יש סאונד אחר

בשקט ומאחורי הקלעים עולם המוסיקה מתקדם לעבר שינוי היסטורי שיכול להשפיע על האופן שבו אנו שומעים ומנגנים מוזיקה בכל העולם. לפני שנוכל להסביר מה בדיוק קורה נעבור בקצרה על כמה מונחי יסוד. נשתדל שזה יהיה הכי קצר והכי פחות כואב שאפשר.

מחזוריות של גלים נמדדת בהרץ. הרץ מציין את מספר האירועים המחזוריים של גל בשנייה. במוזיקה, ככל שההרץ יותר גבוה כך הצליל יהיה גבוה יותר. כלומר, באותה אוקטבה "דו" יימדד בפחות הרץ מ-"רה", "רה" יהיה נמוך מ-"מי" וכן הלאה.

גובה קונצרט

התווים נוצרים מתוך היחסים ביניהם. כלומר, "מי" הוא "מי" רק בגלל שהוא גבוה מ-"רה" בטון ונמוך מ-"פה" בחצי טון.

אז איך בכל זאת אפשר לדאוג שכשמלחין כותב מהלך מוזיקלי כולם יבינו איך הוא אמור להישמע? פשוט מאוד – יש סטנדרט בינלאומי וקוראים לו גובה קונצרט.

מלחין איטלקי ונגן מטימבקטו

הסטנדרט הגלובאלי הרווח בעולם לפחות מאז שנות השישים, ומיושם ברוב המוחלט של ההקלטות והקונצרטים מאז, קובע שהתו "לה" המסומן גם בתור A ינוגן ב-440 הרץ, ולפיו מכוונים את כל שאר התווים. כך אפשר להבטיח שכשמלחין איטלקי כותב "לה" גם נגן בטימבקטו יידע למה הוא התכוון. לא לשווא אומרים שמוזיקה יכולה לחצות ארצות, תרבויות ומחסומי שפה, ככה בדיוק זה יכול לקרות.

אם כן, מה הבעיה? גובה הקונצרט שנקבע לפיו A=440Hz מכתיב מוזיקה בעלת גוון בהיר ורזה בהשוואה לתדרים נמוכים יותר והוא אינו בהכרח מתאים לכל הסגנונות והמבצעים. מעבר לכך, לא תמיד ניגנו בסטנדרט הזה. מוזיקה קלאסית נהגו לנגן בגובה קונצרט A=430Hz ובמוזיקת בארוק צרפתי, למשל, נהוג גובה קונצרט A=392Hz. למעשה, ידוע מזה זמן רב שהפחתה של רק שמונה מחזורים לשנייה מהסטנדרט הבין-לאומי מייצרת מוזיקה שנשמעת אחרת לגמרי.

מוזיקה שמרגישים

מוזיקה המכוונת לפי A=432Hz נתפסת על ידי האוזן האנושית כעמוקה, ברורה, עוטפת וחודרת יותר. היא ממלאת את החדר ומרגישים אותה בגוף ולא בראש. חוויית ההאזנה היא מרפה ומרגיעה. הצלילים צלולים ועוטפים יותר ולכן לא נדרשת האזנה בווליום גבוה כמוזיקה ב-440Hz.

לא כולם מצליחים להרגיש את ההבדל, הרבה תלוי במערכת השמע שמחוברת למחשב שלכם. אנו ממליצים בחום להאזין באוזניות בשביל לחוש את האפקט המלא.

נגן צ'לו עושה הדגמה חיה להבדלים בין Hz432 ל-Hz440:

אפילו קטעים מוזיקליים שנשמעים צורמים ב-Hz440 הופכים לערבים לאוזן ב- Hz432. מצד שני Hz440 מעניק איזה ברק וקלילות שנחוצים לעיתים בקטעי רוק, בעוד ש-A=432Hz גורם להם להישמע יותר כבדים ורציניים.

פרל ג'אם הופכים לרוחניים:

הסטנדרט הבין-לאומי, A=440Hz, מתיישב היטב עם הסגנונות רוק, פאנק ופולק-רוק, וכיום גם משתמשים בו לעיתים בשביל לנגן מוזיקה קלאסית (גם מתוך השיקול שיש כלים שצריך להחליף בשביל לשנות גובה הקונצרט). יחד עם זאת, הוא ממש לא מתאים באופן גורף, לא למוזיקה קלאסית וגם לא למוזיקה עכשווית יותר כגון רוק פרוגרסיבי, טראנס ואמביאנס. לצורך ההדגמה אנו מזמינים אתכם להאזין לכמה שירים שבטוח שמעתם כבר כפי שלא שמעתם אותם מעולם. שוב, מומלץ להאזין באוזניות.

אדל עושה צמרמורות ב-A=432Hz:

סונטה לאור הירח כפי שאולי הייתה אמורה להישמע במקור:

הקשיבו ל- My Immortal של אוונאסנס:

שמעו את Across the Universe של הביטלס:

שומעים את ההבדל? השוו את החוויה לאותו השיר של הביטלס ב-A=440Hz:

מוזיקת המקרה? לא ממש

המקורות ההיסטוריים של התופעה והסיבה לקביעת הסטנדרט הבינלאומי A=440Hz ב-1960 אינם ברורים. האינטרנט רוחש שמועות וסיפורים אשר קשה לאמת. עם זאת, התופעה מאפשרת לראות באור חדש את התמורות הגדולות בעולם המוזיקה במאה ה-20. כלומר, ניתן להבין מדוע הרוק-אנד-רול, שהסטנדרט הבין-לאומי מחמיא לו, צבר תאוצה החל מאמצע המאה ה-20, בזמן שהפופולאריות של המוזיקה הקלאסית דעכה. ללא קשר לנסיבות ההיסטוריות ברור שהמצב העכשווי אינו מיטיב בהכרח עם חוויית ההאזנה שלנו וגם אינו מטיב עם מיתרי הקול של הזמרים.

בכל מקרה, נראה שהויכוח על הסטנדרט המתאים מתנהל מזה מאה שנה לפחות, וכיום הוא מוצא ביטוי בפורומים ואתרי אינטרנט הדנים בנושא ללא הרף. חלק מדיונים אלו נעשים על ידי מוזיקאים רציניים המתעניינים בתופעה. חלקם לובשים גוון ניו-אייג'י מובהק, אך הם נשענים על הנחות לא מאוששות ועל חצאי אמיתות. התדר 432Hz זוכה לתשומת לב מיוחדת בעולם הניו-אייג' ושלוחותיו בתוך ז'אנר הטראנס, מפני שנטען שהוא כפולה של התדר 8Hz שהוא משותף הן לתדר של כדור הארץ והן לתדר של גלי האלפא במוח. לכן, מיוחסים ל-432Hz יכולות לשנות את התודעה ולאחד אותה עם מעין הוויה קוסמית טבעית.

מוזיקה ב-Hz432 למדיטציה והרפייה:

בדיקה יותר מדוקדקת של טענות אלה מעלה שהן לא מדויקות. התדר של כדור הארץ הוא-8Hz בקירוב והוא כפולה של 430 או 438 בקירוב. כמו כן, תדר זה אמנם נמצא בתווך של גלי האלפא אבל גם תדרים נוספים. בכלל, חלק גדול מהתכונות המתמטיות שמייחסים ל-432 ננגזרות מתוך הקונוונציות של ההגדרה של שנייה וההגדרה של הרץ הנגזרת ממנה ואין בהן דבר "טבעי". אם כך ואם כך חוויית ההאזנה המרגיעה המלווה בהרפיה גופנית משותפת לאין ספור מאזינים רנדומאליים, מומחים והדיוטות, ולא ניתן לערער עליה, גם אם הסיבה אינה ברורה.

אנו נמצאים בזמן בו נדרשת פתיחות ונכונות לשינוי. הצמדתה של חלק מהמוזיקה העכשווית ל-A=432Hz והניסיונות שנעשים עם גובהי קונצרט אחרים, יכולים לחולל פלאים ולפתוח עבור אמנים עולם חדש של אפשרויות.

לקריאה נוספת:

• פורום קסיופיאה
  
• פורום פרוייקט אבאלון
  
• 432 אומגה, אתר המספק את נקודת המבט הניו-אייג'ית על הנושא
  
• כתבתו של אננדה בוסמן, האיש שטוען שהוא זה שהצית את הדיון האינטרנטי בעניין
  
• אתר שעושה השוואה ובו ניתן לשמוע את אותם השירים בגובה קונצרט A=432Hz ו-A=440Hz