נורית גלרון חוזרת עם אלבום חדש אחרי 6 שנים

נורית גלרון | צילום: אריאל ואן סטרטן
נורית גלרון | צילום: אריאל ואן סטרטן

שש שנים לאחר אלבומה האחרון, נורית גלרון חוזרת עם האלבום החדש, "יקיצה", ומספרת בראיון על שיתוף הפעולה עם בעלה, רפי רשף ועל יצירה בעידן הרשתות החברתיות

88 שיתופים | 132 צפיות

 

אלבומה החדש של נורית גלרון, "יקיצה", ה־15 במניין האלבומים (כולל אלבומי ילדים, אבל לא אוספים ואלבומי הופעה), שומר על איכויות בזכות שילוב בין יוצרים צעירים לוותיקים: נתן זך, יוני רכטר, ארקדי דוכין, עופר מאירי וסיון שביט, וגם בזכות הטקסטים הנפלאים שלה שכבר הולידו להיטים גדולים כמו שיר הנושא "מוכה אהבה" והשיר "כמו שמבקשים".

על מה אתה שרה? על מה חשוב לך לשיר?

"אני לא כל כך בטוחה. לא יכולה להגדיר על מה חשוב לי לשיר. יכולה יותר לדבר על מה שפורץ ממני. באופן כללי אלה שירים מאוד מאוד אישיים. תמונות מצב, תמונות חיים של אותו רגע. מה שמגדיר את השיר בעיניי זה זמן החיים שלו. כמו 'האדם עץ השדה' בזמנו שנשאר אקטואלי, או דוגמה טובה יותר: 'השיר הפשוט של הלחם' של נתן זך, שנכתב לפני 30־40 שנה. אלה השירים שנשארו, שיש בהם משהו אישי ביני לביני ואני מוכנה לפתוח צוהר שלי החוצה. גם השירים החדשים עונים להגדרות האלה. אני לא מחליטה מראש מה אני רוצה לשיר ועל מה יהיה אלבום חדש. יש תמונות חיים, תמונות מצב וגיל שחשוב לי להגיד אותן. ביני לביני אני עדיין מתפלאת שהדברים האלה קיימים, אבל זו אמת שעובדת בכל שלב של החיים שלי".

ל"יקיצה" כתבת שלושה שירים.

"אני לא מבדילה בין המילים שאני כותבת לבין המלים שכתבו עבורי. בכל מקרה אני מתעקשת עם הכותב שיביא אותן אליי, שייצאו ממני. אני לא כותבת הרבה, אולי חבל. זה גם מה שאני דורשת מהמוזיקאים בעבודה מול הטקסטים שלי. באלבום הזה הטקסטים שלי ישנים מאוד. הם הולכים איתי הרבה זמן ולכן יצאו מאוד עגולים. אתה לא מאמין כמה לחנים יש לי ל'מוכה אהבה' עד שהוא הגיע לידיים של סיון שביט. יכול להיות שהם היו קמים לתחייה עוד קודם, עם המלחין הנכון".

נורית גלרון | צילום: אוהד רומנו
נורית גלרון | צילום: אוהד רומנו

בשיר משתתף גם בעלך, רפי רשף, בקריאת קטע משל הסופר האמריקאי ריימונד קארבר.
זה לא עליכם?

"חלילה. השיר, כפי שסיפרתי, נכתב כבר לפני יותר מ־20 שנה, בתקופה שהרשות הפלסטינאית הפעילה קזינו ביריחו. הייתה לי חברה שבעלה היה נוסע בימי שישי להמר שם. הוא הפסיד אותה, את החיים, את הרכוש. השיר מדבר על ההתמכרות, על היקרעות בין דחפים שלא עומדים בפניהם לבין האהבה. כשסיון הציעה את הלחן, לא רציתי מעבר מוזיקלי כפי שבדרך כלל נהוג בשירים, אלא מעבר טקסטואלי. קארבר מאוד התאים, כי גם הוא בחייו היה נורא מכור. והקול של רפי מאוד התאים".

זו פעם ראשונה שאתם משתפים פעולה מבחינה אמנותית?

"חוץ מ'ציפור הנפש', האלבום עם יוסי בנאי (שירים של מיכל סנונית, 1988. ע.א.), לא הקלטתי שום דבר עם טקסט. זו פעם ראשונה מאז".

ולא חשבת על שיתוף פעולה בימתי בהקשר זה, אפילו חד פעמי, כמו במופע השקה?

"ממש ממש לא. עדיין לא היה מעמד חגיגי כזה, אבל אני לא חושבת שזה יקרה. זו ההפרדה שאני מקפידה עליה, בין החיים הפרטיים לבמה".

את כבר לא מקליטה בקצב שאפיין אותך פעם.

"השתנו הזמנים. בעבר הייתה תקשורת יותר נושמת. תקליטים היו נשארים לאורך זמן. היום השירים נאבקים על חייהם. היום גם לא כדאי כלכלית לעשות תקליטים. פעם היינו מרוויחים פרוטות מאלבום, היום מפסידים מדיסק, אז לא ממהרים לעשות. פעם אנשים היו עובדים קשה כדי לרכוש את ההנאה מקניית מוזיקה. היום זה דור של חינמי, לא יודע לשלם. מי שמשלם מרגיש פראייר. היום הדינמיקה אחרת ולכן קצב היציאה ירד. זו גם פונקציה של גיל, והאמת היא שגם איבדתי את האמון בדיסק מלא. הרגשתי שנכון לעשות מקבץ של כמה שירים עם אמירה ולבדוק מה הם יעשו ברדיו".

איך שומרים על הדרייב לאורך השנים?

"בימים עברו עצם הידיעה שאני בתהליך עבודה על אלבום חדש הייתה גורמת לי להרגיש נורא מוחמאת. הרבה שירים נשלחו אליי, היו הרבה פניות והתעניינות. הרגשתי כמו טווס, שזה לבדו מזין תשוקה לעבוד. הפעם, המפגש המחודש עם עופר מאירי, שהפיק מוזיקלית את 'בתוך הסערות' (ב־1992 ע.א.), והפרגון הזה של היוצרים, צעירים ובוגרים, עשו לי חשק גדול. זה היה ממש שחזור ההתרגשויות של פעם, אפילו של הדיסק הראשון. גם עופר נסחף איתי. עד כדי כך שלא רצינו לסיים את העבודה על האלבום, לא אני ולא הוא. אשמח לעשות את 'יקיצה' פעם נוספת. ויש גם העניין עם הקהל: היום, כשיש פייסבוק והקשר עם אנשים יותר קרוב, אישי ומהיר, אני מקבלת כאלה תגובות והודעות, שאני מבינה כמה הרפרטואר שלי חשוב לאנשים, שהוא מלווה אותם תקופות של חיים. אני מוכרחה לציין שזה מאוד מחמיא לי. התגובות החמות, הנאמנות שהם מגלים, אלה עושים חשק להמשיך".

עטיפת האלבום "יקיצה" של נורית גלרון | צילום: יח"צ
עטיפת האלבום "יקיצה" של נורית גלרון | צילום: יח"צ

את מזהה נורית גלרוניות ממשיכות?

"יש ויש. תמיד יש. אני נהנית מאוד מהדור הצעיר, מדברים טובים שקורים פה. כל דור והאמירה שלו. אני רגילה להגיד מילים אחרות והם משתמשים באחרות. אבל אני מתחברת לשפה החדשה של הדור החדש, שלדעתי מעשיר מאוד את המוזיקה בישראל. יש יוצרים ונגנים כל כך מוכשרים, זה דור עם המון ביטחון ואמירה, וטוב שכך. אנחנו שקועים בהתנצלויות והם פתוחים לעולם, לשפה. הם ישירו בעברית, באנגלית, יעזו לעשות דברים יותר אוניברסליים, פחות מקובעים, פחות מחויבים למקום".

4 שאלות לנורית

מה את עושה בשעות הפנאי? אני מפסלת לא מעט בשנים האחרונות בחימר. זה ממלא את ימיי.

איך את במטבח? אני יודעת לבשל מצוין, אני פשוט עצלנית, לא ממש אוהבת את זה. אבל כשאני מבשלת, אז עד הסוף. יעידו בני משפחתי ואורחיי.

איזה ספורט את עושה? ספורט? השתגעת?!

חושבת על זה שתהיי סבתא? נפשית אני מתכוננת לכך. גם לאלצהיימר מתקדם…

פורסם במגזין "אטמוספירה"