הגלגול של יאנה יוסף: מנסיכת ריאליטי לשחקנית ואמא

שמלה ויינגולד שואורום, טבעות יעקובוב דיאמונד קוטור | צילום: אייל נבו
שמלה ויינגולד שואורום, טבעות יעקובוב דיאמונד קוטור | צילום: אייל נבו

נסיכת הריאליטי שהתבגרה מספרת על המחיר הכבד של החשיפה, על הילדות הקשה בשכונת שפירא שהכינה אותה לאימהות ועל הגיור

88 שיתופים | 132 צפיות

תקופה מעולה עוברת על יאנה יוסף. כנראה הכי טובה שידעה. היא נשואה באושר לאהבת חייה, ציון ברוך, נמצאת בחודש רביעי להריונה, סיימה לשחק תפקיד בשרני בשני פיצ'רים עם במאים איכותיים, אורי סיון ("קלרה הקדושה", "בטיפול") ומני יעיש ("המשגיחים") ולאחר זמן רב של שקט בגזרת הדוגמנות, נבחרה לשמש פרזנטורית של חברת התכשיטים יעקובוב דיאמונד קוטור.

אך משהו מעיב בכל זאת. ההיריון שדלף מוקדם מדי, מין הילודה שפורסם רגע לאחר שגילו בעצמם, ובכלל, יחס עיתונות הרכילות, שלטענת יוסף, לא רואה אותה ממטר. "בלילה סימס הכתב לציון שהוא מפרסם שאני בהיריון ושהוא בכלל לא חייב תגובה. ציון, שהוא נחמד מטבעו, כתב לו, 'אפשר רגע לעכב את זה? אנחנו לפני בדיקה חשובה'. היינו לפני סקירת מערכות ראשונה שרק אז רואים אם בכלל הכל בסדר. הכתב פרסם את הידיעה על הבוקר. כשהבנתי שזו הגישה ושהידיעה עומדת להתפרסם, עבר לי בראש להתקשר לכתב רכילות אחר, שאני מיודדת איתו, רק כדי להראות לכתב ההוא. אבל אז אמרתי לעצמי, 'מה, אני עושה מסחרה מההיריון? ואם חס ושלום הוא לא יעלה יפה?' את לא מבינה איך הרגשתי. קצת התחשבות. אנחנו בני אדם, לא רק אושיות ציבוריות. זה לא קמפיין או סרט, זה פאקינג היריון. אמרתי לעצמי שלא אתן לזה לבאס אותי. לא עזר".

לא סיפרו לך שסלבריטאות זה לא רק אבק כוכבים?

"אם רק מישהו היה עושה לי מצגת בתחילת הדרך ומראה לי איך הדברים ייראו…", יוסף מחייכת בסרקסטיות. "שילמתי מחירים גבוהים. לא ידעתי שככה זה. אני שמחה שהייתי באח הגדול ושמחה שהתפרסמתי, אבל הייתה מעורבת בכך חוסר רגישות רבה. עד היום קוראים לי 'פליטת ריאליטי'. די כבר עם המושגים המטופשים האלה. אני אישה נשואה, תכף אימא, התבגרתי. אנשים מפורסמים זה לא מוצר, יש להם רגשות".

את אמורה לדעת שהדיל הולך לשני הכיוונים. את רוצה שיראיינו אותך על סרט או קמפיין בהשתתפותך, הצד השני של המטבע הוא שיהיו גם ידיעות לא מתוזמרות מטעמך. זה הריקוד, כן?

"מחיר שמ'מחיר", יוסף מתרגזת עליי. "מי אמר שזה המחיר? יש חוקים? כי אני לא קיבלתי שום ספר. שאף אחד לא יגיד לי שזה המשחק. אלו החיים שלי! כל מה שקשור ליאנה יוסף הסלב, תפרסמו מה שתרצו, איך שתרצו. בכל הנוגע לחיים הפרטיים שלי, תשאלו, תהיו קצת אמפתיים. אני לא מבינה, גנבתי? רצחתי? מה זה המחיר שאני צריכה לשלם? אם בחרתי להיות שחקנית, אז אני צריכה לאכול אותה? לשכוח מהחיים שלי? תצלמו בכיף, אבל אל תציבו לי מצלמה במרחק אפס מהפנים".

חולצה גוצ'י, אוברול סוניה ריקל לטקטיק | צילום: אייל נבו
חולצה גוצ'י, אוברול סוניה ריקל לטקטיק | צילום: אייל נבו

ציון שותף לתחושותייך?

"ציון כבר שנים בתעשייה, הוא פחות מתרגש ממני".

אגב, יש חשד לגבי זהות המדליף?

"לא מהסביבה הקרובה בטוח. אני גם לא מתעסקת בזה. לא מעניין אותי. מישהו צריך לחיות עם עצמו, עם המצפון שלו".

לא מתחרטת על "האח הגדול"

יוסף (26) מגיעה לריאיון טבעית מאוד. השיער עוד רטוב אחרי מקלחת, בלי טיפת איפור, וגבות שלא ראו פינצטה זמן מה. כמובן שזה נהדר, אבל מפתיע, לא יושב על הדימוי של ציון ושלה כפאשניסטים, כאלה שמגיעים להשקות באאוטפיט מוקפד ושיקי. בכלל, העניין של הטבעיות זולג גם לריאיון עצמו. היא פתוחה וכנה, לא מתחזקת שום פאסון. מרענן. "אין לי שום סיבולת", היא מחייכת כשאני מחמיאה לה על הגבות. "אני מורידה שערה וכואב לי. אני לגמרי בעד המראה הטבעי. גם בצילומים לכתבה הזו ביקשתי מהצלם בלי פוטושופ. בסוף יום צילומים אני תמיד חושבת שיצאו תמונות מגניבות, ואז הן מתפרסמות בעיתון וזו לא אני. מבוגרת, מלאכותית. אני לא דוגמנית. אני באה עם ערך מוסף".

פעם אחת ולתמיד, כשסלב אומר "ערך מוסף" הייתי רוצה לדעת למה הוא מתכוון.

"לא אגיד, אני רוצה להישאר מסתורית", יוסף מתגלגלת מצחוק. "תראי, הדברים שיצאו ממני באח הגדול, זו אני. שם ראו מי אני באמת, איך אני מתנהלת בתנאי לחץ. אני אומרת את מה שאני חושבת, אני אימפולסיבית, גם היום זה ככה. לפעמים אני אומרת לעצמי 'פאק איט, תעצרי, תחשבי לפני שמשהו יוצא לך מהפה'".

חשבתי שתתנערי מ"האח הגדול".

"אני לא מצטערת שהלכתי לאח הגדול, כי קודם כל לא היה לי מה להפסיד. באתי כי רציתי לפתוח דלתות ולהפוך לשחקנית. היום אני מבינה שאם אתה באמת רוצה משהו ומתאבד עליו, אתה משיג אותו בסוף. אבל במקום לרוץ מהשקה להשקה, יצאתי מבית האח מפוחדת. יצאתי החוצה וכולם הסתובבו ברחוב כשעברתי וניגשו אליי. אז פשוט התחבאתי בבית. לא היה אכפת לי מכלום. הייתי זקוקה לזמן לעכל. לא באמת הבנתי מה עברתי. גם עכשיו, אני לא באמת מבינה את ההיריון הזה, זה משהו שצריך לעכל".

אפרופו, איך עובר ההיריון?

"זה מפתיע, אבל אין לי חשקים מיוחדים. אין מצבי רוח, אין בחילות. אולי בעצם תרשמי שיש לי קצת בחילות, שלא יעשו לי עין הרע. אני אוהבת לעשן. ממש אוהבת. היום שלי היה מורכב מסיגריות וקפה במקום אוכל. עישנתי עשר שנים, אבל ביום שגיליתי שאני בהיריון, הפסקתי".

לא פשוט.

"ציון הופתע ממני. הוא כל הזמן אומר את זה. הוא היה בטוח שאמשיך לעשן, אפילו סיגריות בודדות. כלום. הוא בהלם שאני נורא שמחה בהיריון. האכילו אותו ב'אתה לא יודע מה הולך להיות לך'".

זה אומר שהוא לא מסונג'ר להביא לך גלידה וחמוצים?

"ציון עובד מהבוקר עד הערב. אני לא מציקה לו, מקסימום מסמסת והוא חוזר אליי כשיש לו זמן. יש לו הכי הרבה חופש בעולם. אני לא מתבכיינת שאני בהיריון. יש רק בעיה אחת: שהוא לא מחזיר למקום. פותח סוכר ומשאיר על השיש. אבל זו בעיה ישנה".

חושבת כבר על איזו אימא תהיי?

"ציון יהיה אבא מושלם, מפנק. הוא כבר מת לקחת אותה לכל מקום. אני יודעת שאני לא צריכה לחזור על דפוסי פעולה שראיתי בבית, אלא לקחת רק את הטוב. אני רוצה להיות אימא שאוהבת ללא תנאים, שמקשיבה, שמלטפת, שאומרת את המילה הנכונה. אגב, נורא רצינו בת. פעם, איזה מזרחי רצה בת? הכי חשוב היה להביא בן, זה היה כבוד. אבא שלי הבטיח לאימא שלי הרים וגבעות אם תלד בן. בינתיים הוא עזב. אין הרים ואין גבעות".

חולצה ועליונית טופשופ, קשת לשיער קרן וולף | צילום: אייל נבו
חולצה ועליונית טופשופ, קשת לשיער קרן וולף | צילום: אייל נבו

את מאוד צעירה. מניחה שיש גם חששות.

"היה לי פיילוט מהבית. גידלתי שלושה אחים קטנים. לאחותי יש כל מיני פלאשבקים מהילדות על איך שגידלתי אותם. לקחתי אותם לכל מקום שהייתי הולכת אליו. הם היו באים איתי לכל מסיבת כיתה, יומולדת, ביקור אצל חברה. יש תמונה באלבום שהם בבריכה, ואני עומדת בחוץ עם ידיים על המותניים, שומרת עליהם".

לא יוצאת מהשכונה

יוסף נולדה בטג'יקיסטן, מדינה שהייתה חלק מברית המועצות וכיום היא רפובליקה עצמאית. משפחתה עלתה לארץ כשהייתה בת 4, והשתקעה בשכונת שפירא בדרום תל אביב. הרקע הכלכלי הלא פשוט שבאה ממנו מהדהד בחייה כל הזמן. "היום לא חסר לי כסף, תודה לאל, אבל זה אופי. נשארתי אותו דבר. אימא שלי עדיין גרה בשכונת שפירא, בסלאמס. אני מגיעה אליה פעם בשבוע ומתחברת לשורשים שלי. מאיפה באתי, מה הייתי לפני. כשאני רואה שמלה ב־20 אלף שקל, אני נחרדת. ציון משתגע ממני. אם אני רואה בחיובי הוויזה חיוב מוזר, אני עושה טלפונים, מבררת. הוא אומר לי 'עזבי, למה?'. אני שונאת להיות פראיירית ויש לי ערך לכסף".

נהגת לספר שאת קרובה לאביך. נראה שזה השתנה, היום את קרובה מאוד לאימא שלך.

"באח הגדול הגעתי לתובנות חדשות לגמרי. הבנתי שהייתי מעולפת על אבא שלי, בזמן שאימא שלי קרעה את התחת בשבילנו. יצאתי החוצה והתאהבתי בה מחדש. וגם היא. היא ראתה אותי ושמעה את המצוקות שלי, את הטענה שהיא לא הייתה מספיק אימא. מאז, היא לא מפסיקה להתקשר, לדבר אליי יפה. כשסיפרנו לה שאני בהיריון, היא התחילה לרקוד".

סלחת לה על שהיית ילדה הורית?

"לאימא שלי לא הייתה עזרה. היא הייתה נטו לבדה. אימא הייתה גננת עם דיפלומה, וכשהגיעה לארץ לא ידעה עברית ועבדה בניקיון. היא רצתה ללמוד עברית, אבל אבא שלי לא נתן לה. זו מנטליות פרימיטיבית כזו. אבא שלי איבד את עצמו בעלייה לארץ, והיא הייתה צריכה לפרנס אותנו. עד היום היא עובדת בניקיון".

אגב, מי הראשונים שידעו שאת בהיריון?

"נחשי. בואי נגיד שאסי ושלום היו מהראשונים. הבנים כל יום ביחד. אנחנו, הבנות (ענבל שלוי ואפרת ארליך, בנות הזוג של שלום מיכאלשווילי ואסי ישראלוף, ת.ב), נפגשות לנו. יש משפחה שהיא הדם שלך, ויש אנשים שרואים אותם כל יום, והם משפחה גם כשהם לא הדם שלך".

לא בא לך לפעמים להגיד, "טוב, אפשר איזה אפטר מהחמולה הזו?"

"אני חולה עליהם. הפורמט הזה עובד ובגדול. חברים כאלו זו מתנה".

פאוור קאפל בפעולה | צילום מתוך האינסטגרם של ציון ברוך zionbaruch@
פאוור קאפל בפעולה | צילום מתוך האינסטגרם של ציון ברוך zionbaruch@

לבוש צנוע

חוץ מהאימהות, הבייבי הנוסף שמעסיק את יוסף זו חנות הבגדים האינטרנטית שהיא מתעתדת לפתוח בקרוב, המבוססת אך ורק על לבוש שמרני, סטייל קוד הלבוש של הנסיכה קייט. "בתהליך הגיור נדרש ממני להתלבש צנוע, אבל מה עם שיק? יצאתי לחפש בגדים ולא מצאתי. תראי כמה הנסיכה קייט לבושה יפה. המלתחה שלה מבוססת רק על שמלות וחצאיות. בתצוגת החורף האחרונה של דולצ'ה וגבאנה התעלפתי מעונג על הקולקציה השמרנית שהוא עיצב. החלטתי להקים אתר, למצוא מעצבות דתיות ולא דתיות שיכולות לתפור קולקציה שמרנית, מלכותית, שמחמיאה לגוף. זה נשי, מסתורי בעיניי. הוט קוטור. הדבר הזה הולך איתי כבר שנה וחצי, אבל דווקא עכשיו כשאני בהיריון, אני אש, בא לי להגשים מלא דברים".

חסל סדר גופיות? לבוש דתי כהלכתו?

"אני אוהבת את המראה השמרני. גם בצילומים לכתבה ביקשתי ללבוש שמלות סגורות. כשאני נאלצת להעביר משהו, להביא את עצמי רק דרך הפנים, דרך הבעות, לא באמצעות מחשוף או תחת, זה מאתגר ומגניב".

ומעבר לתרגיל במשחק, יש פה תהליך של התקרבות לדת?

"בחיים לא הלכתי עם סטרפלס או עם חצאית מיני. גם לא תמצאי תמונות שלי עם חולצה שכל השדיים בחוץ. זה האופי שלי. אני לא בטוחה שהקיץ אלך עם גופיות. מצד שני, אני בהיריון, אז אני לא הולכת נגד החשקים".

תהליך הגיור ואת, זה היה סיבוב שני.

"בסיבוב הראשון של הגיור, הייתי ילדה, בת 18. הכרתי בחור כשעשיתי שירות לאומי ורצינו להתחתן. רק כשהגענו לרבנות שמעתי שאני לא יהודייה. לא היה לי מושג לפני. בשכונה שלי היו לי חברים פיליפינים, כהי עור, חברים מכל הסוגים. לא התעסקתי לא בגזע ולא בדת. אז נכון שבחנוכה, חוץ מהדלקת נרות, קישטנו גם עץ אשוח קטן, אבל לא היה לי מושג מה זה אומר. הוא היה יפה וחיכו לנו מתנות מתחתיו, ובכל השכונה היה כזה. כשהתחלתי את הגיור בגיל 18, עם כל האיסורים, לא התאים לי שיחליטו בשבילי מה אני ומי אני. הלכתי ראש בראש. אמרתי לעצמי שאני מרגישה יהודייה ופה זה נגמר. פרשתי מהתהליך אחרי שנה".

יוצאת האח הגדול, אלין לוי, עברה הליך גיור במקביל אלייך. היא הפסיקה בזעם גדול. היא אמרה אז "זו לא הלכה, זה שיגעון גדלות". את, לעומת זאת, יצאת חצי דתייה.

"הגיור לקח לי שנתיים. הדרך הייתה לא קלה. הוא התעכב כשלא הייתי מוכוונת מספיק. כשהתקטננתי במקום להבין את המטרה. כשהתכווננתי למטרות שלי, עברנו ככה", היא מונה על אצבעותיה, "קיבלנו שלושה מלאכים טובים שהעבירו אותי והשאירו טעם כל כך טוב מתהליך הגיור. הם האדירו אותי, את זה שאני רוצה להיות שייכת לעם היהודי. כשהתחילה היוזמה לתת לרבני ערים לגייר, הם ביקשו שאדבר בכנסת על מה שעברתי, אבל הרגשתי שאחרי החוויה הטובה שעברתי, זה לא יפה לצאת נגדם".

גם הטבילה הסופית במקווה, עם חלוק, כשרבני הגיור צופים בך, לא עוררה חמה?

"חששתי מזה בהתחלה, אבל נכנסים עם חלוק סגור עד הצוואר, והרבנים עומדים רחוק, בפתח הדלת. לידי עומדת הבלנית. לא מסתכלים ישר אליי. אומרים לי 'תגידי ככה וככה', וזהו, הולכים. את בוחרת איך להתבונן על זה. אני חשבתי שסוף סוף אני מסיימת את התהליך, שעברתי אותו! וזה היה קסום ומדהים. מבחינתי, הם צינורות, כמו בוחנים במשרד הרישוי. זה הכל".

חולצה ברברי, מכנסיים גוצ׳יטבעות יעקובוב דיאמונד קוטור | צילום: אייל נבו
חולצה ברברי, מכנסיים גוצ׳י
טבעות יעקובוב דיאמונד קוטור | צילום: אייל נבו

ההלכה צריכה להתקדם

הדיבור הרוחני על אודות ההתכווננות הוא לא מקרי. ציון והיא הצטרפו לסחף שעובר על ידועני הארץ והחלו להיות מטופלים בשיטת ניאו־הומנולוגיה, שפיתחה יהודית אורנייה מילוא. מיה דגן, יעל פוליאקוב, ענת הראל, שירה מרגלית ורבים אחרים מעידים כי השיטה – שאינה מוכרת לרבים ומילוא מעידה כי קיבלה אותה כמסר מיישויות עליונות – העניקה להם מפתחות שקידמו את חייהם. לשומע מהצד היא נשמעת כמו ערבוב בין פסיכולוגיה, קבלה, קואוצ'ינג, פיזיקה ותורות רוחניות שונות.

"כבר שנה אני מטופלת בשיטה הזו", מתוודה יוסף. "בחיים לא ניסיתי טיפול פסיכולוגי. תמיד אמרתי שאני יכולה לטפל בעצמי לבד, אבל הבנתי שיש הבדל בין לדעת לבין לקבל כלים ולהתמודד. זמן רב מאוד לא קיבלתי קמפיין שאני רוצה ומתאים לכל התנאים שלי, ואז הגעתי ליפעת, התלמידה של יהודית. התחלנו לחפור, לבדוק איזה דבר בי יוצר את זה. והנה, קיבלתי קמפיין. אני הולכת ליפעת פעם בשבועיים, לא מאוד אינטנסיבי. אני לומדת להסתכל על סיטואציות ולראות את התמונה הגדולה. להבין שהכל מתחיל ונגמר בי, לקבל אחריות על החיים שלי, לא להאשים את העולם. אנחנו אלה שבונים את המציאות שלנו. ההבנה הזו עושה את החיים קלים יותר".

בשלב הזה פקח עירוני מגיח כמו השטן ומדביק דוח על שמשת הרכב של יוסף, שחנתה באדום לבן. היא רצה לעברו ומנהלת שיחה ערה שאני לא שומעת. היא חוזרת זעופה ומסרבת להירגע. "250 שקלים זה קניות בשישי לאימא שלי. רק עכשיו סיימתי לשלם 1,600 שקל על דוחות. מי בוחר לעבוד כפקח, מי?".

נחזור למסורת. איך נראית השבת שלך?

"אני לא מבשלת בשבת. זה ככה עוד מהבית. כל שבת בבוקר ציון ואני יורדים למטה לקיוסק, שותים קפה עם חברים ושכנים. אחר כך הוא הולך להתאמן ואני הולכת לנוח. יחד עם זה, אנחנו חושבת שהעולם התקדם וההלכה צריכה להתקדם איתו. צריך לקבל ליהדות את כל מי שרוצה להיות יהודי, אמנם הרגשתי יהודייה כבר לפני הגיור, אבל רציתי גיור כמו שצריך, עם החותמת. לא רציתי שהילדים יעברו את מה שעברתי, שזה יהיה תקוע להם כמו עצם בגרון, שיאשימו אותי שלא עשיתי גיור גם בשבילם, שבגן ובבית הספר לא יצחקו עליהם. וכן, גם המשפחה של ציון מסורתית מאוד. זה היה חשוב להם, ואני לא יכולה להאשים אותם בזה. בתוך זה, גם רציתי חופה".

בקיצור, החיים דבש.

"ציון זו מתנה. אני גמורה, מעולפת עליו. כל בוקר מודה לאלוהים. לפני שפגשתי אותו הייתי ממש ילדה. התבגרתי בשנייה. אישה רוצה להתחתן וללדת רק כשהיא פוגשת את הנשמה התאומה שלה. בכלל לא הייתי בטוחה שאתחתן ואביא ילדים. מה אני? תוך שנייה ידענו שזה זה. וכשזה זה, את רוצה להגשים את כל החלומות עם בן הזוג. לא סתם שומעים על נשים שהכירו גבר ותוך שלושה חודשים כבר היה היריון".

כמה זמן לקח לכם, שנתיים?

"היה גיור באמצע שחיזק את האהבה, נלחמנו עליה ביחד".

 

איפור ערן פאל לסולו, שיער בנג'מין רוימי לסולו