סופרת מיילים

מוזיאון בודה על נהר הספרי ומגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ, ברלין | צילום: shutterstock
מוזיאון בודה על נהר הספרי ומגדל הטלוויזיה באלכסנדרפלאץ, ברלין | צילום: shutterstock

היכן הלכה המשוררת והסופרת צרויה להב לאיבוד, איזה מקום הותיר בה רושם עמוק ולאן הייתה רוצה לחזור

88 שיתופים | 132 צפיות

איך את בוחרת את יעדי הנסיעות שלך?

"אני יותר נגררת מאשר בוחרת. בן הזוג שלי מציע יעד או שחברים מזמינים אותי להצטרף, ואני מחליטה על פי האינסטינקט ומהר. הדפוס הזה מוכיח את עצמו כהכי ריאלי".

איזה מקום הותיר בך את הרושם העמוק ביותר?

"ברלין, בשל ההיסטוריה שלה, ובה הפרקים הספציפיים שהם חלק ממערכת העצבים היהודית במאה הקודמת והנוכחית, העושר התרבותי הרב-תחומי – המשובח וגם הפחות אנין, הנועם, היערות, האגמים ושבילי האופניים, וגם כי מכל ה'לא נשכח ולא נסלח' יצא לנו טיול מוצלח".

איזו חוויה מיוחדת זכורה לך?

"בקרואטיה הלכתי לאיבוד עם בן הזוג שלי ביער עבות, המקיף אגם אפל. יער מהאגדות. החושך ירד בו במהירות וכל חיות הטרף השוכנות בו – אלה מהברושורים לתיירים ואלה שהמצאתי בהליכה – זממו עלינו ועקבו אחרינו, הן והליסטים בני הבליעל שתכף יתנפלו עלינו מהשיחים. צעדנו במהירות בכביש הצר, מפחידים ומרגיעים זה את זה חליפות. כדי לעודד את עצמי וכדי להניס דובים וזאבים, שאגתי בקולי קולות את שיר המגדלור, מה שהצחיק אותי בהיסטריה והכניס את בן הזוג שלי לפלונטר מסוכן של עצבים. באחת ההסתעפויות פגשנו עוד זוג כמותנו, צמד פנסיונרים שתעה ביער, ומה שבעיקר הבהיל אותם היה העובדה שאנחנו מישראל. בכל אופן, עכשיו הלכנו לאיבוד ארבעתנו ביחד ושקענו בשיחת נפש אינטימית, סהרורית כמו כל הדרמה הזאת, עד שמלאכית בדמות בחורה על אופניים, עם מזרן יוגה שמגולגל לה על הגב, יצאה ממעבה היער והראתה לנו את הכיוון הנכון".

צרויה להב, משוררת של שירים מושרים וסופרת, כתבה את "האדונית והרוכל" – ליברטו לאופרה שהלחין חיים פרמונט, לפי סיפורו של ש"י עגנון | צילום: אילן בשור
צרויה להב, משוררת של שירים מושרים וסופרת, כתבה את "האדונית והרוכל" – ליברטו לאופרה שהלחין חיים פרמונט, לפי סיפורו של ש"י עגנון | צילום: אילן בשור

מה את הכי אוהבת בנסיעות?

"את התנועה, את ההשתנות, את החידוש המתמשך, את ההתרגשויות ואת תחושת הקלות היחסית שנוצרת כשאני פחות שקועה בעצמי ויותר חלק ממה שאני רואה".

לאן את חולמת לנסוע?

"למקומות שהם עולמות זרים לי כגון איסלנד, נורבגיה, סין, יפן או נפאל".

האם יש מקום שהיית רוצה לחזור אליו?

"לניו יורק. במשך שלוש שנים וחצי הסתובבתי בה ולמדתי אותה, ורכשתי בה חלק גדול מהלקסיקון האמנותי שלי. איני מסוגלת לשער מה הייתי אלמלא האוניברסיטה שניו יורק הייתה לי, ומפגש מחודש איתה יהיה מוצלח לא פחות מהקודם".