אמנות הנונשלנט

 

יריית הזינוק של שבועות האופנה ברחבי העולם תהדהד לראשונה בתחילת ספטמבר, בבירת השיק העולמית פריז. העיר שהפכה שם נרדף לאנינות אופנתית מציעה שילוב נונשלנטי של הנשים היפות בעולם עם המראה המוקפד ביותר, אבל הכל נראה כאילו קורה להן על הדרך בין הקרואסון לגרסון. השנה מתלווה אל שלל האירועים ספר חדש המנתח את עקרונות מיתוס הזוהר והיופי הצרפתי ומוכיח שאפשר גם לבד. הכותבת היא זו שאחראית על קיבוע המראה הקולי והלא מתאמץ באופנה הצרפתית. דוגמנית העל קרולין דה מגרה, 37, הייתה סטודנטית צעירה לספרות בסורבון, רק בת 19, כשניגשה אליה מלהקת ברחוב והציעה לה לנסות ולהצטלם לקמפיין אופנה. מחדרי הלימוד העתיקים וספוגי ההיסטוריה היא הוזנקה אל הסטים של צלמי העל מריו טסטינו, פיטר לינדברג וטרי ריצ'רדסון, וכיכבה בתצוגות של שאנל, בלנסיאגה ומארק ג'ייקובס. דה מגרה הפכה בן לילה לשגרירת הקוליות הצרפתית החמקמקה, וזכורה בעיקר בדרך שבה התנהלה בין האיקונות הגדולות של עולם האופנה עם ג׳ינס, טי שירט, סניקרס ומחברת. לאחר קריירה מזהירה של עשור היא פרשה והקימה לייבל רוק עם בן זוגה – מה שחיזק את התדמית הגראנג'ית והלא מתפשרת שלה. לפני שנה וחצי, אחרי הפסקה של עשר שנים, היא הפציעה על מסלול התצוגה של שאנל מתוך בקשה אישית של מעצב הבית קרל לגרפלד – לא עניין של מה בכך בלב התעשייה שמקדשת את המראה הצעיר הבא. מאז חזרה לככב על המסלולים.

"למדתי שפה וספרות צרפתית בסורבון ולא היה לי שמץ של מושג מה ארצה לעשות בעתיד", היא משחזרת בראיון לרגל הוצאת הספר. "סוכנת דוגמניות הבחינה בי בשאנז אליזה כשהלכתי לקולנוע, והחלטתי לנסות את זה. לא ידעתי דבר על אופנה, מה שעניין אותי היה לקבל עצמאות כלכלית שתאפשר לי לצאת מבית הוריי ולגלות את העולם".

כמעט מתחילת הקריירה דבקה בך תדמית אינטלקטואלית.

"כנראה בגלל הסקרנות שלי. אני אוהבת להבין מדוע צלם רוצה לצלם אותי בדרך מסוימת, איזה סיפור הוא רוצה לספר, זה הרבה יותר כיף מאשר סתם לבוא ליום צילומים ולהיות פסיבית. אני תמיד לוקחת איתי מחברת, וכותבת כל מה שהאנשים אומרים לי על דברים שאני לא מכירה או לא יודעת עליהם הרבה.

"כשאני חוזרת הביתה בערב, אני בודקת וחוקרת את מה שדיברנו עליו במשך היום. אם אני מוצאת משהו שמדבר אליי, אני לומדת אותו לעומק".

מה למדת במהלך הקריירה, מה נגלה שכתוב במחברת?

"למדתי מהם הפגמים הפיזיים שלי. לאנשים אין כל בעיה לעמת אותך עם הפגמים שלך, וזה ממש לא נעים. צריך לעקוף את הבעיה ולהדגיש את הנקודות הטובות, לגרום לאנשים לשכוח את כל השאר. הומור הוא נשק מנצח. זו עבודה שגם לימדה אותי מהי סבלנות (צריך לעתים לחכות הרבה זמן), להרגיש נוח עם בדידות (אני נוסעת במשך כל השנה), ומעל לכל: איך להיכנס לעולמו של כל אדם מכל מקום בעולם".

במה שונה מושג היופי היום מאשר כשהתחלת את הקריירה?

"הנשים מרשות לעצמן להיות מפתות בגיל מאוחר יותר מאשר בעבר. היום אישה יכולה להיות נחשקת בכל גיל. אני חושבת שזה מאוד בריא שהתבקשתי לחזור לאופנה בגיל 35. אני חוזרת עם יותר קימורים ועם יותר קמטוטים בפנים. אני חושבת שהגענו, קרוב לוודאי הודות לאינטרנט, לחיפוש אחרי האמת והכנות".

לקום עם מצב רוח רע

דה מגרה הוציאה לאחרונה את הספר "איך להיות פריזאית איפה שתהיי – על אהבה, סגנון והרגלים רעים". הספר – שנכתב עם שלוש חברות ילדות – סופרת, תסריטאית ומפיקת סרטים – נועד לפצח את עקרונות הטיפוח והמראה הפריזאי, פורט את הסודות השמורים מאחורי הקלעים של חדרי האיפור הצרפתיים באופן כן ושובר מוסכמות, ואף קיבל את תמיכתה של חברת לנקום העולמית שלקחה אותו תחת חסותה ותוציא בקרוב קו איפור בהשראתו.

למה הרגלים רעים? האם ההתמכרות לסיפוק תאוות אישיות טמונה בלב הקונספט של האישה הפריזאית?

"כשנסעתי בעולם, הבנתי עד כמה מופתעים לשמוע על אורח החיים שלנו, הנשים הצרפתיות. נהנתי לספר עד כמה האישה הפריזאית העכשווית שונה מהקלישאה של האישה האידיאלית שלעתים מיוחסת לה. הספר מסביר איך לא להסתבך עם המחשבות על מי שהיינו רוצות להיות ואיך לחיות עם מה שיש לנו ולעשות את הטוב ביותר שאנו יכולות. הביטוי 'הרגלים רעים' היה חשוב כדי להדגיש את ההתמכרות הזו".

הספר מציין במיוחד את הרעיון של "שיק ללא מאמץ". זאת באמת התכונה החמקמקה ביותר של הסטייל הצרפתי.

"שיק ללא מאמץ הוא רעיון שמצאתי באופנה, ביופי וגם במערכות היחסים שלנו. אני חושבת שהוא מגיע מהעובדה שהנשים הפריזאיות קיבלו את הרעיון שהן לא מושלמות ושיש להן מגרעות, וזה משהו שצריך לחיות איתו, להתמודד איתו; שלא כמו כמה מהשכנות שלנו במדינות אחרות. אנחנו לא מחפשות מושלמוּת. זה אומר שאנחנו לא דוחפות כל דבר למקסימום, אנחנו יודעות מתי לעצור כאשר מדובר באיפור שלנו, במראה שלנו, באיך אנו הולכות ברחוב או יוצאות בערב. אנחנו לא מגזימות אף פעם. אני לא יודעת אם זה נובע מהתרבות שלנו, מהספרות, מהרומנטיקה, או מהמלנכוליה שהיא חלק בלתי נפרד מהתרבות הספרותית ואפילו האמנותית שלנו. אנחנו נשים שבוכות, שפורצות בצחוק, נשים שיכולות להתעורר עם מצב רוח רע. 'שיק ללא מאמץ' הוא למעשה המראה של אישה שחיה עם מצבי הרוח שלה ושמתייחסת לאיפור ולסגנון שלה באותו האופן".

בספר את נותנת עצות גם על מערכות יחסים ועל חיי משפחה. האישה הפריזאית באמת מאמינה שהיא יכולה שיהיה לה הכל בלי שהיא צריכה לבחור בין עצמה, הילדים וקריירה?

"אני עדיין משוכנעת שאני אימא הרבה יותר טובה כשאני מאפשרת לעצמי לנסוע ברחבי העולם ולקבל סיפוק רב בעבודה שלי, במקום להרגיש רגשות אשם שאני לא נמצאת שם כל יום ורגשות תסכול כשאני מחבקת את הבן שלי בן ה־8. אני מעבירה זמן איכותי ביותר עמו, והוא ילד מאושר ואוהב עד מאוד. האימא שבי היא האימא שאני יכולה להציע לו, וזהו המודל היחיד שהוא מכיר. לעולם לא אהיה האישה המושלמת מאחר שאין דבר כזה. בואו ננצל את מה שיש לנו לטובתנו וניהנה מ'טריקים' ומהמדע כדי להאט את הזמן ולהיות הכי טובות שאנו יכולות.״אני דוגלת באמנות הצגת המגרעות לראווה. במקום, לדוגמה, לסבול מתסביכים כי את לא יודעת איך לבשל, רכשי מיומנות במנה אחת ותחליטי שהיא תהיה 'התבשיל שלך'. את לא צריכה יותר למלמל תירוצים כשחברייך באים לארוחת ערב, כי את תמיד מבשלת את אותה הארוחה עבורם".

מהי עצת הזהב שלך בנושא טיפוח?

"סומק ורוד מעניק רעננות וגון עור פנים מאוד טבעי עם טוויסט נוסף קטן שירים את הפנים, כמעט כאילו אנו מסמיקות או אפילו כמו שעשינו אהבה".

מהי שגרת האיפור הבסיסית שלך?

״חשוב לי להיראות טוב בעיני אנשים אחרים. במילים אחרות, להחביא את העיגולים השחורים שלי. העיניים שלי הן החלק בפנים שלי שאני אוהבת להדגיש, כי אני חושבת שאפשר לקרוא את האישיות של האדם מתוך העיניים שלו. אני משתמשת בהרבה מסקרה ואוהבת את מסקרת היפנוז סטאר של לנקום. כשאני רוצה להשתעשע ולהרגיש ממש נשית, אני מושחת שפתון בצבע רוז, אבל לא מוסיפה צבע לעיניים.

הקלישאה אומרת שלא צריך התאמץ כל כך. שהאושר הופך אותנו ליפות יותר.

"אה, החיפוש אחרי האושר… כן, ברור, אושר הופך אותנו ליפות, אבל אני לא בטוחה שאפשר ללחוץ על כפתור כדי שהאושר יופיע לו. מה שעלינו לעשות הוא להבין מה גורם לנו הנאה ומה לא, ולנסות לתת יותר מקום לאושר בזמנים הפחות מאושרים. עבורי אושר מקביל לחופש: החופש לחשוב, להקשיב לעצמך ולעשות מה שאת רוצה בזמן שאת רוצה וללכת על זה. ההקשבה הזו דורשת מאמץ, אנחנו צריכות לעבוד על זה, אבל המאמץ משתלם".

נראה שהעיקרון שהספר מציג הוא לגשת אל כל תחום בחיים באופן מאוד רציני, אבל בקלילות. זה סודה של האישה הפריזאית?

"האישה הפריזאית מוגדרת מעל לכל ברצון שלה לעשות מה שהיא רוצה. היא לא רוצה להשקיע את הזמן שלה רק בחיפוש אחרי פרנסה, היא רוצה גם לחיות את חייה. זהו הרעיון המרכזי לדעתי. חיים רק פעם אחת".