מעבר לטוב ולרע

בפשטות, המילה המפחידה "מנופאוזה" המשמשת לתיאור גיל המעבר פירושה, בסך הכל, הפסקת המחזור החודשי. כמו הרבה יכולות, גם יכולת הפריון הטבעית של האישה מוגבלת בזמן. העלייה המשמעותית בתוחלת החיים של נשים וכניסתן לתחומי עשייה רבים ומגוונים עדיין לא הביאו את החברה להפנים את פריצת הדרך שנעשתה במעמד האישה, והתפישה המיושנת, לפיה נמדדות נשים על פי יכולתן להביא ילדים לעולם, נותרה בעינה: כאשר נשים אינן יכולות יותר להוליד ילדים, הן נכנסות לתקופה המוגדרת כ"תקופת הבלות".

במלכודת התפישה החברתית הזו נופלות גם נשים, שרבות מהן רואות בגילאים 45-60 את תקופת הבלות, המבשרת את תחילת הסוף. "צריך להתבונן באופן מעצים על כל גיל, ובמיוחד על הגיל המתקדם", מסביר ד"ר שרגא וקסלר, גניקולוג בכיר, מומחה לפריון וחבר הנהלה באגודה לתכנון המשפחה. "צריך לחולל פריצת דרך ביחסם של הממסד הרפואי ושל החברה בכלל, ואף ביחסן של הנשים לעצמן, בכל הקשור לתופעות גיל המעבר, שכן מתחילת גיל המעבר ועד הזקנה עוד עומדים בפני האישה כמחצית שנותיה, גם אם מופיעים אצלה מחלות וסימפטומים האופייניים לשימוש רב שנים במכונה המשוכללת ביותר עלי אדמות – גוף האישה".

אשליית המחזור

על פניו, המחזור החודשי הוא תופעה ביולוגית פשוטה: מדי 26-28 יום מקבלות השחלות סימן מהמוח ליצור ביציות מוכנות להפריה. מספר ביציות (לעתים אפילו מאות) מתחילות בתהליך ההבשלה, עד שביצית, בדרך כלל אחת, בשלה דיה, יוצאת מהשחלה ונאספת על ידי החצוצרה במסעה לכיוון הרחם. הזקיק בו התפתחה הביצית הופך לגופיף צהוב המפריש את הורמון הפרוגסטרון. בזמן שהביצית מבשילה בזקיק השחלה, גם הרחם עובר תהליך הבשלה, שבסופו הוא מרופד בחלקו הפנימי ברירית עבה ועשירה בכלי דם רבים, ה"מחכה" לביצית המופרית (תהליך הביוץ). אם הביצית אינה מופרית, רירית הרחם נושרת, וזהו הדימום של המחזור הווסתי.

הורמון האסטרוגן הוא ההורמון השליט בחציו הראשון של המחזור החודשי, והוא זה שגורם לצמיחת והבשלת הביציות בשחלה וכן להבשלת הרחם והרירית הפנימית שלו. מייד לאחר הביוץ יורדת רמת האסטרוגן, והורמון הפרוגסטרון הופך להיות ההורמון השליט.

לפני שהמחזור החודשי נפסק סופית, שלב המכונה "פרה-מנופאוזה", מתחיל מאזן ההורמונים להשתנות: יכולתם של הזקיקים להבשיל ביציות נפגמת והמחזור מתרחש ללא ביצית. היעדר הביוץ ואי התפתחותו של הגופיף הצהוב גורמת לאי יצירת פרוגסטרון, מה שמסביר תופעות מנופאוזליות כצבירת משקל ותנודות במצבי הרוח.

באותו זמן ממשיך האסטרוגן להיווצר בשחלות וברקמת השומן, לעתים קרובות באופן לא אחיד, וגורם לכך שהדימום אמנם נמשך, אך המחזורים עשויים להיות לא סדירים או שונים מהרגיל. כך, המשך תקין של המחזור הווסתי אינו מהווה ראיה למאזן הורמונים תקין ולא מעיד על כך שהאישה עדיין פורייה. עשרה הורמונים, הנוצרים בשחלות ובבלוטת יתרת הכליה, הם הקובעים את מאזן ההורמונים, והפרת האיזון ביניהם יכולה להסביר את התופעות השונות הנצפות בקרב נשים עם מנופאוזה.

למה זה קורה

הגינקולוגית ד"ר כריסטיאן נורתרפ מעניקה לגיל הזה משמעויות חיוביות במיוחד. היא טוענת כי המנופאוזה אינה מחלה שצריך לרפא, להפך – זו תקופת התעוררות, שלב שטומן בחובו הבטחה עצומה לריפוי הגוף, הרוח והנפש ברמות העמוקות ביותר. לדעתה זו המחצית ה"נבונה" יותר בחיים. באתר האינטרנט שלה ובספרה "תבונת גיל המעבר" (הוצאת מטר), היא מסבירה כי דווקא גיל זה, שנחשב בעיני רבים מעורר אימה, הוא השלב שבו פורצים במידה הרבה ביותר יצירתיות, חיוניות, אמביציות חדשות וצורך אישי למשמעות בחיים.

את השינוי שחל בתקופה זו היא מסבירה בירידה הדרמטית ברמת האסטרוגן בגוף. לטענתה, רמה גבוהה של אסטרוגן אחראית להתנהגות ה"מטפלת" של האישה. כשרמת ההורמון מתחילה לרדת, נכנסת האישה לתקופה של התרכזות בצרכיה האישיים.

"גיל הבלות הוא מונח מקומם וגיל המעבר הוא לא מחלה", מסכים דר' וקסלר. "זהו גיל של לבלוב, שבו האישה מתחילה לדאוג לעצמה, אחרי שסיימה לגדל את ילדיה ולטפל בהוריה ובבן זוגה. התהליך מתחיל, לעתים, כבר בגיל 30-40, בשל העובדה שהוא מושפע מרמת מתח גבוהה, דיאטה לקויה וזיהום סביבתי ומגורמים נוספים כתורשה, גיל התחלת המחזור החודשי ועברה המיילדותי של האישה. גם גישה תרבותית המתבטאת בחוסר הבנה ובחוסר חינוך והכנה למצב החדש יכולה לגרום לתהליך להתחיל בגיל צעיר יחסית. למשל שימוש לא נכון בהורמונים סינתטיים או העובדה שרוב הרופאים והחוקרים הם גברים, הרגישים פחות למצוקת הנשים.

"בתרבות שלנו, לצערי, מתייחסים לגיל המעבר כאל תחילתה של תקופת 'ירידה', שמלווה בכאבי פרקים ואוסטיאופורוזיס, השמנה, עור יבש ומקומט, דליפת שתן וצניחת אברי המין, ירידה במיניות, גלי חום והזעות, תנודות במצבי הרוח, הערכה עצמית וחברתית נמוכה וחוסר הגשמה וסיפוק. מעניין לציין שהסימפטומים מאפיינים נשים בעולם המערבי וכמעט אינם מוכרים במזרח הרחוק ובארצות העולם השלישי: בתרבויות אלו, המנופאוזה היא יותר סיבה לחגיגה שקטה.

שם רואים במנופאוזה תנועה לעבר רמה עמוקה של גילוי עצמיות האישה, מימושה האישי ומודעותה הרוחנית. הנשים המצויות בתקופת המנופאוזה בתרבויות אלו מהוות מקור לחיקוי ולהערכה, שואלים בעצתן ולדעתן יש מקום מכובד בתהליך קבלת ההחלטות בקהילה שלהן".

הכל בגלל פרויד

זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, טבע את המונח "ההיסטריה הנשית" ("היסטר" פירושה רחם, בלטינית) ובכך נתן שם, מעליב למדי, לתופעות גיל המעבר וגושפנקה להתייחס לאישה הסובלת כאל מוכת שיגעון. כתוצאה מגישה זו מתעלמות נשים רבות מתופעות המחייבות התייחסות וטיפול לצורך שמירה על איכות החיים ולמניעת הידרדרות בריאותית בשלב מאוחר יותר. טיפול נכון שנעשה בזמן יכול למנוע אוסטיאופורוזיס, מחלות לב וכלי דם, סרטן ותופעות כמו צבירת נוזלים, השמנה (במיוחד בברכיים ובבטן), כאבים במקומות שונים בגוף, יתר לחץ דם ודלקת פרקים.

נשים רבות אינן מודעות לשינויים המתחוללים בגופן בתקופה זו, וזו אחת הסיבות לתחושות החרדה, האימה וההתנגדות שהן חשות כלפי טיפול הורמונלי או תוספי מזון, שעשויים להפחית את הסימפטומים המטרידים. חשוב שתדעי מה בדיוק קורה בגופך ומהי תרומתם הפוטנציאלית של הטיפולים השונים המוצעים לך. אנשי מקצוע רבים ממליצים בחום על נטילת הורמונים כפתרון לכל קשיי המנופאוזה, אך לא מעט נשים נרתעות מטיפול זה, ויש נשים שאינן יכולות ליטול הורמונים משום שהן מעשנות, סובלות מהפרעות בתפקוד הכבד, מסוכרת, או שחלו בעבר בסרטן השד.

כדי "לעקוף את הכבד", ניתן לקבל את ההורמונים דרך העור – בעזרת ג'ל או מדבקה, אולם אז יפסידו את היתרון של הורדת רמת הכולסטרול בדם, המתאפשרת רק כאשר ההורמונים עוברים במערכת העיכול. כך או כך, נשים רבות מעדיפות את השימוש במדבקה, שגם עוקף את ההתנגדות הטבעית לבליעה יומיומית של כדורים דרך הפה. יתרון נוסף של המדבקה: ההורמון כולו נכנס למערכת כלי הדם, ולא רק החלק שנותר אחרי תהליך העיכול, והוא משתחרר לגוף באופן קבוע ולא בגלים. יתרונותיו וחסרונותיו של הג'ל דומים לאלו של המדבקה, שכן גם במקרה זה מוחדרת התרופה דרך העור ואינה עוברת במערכת העיכול.

דר' יאיר פרנקל הוא מנהל מרפאת גיל המעבר בבית החולים תל השומר וחבר באגודה הישראלית לגיל המעבר