גדול, אדע לחיות איתו ולהגיד 'אווו סוף סוף נכשלתי, איזה כיף. בוא ניסע עכשיו לטייל בכל העולם'. אז כן, יש פחד של 'מה יהיה אם לא ירצו לשמוע אותי יותר?', אולי אני אעבור לארץ אחרת".

היסטוריה פנימית

"אפרת, אני מאוד מושפעת ממוזיקה. מי ההשפעות שלך?".

השתיים שהשפיעו עליי הכי הרבה וממשיכות להשפיע הן בילי הולידיי ואדית פיאף. התחלתי לשמוע ג'אז בגיל צעיר מאוד. בהתחלה אהבתי את אלה פיצג'רלד בגלל שמחת החיים והניקיון, אבל די מהר התאהבתי בהן בגלל האמת והלכלוך. הבנתי את השלמות שבאי השלמות. ללכת עד הסוף עם הקול הייחודי שלך. לא להתאמץ להיות יותר פוטוגנית.

"המילה הזאת! את כל כך צודקת. לא רוצה להתעסק בפוטוגניות שלי יותר, זה הורס לי את החיים. זה הורס לי את ההנאה מהבמה, זה הורס לי את ההנאה כשמצלמים, כשיש קליפים, כשיש כתבה. אני רוצה לבוא, לזרוק עליי שמלה בלי להתקשר לאף סטייליסט שיעזור לי. נכון, לבשתי אותה גם אתמול, אני כנראה אלבש אותה גם מחר, אני רוצה בלב מלא לא לשתף פעולה עם שום ממד של הצורך להיות פוטוגנית".

מאיפה את חושבת שזה נובע?

"מפריע לי להיות שמנה! אני לא אוהבת את זה. סבבה? ובא לי להגיד את זה. אפילו בעיתון. אני לא אוהבת להיות שמנה! לא טוב לי, אני סוחבת את זה מגיל צעיר ואני כל הזמן במלחמה סביב העניין. אני מהשמנות הבריאות: אוכלת בריא, עושה ספורט, והגוף שלי סך הכל בסדר, זאת אומרת אני יכולה להמשיך להיות שמנה. אז באיזשהו מקום אין איזו דחיפות לרזות מעבר לתפיסה של מה שצריך לראות בתוך הראש שלי. שם אני משוגעת ברמות. יש לי איזו גברת בתוכי שאומרת: 'חבר'ה זה מה שיש, אני אוהבת אותי, הכלי הזה הגדול, הכבד, נושא איתו את הקול שלי ששר לכם שירים'. אבל אז ישר יש גם זאתי שיושבת שם והיא מאוד קשוחה ולא נותנת לי מנוח ואומרת לי: 'תתביישי לך! אין לזה צורה, איזו השראה את נותנת לאנשים? תסתמי את הפה. מה כל כך קשה?'".

את מאוד מחמירה עם עצמך.

"אני כל הזמן במלחמה. פגשתי הרבה מאוד תזונאיות, מאמנות כושר, עשיתי כל מיני דברים מוזרים, כל מיני שטויות, חוקנים, שתיתי קליפות של עצים, באמת! הפכתי אלופה בתזונה. תקפתי את זה גם ברמה הפסיכולוגית – חקרתי כל נימה של רגש שקשור לאכילה שלי. אפשר להגיד שאני אדם עם הפרעת חשיבה על אוכל. אני כבר לא יכולה להגיד שיש לי הפרעות אכילה. היו לי. אהבתי לאכול בלילה – הפסקתי, אהבתי לאכול המון ממתקים – הפסקתי. הפסקתי לאכול קמח, לא רזיתי, נשארתי אותו הדבר. אפילו קניתי הליכון".

קנית הליכון?

"יש לי הליכון בבית! כולם אמרו 'הוא ישכב לך בסלון', לא נכון! אנחנו נפגשים".

את מבינה שכשאני מסתכלת עלייך אני רואה כזו אישה יפה, ואת נראית לי בטוחה במקום הזה, בגלל איך שאת מתלבשת ואיך שאת נושאת את עצמך. זה לא משנה כמה את שוקלת או איך את נראית. לכולם יש ימים שבהם לא טוב להם עם עצמם, שהם מרגישים מכוערים.

חיי נצח

יש את שלום חנוך, ברי סחרוף, שלמה ארצי, גידי גוב ואני יכולה להמשיך עוד, אבל אין כמעט מוזיקאיות באותו הגיל שממשיכות להופיע ולתחזק קריירה באותו האופן.

"פחד אלוהים. מפחיד להפוך לפתטי. הלוואי שתהיה לי המודעות מתי ואם בכלל אני צריכה להפסיק. אף פעם לא הערצתי את מדונה. לא התחברתי אליה או למוזיקה שלה, אבל ידעתי להעריך את אשת העסקים שהיא ואת המשמעת שלה. ועדיין, אני לא כל כך נהנית לראות אותה מתבגרת".

אני חושבת שהסכנה הכי גדולה היא להפוך להיות קלישאה של עצמך. למחזר את השטיקים שלך. להישכח מאחור. מפחיד אותי להפסיק ליהנות ממה שאני עושה.

"כל עוד אנשים ממשיכים להגיע להופעה אפשר להמשיך, אבל אם הגעת למצב שבו את יושבת לבד בבר ושותה אלכוהול כי את רוצה לשיר – אולי תביני שזה הרגע לנוח".

הייתי רוצה להמשיך להשתולל על הבמה עשרות שנים מהיום. להמשיך לחפש. לא לחשוב שיש לי את כל התשובות ולא להתרפק על זרי הדפנה. חוה אלברשטיין היא המודל שלי. הרבה פעמים היא לא מוכנה לשיר את השירים הישנים שלה כי היא לא מוכנה ל"שירה בציבור", כמו שהיא קוראת לזה. כשהקהל שר במקום להקשיב. למרות שפה היא קיצונית יותר ממני. אני דווקא נהנית מזה שהקהל שר איתי. אלה הרגעים שהכי מרגשים אותי בהופעה.

"הלוואי שנהיה נצחיות! אבל גם אם לא, זה בסדר, לא אכפת לי שאחרי המוות שלי לא ישמעו אותי אף פעם. זה בסדר, באמת נתתם לי מספיק".

את לא עושה את הדברים כדי לקבל באיזשהו מקום חיי נצח? בי קיים פחד להישכח. הייתי מרגישה שלווה הרבה יותר גדולה אם הייתי יודעת שיזכרו אותי. לא היית רוצה להשאיר משהו אחרייך?

"לא. אני אגיד משהו שוויצרי עכשיו: ברור שישמעו אותי אחרי שאני אמות, זה ברור לי, אולי בגלל זה אני מרשה לעצמי להגיד את זה. מישהו בטוח ישים את האלבום שלי ויאהב אותו. אני חייבת להאמין בזה, זה נכון… אבל לא, אין לי שאיפה להשפיע על הדורות הבאים. מה אכפת לי? אני מתה כבר".

איפור נגה תמיר לסולו | שיער אדיר יעקוב

הסינגל החדש של אפרת גוש, "ציפור שיר", היה חלק מתמהיל המוצרים המפנק באחת מקופסאות ההפתעה של את.

רוצה גם את להיות VIP, ולקבל את "קופסת ההפתעות של את" עם שליח עד הבית?

[tobutton text="%22%u05DC%u05E8%u05DB%u05D9%u05E9%u05EA%20%u05E7%u05D5%u05E4%u05E1%u05EA%20%u05D4%u05D4%u05E4%u05EA%u05E2%u05D5%u05EA%20%u05E9%u05DC%20%5C%22%u05D0%u05EA%5C%22%22" link="%22https%3A//shop.timeout.co.il/atvipbox/%3Futm_source%3Darticle_new_products%26utm_medium%3Dbutton%26utm_campaign%3Datvipbox%22" theme="pink" target="blank" ]