גלויה מהחלומות

כבת זוג לאיש הייטק במשרה מלאה, החיים אינם תמיד פיקניק. עם זאת, מדי פעם יש הפתעות נעימות במיוחד. זה בדיוק היה המקרה כשבן זוגי "נאלץ" לצאת לנסיעת עבודה ארוכה באמריקה הדרומית. עיינתי במסלול בקנאה, וברגע שהבנתי שהתחנה האחרונה היא קורסאו (Curaçao) אמרתי חד-משמעית: "אני באה". ארגנתי סידור לילדים (תודה סבתא, אין כמוך!) ועליתי על טיסה אינסופית בקו ניו יורק-מיאמי-קורסאו.

ים בגוני טורקיז. צילום: שאטרסטוק

הכל בגלל כאב ראש

האי קורסאו נמצא לא הרחק מחופי ונצואלה, בקבוצת איים אוטונומית שעד לפני שלוש שנים היתה חלק מהאנטילים ההולנדיים. המפגש הראשון שלי איתו היה במלון. נכנסנו לחדר, בעלי ביקש שאשב על המיטה ואז הסיט את הווילון. מרוב תדהמה הצלחתי רק לגמגם, כי הנוף נראה כמו גלויה מהחלומות: חול לבן מבהיק, ים טורקיז ועצי קוקוס. אחרי סיור קצר במלון, בין תוכים צבעוניים בכלובי ענק שפזורים בגן, יצאנו לווילמסטאד (Willemstad), הבירה. העיר נכללת ברשימת אתרי המורשת העולמית של ארגון אונסק"ו ומחולקת לכמה רבעים. החשובים בהם הם פונדה (Punda) ואוטרבנדה (Otrabanda), שביניהם מפריד מפרץ ועליו גשר צף.

הבתים בפונדה קטנים ומזכירים בעיצובם את אמסטרדם, זכר לקולוניאליזם. ההבדל היחיד הוא שכאן הם צבועים בשלל גוונים, מכחול זרחני, דרך כתום וורוד ועד צהוב-בננה. מסתבר שאחד משליטי האי סבל מכאב ראש בגלל קרני השמש המוחזרות מהבתים הלבנים, ולכן הורה לנתיניו להתפרע כיד הדמיון הטובה עליהם. כל סמטה ורחוב נראים כאילו נלקחו מספר ילדים, ועבודות אמנות בגלריות הרבות משקפות את הצבעוניות המקומית. בשעות הבוקר והצהריים תנועת הולכי הרגל מכוונת ליעד אחד: השוק הצף. סוחרים קושרים את סירות העץ שלהם לגדת הנהר ומוכרים תוצרת טרייה, בעיקר פירות ודגים. נשים מקומיות מבשלות ומוכרות אוכל, ובהחלט מומלץ להציץ בסירים. אפשר לאכול ליד שולחנות ארוכים ולהתרשם תוך כדי מהניב המקומי, פפיאמנטו (Papiamento), שילוב של אנגלית, הולנדית וספרדית, או לקחת בקופסה, להתיישב על ספסל ליד המים וליהנות מהנוף.

צילום: שאטרסטוק

אקווריום ימי וליקר מקומי

רשימת האטרקציות באי אינה גדולה, אך יש מספיק פעילויות לבלות בהן כמה ימים בנינוחות. האקווריום הימי של קורסאו (Curaçao Sea Aquarium) מרכז תצוגה של בעלי החיים הימיים בסביבה. את מרב תשומת הלב מושכות אקדמיית הדולפינים, המזמנת היכרות עם היונקים הידידותיים בסיור או בשחייה משותפת, ובריכת הכרישים, בעיקר בשעת ההאכלה. ילדים קטנים יאהבו את מכל המגע (Touch Tank), בריכה רדודה שבה אפשר לגעת בכוכבי ים וללטף צבי מים.

הליקר המקומי הוא אחד מענפי המסחר החשובים בקורסאו. הגרסה המפורסמת ביותר מיוצרת בצבע כחול ונקראת Blue Curacao, אך אפשר להשיג את המוצר בצבעים מזעזעים פחות וגם בטעמי קפה, רום-צימוקים ושוקולד. הליקר מיוצר מתפוז מקומי מר, צאצא לזן שהמתיישבים הראשונים הביאו מספרד. כדי להכיר את תהליך הזיקוק מקרוב ביקרנו במפעל המקורי שנמצא באחוזת צ'ובולובו (Chobolobo Mansion), חווה שהוקמה בתחילת המאה ה-19 על ידי משפחה הולנדית. מוזיאון קטן מספר את סיפור הליקר מתחילתו ועד היום, וכמזכרת רכשנו בחנות המפעל בקבוקוני ליקר צבעוניים.

ווילמסטאד, קורסאו. צילום: שאטרסטוק

כחול אשר על שפת הים

מקומיים שבאים במגע עם תיירים מישראל מציינים בגאווה כי שורשי הקהילה היהודית באי מגיעים עד לאמצע המאה ה-17. מהגרים מברזיל, מברבדוס ומסורינאם התיישבו כאן והקימו בשנת 1728 את בית הכנסת מקווה ישראל עמנואל, העתיק ביותר בחצי הכדור המערבי. כיום משמש בית הכנסת מוזיאון, ובין הפריטים האצורים בו אפשר למצוא ספר תורה שהמתיישבים היהודים הראשונים באי הביאו איתם, ושיש האומרים כי היה שייך ליהודי ספרד, שגורשו ממנה בשנת 1492; כיסא אליהו מגולף בעץ בן יותר מ-300 שנה; קופסת בשמים להבדלה מראשית המאה ה-18 ועוד. המבנה פשוט ומכובד, אך העיניים נמשכות למטה. במקום לעמוד על רצפה הרגליים מדשדשות בחול ים לבן, המתייחס לפסוק מספר בראשית: "כחול אשר על שפת הים".

הדרך לקורסאו ארוכה, אך החופים, הנופים, המראות והאנשים מצדיקים את הנסיעה. עוד לא הזכרנו את הר הגעש קריסטופל (Christoffelberg) המוקף בפארק לאומי שופע בעלי חיים וצמחייה, צלילה ושנורקלינג במים הכל כך כחולים ומיץ קוקוס קר ישר מהאגוז, כמעט כמו ב"הישרדות". קורסאו אולי אינו יעד תיירותי מובהק, אך דווקא מסיבה זו למצוא בו אותנטיות ושקט שכל כך חסרים באיים אחרים בסביבה.

שרון בן-דוד – כתבת קולינריה ועיצוב

טיפ לדרך

פורט נאסאו (Fort Nassau), לשעבר מצודה צבאית, נמצאת על גבעה המשקיפה על הנמל ובתי הזיקוק מצד אחד ועל ווילמסטאד מצד שני. מעל כולם בולט גשר המלכה יוליאנה המרשים, הגבוה ביותר באיים הקריביים (56 מטר מעל פני הים), העורק התחבורתי העיקרי בין פונדה לאוטרובנדה. המתחם שייך לקרן לשימור אתרי מורשת של קורסאו ומשמש כאתר תיירות שבמרכזו מסעדה (לאתר). מומלץ להגיע בשעות הצהריים לארוחה קלה מול נוף פנורמי של האי כולו.