סימני מחיקה

תמונות של סינדי קרופורד מההפקה של מגזין "מארי קלייר" שדלפו לרשת | צילום מתוך אינסטגרם
תמונות של סינדי קרופורד מההפקה של מגזין "מארי קלייר" שדלפו לרשת | צילום מתוך אינסטגרם

כשנשים "רגילות" זוכות לטיפול רציני של תוכנת הפוטושופ, אנחנו מזדעקים על עיוות של המציאות; אבל כשדוגמניות חושפות את סימני המתיחה והצלוליט שלהן - אנחנו זועקים שחשפו אותנו ליותר מדי אינפורמציה. העידן הסכיזופרני, קווים לדמותו

88 שיתופים | 132 צפיות

כשרייצ'ל הוליס, אימא לשלושה מקליפורניה, העלתה לפייסבוק ולאינסטגרם שלה תמונה בביקיני בחופשה, היא לא יכלה לצפות מראש את גל התגובות. לתמונות היא צירפה טקסט על הסיבה שהיא בוחרת ללבוש ביקיני: "יש לי סימני מתיחה ואני לובשת ביקיני. יש לי בטן רופסת באופן תמידי כתוצאה מהריונות של שלושה ילדים ענקיים, ואני לובשת ביקיני. הפופיק שלי רופס (מה שלא ידעתי בכלל שאפשרי) ואני לובשת ביקיני. אני לובשת ביקיני כי אני גאה בגוף הזה ובכל סימן שבו. הסימנים האלו הם עדות לכך שבורכתי להוליד את ילדיי, והבטן הרופסת היא הוכחה שעבדתי קשה להוריד את כל המשקל שיכולתי. (…) אלו לא צלקות, גבירותיי, אלו פסים ואתן הרווחתן אותם ביושר". הוליס שיגרה את הפוסט ונכנסה למים בחופשת יום הנישואים עם בעלה. כשבדקה את הסלולרי שלה חצי שעה אחרי, הופתעה לגלות בו יותר מ־5,000 לייקים. שבוע לאחר מכן אחזה הוליס ביותר מחצי מיליון לייקים וכ־60 אלף שיתופים, וזה גרר באזז וסיקורים בתקשורת העולמית. נוסף לכך, בעמוד הפייסבוק שלה החל שרשור אינסופי של צילומי נשים בביקיני שבחרו לחשוף את הגוף הלא מושלם שלהן – בהשראתה.

התמונה של רייצ'ל הוליס שעוררה סערה ברשת | צילום מתוך אינסטגרם
התמונה של רייצ'ל הוליס שעוררה סערה ברשת | צילום מתוך אינסטגרם

בעוד הוליס, אישה רגילה בחופשה רגילה ובביקיני רגיל, קיבלה תמיכה נלהבת ואהבה מרחבי העולם, שתי נשים אחרות שחשפו את גופן לאחרונה נתקלו בתגובות שונות לחלוטין. הראשונה היא סינדי קרופורד, שתמונות שלה מצילומי הפקת הלבשה תחתונה ב"מארי קלייר", ללא ריטוש, דלפו לרשת בפברואר האחרון, והשנייה – הזמרת איגי אזליה שצולמה בחופשה וללא ידיעתה בביקיני על ידי צלם פפראצי שתיעד את ישבנה המפורסם והעסיסי שמעוטר, מה לעשות, בצלוליט. מעריציה של קרופורד מימי הזוהר שלה נחרדו לגלות איך נראה גוף של אישה בת 49 ואם לשניים ולרבים המראה היה כל כך קשה לעיכול, שהתעקשו שהתמונה עברה ריטוש הפוך והוספת פגמים בזדון. אזליה, שנתקלה בתגובות ארסיות כל כך, לא עמדה בהן והודיעה על פרישה זמנית מהרשתות החברתיות.

הפרויקט המתמשך של הצלמת ג'ייד בייל, שמצלמת נשים במהלך הריון ולאחר לידה בעירום, על כל המשתמע מכך, קיבל גם הוא תגובות שנעו בין תמיכה ופרגון לסלידה קשה מסימני המתיחה והעור העודף, תוך שחלק מהמגיבים טוענים שמדובר במראות שממש לא צריך לחשוף לציבור.

צילום תמיכה ברייצ'ל הוליס | צילום מתוך פייסבוק
צילום תמיכה ברייצ'ל הוליס | צילום מתוך פייסבוק

אפשר לסכם זאת כך – דימויים של גוף האישה כשהוא חשוף וללא ריטוש מעוררים בנו תגובות קיצוניות, לטוב או לרע. במילים אחרות, אנחנו סובלים מסכיזופרניה תרבותית קשה. אנחנו יודעים למחות על ריטוש יתר כשאנחנו נתקלים בו, אבל הורגלנו לראות גופים מושלמים כל כך, שכל חריגה מן השלמות הופכת קשה לעיכול.

"לדעתי, האנשים שנותנים לייקים לנשים הרגילות ויורדים על הדוגמניות הם לא אותם אנשים", אומר ד"ר יובל דרור, דיקן בית הספר לתקשורת במסלול האקדמי המכללה למינהל. "הראשונים הם אלה שנמאס להם מדמות הדוגמנית הפוטושופיסטית. הם מבינים את המניפולציה, ויודעים שהנשים האלה לא אמיתיות, כי אף אישה לא נראית ככה, גם הדוגמנית עצמה. לעומתם, ישנם אנשים שדווקא סבורים שהדוגמניות נראות במציאות כפי שהן נראות במגזין וכשהם רואים אותן אחרת – הדיסוננס הורג אותם".

אבל זה לא אמור לשמח אותנו שגם הדוגמניות לא באמת נראות ככה?

"אני חושב שאנחנו לא מעריכים מספיק כמה אידיאל היופי נוכח בחיים שלנו. יש סוג אחד של אישה שמופיע בטלוויזיה, בשלטי חוצות, בכתבות. זה המסר. אנחנו רואים את זה מילדות ולאורך גיל ההתבגרות ומחנכים נשים להיראות זוהרות ונוצצות. אם יש להן חצ'קון – הן צריכות להתחבא עד שהוא יעבור. כשאנשים רואים את התמונות הלא מרוטשות הם פשוט מסרבים להאמין, קשה להם לקבל שמישהו יוצא נגד האידיאל".

חלק, נקי, מתוח

אבל האם אנחנו באמת כל כך מנותקים מהמציאות? הרי כיום, כשאנחנו מודעים לחלוטין לעובדה שצילומים עוברים ריטוש, למה הפערים עדיין מעוררים בנו כל כך הרבה רגשות? נדמה שכשמדובר בדימויים, קשה לנו לקבל את הסטייה מהאידיאל, את השומן, סימני המתיחה, העור העודף או הצלוליט שביום יום אנחנו לא בהכרח מתעכבים עליהם. לעומת זאת, על צילומים של נשים אנחנו יכולים להתעכב. לבחון כל קו, כל קמט, כל קימור ולהרגיש שאנחנו מסתכלים מקרוב בלי שהאישה שבתמונה תהיה מודעת לכך. בהתבוננות הזאת, אנחנו רוצים שהכל יהיה חלק, נקי, מתוח.

"אנשים רוצים שימכרו להם אשליה", אומרת קרן סעד, אחת מהמרטשות העסוקות והמבוקשות בתעשיית האופנה הישראלית. "הם רואים מסביבם אנשים רגילים ובינוניים כל הזמן. בסוף היום הם רוצים לפתוח את העיתון ולהיזרק לאשליה".

נראה שנקלענו לתקופה משונה מבחינת הדימוי הנשי – כוחות כלכליים ממשיכים לדחוף לעבר אידיאל שמשרת אותם, וההפנמה החברתית והתרבותית שלנו לגבי כיצד אמור גוף להיראות בהחלט תורמת לסטטוס קוו. דוגמנית העבר קארן דונסקי מנסחת את המציאות הזאת באופן מאוד חד משמעי, קר ואפילו מעורר אי נוחות: "הדרך היחידה להיראות טוב בלי פוטושופ היא לבחור את ההורים לפני שאת מחליטה להיוולד. אם יש לך סימני מתיחה ונוח לך – אחלה, אבל אל תתפלאי אם מבקרים אותך".

עוד צילום תמיכה בעקבות תמונתה של רייצ'ל הוליס | צילום מתוך פייסבוק
עוד צילום תמיכה בעקבות תמונתה של רייצ'ל הוליס | צילום מתוך פייסבוק

מהכיוון השני ישנם כוחות נגד שמתעקשים לחשוף את האמת העירומה – תמונות של סלבס ללא ריטוש דולפות לרשת ונשים לאחר לידה חושפות את גופן בגאווה בניסיון להרגיל את המבט שלנו אליהן ולהזכיר לנו שהגוף המצולם שהורגלנו אליו עובר עיבוד ושיפוץ. התגובות לדימויים האלה רק מדגישות עד כמה טכנולוגיית הריטוש משפיעה על התפיסה שלנו, עד כדי כך שלא מעט מאיתנו נזעקים, נגעלים ומבקשים לא לראות את הפגמים האלה שהצילומים המקצועיים מדחיקים לחלוטין.

הפוטושופ לא צריך להיעלם ממגזיני האופנה. הוא כלי שימושי ליצירת דימויים יפים, חזקים ומעניינים שאינם מתיימרים להיות המציאות אלא לנוע על הקו שבין בידור לאמנות. זו גם אינה המטרה של תגובות הנגד. המטרה היא להחזיר את האיזון וההפרדה בין צילומי האופנה לצילומים של נשים ברחוב, בחופשה או בכל פעילות יומיומית אחרת, אם מדובר בדוגמנית או לא. ובעיקר – לנטרל את השיפוטיות משני סוגי הדימויים.

עם הזמן, שכחנו לגמרי שתמונות מחיי היום יום אמורות לתעד זיכרון או חוויה אנושית בשביל עצמנו והסובבים אותנו ושהפקות במגזין אמורות לספק ערך בידורי ואסתטי. במקום, איחדנו ורידדנו את ההתבוננות שלנו בכל סוגי התמונות למבט אחד – ששופט את גוף האישה.