רנואר לחורף 2016: אי אפשר לחזור אחורה בזמן

מניירות נוסח זולנדר. יהודה לוי בקולקציית חורף 2016 של רנואר | צילום: לם וליץ סטודיו
מניירות נוסח זולנדר. יהודה לוי בקולקציית חורף 2016 של רנואר | צילום: לם וליץ סטודיו

תצוגת האופנה של רנואר סימנה וי על כל המגמות הרלוונטיות לחורף הקרוב, מהמראה הצבאי ועד לעיצובי רטרו ברוח שנות ה-70; אבל טעות קריטית אחת מנעה מהקולקציה להפוך לסיפור הצלחה מסחרר

88 שיתופים | 132 צפיות

החלטה אחת שגויה קיבלו קברניטי רשת רנואר בכל הקשור לקולקציית החורף החדשה, שהוצגה הבוקר (שני) במרכז הירידים בתל אביב והתמקדה באספקטים השונים של אופנת שנות ה-70. ולא, לא מדובר בליהוק של יהודה לוי כפזנטור, אפילו אם לוקחים בחשבון את המניירות נוסח זולנדר שהוא לא התאפק מלבצע על המסלול. רנואך לפני שמתמקדים באותה החלטה, צריך לעשות סדר בדברים.

אחרי שבשלוש העונות האחרונות הקדישו רנואר את תצוגת האופנה העונתית לחשיפת קולקציית מסלול, שהיא אוסף קפסולה נפרד של בגדים נועזים ויקרים יותר המיועדים להימכר במהדורה מוגבלת מאוד, הרי שהעונה הוחלט על פיצול.

התצוגה הנוכחית הוקדשה לקולקציה המסחרית של רנואר, כלומר הבגדים שנמצאים לאורך כל העונה ובכל הסניפים, ובהתאם הם זולים, פשוטים וטרנדיים יותר. את קולקציית המסלול היצירתית יותר הוחלט לשמור לשבוע האופנה גינדי תל אביב, שעתיד להתקיים באוקטובר הקרוב. במילים פשוטות, שתי תצוגות, בהפרש של שלושה חודשים, האחת מראה את מה שעתיד הקהל הרחב לפגוש בחנויות בתכל'ס, והשנייה דווקא את היכולות היצירתיות של מעצבי הסטודיו של רנואר.

מתוך קולקציית חורף 2016 של רנואר | צילום: אלון שפרנסקי
מתוך קולקציית חורף 2016 של רנואר | צילום: אלון שפרנסקי

כקולקציה מסחרית היא סימנה את כל החשודים המידיים הרלוונטיים לעונה וציטטה את המקורות הצפויים. היא שפעה רוח רטרו, צבעי קרמל וחאקי, ומיקססה בין מראה צבאי, השפעות בוהמייניות ורמזים אתניים. כל אחד מהכיוונים האלה מופיע בגדול ברשימת מגמות החובה לעונה, וסביר שבגדי הקולקציה של רנואר ישתרבבו בקלות לסקירות הטרנדים העונתיות במגזינים.

על פניו, חשיפה גרנדיוזית של הקולקציה המסחרית על המסלול היא צעד הגיוני, במיוחד כאשר לוקחים בחשבון שהתצוגה שודרה בשידור חי וקטעים רבים ממנה הוצפו ברשתות החברתיות. אחרי הכל, מה יותר יעיל מלהראות ללקוחות תחת אור הזרקורים את העיצובים שיהוו את חלק הארי של הקולקציה העונתית?

אלא שהטעות הקריטית של רנואר הייתה הניסיון הבלתי אפשרי לחזור אחורה. יהיה הסטיילינג עודף ומלא תעלולים עד כמה שאפשר – אי אפשר לשוב ולהציג על המסלול בגדים פחות מקוריים וצפויים ופחות משובחים לאחר שהקהל נחשף בעונות האחרונות לצד אחר ולרוב מרשים יותר בעשייה של הרשת במסגרת התצוגות העונתיות.

ובכלל, בעידן בו כל עולל עוקב באינסטגרם ובשידורים המקוונים אחרי תצוגות משבועות אופנה במילאנו ופריז, ומציץ בעושר הרב הניבט מהמסלולים, ההחלטה להעלות על מסלול גרנדיוזי ומפואר עיצובי-רשת זולים יחסית צורמת אף יותר. ההשוואה היא פשוט בלתי נמנעת.

קשה להתחמק מהקביעה שרנואר היו צריכים לנקוט בצעד פשוט – לחשוף את הקולקציה הזו בפורמט אחר לגמרי.

זו לא קולקציה רעה בהכרח. בהצגה מקדימה, תלויה על קולבים, היא נראתה משכנעת הרבה יותר. אלא שאלה בגדים שלא מסוגלים להחזיק תצוגה. ובצדק – בסופו של יום אלה בגדים שנועדו להימכר בהיקפים גדולים ובמחיר נגיש; אין בהם, ולא צריך להיות בהם, זוהר יוצא גדר הרגיל. כל ניסיון להעשיר אותם בצורה כזו או אחרת לצורך המסלול – והשקר המכונה 'גבוה עם נמוך' קיים רק במוחות של הדיוטות – רק מדגיש יותר את פשטותם הצורמת.

מתוך קולקציית חורף 2016 של רנואר | צילום: אלון שפרנסקי
מתוך קולקציית חורף 2016 של רנואר | צילום: אלון שפרנסקי

הפער בין רמת הבגדים לפורמט ההצגה מספק את התשובה לשאלה מדוע היה קשה להבחין בלהיטים. הפרוות המזויפות שקישטו מעילים נדיבים, ותחליפי העור שנשתלו על לא מעט עיצובים, סינוורו את העיניים בברק מזויף וחסר חן שהועצם תחת אור הזרקורים. מהזווית הזו אלה נראו כבגדי תפאורה. האיכות הפלסטיקית שאפיינה רבים מהם הייתה חסרה את כוח ההמצאה שהיו לחומרים הסינתטיים באופנה של שנות ה-70; כאן, בשנת 2015, זו נראתה בעיקר כמו התפשרות על הדבר האמיתי.

זו הסיבה שהכוכבת הגדולה של הבוקר הייתה קבוצת בגדי הג'ינס. אוסף סוחף של גזרות מפוסלות ומדויקות, אשר נתפר מדנים כהה ולא מטופל, עבה ובשרני. חצאית קומות רומנטית שהתפזרה בנפח נעים, מכנסי ג'ינס מתרחבים שנגזרו בדייקנות או גלבייה מכופתרת לגברים, שהייתה קשוחה בדיוק במידה הנכונה, הוכיחו את הקסם שמתרחש כאשר עיצוב פוגש את הבמה והחומר המתאימים לו. יש קיצורי דרך שאי אפשר לעשות.