את נופשת: קיץ ישראלי גרסת 68'

צילום: פיטר הרצוג, מתוך הפקת בגדי ים למגזין "את" ב־1968
צילום: פיטר הרצוג, מתוך הפקת בגדי ים למגזין "את" ב־1968

חזרנו לימי הקיץ הראשונים של מגזין "את" ומצאנו עצות לנופשת המתחילה ותמונות נדירות מצלם אחד זועם

88 שיתופים | 132 צפיות

 

עיון בגיליונות "את" מ־1968 מעלה שעצם הרעיון שנשים ייסעו לחוץ לארץ, ככה סתם לחופשה, לא היה מובן מאליו. חברת Olympic Airways, למשל, הציעה לנשים להצטרף לנסיעת העסקים של הבעל: "גם את יכולה להצטרף אל בעלך בנסיעתו לארצות הברית".

אם בחרת בעצמאות ובחופשה מעט יותר אקזוטית – בקיץ של אותה שנה הציגו ב"את" את מלתחת הנופש האידיאלית: "הנופשות על האגם הן חסידות השיטה שכל המפחית בפריטי לבוש – מקל על טלטולי הנסיעה". ליושבת על החול הומלץ על חולצת משבצות, בגד ים מבד החולצה וחצאית ומטפחת בצבע תואם. סט כזה מתאים לכולן: "מן הכנרת עד ים־סוף ומן הים התיכון ועד תעלת סואץ". הטרנדים הבולטים היו ביקיני בטריקולור – אדום, כחול ולבן. בגדי הים של העונה עוטרו בפסים גליים וצבעוניים, טבעות ממתכת וכתפיות הנקשרות סביב העורף.

עוד פנינים שמצאנו בארכיון:
מה חשבנו על הגבר הישראלי בשנת 75'? 
על גוטקס ולאה גוטליב
איך התכוננו לפסח בשנות ה60 המאוחרות?

 

הפקת בגדי ים קיצית הציגה תמונה אותה צילם פיטר הרצוג ז"ל. הרצוג נחשב בעיני רבים לצלם האופנה הראשון בישראל. סיפרו שהיה גאון, פדנט ומקצועי, אך גם אומלל, זועם ומתבודד. בשנות עבודתו בארץ הפיק כמה מהתמונות הטובות ביותר בתעשיית האופנה הישראלית אבל ב־1972, בדרמטיות האופיינית לו, שרף את ארכיון תצלומיו, עזב את ישראל ולא חזר אליה עד מותו בשנת 2001.

צילום: פיטר הרצוג, מתוך הפקת בגדי ים למגזין "את" ב־1968
צילום: פיטר הרצוג, מתוך הפקת בגדי ים למגזין "את" ב־1968

 

ובחזרה לחופשה. לאחר שנבחרה מלתחה, יש לתכנן את האריזה: "אם אינך יוצאת לנופש על אי בודד בתנאי רובינזון קרוזו, הרי ברור שבתקופת הנופש אין לך פנאי ואין לך חשק לכבס בגדים. כשאת מרכיבה את המלתחה בחרי בבגדים העשויים מאריגים כביסים אשר אינם זקוקים לגיהוץ. את הבגדים יש לארוז בשתי מזוודות: מזוודה גדולה שבתוכה אורזים את השמלות והחליפות ומזוודת יד קלה שבתוכה אורזים את הפריטים השימושיים".

מכיוון שאז לא ידענו פומו (FOMO) מהו, הומלץ כי "אם את נוסעת לנופש בחו"ל, קחי איתך גלויות צבעוניות מישראל. זה יצחיק את ידידייך בארץ, כאשר יקבלו מלונדון גלויה של אילת או מפאריס גלויה של חוף אשקלון".

למי שלא הצליחה לסגור חופשה שיקית באירופה – ספינת השיט ״א.ק. תיאודור הרצל״ סיפקה חוויית נופש אופנתית ביותר. בקיץ 1968 נתן המגזין חסות לתצוגות אופנה על אוניית הנוסעים. "הייתה זו חוויה אופנתית בלתי רגילה עבור קהל הנשים באונייה, וזו גם הפעם הראשונה שמספר כה רב של גברים חזה בתצוגות אופנה", סיפרה אז דרורה לרון. "לפי תגובותיהם הנלהבות בעת התצוגה ולאחריה, דומה, כי הצליחו לרדת לסוף דעתן של נשותיהן והבינו את המסתתר מאחורי הטענה הנצחית: 'אין לי מה ללבוש'. ואם היו גברים שהתרשמו מן הדוגמנית לא פחות מאשר מן הבגדים – הרי מי אנחנו שנטיל דופי בהתלהבותם האפלטונית?"

 

אסתי לאודר חובקת עולם

בשנות ה־60 החליטה אסתי לאודר לכבוש טריטוריה חדשה. אחרי שהבינה שלנשים האירופאיות יש מודעות גבוהה לטיפוח עור הפנים וחוש אופנתי מפותח, השיקה לאודר את מוצרי המותג בחנות היוקרתית הרודס בלונדון והפכה להצלחה בן רגע. אחרי שכבשה את לבן של הבריטיות המשיכה לפריז, שם פגשה בלקוחותיה בחנות הכלבו המפורסמת גלרי לפאייט. מסביב לדוכן שפכה לאודר מעט בושם. הריח המשכר התפשט מיד ברחבי החנות ועורר את סקרנותן של הלקוחות. נשים ניגשו ללאודר כדי לברר מהו הריח המשגע וכיצד ניתן לרכוש אותו. "אמרו ששפכתי את הבושם בכוונה", סיפרה לאודר, "אבל לעולם לא אגלה אם כך עשיתי". נשות פריז התאהבו בריח הבושם ובשאר המוצרים הקוסמטיים של לאודר. משם המשיכה לכבוש עוד יעדים ולבבות. "במובנים רבים נשים מדברות את אותה השפה", אמרה לאודר. "לא משנה מאיזה רקע או תרבות אנחנו באות, אנחנו תמיד מבינות זו את זו".

אסתי לאודר | צילום: יח"צ
אסתי לאודר | צילום: יח"צ