אכילה רגשית
מעבר לתחושת רעב אמיתית מסתתרת לה אצלנו בגוף גם אכילה רגשית. ממה היא נובעת, ואיך אפשר לנצח אותה?
תפריטים, קילוגרמים, קלוריות, משקלי מידה – הם אלו שמונעים מאתנו בכל פעם מחדש להצליח בתהליך שאנו כה משתוקקים להצליח בו, אבל זה לא הכל והבסיס הוא למעשה אכילה רגשית, כי דיאטה היא תהליך רגשי, חזק ועוצמתי ולא תמיד קשור לספירת קלוריות.
האכילה הרגשית מאופיינת בחוסר בקרה, שליטה ומטרה והיא כלי להתמודדות עם קונפליקטים מרכזיים בחיים. האוכל בעצם מייצר מנגנון אשר חוסם, מדחיק ועוזר להתעלם מכל הרגשות הלא נעימים שאנחנו מפחדים להתמודד איתם כאן ועכשיו.
לא רק הסובלים מבעיות משקל שונות, סובלים מאכילה רגשית. לדוגמא, כילדה גדלתי בבית שאוכל מעולם לא חסר בו אבל המציאות הכלכלית תמיד הייתה קשה, לעתים קשה מאוד. לכן כשיצאנו לאירועים/הצגות/פסטיגלים למיניהם, מעולם לא העזתי לבקש על אף שהציעו לי כל הזמן (יאמר לזכות ההורים שלי). בתור אישה בוגרת, כשאני מגיעה עם בנותיי בדיוק לאותם מקומות הבילוי, משהו מתערבב לי בבטן, מתעורר רעב קיצוני ועולה בי רצון לקנות הכל ומהכל (צמר גפן מתוק/קפה ומאפה/קרפ שוקולד/פיצה/לאפה מגולגלת/גלידה). למה? כי אנו חיים ומחיים פיצויים כל הזמן.
דפוס ההתנהגות של ילדה שיודעת שאין כסף רוצה להתחלף ולעשות חוויה מתקנת מול הבנות שלי. לכן אני מעמיסה, קונה ואף אוכלת, והרעב אמיתי לחלוטין, הבטן מציקה ומקרקרת, אף אחד לא יכול לקחת את התחושה הזו. מה כן? ההבנה מהיכן נובעת האכילה הרגשית – היא אשר יכולה לנקות את הדפוס בפעם הבאה. ברגע שההכרה מהיכן מגיעה האכילה הרגשית מובנת לנו והופכת למודעת, כאן מתחולל תהליך של שינוי.
הרעב שמייצרת האכילה הרגשית הוא רעב אמתי ואף מוצדק, כדי לנסות ולהימנע מאכילה מיותרת נסו לעקוב אחר ההוראות:
שליטה היא לא מילה גסה – אכילה רגשית היא פחד מאיבוד שליטה שמתעורר אצלנו ברגעים הכי רגישים שלנו.
באילו סיטואציות האכילה הרגשית פוגשת אותך – שימו לב לשעות המדויקות וסביב אילו נושאים בחייכם, כי תהליך החקר מוביל לזיהוי שיעזור לכם.
נסו לזהות את הרעב ולא להילחם בו – האם אני באמת רעב עכשיו או שאני זקוה למשהו (לעיס) שירגיע מצוקה/מחשבה רגישה שגדולה עליי מלהכיל? הרבה מאוד פעמים האכילה הרגשית תתבטא בכמות ולאו דווקא באיכות, אין חשקים שיופיעו פתאום כמו בא לי מתוק/מלוח/חמוץ וכו', אלא בא לי משהו והרבה ממנו.
הבינו כי האכילה מדומה לדחיסה אשר משתקת את גופך/מחשבתך – דוחפת מטה (לא נעים – אבל היישר אל הבטן) את כל הרגשות שקשה לך להתמודד איתם כעת.
המטרה המרכזית בעצירת האכילה הרגשית היא לזהות את הרגש שאנו כה פוחדות להתעמת איתו. ברגע שנזהה את הרגש, והרי מדובר בשיח קצר עם עצמנו, האכילה הרגשית תיעלם כלא הייתה, בעיקר כי כבר לא נזקק לה.
ברגע שתזהו את הנורה האדומה נדלקת – פשוט צאו, לכו, הסתובבו, קפצו במקום, נסו לשדר לגוף שניתן לפרק את הקושי בעזרת פעילות שהיא שונה מהפעילות הכה מוכרת – אכילה, ולאט לאט, עם תרגול שהוא אחר תוכלו להבחין שאתם שולטים באכילה הרגשית ולא מאפשרים לה פתח.
נסו להיזכר ברגע שאחרי – זה שמופיע לאחר הדחיסה המאסיבית, שעוזר לנו להתנתק, לחוש בכבדות המשקל ובעיקר לכעוס על עצמנו. שחזרו את הרגעים שבהם אתם כועסים על עצמכם, רגע לפני שתייצרו שוב מנגנון של אכזבה נסו לייצר מנגנון של ביטחון.
קחו אחריות על הנעשה בחייכם וצרו חיבור בין המציאות החיצונית לבין המציאות הפנימית שלכם. ברגע שתתבוננו באמת הפנימית, תגלו שיצרתם במו ידיכם מציאות לא פשוטה – עליכם לשנות אותה וליצור מציאות שהיא אחרת.
אני נוהגת לדמות אכילה רגשית לוויתור עצמי, ימים שהשמש פחות ופחות זורחת עבורי. קומי והדליקי עבורך את השמש, צרי מעגל של התעוררות במקומות הרדומים בחייך, קחי אחריות, אל תפחדי להתעמת עם שאלות מהותיות והכי חשוב זכרי – אכילה רגשית היא הזנחה עצמית, האם את עד כדי כך לא אוהבת אותך?
לימור גריף היא פסיכותרפיסטית ומטפלת הוליסטית.