אשמתם של ההורמונים

| ענת בלזברג

כל האמת על ההורמונים הנשיים

אם קמתן בבוקר על צד שמאל, בכיתן ללא הפסקה ובבת-אחת התחלתן גם לצחוק, אם אתן סובלות מגלי חום, נדודי שינה, ירידה בחשק המיני ואתן לא מצליחות לרדת במשקל למרות הדיאטה הקפדנית, אפשר להפיל את כל האשמה על ההורמונים.

ההורמונים הם חומרים כימיים המיוצרים בגופנו. חומרים אלה עשויים בעיקר מחלבונים ושומנים ותפקידם הוא להעביר כל מיני מסרים לאיברים שונים בגוף. ההורמונים מיוצרים באיברים פנימיים, כגון: בלוטת יותרת המוח (ההיפופיזה), בלוטת התריס, הלבלב, הכבד ועוד.

לאחר שהם מופרשים מהבלוטות הללו, הם נשלחים דרך זרם הדם למקומות שונים בגוף, וכאשר הם מגיעים ליעדיהם, הם משפיעים על ויסות תהליכים כימיים שונים. השפעתם של ההורמונים יכולה מצד אחד להיות מעוררת, ומצד שני לגרום לעיכוב בתהליכים. גם מערכת הרבייה הנשית ומחזור הווסת שלנו נשלטים על ידי אותם הורמונים, והם אלה שקובעים למעשה אם ניכנס להריון, ואפילו אם נעבור, חס וחלילה, הפלה. הורמונים גורמים לנו לעתים תופעות פיזיות מרגיזות, ומצד שני, מי יכול בלעדיהם?

FSH ו-LH

FSH (Follicular Stimulating Hormone) ו-LH (Luteinzing Hormone), זוג ההורמונים המכונים גם גונדוטרופינים, מופרשים מבלוטת יותרת המוח ואיברי המטרה שלהם בגוף האישה הם השחלות. הורמונים אלה למעשה מפקחים מטעם המוח על פעילות השחלות. רמתם של ההורמונים נמוכה בגיל הילדות, ועולה בגיל ההתבגרות.

ההורמון FSH מופרש במחצית הראשונה של מחזור הווסת והוא ההורמון האחראי על צמיחת הזקיק שבתוך השחלה. הורמון זה אחראי גם על הפרשתו של ההורמון הנקבי החשוב אסטרוגן. הורמון ה-FSH מופרש גם אצל הגבר, אך גורם להיווצרותם של תהליכים אחרים בגופו.

לקראת אמצע המחזור החודשי של האישה יופרש הורמון ה-LH. רמתו של הורמון זה עולה כ-36 שעות לפני הביוץ, והוא זה שאחראי לחריגתה של הביצית מהזקיק, ולהתרחשותו של תהליך הביוץ. רמתו של הורמון ה-LH עולה במיוחד בגיל ההתבגרות.

רמה גבוהה מדי של הורמונים אלה בדם מצביעה על בעיות שונות, ביניהן פגיעה בפריון, אי ספיקה שחלתית ועוד. כדאי גם לדעת כי בגיל המעבר ישנה ירידה ברגישות השחלות להורמונים אלה, ועל מנת לנסות להתגבר על הבעיה, לכאורה, ולגרות זקיקים נוספים בשחלות, מפריש המוח כמות רבה של הורמונים מסוג זה. ואכן, רמה גבוהה של ההורמונים הללו ניתן למצוא בגוף האישה בגיל המעבר.



השפעתם של ההורמונים יכולה מצד אחד להיות מעוררת, ומצד שני לגרום לעיכוב בתהליכים
השפעתם של ההורמונים יכולה מצד אחד להיות מעוררת, ומצד שני לגרום לעיכוב בתהליכים

אסטרוגן (Estrogen)

האסטרוגן, המופרש מהשחלות, הינו ההורמון הנשי העיקרי. לאסטרוגן מספר רב של תפקידים, והוא לוקח חלק חשוב בהתבגרותה המינית של האישה. האסטרוגן אחראי בין השאר לצמיחת השדיים אצל נערות בגיל ההתבגרות ולהתפתחות איברי המין הפנימיים – הנרתיק והרחם. כמו כן תפקידו הוא להכין את רירית הרחם לקראת קליטת הביצית והתפתחות צינוריות החלב שבשד.

רמתו הגבוהה ביותר של האסטרוגן היא לקראת סוף הביוץ. רמה גבוהה זו נשארת גבוהה במשך 36 שעות, זאת על מנת לוודא שהביוץ אכן יתרחש. הורמון זה מופרש בכמות קטנה בזמן ההריון וההנקה, אולם הוא אינו מופרש אצל ילדות קטנות ולא בקרב נשים מבוגרות הנמצאות בגיל הבלות.

רמתו של האסטרוגן יורדת בגיל המעבר, ובעקבות הירידה הופך מחזור הווסת ללא סדיר, עד להפסקת הפעילות השחלתית. במקביל לירידה ההורמונלית ניתן לצפות בתופעות שונות מתחוללות בגוף האישה, כגון גלי חום ושינויים במצב הרוח. כאשר מדובר בנשים שגופן מייצר כמויות קטנות של אסטרוגן, נשים בגיל המעבר ונשים פונדקאיות, ישנו צורך לטפל בבעיה על ידי נטילת אסטרוגן באופן מלאכותי.

פרוגסטרון (Progesterone)

הורמון המין פרוגסטרון מופרש לאחר הביוץ מהגופיף הצהוב שנמצא בשחלות. הפרשה מעטה שלו ניתן לראות גם מהשלייה ומבלוטת יותרת הכיליה. אצל גברים הוא מופרש בכמות קטנה מהאשכים.

תפקידו של הפרוגסטרון בגוף האישה הוא לעבות את רירית הרחם ולתמוך בעובר הצעיר עד שהשילייה מתפתחת. הפרוגסטרון מופרש בשבועיים האחרונים למחזור הווסת ומגיע לשיאו ביום ה-21 למחזור. ככל הנראה יש לו גם תפקיד במנגנון התחלת הלידה, אך הדבר אינו ברור לחלוטין.

רמות נמוכות מאד של הפרוגסטרון עלולות לגרום להפלות ולדימומים חוזרים בזמן ההריון. כיום פותרים הרופאים העוסקים בתחום את הבעיה על ידי החדרת פתילות פרוגסטרון לנרתיקה של האישה.

תופעה ידועה נוספת היא העובדה שהפרוגסטרון עלול לגרום להופעת מצבי רוח דיכאוניים, בעיקר בקרב נשים שנוטלות גלולות. כמו כן, ימים ספורים לאחר הלידה ישנה ירידה חדה ברמתו של הפרוגסטרון, דבר הגורם לדכדוך ("בייבי בלוז") ואף לדיכאון שלאחר הלידה.

פרולקטין (Prolactine)

הורמון זה מופרש על ידי בלוטת יותרת המוח והוא בעל תפקיד חשוב בהכנת השד למצב ההנקה. הפרולקטין עוזר לייצר חלב אצל האם היולדת, ויניקה חוזרת ונשנית מהשד אף מגבירה את קצב ייצור הפרולקטין. הורמון זה מופרש במהלך כל החודש ברמה נמוכה, ורמתו עולה בעיקר בהריון ולאחר הלידה. כמו כן, חשוב לדעת כי רמות גבוהות מדי של הפרולקטין עלולות לפגוע בתהליך הביוץ ואף להצביע בחלק מהמקרים על הופעתו של גידול כלשהו. 

טסטוסטרון (Testosteron)

הטוסטסטרון ושאר נגזרותיו נחשב להורמון המין הגברי. אצל הגברים הוא מיוצר באשכים, אך הוא מיוצר גם אצל הנשים בכמויות קטנות יותר בשחלות וביותרת הכיליה.

בין השאר אחראי הורמון זה להופעת שיעור, עיבוי הקול, עיבוי העצם ומסת השריר, יצירת תאי זרע אצל הגברים, ובנוסף, אחראי גם על החשק המיני. אצל הנשים עולה רמת הטסטוסטרון באמצע המחזור, בזמן הביוץ, כשהגוף מכין את עצמו לרבייה. אולם כשיש רמה גבוהה מדי של טסטוסטרון אצל נשים, תיתכן הפרעה לביוץ וכן תופעות כגון שיעור יתר, אקנה ואפילו השמנה.



במקביל לירידה ההורמונלית ניתן לצפות בתופעות שונות מתחוללות בגוף האישה, כגון גלי חום ושינויים במצב הרוח
במקביל לירידה ההורמונלית ניתן לצפות בתופעות שונות מתחוללות בגוף האישה, כגון גלי חום ושינויים במצב הרוח

TSH

הורמון ה-TSH (Thyroid stimulating hormone), המופרש על ידי בלוטת יותרת המוח, הוא הורמון שאיבר המטרה שלו הוא בלוטת התריס. בלוטת התריס הינה בלוטה הממוקמת בבסיס הצוואר, ותפקידה הוא לווסת את חילוף החומרים בגוף.

לאחר קבלת הגירוי ההורמונלי מהורמון ה-TSH, מפרישה בלוטת התריס שני הורמונים בשם תירוקסין וטרי-יודותירונין. שני ההורמונים הללו מסייעים בוויסות יצירת האנרגיה בגוף והם חיוניים להתפתחות גופנית ושכלית תקינה. על מנת שגוף האישה לא יסבול מעודף של ההורמונים או מחוסר של ההורמונים, המשבשים את פעילות הגוף, משלימים את חוסר האיזון באמצעות נטילת תרופות. שמירה על רמת מאוזנת של ההורמונים הללו חשובה מאוד בזמן ההריון, ולכן יש ליטול תרופות מתאימות ולהתייעץ בנושא עם אנדוקרינולוג.

קורטיזול

הקורטיזול, שמופרש על ידי יותרת הכילייה, הוא הורמון בעל חשיבות רבה. הוא משפיע על התהליכים המטבוליים בגוף, מעודד עלייה ברמת הגלוקוז בדם, וחשיבותו רבה בעיקר במצבי סטרס ומתח, כשהגוף זקוק למקורות אנרגיה מיידיים.

רמתו של הקורטיזול משתנה במחזוריות קבועה בבוקר ובערב: בשעות הבוקר כשמתעוררים רמתו עולה, ובשעות הערב לפני השינה רמתו יורדת. רמתו תעלה שוב רק כשהגוף נתקל במצבים חריגים, כגון פעילות גופנית מוגברת.

וכעת, לאחר שאתן יודעות הכל על ההורמונים שנמצאים בגופכן, אל תהססו לומר: "זו לא אשמתי, אלה ההורמונים שמשתוללים לי בגוף…" תירוץ שתמיד תופס.

הכתבה נכתבה בסיועה של ד"ר רות גייסט, מנהלת המרפאה לילדה ולנערה במרכז הרפואי "ליס" בתל אביב.

 

מתוך: מגזין להיות משפחה

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה

בואו לעקוב ולדבר איתנו גם בפייסבוק ובאינסטגרם. עדכונים על הכתבות הנבחרות באת ניתן לקבל בניוזלטר היומי שלנו

תגובות

Silence is Golden