המקומות שישיבו לך את האמונה בעולם האופנה
תערוכות אופנה ששווה לבקר בהן, חנויות שמספקות חוויה גם אם לא קונים בהן דבר ומקומות מלאים באנשים מסוגננים שכדאי לאכול בהם. תחנות החובה בלוס אנג'לס, ניו יורק, לונדון ופריז לקיץ 2017
עולם האופנה בצרות. למה? בעיקר בגלל צרכנים שמגלים אדישות הולכת וגדלה לנעשה סביבם – פועל יוצא של אינספור קולקציות עונתיות, מבצעים חדשים מדי יום וחשבונות אינסטגרם מופרכים של פאשניסטות. שום דבר כבר לא מרגש, שום דבר כבר לא מסעיר ושום דבר כבר לא מעורר תשוקה. יותר ויותר מותגים מגלים שאין באמת קהל שרוצה לצרוך אותם ובארצות הברית מעריכים שעד סוף השנה ייסגרו שם אלפי חנויות.
הפתרון? להמציא לעצמנו מחדש את האמונה באופנה ולהבין שלמרות תחושת המיאוס יש לתעשייה הזו הרבה מה להציע, אם קצת מסננים את הרעש והבלגן. האמצעים פשוטים – ביקור בתחנות האופנה הטובות בעולם.
לוס אנג'לס
המעצב האמריקאי פיליפ לים אמנם פעיל בסך הכל עשור אבל גם הוא מרגיש בעייפות שאוחזת בתעשייה. "מעולם לא הרגשתי שהאופנה כל כך לא אופנתית כמו היום", אמר בריאיון ליומון האופנה WWD. אמר ופתח חנות חדשה בדאון טאון לוס אנג'לס (734 E 3rd St) שמבקשת לעורר את כל החושים ושונה בעיצובה משאר הבוטיקים שלו שמפוזרים בעולם. במקום מוצגות עבודות אמנות ונמכרים גם פריטים ורהיטים של אמנים שונים, כשהעיצוב עצמו אקלקטי ואמור להפתיע.
כדי להשלים את החוויה ואם מצליחים לתפוס מקום, מומלץ לקפוץ למסעדת Bestia הסמוכה (2121 E 7th Pl), מעין מזללה איטלקית של השף הישראלי אורי מנשה שכבר שלוש שנים נחשבת לאחד המקומות המבוקשים בעיר. הסיבה? בר מלא התרחשות, מרפסת רחבה ואווירה ספוגה בקוליות הקולנית של אל.איי.
לונדון
דרך בדוקה לקבל השראה ולהפעיל מחדש את בלוטות החשק היא לחזות בעבודה של מאסטר אמיתי. והאם יש דרך טובה יותר להתחיל מאשר ב"מעצב של המעצבים" כריסטובל בלנסיאגה? מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון מארח תערוכה גדולה המוקדשת ליצירה של הקוטוריֶה, שהתחיל את דרכו באמצע המאה שעברה בספרד והמשיך אותה בפריז עם צלליות מפוסלות עוצרות נשימה ואלגנטיות חמורת סבר להחריד. כדאי להצטייד בכרטיסים מראש (עד 18 בפברואר 2018).
אף שהיו לו כל נתוני הפתיחה להפוך לעיסה של צילומי סלפי, Thomas's, בית הקפה החדש של בית האופנה ברברי בבירה הבריטית, הוא מפלט ראוי מאווירת השוק של רחוב אוקספורד הסמוך. ארוחת הבוקר היא להיט אמיתי, ומלבד אח בוערת ברקע אפשר להתענג על תה מעולה וקרמפטס – מעין חביתיות חמאה חצי מתוקות ובריטיות לגמרי (5 Vigo Street).
ניו יורק
לא לדאוג, גם למי שיבקר בצד השני של האטלנטי יהיו הזדמנויות פז להחזיר את האמונה באופנה. במכון לתלבושות של מוזיאון המטרופוליטן בניו יורק נפתחה במאי התערוכה השנתית, שהפעם מוקדשת לעבודה של ריי קוואקובו, המייסדת של המותג היפני קום דה גארסון. אגב, זו בסך הכל התערוכה השנייה אי פעם שמוקדשת שם למעצב חי (בפעם הקודמת היה זה איב סן לורן) והיא מפנה זרקור לאחת המעצבות השנויות במחלוקת בתעשייה. אחרי שנחשפים במשך שנים לעיצובים הגנריים של רשתות האופנה המהירה, יש משהו מעצים בהתבוננות באופנה אגרסיבית ולא מתנצלת, שקוראת תיגר על חוקי המסחר והגוף (עד 4 בספטמבר).
מי שבכל זאת צריך את האופנה שלו קלה יותר לעיכול שירד על אותו הציר לסניף הדגל המשופץ של בית האופנה הניו יורקי Coach, שבשנים האחרונות עבר את מתיחת הפנים המסחררת ביותר שמותג יכול לעבור (79 5th Ave). בעזרת המעצב סטיוארט וורס הוא הפך את עורו והצליח לשלב בין עיצוב עכשווי יותר לטווח מחירים יחסית נוח בהשוואה לאופנת יוקרה, והחנות הספציפית הזו היא שיקוף פרוע ומענג של המהפכה. תיקי האוכף שנמכרים במקום – יוניסקסיים, עשויים עור כפפה ובעלי צללית מעוגלת ואלגנטית – הם דוגמה מעולה לפריטי המפתח שכדאי למשש בזמן הביקור במקום.
פריז
אין מגרה יותר מהדברים המוצלחים שיש לאחרים. בדיוק את זה מוכיחה התערוכה החדשה במוזיאון האופנה של פריז, שכולה פריטים מתוך ארונה הפרטי של זמרת השאנסונים המיתולוגית דלידה. יחד עם אווירת הנוסטלגיה האופפת עכשיו את תעשיית האופנה, מדובר בתערוכת חובה לקיץ הקרוב (עד 13 באוגוסט).
את רחשי הקנאה מומלץ להטביע בסניף המצוין של רוז בייקרי, שנמצא בקומה השנייה של הכלבו המיתולוגי לה בון מרשה בגדה השמאלית של העיר. לא רק שהמקום עצמו הוא תצוגת תכלית של יוקרה (הציצו בהיכל הנעליים הסמוך) אלא שלעוגת הגזר המופלאה יש אפיל אינטלקטואלי ומסוגנן, ויש בכוחה להקים לתחייה אפילו קדושים שאינם איתנו. ואם זה לא ישיב את התשוקה, ייתכן שהמצב באמת כבר אבוד.