פרא, אדם

עם מתיחת גבולות אינסופית, כריזמה חייתית, שיטוט עמוק במחוזות ההרס העצמי וסערה פנימית, השחקן מיקי לאון התכונן לתפקיד הנחשק של אותלו כל חייו

88 שיתופים | 132 צפיות

צילום: דביר כחלון | ניהול קריאייטיב: טל קליינבורט | סטיילינג: סיוון חימי

מיקי לאון הוא דמות יוצאת דופן במדף השחקנים המקומי. כמו פצצה חכמה עם חיישני הנחיה, הוא תוצר של שנות הרכבת חוטים עדינה ומסובכת, מילוי חומר נפץ וחיפוי ברזל שאורז את הכל במעטה קשיח ונוצץ. הוא יודע לכוון את עצמו בדיוק של קרן לייזר אל המקום שאליו הוא רוצה להגיע. כך שכדאי שתהיו מוכנים, כי בעוד רגע הוא עומד להתפוצץ לנו מול הפנים בגלים של הדף ורסיסים.

עם הנתונים שלו, לאון, 41, יכול היה כבר מזמן לקטוף קמפיין, להנחות שעשועון, לחייך בהשקות, או להתערטל בתוכנית ריאליטי ולהתפזר מעל ראשנו כגשם של קונפטי. הוא כריזמטי מאוד, בחיים כמו על הבמה, עם כישרון משחק שהתגלה עוד כשהיה בבית הספר היסודי וסקס אפיל של כוכבי קולנוע משנות ה־50 (כשגברים היו גברים ולא פעלולנים בחסות כרומוזום Y). אבל הוא בחר בדרך הארוכה שבה אתה נבנה לאט לאט. הרגע שבו אנו נפגשים הוא הרגע שבו קיבל את תפקיד אותלו הנחשק של שייקספיר, בהעלאה המסקרנת של תיאטרון גשר. במקביל הוא מצטלם בתפקיד ראשי בסדרת דרמה חדשה של קשת על המוסד.

אתה לא מתחרט על כך שלא הצטרפת לתעשיית הסלבריטאיות?

"אני לא מתעסק ביחצנות. אני שמח לעשות את זה כשיש באמת סיבה כמו פרויקט חדש, אבל לא כעניין קבוע. אני לא הולך להשקות או נראה במקומות הנכונים".

יש לזה מחיר.

"אני לא רוצה להנחות את 'דה ווייס'. אני לא רואה את עצמי נחשף בצורה אחרת חוץ מהדמויות שאני עושה. אני לא סוג בן אדם כזה. לכן אני גם לא אעשה ריאליטי, מה גם שאני לא אסתדר שם. אמנם הכסף יכול לפתות אבל יש גבול לכמה שאני מסוגל להזנות את עצמי. העבודה שלי בתיאטרון לא הייתה כוכבות מיידית. לא התחלתי בבום, ורק עם הזמן רכשתי יותר ויותר תפקידים. בתוכי ידעתי שזה יבוא".

איך מבשרים לשחקן שהוא אותלו? במייל? מודיעים מול כולם כמו ב"שורת המקהלה"?

"לפני ההודעה השחקנים מנסים לרחרח אצל ההנהלה. יש כאלה שקצת יותר מחוברים, אז הם מקבלים קצת מידע. במקרה שלי השמועות שאני הולך לקבל את 'אותלו' הסתובבו בתיאטרון, אבל ההכרזה הייתה באספת שחקנים. כששמעתי את זה, לא עיקלתי. נפעמתי. זאת מחמאה אדירה בשבילי וכבוד גדול, אנשים פוגשים אותי ברחוב ואומרים וואו".

יש ביניכם דמיון, בינך לבין אותלו.

"אומרים על אותלו שהוא פרא אדם. יש בו חייתיות גולמית והרבה כריזמה וקסם. אומרים עליו שהוא מכשף, שהוא כישף את דסדמונה, והוא מסיים את חייו כגנרל מהולל אחרי שהיה בתחתית וחי חיים לא קלים. כשחור שנמכר לעבדות, אאוטסיידר. אבל הוא הצליח לצאת מזה מחוזק. לברוא את עצמו מחדש".

גם אתה בראת את עצמך מחדש כמוהו?

"המצאתי את עצמי מחדש מהמקום שהגעתי ממנו. גדלתי בבית לא פשוט בבת ים, את שנות ההתבגרות שלי עשיתי בפנימייה הצבאית בחיפה, ואחר כך בצבא הייתי במסלול של השייטת ואחר כך בשמשון. באופן כללי הייתי במקומות די אפלים. יותר מהממוצע. יש לי משיכה לשם".

מיקי לאון

פלרטטת עם המוות?

"אפשר להגיד. ביקרתי במחוזות ההרס העצמי, יצאתי מזה מחוזק. למדתי לקחת את החומרים האלה ולעבוד איתם, להשתמש באפלה והטירוף שאני יודע שיש בי".

מה מוביל נער בן 14 לפנימייה צבאית? "רציתי להיות גנרל. באתי מבית שהייתה בו הערצה לאתוס הצבאי וספגתי את זה. בדיעבד הפנימייה הצילה אותי. הגעתי ממקום בלי גבולות, ושם קיבלתי משמעת, סדר יום וערכים שלא הייתי חשף אליהם. למדתי להתמודד עם קשיים. אני זוכר שחוויתי שוק תרבותי. הגעתי מבת ים מה ידעתי? לשחק סטנגה. למדתי בבית הספר הריאלי, שמסונף לפנימייה, והיו שם חבר'ה שהגיעו משכונות יוקרה, כמו דניה ואחוזה. האליטיזם החיפאי המפורסם. לא ידעתי מה לעשות עם זה. הרגשתי דחוי ואאוטסיידר. רציתי למצוא חן ולא הצלחתי. מהמקום הזה היה לי שוק ואני זוכר את זה כתחנה חשובה. נחשפתי שם לדברים שלא הייתי נחשף אליהם אם הייתי נשאר בבת ים, כמו ספרות ומוזיקה, אבל הייתה שם גם בדידות גדולה".

אותלו ייקח אותך אחורה, למקומות אפלים שהיית בהם?

"תמיד יש חשש כזה, אבל היום, במקום שבו אני נמצא, הסחף הזה לא יגרור אותי ללב ים. עם הזמן, אם אתה עושה מספיק תיאטרון בחיים שלך שאתה יודע לעשות קאט בינך לבין הדמות. ניסן נתיב אמר שלהיות שחקן זה כמו להיות חייל: זה לא דמוקרטיה, יש קברניט אחד ואנחנו חיילים. אי אפשר לאחר. אי אפשר להתפנק. כבר קרה שעליתי לבמה במצב של 40 מעלות חום ועם פריצת דיסק. אז זה מחזיק אותך ושומר עליך מלהתפרק".

מיקי לאון

אאוטסיידר סדרתי

בשנות ה־80 בבת ים, כשלאון היה בכיתה ד', זימנה אליה המורה לדרמה את הוריו ואמרה: "תשמעו, הילד חייב להיות שחקן כשהוא יהיה גדול". איכשהו זה ישב לו בראש כל השנים, ואחרי שניסה כל מיני עבודות מזדמנות במהלך השנים, החל ממוקדן תמיכה טלפוני ועד איש ביטחון, החליט לעשות את בחינות הכניסה לניסן נתיב.

"זו הייתה הפעם הראשונה שעליתי על במה. בחרתי שני מונולוגים שממש לא היו קשורים אליי, לאישיות שלי או לחיים שלי. לא ידעתי מה זה טייפ קאסט. אחד של יאקיש, דמות מכוערת ושלומיאלית מקומדיה של חנוך לוין, ואחד מ'ביבר הזכוכית'. הייתי כבר בן 26, שנה מעל הגיל המקסימלי, אבל ניסן ראה בי משהו וקיבל אותי בכל זאת".

קשה להתחיל בסביבה צעירה יותר?

"כן. החברים שלי, שכולם כבר סיימו ללמוד והתחילו למצוא עבודות קבועות ולהתחתן אמרו לי שאני משוגע, אבל לא היה לי אכפת. רוב התלמידים שלמדו איתי היו חבר'ה שבאו מתלמה ילין או מלהקות צבאיות ולי לא היה שום ניסיון על במה. אבל היה לי ניסיון חיים, היה לי מאיפה לשאוב תכנים. את הסטודיו סיימתי בגיל מאוחר, 30, ונחַתִי ישר לתיאטרון גשר, לקבוצת הצעירים, עם עוד חמישה חבר'ה מהכיתה שלי. מצאתי את עצמי עושה את 'יאסון' מול יבגניה דודינה והייתי בשוק. לקח לי זמן להפשיר".

לאון הצטרף לתיאטרון גשר בשנת 2002 ושיחק בהצגות: "העבד", "שושה", "מדיאה", "הלילה ה־12", "יונה ונער", "כפר" ועוד. בקולנוע שיחק בין היתר ב"מתנה משמים", "ואלס עם באשיר", ו"אדם בן כלב", והשתתף בסדרות הטלוויזיה "מעורב ירושלמי", "אלנבי" ו"בני ערובה". הוא זכה בפרס השחקן המצטיין ב־2003 בפרויקט משותף לקמרה אובסקורה ולסטודיו למשחק, והיום הוא מככב ב"נופל מחוץ לזמן", מחזה על פי ספרו של דויד גרוסמן.

מיקי לאון

ליאון מסתובב בעיר קצת כמו קזבלן: מלך השכונה עם חולצה פתוחה, נונשלנטי, גבוה, סוחף מבטים מהסביבה. לא יהיר. מתחת לקשיחות המתפרצת והלסת המרובעת מסתתר בחור רגיש בסך הכל, עם חוש הומור. דוק של עדינות שמציץ מאחורי לסת מרובעת נוקשה. ולא בטוח שהוא היה מסתייג או נעלב אם היה שומע את זה. עד לא מזמן גר בפלורנטין, באחרונה עבר לשכונה שקטה יותר בפאתי העיר, בואכה גבעתיים. בתים פרטיים. שכנים עם ילדים. עד לא מזמן היה בזוגיות עם שחקנית צעירה, אך כרגע הוא רווק. ברזומה שלו מערכת יחסים עם השחקנית מיכל גבריאלוב.

"אני בהחלט רואה את עצמי היום במקום מיושב יותר. אני כבר לא מגיע לברים שפעם הייתי פוקד. עברתי לגבעתיים, פיזית ומטפורית. לא היה לי פשוט בתל אביב. בתקופה האחרונה אני ממש מרגיש כמו ספורטאי במחנה אימונים. אני בעיקר מתאמן, לא יוצא בכלל, קורא טקסטים, נמצא בסוג של משמעת של לא לצאת ולא לשתות. ואני שמח שזה ככה. אני זקוק למסגרת כי אחרת אני מתפזר. אם אני לא אעבוד שבועיים אני לא יודע מה יקרה. לא סתם קוראים לפגרה בתיאטרון פגרה. אפשר להתפגר מזה".

מה תביא איתך היום לזוגיות?

"המון ניסיון חיים. אני יכול להגיד שאחד הדברים שהאקסיות שלי מתגעגעות הוא העצות שאני נותן בכל מיני תחומים, אבל בעיקר ביחסים בין אישיים. יש בי חוכמת רחוב. אני קורא הרבה, למשל את כל הטקסטים של אדם ברוך. היכולת שלו לקחת את החיים המודרניים ולראות אותם בראי ההלכה היא מרתקת. אני מאוד מתחבר אליו ומנסה לאמץ את הדברים שאני לומד ממנו. יש לי הומור עצמי ואני מאוד אבהי, מגונן, מפנק פיזית, אוהב מגע".

מיקי לאון

מה עוד היית רוצה?

"לעשות קומדיה. אני מרגיש שהפסגה של הקרירה שלי מתרחשת כרגע, והעשור הבא יהיה עשור טוב. זה לא מגיע משום מקום, עבדתי הרבה שנים בשביל זה".