בשליחותך: רות סירקיס על "את" בשנות ה-60

המייסד והעורך הראשי של מגזין "את" היה יוסף (טומי) לפיד. הוא בדיוק חזר מלונדון, שם שהה שלוש שנים כעיתונאי בשליחות "מעריב". יחד איתו חזר המעצב הגרפי דן ריזינגר, שלימים זכה בפרס ישראל בתחום העיצוב. בלונדון נחשפו שניהם למגזיני הנשים החדשניים, האופנתיים והצבעוניים, ואלה היו המודל שלהם כשהקימו את "את". ב־7691 היה "את" מגזין הנשים הישראלי הראשון והיחיד שהודפס על דפי כרומו מבריקים, עם עמודים בצבע מלא וניחוח מובהק של חו"ל. דוגמניות יפהפיות לבשו את מיטב בגדי המעצבים והופיעו בו צילומי בתים חדשניים ומפוארים וצילומי אוכל מעוררי תיאבון.

גם יאיר לפיד כותב על שנות ה-60 של "את", בשם אביו ומייסד המגזין – טומי לפיד
שרה ריפין חוזרת לקול הפמיניסטי של הסבנטיז
יחיאל (חיליק) לימור חוזר למשפחתיות של האייטיז
עפרה מזרחי חוזרת להיות האנה ווינטור של הניינטיז ותחילת המילניום

בערך באותה תקופה חזרתי גם אני ארצה משהות בבוסטון, שם נחשפתי לעולם גסטרונומי חדש. זה לא היה רק מסעדות טובות, סופרמרקטים שופעים ושווקים מדהימים. זה היה גם השפע של ספרות גסטרונומית, מגזינים לבישול וכמובן תוכנית הטלוויזיה של ג'וליה צ'יילד. כשנודע לי שב"מעריב" עובדים על עיתון נשים חדש העזתי והרמתי טלפון למערכת. הגעתי יחד עם רפי בעלי לפגוש את טומי לפיד. הצגתי בפניו כמה מגזינים שהבאתי מבוסטון ואמרתי לו שלנשות ישראל מגיע מה שמציעים לנשים בארצות הברית. הראינו לו צילומי אוכל צבעוניים של מנות שאני הכנתי ורפי צילם. טומי התרשם והשאר היסטוריה.

התחלתי לכתוב ב"את" בגיליון השני. ערכתי וכתבתי את מדור הבישול במשך 20 שנה. המשכתי לכתוב אותו כשעברתי בעקבות בעלי ללוס אנג'לס, משם דיווחתי על אוכל בינלאומי מהמסעדות הטובות בארצות הברית. את המתכונים קיבלתי מהשפים, אבל כתבתי אותם למגזין רק אחרי שהכנתי אותם במטבח הביתי שלי, עם מצרכים כשרים.

טומי היה איש רחב אופקים, אינטליגנטי וקשוב מאוד לקהל הקוראות והקוראים שלו. הוא הצליח להביא למגזין כותבים וכותבות מהמעלה הראשונה: יעל דיין, שולמית לפיד תחת שם העט ש. תשבי, הסופרת רחל איתן, יהונתן גפן, לפיד עצמו ועוד. הגרפיקה החדשנית של דן ריזינגר, הכתיבה המעולה והנושאים המעניינים ששימשו חומר למחשבה עשו את העיתון למשהו שנשים ישראליות משכילות וקרייריסטיות אהבו, והן ממש ציפו כל חודש לפרסומו.

המנטור עושה חיים קשים

טומי לפיד היה המנטור שלי. הוא עודד אותי לכתוב ולפרסם. העבודה מולו לא הייתה קלה אבל הייתה מהנה, מעניינת ומאתגרת. הוא ביקש ממני לכתוב מאמרים על חוויות החיים בלוס אנג'לס וגם על התפקיד שמילאתי בתור אשת קונסול, והציע שאדווח מהנעשה בהוליווד. הייתי בקשר עם האולפנים הגדולים והוזמנתי להקרנות טרום בכורה בתוך האולפנים ולאירועי השקה גרנדיוזיים. המשכתי לערוך את מדור הבישול ולכתוב מאמרים נוספים, תוך כדי גידול שלושה ילדים קטנים. בשנים האלה פרסמתי מתכונים של אוכל יהודי ביותר מ־100 עיתונים באנגלית, וכתבתי שני ספרי בישול באנגלית.

טומי המוכשר והכריזמטי התקדם בתקשורת ואז בפוליטיקה, מונה למנכ"ל רשות השידור והיה שר המשפטים. הכרתי אותו גם בתור אדם נהנתן, שמנמן, אוהב אוכל. כשעבדנו במגזין "את" הוא תמיד אמר לי: "אין כמו האוכל ההונגרי, ויום אחד עוד נכתוב, את ואני, ספר בישול הונגרי". כשהקמתי את ההוצאה לאור שלי, בתחילת שנות ה־80, כתבנו יחד ספר בישול הונגרי שכלל את כל המאכלים שטומי אהב. הוא בא אליי הביתה לטעום את המנות שבישלתי ולאשר את הטעם. התפקיד שלו, מלבד בחירת המתכונים, היה להוסיף את זיכרונותיו המשפחתיים מהונגריה ואת מחשבותיו על אוכל ועל עוד נושאים רבים. עמרם פרת, שהיה המעצב הראשי ב"את" אחרי ריזינגר, שימש כעורך הגרפי של הספר שלנו.

שנים רבות חלפו מאז שהקמנו את "את", וגם אחריהן המשכתי לעסוק בגסטרונומיה. הקריירה שלי התפתחה, ההוצאה לאור שלי תרמה לקוראים יותר ממאה ספרי בישול, בית ומשפחה. אין לי ספק שעבודתי ב"את" עם טומי לפיד, והעורכים שבאו אחריו, הייתה בסיס טוב לפיתוח הקריירה המקצועית, ועל כך תודה למגזין הזה, שתמיד היה מיוחד.

רות ורפי סירקיס עם יוסף לפיד