אתיופיה שלנו
היסטוריה עשירה, שרידים מחיי קהילה יהודית, טבע ייחודי, נופים מגוונים ומפגשים מרגשים עם תושבי המקום - כל אלו ועוד בטיול משפחתי ובלתי נשכח באתיופיה
באתיופיה הולכים כל הזמן. זה הדבר שבלט לעין, כבר מהרגע שנחתנו – דני, אני וילדינו בר (19), שקד (16) ומורן (10) – בעיר אקסום (Axum) שבצפון אתיופיה. על פי המסורת המקומית, הייתה אקסום עיר הבירה הראשונה של אתיופיה, בימי מלכותו של מנליק הראשון – על פי המסורת בנם של מלכת שבא והמלך שלמה. לאורך הדרכים והכבישים אנשים נעים ממקום למקום בהליכה, חלקם עם כיסוי לרגליהם אך רובם בלעדיו, ביחידים, בזוגות ובקבוצות, נושאי מטענים שונים ובמקרים רבים מלווים בבעלי חיים.
אקסום: חתונה מפתיעה
באתרים הארכיאולוגיים של אקסום ליווה אותנו היילי, ארכיאולוג במקצועו, ואף שהיינו עייפים מטיסת הלילה היה הסיור מרתק ואפילו הילדים היו מעורבים ושאלו שאלות. בסיום הסיור הפתיע אותנו היילי בהזמנה לחתונתה של אחייניתו שהתקיימה באותו ערב. נבוכים מעט וסקרנים הגענו לחתונתה שהתקיימה בחצר בית מקומי והתקבלנו כאורחי הכבוד. משהגיעה שעת האוכל צורפנו לשורת הנשים שניגשה ראשונה אל השולחן, ושם, להפתעתנו, הכלה והחתן עצמם הגישו לאורחים צלחות. הרגשנו בני מזל – חוויות מעין אלו אינן כלולות בתוכנית הטיול ואי אפשר לצפותן, אך אנו זכינו לכל אלה כבר ביום הביקור הראשון.
פארק סימיאן: טבע עוצמתי
ביום השלישי, לאחר יום שלם של נסיעה, יצאנו לטרק בן שלושה ימים בפארק הלאומי הרי סימיאן (Simien Mountains National Park) בליווי צוות שלם: אנתן – מדריכנו הצמוד שהדהים אותנו בשליטתו בתולדות ישראל, קאדיר – השף שהפליא להכין לנו ארוחות מגוונות, טעימות ומפנקות, אפאר – המדריך מטעם הפארק וארבעה מובילי פרדות שהובילו את כל הציוד.
הרי סימיאן מתאפיינים במצוקים אדירים ומשוננים שיוצרים קו רקיע מיוחד. מאחר שטיילנו אחרי העונה הגשומה, היו ההרים והעמקים צבועים בירוק. ההרים הם בית גידול לצמחים ולבעלי חיים אנדמיים; בולטים במיוחד פרחי לובליה (Lobelia) באדום-כתום-צהוב ולהקות גדולות של בבון זנוב (Theropithecus gelada), המכונה "בבון ג'לדה".
במחנה גיץ' (Geech), שנמצא בגובה 3,600 מטר ושבו ישנו באוהלים בשניים מתוך שלושת הלילות, הבנו באופן מוחשי את הביטוי "סחוף רוחות": זהו מישור גדול ועשבוני, שמעליו מתנוססת פסגת ההר ומתחתיו גולשים מטה מורדות ההר – מרחב שפתוח כולו לרוחות הקרות. במחנה לא היו חשמל, מקלחות ושירותים, ולכן הסתפקנו בארוחות הערב הנהדרות שקאדיר הכין והלכנו לישון מוקדם, מכורבלים בשתי שכבות בגדים ובשקי שינה.
דרומה מאקסום: נופים נפלאים
הבחירה להמשיך את הדרך מאקסום דרומה בנסיעה ולא בטיסות פנים חשפה אותנו לנופיה הנפלאים של אתיופיה, שעל אף הנסיעות הארוכות לא שבענו מהם: מישורים עצומים וגבעות והרים עם צמחייה מגוונת שיוצרת מסך ירוק. את הקרקע החומה מבתרים בדרמטיות ערוצי נחלים.
ואולם, הנסיעות הארוכות חשפו אותנו גם לעוני באתיופיה: לאורך כל הדרך ראינו כפרים ועיירות ובהם ערבוביה של מבנים מפח, מבוץ, מקש ומסנאדות עץ. באחת הנסיעות, נעצרנו לצד הדרך ואנתן הסדיר עם אחת המשפחות המקומיות ביקור ספונטני בטוקול (Tukul, מבנה מסנאדות עץ עם גג עגול ומחודד עשוי קש). תנאי המחיה בטוקול קשים ושוררת בו חשכה כמעט מוחלטת. בחוץ עמדו נשים יחפות בבוץ עם תינוקות על ידיהן והניקו. הבלונים שהבאנו מהארץ כדי לשמח את הילדים הקטנים הוכיחו את עצמם.
גונדר: עבר יהודי עשיר
מרבית יהדות אתיופיה (שנקראת באמהרית קהילת "ביתא ישראל") התגוררה בכפרים באזור גונדר. בכפר וולקה (Wolleka) הראו לנו טוקול ששימש בעבר כבית כנסת, אבל חוץ מציורים של מגן דוד לא ראינו עדות ברורה לחיי היהודים במקום ולכן ביקשנו לבקר בבית העלמין. חבורה של ילדים הובילה אותנו הרחק מהכביש הראשי, דרך שדות רחבים הפורחים בצהוב, לנחל רחב שעל גדתו נמצא בית העלמין. שם כבר היה ברור שהתקיימו כאן חיים יהודיים שלמים. הסתובבנו נרגשים בין המצבות וקראנו את הכתובות. שלט בעברית שניצב במקום העיד על כך שקבוצות נערים יוצאי אתיופיה החברים בארגון הסוכנות היהודית שיפצו את המקום.
לעיר גונדר (Gondar) עצמה הגענו בחג המסקל (Meskel), חג נוצרי שמצוין בטקס דתי ענק בהשתתפות מאות כוהני דת בבגדים ובמטריות צבעוניים. גונדר הייתה בעברה עיר הבירה של האימפריה האתיופית ומתקופה זו נותרו טירות מרשימות של שושלת הקיסרים ששלטה בה. תצפתנו על הטקס ממקום גבוה, ונהנינו להסתובב בתוך הקהל הלבוש בבגדי חג מסורתיים.
מפלי הנילוס הכחול: מסיימים בשיא
נפרדנו מגונדר והמשכנו בנסיעה דרומה עד לאגם טאנה (Lake Tana), מקורו של נהר הנילוס הכחול. יעד הטיול היה מפלי הנילוס הכחול (Blue Nile Falls). לאחר טיפוס קל החלו להתגלות לעינינו המפלים, והמראה הנפלא השתנה מרגע לרגע עם התקדמותנו. זו הייתה אחת מגולות הכותרת של הטיול באתיופיה. כקינוח של הטיול הנהדר הזה, חצינו בסירה את הנהר וחזרנו לרכב בדרך בוצית, כשלפתע התרוממה ממש מתחת לרגלינו להקת ציפורים בצבע כתום-שחור וסחטה מאיתנו קריאת התפעלות ספונטנית. השמחה וההתלהבות של כולנו העלו בעיניי דמעות התרגשות. החוויה הזאת תמצתה את הרגשתנו באתיופיה – התאהבנו לגמרי!
לאה אורבך-פרונט – מנויה 21 שנה על "מסע אחר" LEAO@MENORA.CO.IL
טיפ לדרך
את הטיול שלנו ארגנה חברה אתיופית בשם "מון פֶּאִי טור" (Monpays Tours). זוהי חברה שמתמחה בארגון טיולים לתיירים צרפתים בעיקר, ואנו היינו הלקוחות הישראלים הראשונים שלה. הגענו לחברה דרך סוכן הנסיעות גיזאצ'ו גאדה (Gizachew Gada) מסוכנות Trip.me, אבל ייתכן שאפשר ליצור קשר ישירות עם החברה דרך האינטרנט. מטעמי תקציב בחרנו במלונות פשוטים מאוד, אך במרבית המקומות יש אפשרות לבחור במלונות טובים יותר. חשוב לציין שגם בטרק יש אפשרות ללון בלודג', במקום באוהלים.