אולי זה רק משבר קטן

| אידי אוריאל

אולי, אבל אולי לא. כל מה שאת צריכה לדעת על דיכאון: למה נכנסים לזה, איך יוצאים מזה ואיך יודעים שזה בכלל זה

לילות בלי שינה, ימים שלמים של מועקה ועצב, בכי אינסופי, חוסר יכולת להתרכז ומחשבות על מוות – כל אלו הם סימנים לדיכאון, מצב נפשי שבו לוקות כ-7 אחוז מן הנשים בישראל. הדיכאון הוא מחלה קשה וחמקמקה שמשנה מן הקצה אל הקצה את חייה של מי שסובלת ממנה. לימור, 25, מספרת: "היו לי כאבי ראש, ירדתי במשקל, לא הצלחתי לישון והייתי עייפה נורא כל הזמן. הלכתי לרופא משפחה והוא נתן לי אנטיביוטיקה. לא הבנתי בעצמי בשביל מה, אבל הייתי כבר ממוטטת. הגעתי למצב של שכיבה במיטה ובכי שקט כזה – הדמעות פשוט היו זולגות והייתה בי מין עצבות נוראית, כאילו כל העולם סביבי מתמוטט ורק אני צפה. אחר כך פשוט לא היה אכפת לי יותר מכלום. פשוט הפכתי לזומבי".

הבשורות הטובות הן שבעזרת הכוונה מקצועית אפשר לחזור אל החיים. הבשורות הרעות הן שבדרך כלל לוקח זמן עד שאנחנו מבינות שזו הבעיה, וגם אחרי ההבנה תהליך ההחלמה יכול להיות ארוך ומורכב.

מה זה בעצם דיכאון?

הפסיכותרפיסטית שרית ציטרון מגדירה דיכאון כהפרעה נפשית המתאפיינת בירידה ניכרת במצב הרוח, בפעילות, בהתעניינות בנעשה בסביבה, ביכולת ליהנות ובאנרגיה, הדורשת התערבות מקצועית. "במצבי דיכאון", היא מוסיפה, "יש סיכון גבוה לפגיעה עצמית או להתאבדות". הסיבות לדיכאון נעוצות בשינוי המאזן הכימי במוח, בעיקר ברמות הסרוטונין והנוראפניפרין.

ד"ר שלמה אריאל, מדריך בפסיכותרפיה ופסיכודיאגנוסטיקה מטעם משרד הבריאות ומטפל משפחתי מטעם האגודה הישראלית לטיפול במשפחה, מסביר כי ההבדל בין דיכאון לבין מצב רוח חולף טמון בעומק הסימפטומים: "כל אחד עצוב או מדוכדך לפעמים, השאלה היא עד כמה והאם זה חולף", הוא מסביר. "דיכאון מתבטא בתופעות חמורות – הפרעות שינה, הפרעות אכילה, חוסר אנרגיה קיצוני והפרעה בתפקוד לאורך זמן. אם את מרגישה עצובה, אבל העצב לא מפריע לך בתפקוד היומיומי והוא עובר לאחר זמן מה, סביר להניח שזה לא דיכאון".

טל, 26, מספרת על התדרדרות מצבה הנפשי לכדי דיכאון: "בלילה חלמתי שאני עפה. מתחתי היו שדות ירוקים ואגם גדול וזה היה המראה הכי יפה שראיתי בחיי. בבוקר לא הצלחתי לקום. אני זוכרת שפקחתי עיניים אבל לא רציתי להתעורר יותר לעולם. רציתי להישאר באותו מקום שחלמתי עליו, כי האופציה השנייה הייתה לקום, ללכת לעבודה ולהמשיך בחיים שלא רציתי יותר. נשארתי הרבה זמן במצב של בין חלום למציאות, לא הצלחתי לתפקד כרגיל, ובסוף החלטתי להפסיק להתנגד. ופשוט נכנסתי למיטה ולא יצאתי ממנה הרבה זמן".

איך מגלים שזה דיכאון?

במקרה של לימור, הרופאים חשבו שמדובר בשפעת, ורק רופא משפחה אחד היה מספיק ערני כדי לתת לה את ההכוונה המתאימה: "אחרי שלא מצאו שום דבר, ותאמיני לי שעברתי כל מיני בדיקות מוזרות, פניתי לעזרה ברשת. באחד הפורומים נתקלתי ברופא משפחה שכתב לי בשיא הפשטות 'למה את פונה לפורום הזה? זה לא פורום פסיכיאטריה, ומה שאת זקוקה לו זה פסיכיאטר או פסיכולוג'. ואז כאילו נדלקה לי נורה בראש – איך לא חשבתי על זה בעצמי?".

אני זוכרת שפקחתי עיניים אבל לא רציתי להתעורר יותר לעולם <br/>אילוסטרציה: ASAP photos" src="http://static.atmag.co.il/misc/prev_images/pagemodule/image1/109/12109/380×225.jpg?1170582145" />
<div>   אני זוכרת שפקחתי עיניים אבל לא רציתי להתעורר יותר לעולם. אילוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<p>  אצל הילה, 28, העזרה הגיעה מחברה טובה. הילה התחתנה ותכננה משפחה, ואז לאט לאט הרגישה איך חייה מתפרקים: "תפסתי את בעלי בוגד בי, וזה שבר אותי. הייתי בטוחה שאני מרכז עולמו ולא הבנתי איך זה שהוא מוצא משהו שיותר טוב לו ממני". הילה הפסיקה ללכת לעבודה, הפסיקה לאכול, ובאיזשהו שלב פשוט הפסיקה לחיות. "ישבתי כל היום על אותו כיסא, עם אותם בגדים ואותה עצבות, שהחלישה אותי ברמות מטורפות. לא היה לי כוח לזוז, לא אכלתי ולא הצלחתי לישון. כל הלילה הסתכלתי על התקרה וחשבתי איך זה יכול להיות שהפנטזיה של משפחה וחיים מושלמים התנפצה לי ככה בפנים". אחרי שהחסירה ימי עבודה רבים פוטרה, וחברה טובה מהעבודה, שדאגה לה, הפנתה אותה למאמנת אישית.</p>
<h2>  מי נמצא בקבוצת הסיכון?</h2>
<p>  <em>ד"ר יהודית רונת,</em> פסיכיאטרית ופסיכותרפיסטית, מצביעה על קבוצות אוכלוסייה בעלות סיכון גבוה יותר לחלות בדיכאון: אנשים אחרי טראומה, נשים שהאמהות שלהן נפטרו עד גיל 11 ואנשים שיש להם מקרים של דיכאון במשפחה. הקשר, במקרה כזה, הוא לא בהכרח גנטי: "גם ילדים מאומצים במשפחה שבה מישהו חלה בדיכאון יכולים לחלות – כי זה משהו שהם ראו והיו חשופים אליו", מסבירה ד"ר רונת.</p>
<div class=

איך תדעי אם את בדיכאון או סתם במצב רוח?

אדם מאובחן כחולה בדיכאון כאשר חלים עליו לפחות חמישה מהסימפטומים הבאים, במשך שבועיים או יותר
1. מצב רוח ירוד, עצבות ובכי.
2. אובדן עניין או הנאה מדברים שאת בדרך כלל נהנית מהם.
3. תיאבון מופחת, ירידה במשקל.
4. הפרעות שינה או שינת יתר.
5. אי שקט מוטורי או פסיביות וכבדות מוטורית.
6. עייפות ואובדן אנרגיה.
7. תחושת חוסר ערך או אשמה.
8. פגיעה בריכוז וקושי לקבל החלטות.
9. מחשבות על מוות או על התאבדות.

מקור: מסמך שנכתב לקראת דיון בוועדה לקידום מעמד האישה בנושא דיכאון בקרב נשים

ד"ר אורן חסון, העוסק בייעוץ זוגי ותקשורת בין אישית, אומר שהסיכוי של אנשים שמקבלים את העולם ואת עצמם כמשהו גמיש, שיכול להשתנות, ללקות בדיכאון קטן יותר מאשר של כאלה שאצלם הכול שחור או לבן.

נשים מדוכאות יותר

ממחקרים שנערכו במהלך 30 השנים האחרונות בארצות הברית ובמדינות נוספות, עולה שנשים סובלות מדיכאון בשיעור כפול מזה של גברים. ד"ר אריאל מסביר את הסיבות לממצאים: "אחד הדברים שמאפיינים נשים בחברה הוא הצורך לרצות. למשל, אישה הסובלת מאלימות פיזית או נפשית נוטה לקחת את האחריות על עצמה. אישה הרוצה לפתח קריירה מרגישה אשמה תמידית על כך שהיא כביכול מזניחה את הבית והמשפחה. כל זה יכול להוביל לדיכאון".

לפי ד"ר חסון, סיבות נוספות הן שנשים הן רגשניות יותר, מתעמקות יותר בתחושותיהן ופחות מחביאות את רגשות המצוקה שלהן. בנוסף, נשים מושפעות יותר מפרידות ומבעיות במערכת הזוגית. ויש גם את הסיבה ההורמונלית – ידוע ששינויים הורמונליים מגבירים את הנטייה לדיכאון. מסיבה זו, בזמן מחזור או הריון הסיכוי ללקות בדיכאון גדול יותר.

אז מה עושים?

"יש כמה שיטות עיקריות שבהן המטפלים דבקים בדרך כלל", אומר ד"ר אריאל. "הטיפול הקוגניטיבי, שהוא טיפול פסיכולוגי שמטרתו להביא לשינוי רגשי והתנהגותי באמצעות שינוי של דפוסי חשיבה והתנהגות מעוותים; הטיפול הפסיכודינמי, המתבסס על ההנחה שהתהליכים הנפשיים מקורם בחוויות ילדות; והטיפול המערכתי משפחתי, שבמהלכו מטפלים במשפחה כולה. לפעמים משלבים בין השיטות, וזה טוב, כי הדבר החשוב ביותר הוא התאמת הטיפול למטופל".

הילה פנתה, כאמור, למטפלת אישית. "היא הייתה מדהימה, לא מאלה ששואלים 'איך את מרגישה?' ו'מה את חושבת על זה?'", היא מספרת. "היא הבינה, היא נתנה לי להרגיש שיש דרך החוצה ונתנה לי כוחות". היא הגישה תביעת גירושים, מצאה עבודה חדשה והחליטה לחזור לחיים. "אחרי כמה חודשים של שיחות אינטנסיביות חזר לי הביטחון העצמי. הבנתי שזו לא אשמתי, ושהאחריות לחיי היא עדיין בידיים שלי. אני יכולה לבחור לחיות ואני יכולה לבחור למות. החלטתי לבחור בחיים, ואני לא מצטערת על זה לדקה". הילה נישאה בשנית והיום היא מצפה לילד ראשון.

בכל מקרה, הפתרון הוא לא של זבנג וגמרנו. הטיפול בדיכאון הוא מתמשך, וחשובות בו העקביות וההתמדה. אמנם העבודה הראשונית היא הקשה ביותר, ודורשת המון אנרגיה, אבל גם אחריה – חשוב שתדעי שאת צריכה להמשיך לדאוג לעצמך כדי לא ליפול שוב.

אפשר להיעזר בתרופות

רופא המשפחה או הפסיכיאטר יכולים לרשום תרופות אנטי דכאוניות, אשר מעלות את רמות הסרוטונין במוח ומפחיתות בצורה משמעותית את הסימפטומים של הדיכאון. מסקר בריאות לאומי שנערך בשנים 2003-2004 עולה כי השימוש בתרופות מרשם לבעיות רגשיות, בעיות בריכוז, מרץ, שינה או התמודדות עם מצבי לחץ שכיח יותר בקרב נשים – 10 אחוז מהנשים משתמשות בתרופות אלה, לעומת 6 אחוז מהגברים.

התרופות לא מרפאות את המחלה אלא מדכאות אותה <br/> אילוסטרציה: ASAP photos" src="http://static.atmag.co.il/misc/prev_images/pagemodule/image1/108/12108/380×144.jpg?1170580971" />
<div>   התרופות לא מרפאות את המחלה אלא מדכאות אותה. אילוסטרציה: ASAP photos</div>
</p></div>
<p>  מיכל, 30, מספרת שהתרופות הצילו אותה. "לא הייתי במצב של לדבר עם אנשים או להקשיב למה שהיה להם להגיד", היא אומרת. "אחרי שהתחלתי לקחת תרופות הצלחתי לחזור לעצמי במידה שהספיקה לי בשביל לקבל טיפול פסיכולוגי. בלי התרופות לא הייתי מצליחה לקבל עזרה".</p>
<p>  עם זאת, המטפלים מזהירים כי יש לשלב את הכדורים האנטי דכאוניים עם טיפול במצב הנפשי שהוביל לדיכאון. ד"ר רונת מסבירה: "התרופות לא מרפאות את המחלה אלא מדכאות אותה. יש אנשים בעלי סיכון להתאבדות, ובדיכאון קשה אין להם אפילו כוח לתכנן את ההתאבדות, לא כל שכן לעשות משהו בכיוון. ברגע שאנחנו נותנים להם תרופות לפעמים אנחנו בעצם מעמידים אותם בסיכון – הם לא יצאו לגמרי מהדיכאון, אבל הם במצב שהם יכולים לקום על הרגליים ולקחת את חייהם. מטופל שלוקח תרופות חייב להיות בהשגחה מלאה עד לריפוי מוחלט".</p>
<h2>  ויש גם אלטרנטיבה</h2>
<p>  "דיכאון הוא לא מחלה", אומרת <em>אלינור גורנשטיין,</em> מטפלת גוף-נפש ומאמנת אישית, בעלת קליניקה "אור לגוף". "מדובר במצב שיכול להופיע בעקבות אירועים או דפוסי התנהגות שהאדם קלט מאז שהיה ילד. כשהופיעו 'מצבי דחק', כלומר אירועים בחיים שהוא לא ידע להתמודד איתם, הופיע הדיכאון".</p>
<p>  לדעת גורנשטיין בחברה שלנו למדנו להפיל את האחריות על גורמים חיצוניים – על הרופאים, המשפחה, החברים וכדומה. "הרעיון הוא לא ללכת למישהו שיטפל בך ולהגיד שזה לא תלוי בך", היא אומרת. "אלא לקחת את האחריות לעצמך ולגורלך".</p>
<div class=

עצות פרקטיות

יעל ניסן, מאמנת אישית, מרפאה בעיסוק ומדריכה קלינית בתחום בריאות הנפש ושיקום, נותנת כמה עצות שאת יכולה ליישם ממש מעכשיו

לעשות פעילות גופנית נמרצת לפחות שלוש פעמים בשבוע. אם אפשר יותר – עדיף. הפעילות הגופנית משחררת לגוף אנדורפינים, שבאופן אוטומטי מעלים את מצב הרוח וגורמים להרגשה טובה. מחקרים מראים שאפשר, בפעילות גופנית בלבד, לאזן את מצב הרוח. הבעיה היא שרוב האנשים הסובלים מדיכאון מתקשים להרים את עצמם ולזוז. אם רק עוברים את המשוכה הזו – אפשר מאוד להתקדם בטיפול העצמי.
ליצור שגרה מוכרת: לדאוג לישון ולקום בשעות קבועות, גם אם אין מה לעשות באותו יום.
לדאוג לתזונה נכונה שעוזרת להתמודד עם דיכאון: לא לשתות קפאין (קפה, תה, קולה), לא לצרוך ניקוטין, אלכוהול או סמים (גם לא "קלים"), להפחית עד כמה שאפשר סוכר לבן וקמח לבן.
אם צריך, להיעזר באיש מקצוע: למצוא פסיכולוג שאיתו אפשר לדבר על הדברים המהותיים של החיים, למצוא נקודות להעצמה אישית, ובאופן כללי – להתחיל להיות פעילים בלחיות את החיים האלה.

גורנשטיין משלבת כמה שיטות ריפוי. "השיחות הן המרכיב החשוב ביותר", היא אומרת. "בנוסף אני משלבת את אחת מהשיטות האלטרנטיביות, שכל אחת מהן יכולה לתת פתרון אחר: דיקור, שיאצו, נטורופתיה וכדומה. כל טיפול שאני נותנת הוא גם תומך תזונתית – מה כדאי לשלב בתפריט שיהיה 'אנטי דכאוני'. ידוע למשל שמזונות עשירים באומגה 3 יעילים". אבל במצבים מסוימים, שבהם קשה לתקשר עם המטופל, היא מודה, יש להתחיל עם טיפול תרופתי.

והכי חשוב: אפשר לצאת מזה

מיטל, 21, עברה התעללות מינית מתמשכת מצד בן משפחה. ההורים שלה לא התייחסו לנורות האזהרה, ובן הזוג נטש כשלא הצליח להתמודד עם הכאב. "רציתי למות. לא רציתי יותר להמשיך. החלטתי לנסות לצאת מזה רק בגלל אחותי. פחדתי שהיא תעבור את מה שאני עברתי, וידעתי שאני אאשים את עצמי".

מיטל פנתה לעזרה. "שיניתי את התזונה, התחלתי לעשות ספורט באדיקות, ואני הולכת למישהי שעושה שיאצו ומשחררת לי את השרירים. במקביל עברתי שיחות רבות וקשות עם פסיכותרפיסטית, התמודדתי עם הפחדים שלי ועם הכאב והצלחתי למצוא עבודה ולעזוב את הבית – מה שהיה קריטי כדי שאצא מהמצב הנורא שהייתי בו". היום היא פונה למי שנמצאת במצבה: "אפשר לצאת מזה. אני גאה בעצמי ואני יודעת שהדרך קשה, אבל אפשר לחזור לחיים".

תגובות

Silence is Golden