האם בריא לצום?

בניגוד לרבים מחגי תשרי, המאופיינים באכילה ובסביאה, יום הכיפורים ניצב בבדידות מזהרת. הגוף שובת ונח, והנפש, כך אומרים, אמורה להגיע להתעלות מסוימת בשל ההתנזרות ממזון ומשתייה. גישות שונות מאמצות את האמרה המיוחסת להיפוקרטס, אבי הרפואה, שלפיה הצום הוא "סכין המנתחים של הטבע". אין מדובר בצום דוגמת זה של יום הכיפורים, מכיוון שצום כאמצעי ריפוי הוא בן כמה ימים ולרוב אפשר לשתות בו נוזלים.

הרעבה ממושכת

יש צומות המתירים מיצי פירות וירקות או תה צמחים, ויש המאפשרים לגימת מרק ירקות צח (בלי הירקות). כולם רואים בצום רק שלב אחד בתהליך של ניקוי הגוף והנפש וטיהורם מהרעלים הפושים בגופנו, בייחוד בעידן המודרני רווי הצרות: חומרי הדברה, הורמונים, שומנים מוקשים, תרופות, קרינה, מתח נפשי ועוד.

ד"ר ערן אשחר, רופא נטורולוג ומומחה לגישת ההיגיינה הטבעית, אינו מרוצה מהשימוש הטרנדי של המונח צום. "צום הוא רק דבר אחד", הוא מדגיש, "אפס קלוריות ומים בלבד למשך תקופה הנקבעת לפי סוג הבעיה, המטרה, היכולת והרצון של המטופל, בהסתמך על בדיקות לחץ דם וסוכר ובהשגחה מלאה של מומחה".

הצום לפי ד"ר אשחר אינו יכול להימשך פחות מארבעה עד חמישה ימים. "צום קצר מדי הוא סכנה לבריאות. בצום של עד שלושה ימים החומרים המתפרקים לצורך סיפוק אנרגיה לגוף הם בעיקר חלבונים, שמקורם בשרירים ובכבד. רק לאחר מכן מתחילים להיות מעורבים מאגרי השומן, שבהם נאגרת עיקר הפסולת של הגוף. צום קצר הוא גם קל למדי, וכך אנשים מבצעים שוב ושוב צום שטחי שמדלדל את השרירים וחסר כל יעילות".

לדברי ד"ר אשחר, ניקוי פסולת שהצטברה בשנה אחת בגופנו אורך שלושה ימי צום, ועוד לא התחלנו לדבר על מחלות. מכאן, שאדם בריא בן עשרים זקוק לחודשיים של צום, אך לרוב ייאלץ להסתפק בתקופה קצרה הרבה יותר. "צומות של 14 ימים מתחילים להיות יעילים, אך צריך כמובן לחזור עליהם שוב ושוב לאורך השנים.

"הצום משפיע בייחוד על כמה תחלואים נפוצים", מסביר ד"ר אשחר. "אפשר היה לוותר על כל ניתוחי המעקפים לוּ אנשים היו צמים באופן יעיל ואפקטיבי דיו". לדבריו, הצום פותר 100% מבעיות המיגרנה ("אם זהו מסלול הדרגתי של שינויים בתזונה, הורדה בתרופות וצומות"), טוב גם ליתר לחץ דם ("הבעיה שבגינה לוקחים הכי הרבה תרופות"), מועיל לסוכרת בשלבים מסוימים, ולעתים מאריך באופן ניכר חיים של חולי סרטן ומעלים גרורות.

תחזוקה שוטפת

פרופסור נחום ויסמן, מנהל היחידה לתזונה קלינית במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, אינו מעודד צומות ממושכים, או כפי שהוא מכנה אותם: "הרעבה". "הרעבה ממושכת גורמת לשינוי מטבולי גדול מאוד. הגוף משתמש בשומן, מפרק חלבון ומפרק רקמת שריר כדי לקבל את הסוכר שנמנע ממנו.

"הגוף מנסה להגיע להומאוסטזיס – שיווי משקל מטבולי. בדרך כלל הדבר נעשה באמצעות תהליכי התאמה ושינויים קטנים מהמצב הבסיסי של הגוף, אך כשמדובר בשינויים קיצוניים דוגמת הרעבה, הגוף אינו מסוגל להתמודד". פרופסור ויסמן משווה את רעיון הצום התקופתי לטיפול עשרת אלפים יסודי שנעשה למכונית שמוזנחת מדי יום. "אם מקפיצים את המכונית על גבעות, משתמשים בדלק לא נכון ומונעים ממנה שמן ומים, מה יועיל הטיפול התקופתי?".

פרופסור ויסמן ממליץ אפוא על תחזוקה שוטפת. "התפישה היום היא שאם מורידים את מספר הקלוריות שאנו אוכלים ב-30 אחוזים ומקפידים על מה שאוכלים, אפשר להוריד את שכיחותן של מחלות כרוניות, מחלות אוטואימוניות ומחלות סרטן, ואולי להאריך מעט את החיים", הוא מסביר. "באמצעות 'חצי צום' קבוע והקפדה יומיומית על צריכת מזון התורם לנטרול הרעלים הנוצרים בתהליכים המטבוליים של הגוף נגיע לתוצאות נכונות".