אקסטרים לפלנד

יוצאים להפסקה באחד האגמים הקפואים. צילום: רן גור און
יוצאים להפסקה באחד האגמים הקפואים. צילום: רן גור און

מסע חורף בחלק הצפוני של נורווגיה, לפלנד הנורווגית, מולדתם של הסאמים, מציע מרחבי עצומים של שלג, של יערות ושל אגמים קפואים ותרבות מקומית אותנטית

88 שיתופים | 132 צפיות

באמצע שנות ה-90 התחלתי להדריך טיולים בלפלנד שבצפון פינלנד. גורמי התיירות הפינים עשו כל מאמץ לשווק את רובניימי (Rovaniemi) שבצפון פינלנד כבירת לפלנד ואת חבל הארץ שנמצא סביב רובניימי כמקום שבו אולי חיה גיבורת הספר "אלה קרי הילדה מלפלנד". נתנו לנו קצת שלג, קצת אופנועי שלג, מזחלות כלבים ושוברת קרח והיינו מאושרים, כאילו גילינו את הקוטב הצפוני. ואז חורף אחד, מיד לאחר הנחיתה בשדה התעופה של רובניימי, נתקלתי בהפגנה קולנית וצבעונית של סאמים (לאפים) לבושים בתלבושת המסורתית. המפגינים מחו על השימוש הציני שגורמי התיירות ברובניימי עושים בתרבות הסאמית. הם חילקו לנו עלונים שהסבירו איפה נמצאת לפלנד ומחו על העוול שנעשה להם.

האזור המכונה "לפלנד" נמצא בצפון אירופה וכולל את החלק הצפוני של פינלנד, נורווגיה ושוודיה ואת החלק הצפוני של חצי האי קולה (Kola) הנמצא בשליטת רוסיה. לפלנד גובלת מצפון בים ברנץ (Barents Sea), ממזרח בים הלבן, ממערב בים הנורווגי ומדרום בים הבלטי, בפינלנד, בנורווגיה, בשוודיה וברוסיה.

ואולם, העיר רובניימי, הנחשבת לבירת לפלנד, נמצאת למעשה במרחק רב דרומית לסאמפי (Sápmi) – כפי שמגדירים את ארצם הסאמים. בלפלנד הפינית חיים רק כמה אלפי סאמים, והם מתגוררים באזור העיירה איוואלו (Ivalo) וצפונה ממנה, לכיוון הגבול עם נורווגיה.

בחורף שלאחר מכן נחַתי בשדה התעופה של איוואלו, הנמצאת בקצה הצפוני של פינלנד. באותו זמן נפתח מסלול אופנועי שלג שיוצא מאיוואלו, חוצה את אזור אגם אינארי (Inarijärvi) שבלפלנד הפינית, עובר את הגבול לנורווגיה ומגיע למעשה עד הפיורדים של ים ברנץ, צפונית לעיירה הנורווגית ניידן ((Neiden ומערבית לעיירת הגבול קירקנס (Kirkenes). החלטתי להצטרף למסע הזה וכך גיליתי את לפלנד הנורווגית, שחלקה הגדול נמצא במחוז פינמרק (Finnmark) בצפון-מזרח המדינה, על הגבול עם רוסיה ופינלנד (רובניימי נמצאת בדיוק על חוג הקוטב הצפוני – קו רוחב 66 מעלות צפון ו-33 דקות, והכף הצפוני, הנקודה הצפונית ביותר בפינמרק, נמצא באזור קו רוחב 71 מעלות צפן) ובעייני היא לפלנד האמיתית.

לאחר שהשלמתי את המסלול, כ-350 קילומטר אורכו, הבנתי למה התכוונו המפגינים בשדה התעופה של רובניימי. האנשים שפגשתי כאן היו שונים מאלה שחיים באזור רובניימי ובעיקר לא התאמצו להיות סאמים ולא התלבשו כמו סאמים כשלא צריך.

אחד מהאנשים שפגשתי כאן הוא הנרי, המכונה הנקה. קשה לא להבחין בדמותו הגדולה והדובית. בניגוד להרבה פינים שהכרתי, הנקה דיבר הרבה. גם כשלא צריך. הוא פיני שנולד ברובניימי אבל בחר לחיות בלפלנד ה"אמיתית" – בפינמרק, שם גם הכיר את אשתו, סאמית מקומית מהעיירה אוטסיוקי (Utsjoki)  שעל הגבול עם נורווגיה.

בשנות ה-90 שירת בלבנון כחלק מכוח האו"ם הפיני. לאחר שנה של שירות בלבנון ובלי להבין בעצם מי נגד מי חזר לרובניימי. לאחר תקופה יצא הנקה עם עוד חבר ברכבת לילה מרובניימי להלסינקי. את רוב שעות הנסיעה העבירו בתא קטנטן בשתיית בירה. הם סיכמו ביניהם כי אם יגיעו פיכחים להלסינקי יעשו את דרכם לשגרירות הצרפתית כדי להצטרף ללגיון הצרפתי. כשהרכבת הגיעה להלסינקי היו הנקה וחברו שתויים מכדי למצוא את השגרירות הצרפתית. הנקה חזר לצפון פינלנד ולפינמרק (לפלנד הנורווגית) והפך למדריך טיולים המומחה בהובלה של מסעות אופנועי שלג וציד בחלק זה של אירופה. יחד יצאנו למסעות רבים אל האגמים הקפואים, היערות, כפרי הסאמים והפיורדים של ים ברנץ. העונה הכי טובה למסעות כאלה היא מסוף פברואר ועד סוף מרס, אז יש מספיק אור והטמפרטורות שפויות. הזוהר הצפוני מופיע בתקופה זו אבל תמיד כדאי לחשוב עליו כעל בונוס כי אי אפשר לחזות אותו מראש.

הנרי, המכונה הנקה, לא פיני טיפוסי. צילם: דודו בן צור
הנרי, המכונה הנקה, לא פיני טיפוסי. צילם: דודו בן צור

3,000 איים באגם אחד

כאמור, המסע שלנו התחיל באיוואלו שבצפון פינלנד, ושם הוא גם הסתיים לאחר ארבעה ימים. אף שיצאנו לדרך רק בתחילת חודש מרס, כמות השלג בחלק הדרומי של אגם אינארי כבר הייתה דלילה מאד ורק שכבה עבה של קרח כיסתה את מימיו. נאלצנו לנסוע על האגם במהירות נמוכה מאוד, ונזהרנו לא להחליק על האגם הקפוא שנראה כמו מראה גדולה. פה ושם היו קטעים גדולים של שלג, שבהם האחיזה של זחל האופנוע הייתה טובה יותר ויכולנו להאיץ. לעתים האופנוע הסתחרר סביב צירו על המשטח החלקלק. אגם אינארי הוא ימה ענקית בשטח של 1,040 קילומטר רבוע, וכ-3,000 איים פזורים בו. חלק מהאיים קדושים לסאמים, שחיים סביב האגם זה מאות שנים. את הפסקת הצהריים עשינו על אחד האיים המיוערים. בבקתה מקומית פגשנו זוג מקומיים שעסקו בציד וטיפלו בבשר הטרי. אחר הצהריים הגענו לחלק הצפוני יותר של האגם, שהיה מכוסה ברובו בשכבת שלג עבה מספיק כדי לפתח מהירות. האצנו את האופנועים למהירות של 80 עד מאה קילומטר לשעה. הנקה נהג ללא קסדה. בגלל תאונה שעבר יש לו היתר לנהוג ללא קסדה (סוג של אוקסימורון) ולכן הוא נוהג רק עם כובע פרווה לראשו וכפפות פרווה לידיו. לאחר שהגענו לקצה הצפוני של ימת אינארי, חצינו אזורי מרעה של איילים צפוניים בדרך לכפר קטן בשם סבטייארבי (Sevettijärvi), שבו הנקה מתגורר במשך חלק מהשנה, לאחר שרכש שם בר וצרכנייה המספקת אלכוהול ומוצרי מזון לסאמים מקומיים. הנקה הלך לבדוק מלכודות שהטמין כדי ללכוד שכווי שלג (Lagopus muta). הוא חזר עם שלל עופות, אחד מהם צחור כשלג. זה חלק מהחיים בחוג הארקטי. את הלילה עשינו בחווה מקומית ולמחרת המשכנו לכיוון הגבול עם נורווגיה. הנקה עוד הספיק לבדוק רשתות באגם הקפוא סבטייארבי, ששמו זהה לשם הכפר שבו ביקרנו. פורשים את הרשתות לפני שהאגם קופא ומסמנים עם מצופים את קצוות הרשת. לאחר שתדלקנו את האופנועים בנטאמו (Natamo), נקודת הגבול בין פינלנד לנורווגיה, המשכנו עם אופנועי השלג למעבר הגבול המיוחד לאופנועים הבנוי גזעי עצים גדולים. הנוף השתנה בבת אחת. לפלנד שטוחה ומיוערת יחסית, ומסלולי אופנועי השלג שם ברורים ומשולטים היטב. לעומת זאת, החלק הנורווגי הררי הרבה יותר ואינו מיוער כמעט ומסלולי אופנועי השלג אינם ברורים ואינם משולטים כמעט. צריך להכיר טוב את השטח כאן כדי לא ללכת לאיבוד או לא להיתקע ולשקוע עם האופנועים.

ממלכת נרניה הקפואה

מרגע שעוברים לצד הנורווגי המסלול הופך להיות הרבה יותר טכני; פחות נסיעות מהירות על גבי אגמים קפואים ויותר שבילים הרריים, פיתולים, שיפועי צד ומעברי שלג עמוק או מעברי קרח. חלפנו לצד הכפר ניידן (Neiden), שאליו נחזור בהמשך. פנינו פנימה אל ההרים וחצינו מעבר הרים מדהים ביופיו ומושלג מאוד. עצי לבנה נמוכים מכוסים שלג עמדו לצדי השביל, שלעתים היה מכוסה כולו שלג. כבר כמה ימים כנראה לא עבר כאן איש, והנקה הוביל ופתח את השביל מחדש. ירדנו מפסגת הר לאגם קפוא. משפחה סאמית מקומית ישבה בפתח אוהל לאבו (Lavvu) מסורתי המשמש אותם בקיץ, ועסקה בדיג באגם הקפוא.

המשכנו הלאה לעבר נהר ניידן ניוקי (Neidenjoki). השביל היורד לנהר היה חלקלק מקרח וחלק מהאופנועים החליקו אל השלג העמוק שלצד השביל. חלקם התחפרו והיה צורך לחלץ חלק מהאופנועים. חצינו את הכביש המוביל מהגבול הנורווגי-פיני לעיירה קירקנס והמשכנו על גבי הנהר הקפוא אל מה שנראה כמו ממלכת נרניה הקפואה. במקומות מסוימים הנהר נבקע והתרומם כמו שושנות קרח ענקיות. נסענו בזהירות על מעטה הקרח העבה מרצועת שלג אחת לאחרת, ומדי פעם עצרנו לצלם את המראה המופלא של הנהר הקפוא. הנקה הבחין בעקבות של זאבים. הוא הראה לנו את העקבות הברורים של כף רגל גדולה ואת הכיוון שממנו באו הזאבים, אולי שניים-שלושה מהם. נסענו לאורך הנהר עד לנקודה שבה עברנו בזהירות מעל מעברי קרח גבוהים. מדפי קרח אלה, המפרידים בין הנהר לגדות הנהר, הם למעשה גדות הנהר שהתבקעו כתוצאה מגאות ושפל של המים מתחת לשכבת הקרח העבה. הנקה עבר ראשון, אני הייתי מאסף. חלק מהנהגים התקשו לעלות במעלה השביל התלול היות שלא היה הרבה שלג עליו וזחל האופנוע הסתובב במהירות והחליק על הקרח. במקרה כזה יש להעביר את משקל הגוף אחורה, כדי לתת לזחל אחיזה טובה יותר בקרח או בקרקע. לאחר שכולם השלימו את העלייה המשכנו למעבר הררי מעל לכפר ניידן ומעל למערכת הפיורדים שהם חלק מים ברנץ ממזרח לכפר. עלינו לגובה של כ-600-500 מטר מעל פני הים. כמות השלג כאן גדולה יותר ויש לנהוג בזהירות כדי לא לרדת מהשביל אל השלג העמוק. משני צדי השביל ניצבו עצי לבנה נמוכים וסלעים גדולים המכוסים בשלג. עצרנו את האופנועים בנקודת גובה ונהננו מהנוף ומהשקט. זוג עורבים שחורים הסתחרר מעלינו. מזג האוויר היה טוב יחסית, כמינוס שש מעלות, והשמים היו נקיים יחסית מעננים. מסביב היו סלעים עתיקים מכוסי חזזיות. ההרים המושלגים שנראו מכל עבר העצימו את יופיו של הפיורד הכחול ((Neiden og Munkefjord). הנענו שוב את האופנועים והמשכנו בשיירה לכיוון הפיורד. חצינו נחל על גבי גשר עץ יפה. המים זרמו בנחל בין סלעים גדולים מכוסי שלג. מהנחל עלינו לגבעה שעליה כמה בתים שוממים, כנראה בתי דייגים או בתי קיט של תושבי ניידן. שביל תלול הוביל אותנו אל חוף הפיורד. נטיפי קרח ענקיים נתלו על הצוקים לצד השביל. ים ברנץ, שאינו קופא הודות לזרם הגולף, היה מצדו השני של השביל. בעומק הפיורד ראינו ראשים של כלבי ים מציצים אלינו בסקרנות. אוהל לאבו גדול וריק עמד לצד הפיורד. כנראה של משפחה סאמית שעוסקת כאן בדיג. הלאבו הוא האוהל המסורתי של הסאמים, ובשונה מהאוהלים ברובניימי המשמשים רק לצורכי תיירות, כאן אפשר לראות בקיץ משפחות המשתמשות בלאבו בסופי שבוע או בחופשות שבמהלכם הם עוסקים בציד או דיג, בעיקר של דגי קוד.

פיורד בים ברנץ. צילום: דודו בן צור
פיורד בים ברנץ. צילום: דודו בן צור

מזכרת ממלחמת העולם

עמדנו בקו רוחב 70 מעלות צפון לערך, והבטנו על ים ברנץ הנקרא על שם וילם ברנץ, גיאוגרף הולנדי שחקר את החוג הארקטי במאה ה-16. לא רחוק מכאן, מעבר לגבול הרוסי, נמצאת עיר הנמל מורמנסק (Murmansk) ובה הנמל החשוב ביותר של רוסיה בים ברנץ. עד מלחמת העולם השנייה גם לפינים היה מוצא לים ונמל חשוב. לאחר ההפסד של פינלנד לרוסים במלחמת העולם השנייה (כחלק מהמלחמה בין הרוסים לפינים היה שיתוף פעולה בין פינלנד לכוחות הצבא הגרמני) נאלצה פינלנד למסור חלק זה לרוסים. עשינו את הדרך חזרה. מזג האוויר השתנה לרעה והטמפרטורות ירדו. עצרנו בכפר ניידן לארוחת צהריים. לצד המסעדה יש עמוד זיכרון לזכר החיילים הרוסים שנהרגו כאן בקרבות מלחמת העולם. ‪

תושבי ניידן והאזור מורכבים בעצם משלוש קבוצות שונות: הראשונה היא סאמים מקבוצת הסקולט (Skolt), קבוצת מיעוט בתוך הקבוצה האתנית שנקראת "סאמים" ושאימצה את הנצרות הרוסית אורתודוכסית במאה ה-16. השפה של הסקולט נדירה ביותר ומדברים אותה אולי כמה מאות אנשים באזור סאבטייארבי וניידן. קבוצה אתנית אחרת ומעניינת שחיה בניידן היא קבן (Kven), שמקורה באיכרים ובדייגים שהיגרו מצפון פינלנד לנורווגיה במהלך המאה ה-18 והמאה ה-19 לאחר שחיפשו עבודה בתעשיית הדיג של צפון נורווגיה. חלקם הגיעו לכאן כתחנה במסלול הגירה לארצות הברית. הקבוצה האחרונה היא נורווגים שהגיעו לכאן בשל תעשיית הדיג.

הזדרזנו לאכול את ארוחת הצהריים היות שמזג האוויר הלך והידרדר. פתיתי שלג צנחו מלמעלה והשבילים התחילו להתכסות בשלג. גם האור נחלש. הדלקנו פנסים ועשינו דרכנו חזרה לגבול נורווגיה-פינלנד. כשעברנו לצד הפיני ירד כבר חושך ורק הפנסים האירו את היער המושלג ואת הפתיתים הלבנים שנפלו בכבדות. גם היה מעונן מכדי לראות את הזוהר הצפוני. לפתע האופנוע שלי, שהיה כאמור האחרון בשיירה, נעצר ודמם והשיירה התחילה להתרחק ממני. הבנתי שיש בעיה מכנית עם האופנוע ושאין טעם לצעוק, כי איש לא ישמע בגלל הקסדות ורעש המנועים. לא חששתי כי ידעתי שהנקה ישים לב שחסר לו אופנוע כשיביט אחורה. נשכבתי על האופנוע והקשבתי לדממה של היער הצפוני ולשלג שיורד. הטמפרטורות המשיכו לרדת וכבר היו נמוכות ממינוס עשר מעלות, אבל לעת עתה הייתי לבוש טוב מספיק. בדקתי את מכל הדלק של האופנוע. הוא היה ריק לגמרי. כנראה שהנקה טעה בכמות הדלק ששמנו באופנוע בבוקר. לאחר כחצי שעה הגיע הנקה עם מכל רזרבי של דלק. השעה הייתה כבר מאוחרת ואת הלילה עשינו בחווה הקרובה לגבול.

מסלולי אופנועי השלג אינם ברורים. צילום: שי לחוביצר
מסלולי אופנועי השלג אינם ברורים. צילום: שי לחוביצר

למחרת נסענו לחלק אחר של גבול נורווגיה-פינלנד. שועל ארקטי נמלט משיירת האופנועים המתקרבת. הנקה יצא אחריו במהירות וניסה להשיגו אבל השועל היה מהיר וחמקן. כששאלתי אותו מדוע רצה להרוג את השועל, אמר שהשועלים טורפים את העופות שהמקומיים צדים במלכודות ושתמיד יש מה לעשות עם הפרווה. הפעם המסלול היה קשה מתמיד. נסענו במסלול שנמצא רחוק ממסלולי התיירים ומשמש בעצם רק רועי איילים וחיילים פינים המפטרלים עם אופנועי שלג לאורך הגבול. התקדמנו באטיות מפני שכל כמה עשרות מטרים שקע אופנוע אחר בצדי השביל. בצהריים הגענו לבקתה שאותה חלקנו עם חיילים פינים שהיו בסיור לאורך הגבול ולא הבינו מה בדיוק אנחנו עושים שם. האזורים האלה עדיין רחוקים ממפת מסלולי הטיולים אבל הם הולכים ומתגלים. את הלילה עשינו בחווה הקרובה לאגם אינארי ולמחרת המשכנו דרך אגם אינארי לאיוואלו. כשהחזרנו את הציוד למחסן התקשה הנקה לפתוח את הדלת של מחסן הקסדות, אך שתי בעיטות חזקות בדלת עשו את העבודה. "בעיטה טובה תמיד עוזרת", אמר. לקחתי את זה כמוטו לחיים.

דודו בן צור – מדריך ומארגן טיולים www.davidbenzur.com

אורות הצפון

אפשר לראות את הזוהר הצפוני בין קווי רוחב 63 צפון ועד קווי רוחב 75 צפון. התופעה נראית בבירור בצפון פינלנד וגם ברובניימי. עם זאת, מומלץ להתרחק מהעיר הגדולה אם רוצים לראות את הזוהר הצפוני היטב. אורות חזקים כמו פנסי רחוב מפריעים, ורצוי להיות באזור חשוך לגמרי כדי לראות את אורות הצפון במלוא יופיים.

אפשר לראות את התופעה בדרך כלל מחודש ספטמבר ועד חודש אפריל, כשהלילה הולך ומתארך בחוג הארקטי, אך החודשים הטובים ביותר הם אוקטובר–מרס, בעיקר בין השעות 22:00 ל-01:00 בלילה. ככל שקר יותר כך רואים את הזוהר הצפוני טוב יותר, אבל השמים צריכים להיות צלולים וללא עננים.